כולנו מכירים את התופעה של ניסיון כיפוף ענף עץ, רצועת פלסטיק קשיחה, פס פח מוארך או כל חומר פיזי בעל קשיות טבעית מסוימת. מעבר לכוח כיפוף מסוים, הענף או הרצועה יתנפצו לשניים. לחומרים שונים יש נקודת אל-חזור של שבירה שונה על פי תכונותיהם הפיזיות של החומרים.
לעיתים ניתן לחמם בעזרת מבער את הפריט המכופף ועל ידי כך להגדיל את זווית הכיפוף (הסתכלו על פח מכוניות) אבל לכל חומר יש את סף השבירה (הכיפוף שלו).
בחיי העסקיים למדתי, כי גם בעולם האנושי יש מעין פיזיקה כזו. לתהליכי משא ומתן, כפי שמתוארים באין-ספור ספרים, יש דינמיקה משלהם; זו דינמיקה הקשה להגדרה מדויקת. יש לה חוקים משלה, ואלה לא חוקי הפיזיקה, ברם הדמיון רב.
לנושאים ונותנים בינינו מוכר המצב שבו המשא ומתן "מתפוצץ". מתי זה קורה? קשה להגדיר במדויק. מדובר בתהליך שבו מעורבים אינטרסים, נימוקים שכלתניים כמו גם רגש.
לא לחינם מלמדים אותנו ספרי המשא ומתן למיניהם להכיר היטב את הנושא ונותן שניצב מולנו ולנסות ללמוד את תרבותו. בספרו, "ספר המשא ומתן", מתייחס הֶרְבּ כהן באופן שונה למשא ומתן עם אנשים שונים – רוסי, ערבי, גרמני או אמריקאי. לטענתו של כהן, לכל אחד מהם סגנון משא ומתן שונה: האחד מצפה ליתר כבוד, והאחר ליתר ענייניות. התרבות המזרח תיכונית, למשל, מייחסת חשיבות לתהליך המשא ומתן עצמו ולפרק הזמן שהוא נמשך, ואילו התרבות האמריקאית מבקשת מהצדדים להיות ענייניים הרבה יותר ולחסוך בזמן ככל האפשר. בכל משא ומתן, בכל סגנון שהוא, אם לא נתייחס לכללי יסוד – ייתכן שנגיע ל"שבירת" הענף.
כמנהל, שחלק מעבודתו הוא שיחה אישית עם עובד שמבקש להודיע על התפטרותו, נדרשתי לזהות האם מטרת השיחה היא משא ומתן על שיפור בתנאים או האם החלטתו של העובד סופית ונבעה למשל מתחושת עלבון משום שהתקבל לעבודה עובד חדש בעל יכולות פחותות ובתנאים עדיפים. תחושה זו גרמה לו להתפטר ללא שום רצון לכל משא ומתן מחודש.
בתהליך העובר על כולנו בימים אלה, לנוכח ההפיכה המשפטית, אפשר לזהות שתי קבוצות עיקריות: תומכי הממשלה ואלה המפגינים כנגדה. בתהליך זה אני מזהה משא ומתן שהגיע ל"כיפוף השובר".
לאורך שנים רבות נשמר סטטוס קוו שהיה מקובל פחות או יותר על כולם: אנשי מחנה הימין, ויותר מכך החרדים (אומנם לא כולם) והאוכלוסייה החילונית. את הנתונים כולם מכירים.
ולפתע, לאחר הבחירות האחרונות ולאחר הקמת ממשלת הימין "מלא-מלא", צצה לה דרישת הקואליציה לשינויים דרמטיים בחוקים הנוגעים למערכת המשפט. חוקים המשנים את המבנה המשטרי של מדינת ישראל. ובאופן שאולי הפתיע את מחנה הימין, מאות אלפי מוחים ומפגינים יצאו לרחובות.
"אנרכיסטים" כינה אותם ביבי, "פורעים", "מסיתים" ועוד שלל כינויים. ועתה נדמה כי בימין מתגלים סדקים ואולי מחשבות מרככות המנסות להחזיר את הגלגל לאחור. האם הדבר ניתן? לדעתי, הצדדים כבר כופפו מדי את "הענף" והגיעו ל"כיפוף השובר". משהו נשבר בקרבם של חיילי המילואים, הלוחמים נעלבו כשכונו "בוגדים" על ידי משתמטים, ולכן הם אומרים כעת: "לא עוד"! וגלנט לפתע הבין ונבהל. משהו נשבר גם בקרב אנשי ההייטק שמייצרים מעל ל-50% מהכנסות המדינה, וממולם הם רואים מחנה שברובו אינו פרודוקטיבי, אך ודורש עוד ועוד מחלוקת העוגה. הם כופפו את הענף קצת מעבר ליכולת הכיפוף… והוא נשבר .
נדמה שמישהו עשה כאן מקח טעות. עתה לא רק המערכת המשפטית היא נושא הדיון אלא נושאים רחבים בהרבה עומדים על הפרק. אנחנו כבר בסרט חדש.
26 תגובות
ניתוח מדוייק, רהוט ומסקרן.
מסכים עם כל מילה
נכון מאוד הם טעו ועכשיו הרכבת יצאה מהתחנה.
השארת אותנו עם סימן שאלה
יש פתרון או אין?
אין כמעט בחיים מצבים ללא פיתרון. זה מצב מאד קשה ולהערכתי נכונו כאן מאבקים קשים מאד לרוחב כל החזית זה כבר לא הענין המשפטי בלבד וזה לא יגמר איתו. צריך יהיה להגיע למאזנים חדשים בין השבטים, כנראה לחוקה שתאזן בין השבטים. זה לא יהיה פשוט כלל. ובטח לא מהיר. למשוואה יכנסו נושאים רבים ולא אק משפטי, חרדים/חילונים, מתנחלים מול מדינת תל אביב ולא יוכלו לנתחמק מדיון בכיבוש ועתידו. מצבנו מסובך מאד
אילן שלום,
אילן,
ב"סרט החדש" כלשונך ניתן לבחור בין שלושה תפקידים:
1. מפגין נגד הממשלה.
2. מפגין בעד הממשלה.
3. לא מפגין.
במה אתה בוחר ?
בברכה,
אבינועם
נדמה לי שמהטקסט די ברור
אכן הרגשתי זהה. הסטטוס קוו לצערי נשבר. אין משא ומתן וגם אם יהיה, מה שהיה לא יחזור.
יש שבר והתפכחות לא רק בנושא ההפיכה המשפטית אלא גם בחינוך, כלכלה, בטחון. שנדע ימים טובים יותר.
צביקה ב. ערב טוב,
להרגיש – כמובן !
לקוות – תמיד טוב;
אבל מה להבנתך צריך לעשות ?
מסכימה עם ניתוח המצב, בודאי נקודת השבירה לא רחוקה אם עדין לא הגענו אליה, אבל הנזק הולך ומתהווה מול עינינו. עיקר החקיקה הולכת להסתיים בשבוע הבא ואני לא רואה את ההתקפלות של הממשלה מול ההתנגדות הציבורית. נכון שעכשיו מחנה ההתנגדות מדבר. כבר על דברים אחרים, לא מספיק הפסקת הבליץ של החקיקה, אבל מי יבטל את החוקים שנחקקו? נתניהו ימנה את השופט שישפוט אותו, הממשלה תקבע בחירות אחת ל n שנים לפי ראות עיניה, דרעי יכהן כשר, הדיקטטורה תפעל במלוא כוחה והדתה בכל פינה ובחינוך…
את צודקת מאד. איך הבכירים ההגונים בליכוד לא מבינים שגם להם אישית אין עתיד אם כל זה יקרה? הכניעה של אנשים כמו דיכטר ברקת וכ' יכולה להתפרש רק כתיכנון לשרוד את נתניהו ושו"ת ולעלות ולשנות הכל. חבל שהם לא מבינים שנתניהו יעיף אותם ברגע שכל הכוח יהיה בידיו.
שוקל לעבור
אני ממש לא מאמין אבל זה גובר בי
כפיסיקאי, אהבתי את האנלוגיה.
כמוך, נראה לי שאנחנו מעבר לנקודת השבירה וממש לא ברור איך נצא מזה.
ניתוח יפה וכתיבה בהירה.
היסטוריה בגרוש
ההיסטוריה לימדה אותנו שכדי שמהפכה תצליח נדרשים כמה תנאים:
– שיהיה מאד רע לציבור כדי שיהיה מוכן להקריב למען שינוי, כי אין לו מה להפסיד (ויקשה את לב פרעה..).
– מרי אזרחי אפקטיבי חייב בתמיכת מסה ציבורית איתנה משמעותית חוצת מגזרים ולאורך זמן, בגיבוי תקשורת על כול גווניה, עניינית בלתי תלויה בהנהגה פוליטית ספציפית.
-לא ליפול במלכודת האשמה עצמית. שהקואליציה נוקטת כמניפולציה פסיכולוגית (מוצלחת למדי) המצופה מהציבור שיתנהג כ-כבאי-אש אחראי ויזנק מיד ללהבות שהקואליציה מציתה- וזה בדיוק מה שהורס את המחאה. (זוכרים את ההזמנה ל "שלום של אמיצים" חד צדדי כמובן..
ניכר הקואליציה מנהלת משא ומתן (סליחה על ההשוואה) בסגנון “אירני”. תחילה "נענים להיפגש ולדון בכול מקום
ובכול שעה", אך בפועל לא עוצרים לרגע את הקידום המואץ של האג'נדה הגלויה למדי, תוך האשמת הצד השני באחריות לכישלון השיחות. במצב זה האופוזיציה חייבת להיות מאוחדת ונחושה, ולא לאוץ להתייצב "מתחת לאלונקה" תחת הבטחות שווא כפי ניסיון העבר. יש חשש סביר שה"אלונקאי" מאז כבר מתחמם על הקווים.. ובכך תאבד הזדמנות נדירה לגבש רוב אמיתי בעם, להשבת השפיות לארץ.
שינוי של ממש יוכל להתרחש כאשר אנשי הליכוד האמיתיים (נותרו כאלה) יעזרו עוז להביע את דעתם ( זו הנאמרת עדיין בהסתר, לחשושים הססניים מאימת המשפחה) – ויעשו מעשה – להתפטר מהכנסת.
זה לבטח לא ישמע יפה- אבל ההיסטוריה מלמדת שמחאה חברתית הנגררת לפשרה בטרם עת, ממסמסת את כוחה כמו השפל הבא לאחר הגאות, ומה שנשאר מאחוריה -הם שלדי צדפות ריקות.
נאום חוצב להבות ומבשר רעות. אני לא מסכימה. המחאה מאד מגובשת, הולכת ומתעצמת ומהווה כח שלא ניתן להתעלם ממנו ולא מסכימה לפשרה בטרם עת כפי שקראת לזה. אמנם הקואליציה נוקטת בכל השיטות הנפסדות שציינת, אבל זה לא עובד על גוש המחאה ורק מגביר אותה. למרי האזרחי הזה בהחלט יש מסה איתנה שהולכת ומתרחבת. איך נתגבר על הקואליציה הדוהרת קדימה לאחר חקיקת כל החוקים האנטידמוקרטים שתכננו-זה באמת נותר לראות
דורית
היום עוד יותר מתמיד, "פשרה" כביכול ואפילו הקפאת מרוץ החקיקה עד אחרי החגים.. נראה יותר כמניפולציה להוציא את האוויר מהמחאה ולאחר מכן להמשיך במתווה החקיקה כפי שנתניהו התחייב בהסכמי הקואליציה שהציבור עדיין לא נחשף לכולם שהם גרועים לא פחות מהעניין המשפטי
הבנתי
התכופף מעבר לקו האין חזרה
אז מה כעת?
קודם כל על הצד " השובר" להפנים שהוא אכן הגזים..נדמה לי שהיחס אתמול דווקא בבני ברק בקבלת הפנים שנתנו עם כיבוד ושתיה ל" אנרכיסטים המפגינים" מוכיח שיתכן ומישהם שם הבינו זאת. אנחנו נזדקק לזמן רב לתהליך שיבנה אמנה חדשה בין " השבטים " למעשה אנו זקוקים לחוקה. תהליך כתיבה והסכמה על חוקה יהיה ארוך מייגע ומפחיד לעיתים
קראתי ואכן אנו עומדים לפני או כבר בתוך משבר. קיים כאן אי שוויון משווע, מאחר ומנהיג הימין הוא נאשם, שכבר מזמן איבד צלם אנוש, ויעשה הכול על מנת להימחט ממשפט. תראה אם לא ראית את הסרט הנמלט, או Fugitve. לנאשם אין גבולות, ובטח כזה שהצליח להרים מערכת תמיכה אדירה שלא משנה מה יעשה, אנשים ילכו אחריו. גם אם יכה אותם בשוטים. לא בגלל שהם כאלו, אלא הם מלאים על המערכת המשפטית. רבים מהם סבלו ממנה, ומוכנים להעלות אותה באש, מבלי להבין שגם הם ייפגעו. הנקמה היא רגש שקשה מאוד לדלג עליו. הוא מנוע אדיר שגם אם ימומש לא ידעך, אפילו עד סוף הדורות. ואת זה הנאשם הצליח לעורר. הוא ידע יםה מאוד לפרוט על נימי הגזענות, תוך שליטה מלאה בהפרד ומשול הרומי. כן, הוא בנאומיו מדבר על שני עמים. תקשיב לנאומיו טוב.
ירידתו מהמפה לא תביא לשינוי ניכר, כי השנאה והנקמה לא ידעכו, אבל היא תקטין את העוצמה כך שגם זאב יוכל להכיל את הכבש. אם ימשיך, אבוי לנו. אני באמת מקווה שלפני שבית המשפט העליון יצטרך להכריע, ראש השב"כ, יאסוף אותו. אין בישראל נכון להיום, איש מעל החוק. המעשה שעשה בחמישי, היה מתוכנן, וטעות עשה גלאנט, גם הוא בוגר החלטות היועץ המשפטי 2010, שלא נשא נאום. טעות מרה. זה יכול היה להיות שובר שוויון, אבל הוא פחד. פחד לאבד כוח, כי הוא יודע שנאום כזה מעמיד אותו בסכנה שיצא בוגד. הימין ישתלח בו והשמאל ימליך אןתו לרגע וישכח ממנו. עדיף להיות זנב לשועלים ולהנות מכוח יעני כשר ביטחון, עם בנו של הגביר. זהו. נתראה וירטואלית בצומת.
אכן הבעיה רחבה
ועמוקה
ולמרבית הצער הולכת וגדלה
לכן יתכן שאין פיתרון
השבר ידוע
מה הפיתרון?
זאת כעת השאלה
נשבר, זאת עובדה
לבנות מחדש, לא בטוח שאפשר
בהחלט מסכים אתך. תיאור המצב מעולה.
קשה לחשוב אם ומתי יהיה פתרון. כל מה שנותר זה לקוות!!!
תודה ירון,
כל מה שהביא לכיפוף ולשבר לא עבר ולא השתנה. מעין רגיעה זמנית. שום דבר לא הולך להשתנות. רק יחמיר.
ד"ר אילון שלום רב.
באיחור רב קראתי את מאמרך הזה, ואת התגובות המושכלות של החברים, אין לי הרבה מה להוסיף עליהן, אלא רק שני חיזוקים לדברים שלך.
האחד, אמירה עממית האומרת "מקל שהתעקם לא ניתן ליישר, כי הוא יישבר".
השני, אני מפנה למודל של פישר ויורי בספרם "Getting To Yes" אותו למדתי במסגרת לימודי המאסטר במנהל עסקים בקורס לניהול מו"מ בי"ל.
התיאוריה שלך התממשה במבחן המציאות כאשר צד אחד, הממשלה, נשבר. אומנם הוא לא פוצץ את המו"מ, אבל נכנע ובלע לפחות שלושה צפרדעים במקום לבלוע צפרדע אחד של עצירת החקיקה לצורך מו"מ.
תודה על המאמר.
כבר מזמן שברו וממשיכים לכופף