במבוכיה של הנפש

הספר שלפנינו, "מילים בתוך מזוודה" (ספר לכול 2023, 259 עמ'), צולל אל נבכי הנפש של כמה גיבורים, אבל בעיקר לנבכי הנפש של הגיבורה הראשית, דניאל, או בקיצור – דני. מגיל חמש היא אילמת, ומסתבר שהסיבה לכך היא טראומה שחוותה כשהייתה פעוטה: דני ראתה את אִמָהּ מתעלסת עם גבר ששמו אורי שור. שור הוא הבוס של האם במעבדה הרפואית בבית החולים תל השומר. האם, שנתפסה בקלקלתה, מחרפת את המאהב שלה, ומזהירה את הבת שעליה לשתוק ולשכוח מה שראתה, והילדה הזאת שותקת עד ליום נישואיה, כשהיא מסוגלת כבר לענות לשאלות הרב.

דני מוצאת דרכים להתגבר על המום שלה: אוספת מילים בבולמוס, מילים שאינה מסוגלת לבטא בקול, מתייגת אותן ומאחסנת אותן בשתי מזוודות – מילים של חול ומילים של קודש – מכאן שמו של הספר. מהמילים האלו היא מבקשת להשתחרר כאשר בִּתה חן עומדת להתגייס, והיא מנסה לתחוב את המילים האלו אל בין אבני הכותל המערבי.

כצפוי, הילדים הם אכזריים ומכנים אותה בשמות גנאי כמו "אילמת" או "מצחיקונת מחיקונת", אבל היא מתפקדת די טוב בבית הספר ומביעה את עצמה באמצעות לוח מחיק, ומאוחר יותר גם באמצעות סמרטפון.

כמו כל ילד וילדה, גם דני משתוקקת לאהבת הורים, בוודאי כשהיא חשה עצמה כאדם פגום. אביה מרעיף עליה אהבה, וסליחה, אבל דווקא מהאם – שאותה דני מעריצה בשל יופייה המהמם ובשל עצמאותה – היא זוכה לפחות "אהבת אם". האכזבה מגיעה לשיאה כאשר האם מחליטה לנסוע להאיטי, מוכת רעידת האדמה, ולהקים שם מעבדה רפואית יחד עם אורי שור. האם מבקשת לקחת איתה את בתה הקטנה תמר. האב מתמרמר על כך שהיא נוטשת את הבת עם הצרכים המיוחדים, ואת הבן הגדול המשרת בצה"ל. האב משמש עבור דני כמו קיר מגן, הוא אינו מוכן בשום אופן לאפשר את נסיעתה של הבת הקטנה לחו"ל, והרי ללא אישור אחד ההורים הילדה לא רשאית לעזוב את גבולות המדינה. בין ההורים מתפתח ריב מכוער, ודני המסכנה עדה לו. כדי לשכנע את האב שעליה לקחת את תמר איתה להאיטי, ממציאה האם סיפור מדהים שמתגלה כתחבולה. בסופו של דבר ההורים מתפייסים, אבל האם בעקשנותה מחליטה לממש את ייעודה ולטוס להאיטי, ללא תמר.

דני, במודע ובתת-מודע, מבקשת לעכב את הנסיעה הגורלית הזאת של האם. בדחף פנימי שלא ניתן לעצירה, מבצעת אקט אובדני: היא יוצאת בגשם שוטף לריצה חסרת מטרה, משתוקקת לחלות, ובדרך משליכה את המטרייה, את המעיל, את הנעליים, ושוקעת בתוך בור מלא בוץ ומים. אביו של אלי, אהובה, מצליח לעקוב אחרי "סימני דרך" שהשאירה בריצתה המטורפת, ומציל אותה. היא חסרת הכרה ומובאת לבית חולים. הספר בעצם מתחיל כשהיא מתעוררת בבית החולים ושומעת את הריב האינסופי של הוריה ליד מיטתה בעניין הנסיעה להאיטי – ובכן, האקט האובדני שלה לא שינה דבר.

דני מצלמת אינספור צילומים של האם ומדביקה את הדיוקנאות על כותלי הבית, כדי שהאם תראה את עצמה בכל מקום. היא משתתפת בתערוכה שבה היא מציגה תמונות מרוטשות של האם והמשפחה. האם מתפעלת מהתערוכה, מחמיאה לגאונות של בתה, אבל ממהרת לשדה התעופה.

דני שאינה מסוגלת לדבר, מפתחת חוש שמיעה בלתי רגיל, בין השאר, היא שומעת בקניון נגינת חליל מקומת החניון, שם נמצאת חנות החלילים של אלי, שיהיה לימים אהובה ובעלה. יש לה גם חוש ריח מפותח מאוד, לדוגמה – ליוני הג'ינג'י, אהובה הראשון, יש ריח של עץ (אביו בעל נגרייה), לאלה, המכונה בפיה סינדרלה, יש ריח של לימון.

יש בספר כמה סמלים מוצנעים היטב, אזכיר שניים: הבאר שסבא רבא של שובל, בעל הגלריה במושב זמורה (במציאות אין מושב בשם זה) כרה. בבאר דני רואה את בבואתה ואת בבואת אִמָהּ; וכן האנפה הבודדה, שבה היא פוגשת בחוף הים וגם מופיעה במיצג שלה בתערוכה, ציפור החיה תמיד בלהקה, אבל דני רואה אותה בודדה.

יש בספר אינספור קטעי פיוטיים, כפי שמתבקש מדמותה של הגיבורה הראשית, אביא טעימה: "זו שעת דמדומים, השמיים נצבעו בצבעים של שקיעה, וכדור אודם לוהט גלש אל פס אופק הרקיע, קרוב להיבלע במי ים צוננים. רק אנפה אפורה בודדה המשיכה לבשר על חילופי העונות ברמיזה של התחדשות וראשית. ים ושמיים נשקו זה לזה אי-שם באופק, מזמינים אותי לראות בעיניים פקוחות את מציאות החיים שלשתי בשתי ידיי שידעו להפוך עצבות לאושר…".

הספר גדוש בשכול: אהובה הראשון של דני, יוני הג'ינג'י, נדרס על ידי אופנוע לעיניה ולעיני אביה; שכנה זקנה נפטרת ובנותיה ממררות בבכי; אִמָהּ של דני נפצעת קשה ברעידת אדמה חוזרת בהאיטי (אורי שור, הבוס שלה, נשרף למוות וגופתו מוחזרת לארץ), ובהמשך נפטרת האם בבית החולים.

עם זאת, הספר איננו אלגי, מתוארים בו הרבה רגעי אושר, כמו השהייה המאושרת בחדר דמוי גינה, ובה עץ משאלות של המורה המטפלת רעיה חרמוני, שגם היא בעלת מום; ביקור האב והילדים אצל האם שמשתתפת בסמינר באי אנדרוס ביוון; טיול בת-המצווה של דני לעיירה גדושת הספרים היי און ויי שבאנגליה (עיירה מדהימה, שבה עשרות חנויות ספרים, וחלקן ללא קופאי – סומכים על הלקוחות שישלמו את המגיע); שתי האהבות הגדולות של דני, למרות מומה, האחת ליוני, שהוזכר לעיל, והשנייה לאלי בעל החנות לכלי נגינה, שיהיה לימים בעלה; וכן האושר שזוכה לו אביה של דני לאחר מות אשתו – זוגיות עם האסיסטנטית שלו. הספר מסתיים באושר גדול ובנחת שרווה דני עצמה מבתה היחידה, חן, שעומדת להתגייס לצה"ל.

הספר חכם, בנוי היטב, מרגש ומפתיע לפרקים שנמנעתי מלציין ברשימה זאת כדי לא לקלקל את הנאת הקוראים הפוטנציאליים.