סוף עידן ביבי?

הרפורמה המשפטית והשפעתה על המשך כהונתו של נתניהו
צילום של נתניהו
ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: US Military

בארבע השנים האחרונות מבעבעת בביצה הפוליטית שלנו השאלה, האם נתניהו נמצא בשלהי הקריירה הפוליטית שלו?

עד לא מכבר התשובות היו חד-משמעיות, אלה המייחלים לסיום כהונתו אמרו: "לא רואים אור בקצה המנהרה", ומנגד אמרו תומכיו: "יש אור זוהר במנהרה לכל אורכה, כל עוד ביבי מתמודד בליכוד, אף אחד לא יתמודד מולו". ולראיה, מי שניסה לעשות זאת מצא עצמו מחוץ לליכוד, למשל גדעון סער או "הפרכת בלוני הניסוי" של יולי אדלשטיין וניר ברקת שבפועל לא העזו להתמודד מול נתניהו.

תוצאות הבחירות האחרונות, שבהן גוש הימין התחזק לכדי 64 מנדטים, מצביעות על ניצחון סוחף של נתניהו והימין, ניצחון שאמור, לכאורה, להאריך את תוקף כהונתו כמעט עד אין קץ. אולם מסתבר, כי דווקא הניצחון הסוחף הזה מקרב את סוף עידן נתניהו בפוליטיקה שלנו. תוקפו של "המוצר" שנקרא "ביבי נתניהו" הולך ומתפוגג, וייתכן שהוא יסיים את דרכו הפוליטית, באחת מהאפשרויות הבאות:

ראשית, "בדרך טבעית" כלומר בסוף הקדנציה הזאת, מקסימום תוך שלוש וחצי שנים. בקלפי או אפילו בטרם ההליכה לקלפי, בהנחה שיפסיד בפריימריז הפנימיים שלפני הבחירות הבאות.

שנית, בהרשעה באחד משני התיקים הפליליים המתנהלים נגדו.

שלישית, "עייפות החומר ושחיקה" שהחריפו בשל התמודדות ארוכת שנים עם חקירות וניהול משפטו.

רביעית, שפל מסוים בדעת הציבור נגדו. ובעיקר, בכירי הליכוד, חברי כנסת ושרים בהווה ובעבר שכבר לא חוששים לצאת נגדו בגלוי. ולהן כמה דוגמאות:

גדעון סער, שהתמודד נגד נתניהו בפריימריז, הפסיד ונאלץ לעזוב את הליכוד בטריקת דלת. סער ממשיך להציג עצמו כאיש ליכוד אמיתי, תוקף את נתניהו וחושף את חולשותיו ללא חת.

דוד אמסלם ודוד ביטן, שהיו שניים משופריו ונאמניו הבולטים של נתניהו לאורך שנים רבות, לא חוששים ממנו כיום ומתבטאים נגדו בגלוי ובחריפות: "חלש", "נגרר", "ניהול כושל של המו"מ להרכבת ממשלת ימין על מלא".

יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת לשעבר ויו"ר ועדת הביטחון בהווה, חשב גם הוא להתמודד נגד נתניהו בפריימריז וחזר בו. אדלשטיין מתקומם נגדו בגלוי, מפר משמעת סיעתית בהתרסה ונעדר מהכנסת בהצבעה על חוק של הליכוד.

ניר ברקת רואה עצמו הבא בתור להנהיג את הליכוד אחרי נתניהו, פועל בגלוי בשטח להשגת המטרה הזאת, מקיים אספות בחירות בהשקעה כספית של מיליוני שקלים.

ישראל כץ, שבעבר היה מאנשיו הבולטים של נתניהו, הקים אופוזיציה פנימית נגד נתניהו, נאלץ לבלוע את הצפרדע ו"הסתפק" בתפקיד של שר שולי וממתין לשעת כושר לנקמה כשמאחוריו "חיילים" מתוך ההנהגה.

דני דנון, כיהן כשגריר ישראל באו"ם במשך חמש שנים, וכסגן נשיא העצרת הכללית של האו"ם, שם עשה עבודה נהדרת כמסביר הלאומי שלנו. דנון נשאר מחוץ לממשלה ולא זכה לקבל אפילו תפקיד זוטר כגון שר ההסברה, כשלתפקיד מונתה הצעקנית שמביאה נזק יותר מאשר תועלת לממשלה ולמדינה. דנון הוא אדם ערכי, תרבותי ולא מתלהם, שותק כלפי חוץ, אבל שתיקתו רועמת. יש להניח שבבוא יום פקודה הוא יחבור למחוללי השינוי.

מובן שכל התחזית הזו יכולה להשתנות, אם וכאשר בית המשפט המחוזי יזכה את נתניהו בסיום ההליך, כי אז הוא ייתפס בעיני הציבור כצדיק מעונה. כידוע, על פניו כל פסק דין שיתקבל בערכאה השיפוטית במחוזי, הוא לא סוף פסוק ויכול לגרור ערעור לעליון על ידי הצד המפסיד.

אולם במצב של זיכוי, קשה להאמין שהפרקליטות תערער לעליון, כי היא כבר מותקפת הן על ידי הציבור הרחב והן על ידי אנשים בעלי השפעה ציבורית, אפשר לומר שבמידה מסוימת של צדק בשל התנהלות קלוקלת של חלק מראשיה לשעבר. למשל, שי ניצן שבהחלטה מוזרה הורה לחקור במשך למעלה משלוש שנים את תת-אלוף במילואים גל הירש. כל "חטאו" של הירש היה שהוא נענה לבקשתו של השר ארדן להגיש מועמדות למפכ"ל המשטרה. סופו של דבר אין תיק ואין העמדה לדין, אבל הירש איבד את עולמו, הוציא מיליוני שקלים על ההגנה, חלה בסרטן, וכיום הוא שבר כלי שמנסה לשקם את עצמו. כך גם לגבי ראש עיריית ראשון לציון, מר דב צור, שגם הוא עבר את אותה מסכת התעללות על לא עוול בכפו, ועולמו חרב עליו.

נוסף על כך, שי ניצן ניהל מעין מסע נקמה ביו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נווה (שאינני מחסידיו). לדברי של נווה, שי ניצן "חיפש אותו", משום שדחה את בקשתו של ניצן לתמוך במינויו לשופט בית המשפט העליון. באופן תמוה, שמחזק את גרסת נווה, ניצן נתן חסינות מפני העמדה לדין פלילי לכל מי שהיו מעורבים בגְנֵבַת ארבעת הטלפונים של נווה, פריצתם ופרסום הודעות פרטיות ואינטימיות מתוכם. בתקשורת נאמר שחלק מהשופטים שהתפטרו בטרם זמנם עשו זאת מחשש ששיחותיהם עם נווה ייחשפו ברבים.

לגבי היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט אסתפק בשתי טענות: האחת, מעורבותו בפרשת "מסמך הרפז", הזכור לשמצה, מתקופתו כפצ"ר. בעקבות המסמך טרפדו בעלי עניין את מימוש מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל.

עד היום מנדלבליט מסרב לחשוף את ההקלטות הרלוונטיות מהפרשה הזו בטענה הזויה שיש גם "שיחות פרטיות". בעידן הטכנולוגי המאוד מפותח של ימינו טענה זו מצוצה מן האצבע, שכן ניתן לברור במדויק מה לחשוף ומה לא. לפי הפרסומים התיק הזה נגדו עדיין פתוח. מפאת כבוד הקוראים לא אצטט מה אמר מנדלבליט על שי ניצן בעניין הזה.

הטענה השנייה לגבי מנדלבליט היא חוסר הרגישות וניצול מעמדו להביא למעצרה וחקירתה של שכנתו, אישה דתייה, עורכת דין במקצועה. השכנה אולצה באיומי שוטר לעלות לניידת ביום שבת, בזמן אחת התפילות, ורק משום שאמרה לו מילה אחת – "בושה". אם כך אזי כמעט כל חברי הכנסת והמפגינים לדורותיהם, כולל אני, צריכים להיעצר ולהיחקר. אפשר גם בשבת בלי "הנחות" (זו, כמובן, הלצה שמטרתה לתאר את האבסורד של ההחלטה הנ"ל).

לעומת זאת, אם נתניהו יורשע, נראה לי שאין לו מה להפסיד ולכן הוא יפקיד/יפקיר (תלוי את מי שואלים) את גורלו בידי שופטי העליון. עד כמה תהיה השפעת פעילותו בקידום הרפורמה (המהפכה) המשפטית על תוצאות המשפט במחוזי ו/או בערעור? שאלה קשה מאוד שאותה אפשר יהיה לבחון רק בהיוודע התוצאות.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

    1. בוקר טוב, יש כמה מסרים בכתבה הזו, וגם רמז עבה לגבי עתידו של ביבי. לשאלתך האם ביבי עוזב בקרוב? אני לא נביא ולא בן נביא, לכן לא ניתן להשיב על השאלה הזו בנחרצות "כן" או "לא", שכן בפוליטיקה עסקינן ולהבדיל אלף אלפי הבדלות כמו בספורט, לא ניתן לנבא מה תהיה התוצאה הסופית על אחת כמה וכמה בפוליטיקה. יחד עם זאת הערכתי/תקוותי היא כי זו שירת הברבור של ביבי, בכירים בליכוד קמים עליו בגלוי מה שהיה "סכנת נפשות" (פוליטית) בעבר, היום כבר חובטים בו בגלוי, דעת הציבור, ההפגנות גילו המתקדם ומשפטיו, מעידים על כך שזו הקדנציה האחרונה, אם בכלל ישלים אותה.

  1. ביבי לא יסכים להסתלק סתם ככה בשקט. כשזה יקרה זה יגיע בפיצוץ

  2. ביבי יותר מידי הסתבך, ויותר מידי טועה, ומתנהג לא יפה כלפי אחרים, מכדי שיוכל לסיים את כהונתו במלואה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן