צו השעה להסתדרות

לכבוד מר אמנון בר-דוד, יו"ר הסתדרות העובדים הכללית החדשה,

עקבתי בעיון רב אחרי הודעותיך השונות לגבי מעורבות ההסתדרות בפעולות המחאה נגד המהפכה המשפטית. לרגע קט אפילו השתכנעתי מהנימוק העיקרי, "תפקידנו לדאוג לעובדים" (אגב, להזכירך, גם לגמלאים צריך לדאוג – אבל ההתעלמות מהם בהסכמי השכר האחרונים זה כבר סיפור אחר).

כחבר הסתדרות מתוך הכרה מעמדית וערכית זה שנים רבות, אף שאיני שכיר במקום עבודה מאורגן, אני מסכים עם הקביעה כי חובת ההסתדרות להקדיש את כל מרצה ומשאביה למען ציבור העובדים והגמלאים בישראל – שכר, תנאים סוציאליים והגנה מקצועית – ואל לה לחזור לשנים עברו שבהן הייתה כלי בידי מפלגה פוליטית כזו או אחרת.

בעקבות דבריך התייעצתי עם כלכלנים ומומחי השקעות כדי לבחון את השפעת ה"רפורמה" המשפטית על ציבור העובדים והגמלאים. עובדה אחת קפצה מיד לנגד עיניי והיא הפגיעה בחיסכון, כלומר ירידה בתשלומי הפנסיות של עובדים רבים כתוצאה מבריחת ההון מהארץ. ראשוני הנפגעים הם האזרחים הוותיקים, שהקטנת הפנסיה עלולה להביאם למצב בלתי נסבל של בחירה בין פרוסה לתרופה. זאת ועוד, גם עובדים מן המניין ייפגעו כתוצאה מכך הואיל וחסכונותיהם לקראת ימי סגריר נפגעו וייפגעו אנושות.

אשר לעובדי ההייטק, אמנם רובם אינם מאורגנים (וטעות קשה בידיהם בשל כך), אך בריחת ההון בענף זה עלולה להביא לפיטורים המוניים של עובדי חברות אלו וכן של כל המועסקים כנותני שירותים להייטק.

אז אפילו בפריזמה הצרה של טובת ציבור העובדים אסור לה להסתדרות לעמוד בחיבוק ידיים לנוכח הסכנה הגדולה לעתידם הקרוב – פיטורים, ולעתידם הרחוק – שחיקת הפנסיות.

ברצוני גם להזכירך שההסתדרות הוקמה כתנועה חברתית ולא כאיגוד מקצועי נטו וראתה עצמה, וטוב שכך, כנושאת באחריות להיותה של ישראל מדינה דמוקרטית שצדק ושוויון חברתי הם אבני יסוד שלה.

לו רק כדי לממש חזונם של מייסדי ההסתדרות קולך חייב להישמע ועליך להוביל ולהביא להרגעת הרוחות בארץ ולמניעת פגיעה אנושה במרקם החברתי הנפיץ שלנו יחד עם פגיעה כלכלית קשה באלפי עובדים וגמלאים בישראל.

צו השעה הוא הצטרפות ההסתדרות למאבק העממי על דמותה החברתית של המדינה ועל אופיה הדמוקרטי, כי במדינה דיקטטורית גם לעובדים אין מרחב נשימה.