המחאה נגד הרפורמה המשפטית ראויה לשבחים רבים. המחאה היא יצירתית, מלאת אנרגיה, מאורגנת היטב, ומאופיינת באומץ לב ובהתמדה. אבל המחאה נגד חוק אחד שממילא יעבור בקרוב, וזאת מתוך שלל חוקים אנטי-דמוקרטיים, שחלקם כבר עברו וחלקם יעברו בשבועות הקרובים, מפספסת משהו. ואפילו אם המחאה נגד הרפורמה המשפטית תכלול התנגדות לחוקים דיקטטוריים ומושחתים כמו פסקת ההתגברות, חוק הנבצרות, חוק התרומות, חוק דרעי 2, חוק החמץ, או חוק ביטול ההתנתקות – היא עדיין מפספסת משהו. היא מפספסת את הטרור.
עד כמה שהחקיקה של הממשלה הנוכחית היא איומה, אנטי-דמוקרטית, מושחתת ובלתי חוקית – מה החשיבות של הרפורמה המשפטית כשאיתמר בן גביר מרכיב צבא פרטי? כשהמשטרה מכה מפגינים ומשליכה לעברם רימוני הלם? כאשר קבוצות שיטור לא רשמיות כמו תנועת כך וארגון לה פמיליה מעמידים מחסומים בכבישים ותוקפים עיתונאים, מפגינים, ועוד אנשים חפים מפשע שהם מגדירים כ"שמאלנים"? כאשר כוחות הביטחון מבצעים פרובוקציות בהר הבית? וכשכוחות הביטחון גורמים להרג גברים, נשים וילדים (בינתיים "רק" ערבים)? המחאה נגד הרפורמה המשפטית עדיין עוסקת בהפיכה השלטונית של אתמול, ולא באלימות השלטונית של היום.
למען הסר ספק, אדגיש שאני מודע גם לטרור הפלסטיני שהתגבר, צר לי מאוד על מותם של אלסנדרו פאריני, לאה (לוסי), רינה ומרים די, אילן גנלס, הלל ויגל יניב ואחרים. אבל צר לי ממש באותה מידה על מוחמד פאייז בלהאן, מוחמד עסיבי, מוחמד סמר הושיה, פאוד מוחמד עבד ואחרים. כולם קורבנות חפים מפשע, והאשמים האמיתיים הם הפוליטיקאים שגורמים בסופו של דבר לביצוע מעשי האלימות.
כך או אחרת, קיומו של טרור פלסטיני הוא לא סיבה שלא למחות נגד האלימות של השלטון בישראל, בעיקר מכיוון שכבר יש מי ששם לב לטרור הפלסטיני ופועל נגדו בתקיפות, ואילו האלימות השלטונית משתוללת בלי הפרעה. לכן עדיף להתרכז בטרור השלטוני נגד ערבים, שמאלנים, עיתונאים, מיעוטים, יהודים רפורמים, נשים, ועוד קבוצות שמוצאות את עצמן כמטרה לאלימות שלטונית. עדיף להתרכז באלימות של מיליציות של השלטון שמתחזות לקבוצות כדורגל או לאספני בולים, והתנהגותו של איתמר בן גביר, שלוחץ על כוחות הביטחון לפגוע במפגינים לא אלימים. ראוי גם למחות נגד חוסר הדמוקרטיה והשחיתות של השלטון, אלא שאת הקרב הזה מדינת ישראל כבר הפסידה. כדאי להתקדם, ליישר קו עם המציאות – ולמחות נגד האלימות השלטונית.
16 תגובות
אני חושב שפרט למקרים חריגים לא ממש קיצוניים, המשטרה נהגה באיפוק יחסי בהפגנות
ואולי אפילו מרככת כוונות של שרים מממשלה לנהוג בכוחנות
ונקווה שזה ימשך כך
המשטרה והצבא נהגו בעיקר באיפוק בחווארה ובהפגנות התמיכה שאורגנו על ידי הממשלה.
נכון מאד. הצבא והמשטרה נוהגים ונהגו במשך זמן רב באיפוק כלפי פעולות הטרור נגד יהודים שנוסעים שם בכביש.
למה שמישהו ינהג באיפוק כלפי פעולות טרור? זה לא הגיוני…
אתה בהחלט צודק. למה שמישהו ינהג באיפוק כלפי טרור? בעובדה, בחווארה התנהל טרור נגד יהודים. נהגו כלפי המפגעים באיפוק. זאת אחת הסיבות שהביאה את בן גביר לממשלה. את העונש על האיפוק אני מקבלים עכשיו, ובגדול.
אני מאוד מצטער. אבל אני לא אוהב שקרים. בחווארה התנהל טרור של יהודים נגד חפים מפשע, ו"צבא ההגנה" סייע ותמך בפורעים. כנופיית לה פמליה התקיפה יהודים וערבים, בסיוע ובתמיכה של הממשלה. בכל מקום בישראל מותקפים שמאלנים וערבים, ולעיתים זה מסתיים ברצח – ולזה המשטרה מתייחסת באיפוק. לאזרחי ישראל, משלמי מסים ומשרתים בצה"ל שלא תומכים בשלטון, המשטרה בהחלט לא מתייחסת באיפוק.
מסכים לזה לחלוטין. במסגרת ההשתתפות שלי במחאות, אני מבסה להדגיש את האלמנטים האלה. אני מקווה שלאט לאט זה יחדור ויתפוש מקום ראוי.
כל הכבוד לך על ההשתתפות במחאה.
אני מאוד מקווה שהמשטרה לפחות תשמור על איפוק ועל אי הפליה של מי שמשתייך לאופוזיציה. מהשלטון עצמו אין לי בכלל ציפיות כאלה
גם אני מקווה. עם זאת, אולי כדאי שהמפגינים ישכרו חברת אבטחה להגן עליהם מהמשטרה.
נדמה שאתה קצת מקצין בתיאור האלימות כלפי המפגינים
אבל אין ספק שזכותך לראות ולהעריך את פני הדברים ולפרש אותם כפי שזה נראה לך
תודה שאתה מרשה לי. אני בטוח שהרשות ניתנת לזמן מוגבל…
לא לאלימות!
מכל צד וגורם שהוא!
זאת אמירה יפה, אבל אין כאן שוויון. מצד אחד יש מחנה אלים שמגובה על ידי הצבא והמשטרה, ומצד שני יש מפגינים לא אלימים שסובלים מאלימות גם מצד מליציות לא רשמיות ("פעילי ימין") וגם מצד כוחות הבטחון. אין כאן "עימותים". יש כאן התעמרות של השלטון באזרחים.
אפילו אתמול בהפגנת הימין שלא היה בה אף איש מהמחנה הנגדי הופגנה אלימות כלפי שדרני הטלוויזיה ואף נזרק עליהם בקבוק
וזאת בדיוק הבעיה: הימין הקיצוני, החרדים, והמתנחלים הם מעל החוק, והמשטרה פועלת כמשטרה פוליטית בשירות השלטון. מה הטעם לעסוק בחקיקה או בשחיתות של פוליטיקאים מסויימים, כשברחובות משתולל טרור נגד אזרחי המדינה.