חוכמת הפרדוקס

תגובה למאמר של פרופ' דורון מנשה על הרפורמה המשפטית
תמונה של אליהו
אליהו וידן

במאמרו "הרפורמה המשפטית – הפיכה משטרית או הפוך על הפוך", שהתפרסם באתר זה בתאריך 15.3.2023, אומר דורון מנשה כי: "הרפורמה המשפטית […] תעביר אותנו ממקום של הגנה על מתכונת ליברלית של זכויות, להגנה על קשת רחבה יותר של זכויות ואינטרסים. […] ממצב שבו היהדות דחוקה בפינה למצב שבו יינתן לה משקל הולם". בציטוט זה מתמצה הפרדוקס שבדבריו.

הפרדוקס הוא שהליברליות אינה עוד זכות בסל הזכויות של המדינה, אלא הינה המהות של המדינה – האם היא דמוקרטית אם לאו. דמוקרטיה וליברליות הן שתי פנים של אותה מטבע, האחת אינה קיימת ללא השנייה. הרצף הלוגי של טענותיו של דורון מנשה מוטעה ומטעה. להלן הגדרות המילים "דמוקרטיה" ו"ליברליזם", ביחד ולחוד.

דמוקרטיה – שיטת ממשל שבה רצונם של האזרחים בא לידי ביטוי בדרך של הצבעה.

ליברליזם (או: תחרותיות) – פילוסופיה פוליטית המבוססת על עקרון החירות והשוויון בפני החוק, התומכת, בין השאר, בממשל חוקתי, הפרדת רשויות, חופש הדת, הפרדת הדת מהמדינה, חופש ההתאגדות, חופש הביטוי, זכות הקניין, שוויון בפני החוק והתנגדות למשטרים אוטוריטאריים.

הדמוקרטיה הליברלית – שיטת ממשל הכוללת הגבלת כוחם הפוליטי של הנציגים הנבחרים בה על ידי הרוב, באמצעות הכפפתו לשלטון החוק ולערכי יסוד, במטרה להגן על זכויות האזרח. עקרונות השיטה קובעים את ההגנה על זכויות אדם בסיסיות, וכן איזונים ובלמים בין הרשויות השונות במערכת הפוליטית, המונעים ריכוז כוח רב מדי בידי רשות שלטונית אחת בלבד.

דמוקרטיה לא ליברלית (אוטוריטארית) – מערכת שלטונית שבה נערכות בחירות, אך ללא חירויות אזרחיות, מה שמונע מהאזרחים לקבל מידע על בעלי הכוח הפוליטי והכלכלי במדינה, ולכן היא אינה חברה פתוחה אלא סגורה. המדינות להלן הפכו בעת האחרונה לדמוקרטיות אוטוריטאריות: אלבניה מאז 1997, רוסיה מאז 2000, מונטנגרו מאז 2006, הונגריה מאז 2010, טורקיה מאז 2014, פולין מאז 2015, הפיליפינים מאז 2016.

עם ההכרזה על המהפכה המשטרית, צועדת מדינת ישראל בקצב מסחרר לקראת הפיכתה לדמוקרטיה לא ליברלית, או בלשון פחות מכובסת – לדיקטטורה או לתיאוקרטיה. מנהיגי המהפכה מבינים היטב את הדברים הנאמרים בזאת, ודווקא תבונתם זו היא אשר תמנע מהם להגיע לפשרה. בעלי הכוח אינם רוצים בדמוקרטיה, הם רוצים בכוח. כאשר המפגינים ברחוב זועקים בקול נכאים: "דיקטטורה, דיקטטורה, בושה, בושה" – בעלי השררה אינם מתביישים, ממש לא, הם מתגאים ועולצים בסתר ליבם. זה מה שהם רוצים – דיקטטורה כאשר הם בתפקיד הדיקטטור. התנגדותם לכינויים אלה היא רק למען הסדר הטוב, למען התקינות הפוליטית. האם היה אי פעם דיקטטור שהודה שהוא דיקטטור?

דורון מנשה טוען כי היהדות אינה מקבלת את משקלה ההולם. בדיעבד, היהדות, המיוצגת באופן דורסני על ידי המפלגות הדתיות/חרדיות (32 מנדטים בכנסת ה-25), קיבלה ומקבלת מעל ומעבר למשקלה ההולם. ציבורים מסוימים ביהדות משרתים פחות בצבא ומקבלים יותר שירותים מהמדינה, משלמים פחות מיסים ומקבלים יותר תקציבים, מרבים את הבערות והנחשלות ותורמים פחות לשגשוג ולחדשנות. באופן פרדוקסלי, הפריווילגים הם לא הטייסים ולא אנשי ההיי-טק וגם לא האשכנזים. הפריווילגים הם דווקא החלכאים והנדכאים היהודים שהעלו את נדכאותם לדרגת אומנות ואמנות. יחי הפרדוקס.

אבי אבות הפרדוקס הוא האוקסימורון: "מדינה יהודית ודמוקרטית". המדינה יכולה להיות אחת מן השתיים: מדינה דמוקרטית שמרבית תושביה יהודים, כשם שאנגליה היא מדינה דמוקרטית שמרבית תושביה הם אנגלים; או שהיא יכולה להיות מדינת אפרטהייד יהודית ביחס לחילונים ולערבים, כשם שהיו ארה"ב ודרום אפריקה עד שנות השישים והתשעים של המאה הקודמת ביחס לשחורים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. אליהו- נסה בבקשה להתמודד עם הטיעון הבא: דמוקרטיה ליבראלית היא צורת משטר המקיים בחירות חופשיות המציב את ערך החופש וזכויות הפרט במקום הראשון, אך כאשר אין בשיטה כול איזכור שלצד הזכויות אמור בדמוקרטיה להיות גם חובות באותה מידה של הדגשה- היא יכולה בקלות להידרדר לאנרכיה, בה איש הישר בעיניו יעשה כעולה על רוחו בחסות הזכויות, כאשר אין מנגנון הכופה את החובות והזכויות באותה מידה.

  2. גדעון- אתה צודק. שלטון יכול להביא לאנרכיה גם ללא פגיעה בשוויון. למשל, בגרמניה בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת. הממשלה, ברצותה לעזור לעם, הדפיסה כסף ללא בקרה, עד שדולר אחד הגיע ל – 4.200.000.000 מרק, והביאה ולחורבנם של כל אזרחיה, ללא הבדל דת, גזע ומין. למשל, במדינת ישראל, בתחילת שנות השמונים, הגיעה האינפלציה ל- 445%, גם זאת מתוך רצון להיטיב עם העם באופן שוויוני. אלה אינן דוגמאות לשחיתות, אלה הן דוגמאות לטמטום.
    המקרה של בג"ץ איננו דומה והגיע הזמן לדייק בניסוחים.
    בניגוד למלל וללהג הבלתי פוסק בכלי התקשורת – לבג"ץ אין כל כוח. בג"ץ אינו מחוקק חוקים. הגורם היחיד המחוקק חוקים – טובים או רעים, זכויות או חובות – היא הכנסת.
    בג"ץ יכול רק לפסול (לא לחוקק) חוקים שאינם שוויוניים, כמו, למשל, פסילת שחרור חרדים מגיוס לצה"ל, פסילת תשלום לאברכים, פסילת פטור מלימודי ליבה.
    בג"ץ יכול רק לפסול (לא לחוקק) חוקים הפוגעים בזכויות הפרט, למשל, הגנה על זכויות אסירים ביטחוניים; הגנה על זכויות מסתננים בלתי חוקיים.
    בג"ץ לא (דגש על "לא") חוקק את חוק ההתנתקות. הוא גם לא חוקק את ביטול חוק ההתנתקות; את אלה חוקקה הכנסת; חוקים אלה לא פגעו לא בשוויון ולא בזכויות האדם.
    זה מעצבן את הפטריוטים מימין שבג"ץ מגן על זכויות מסתננים שחורים ומגעילים שמחפשים מקלט או עבודה; זה מעצבן את הפטריוטים מימין שבג"ץ מגן על זכויות אסירים בטחונים שקמו עלינו להשמידנו. למען הסר ספק, אני פטריוט לפחות כמו כל אחד ממצביעי הימין: שרות פעיל במילואים עד גיל 54, (שנאתי כל רגע), תשלום מסים כדת וכדין (שנאתי כל שקל), מעולם לא עברתי ברמזור אדום; אבל אני רואה בפסילות אלה עדות וסיבה לעוצמתה של מדינת ישראל וגם, ובמיוחד, הגשמת האידאל התנכי של אור לגויים.

  3. אליהו- חזקת את עמדתך אך לא התייחסת לטיעון היחיד שהעליתי לגבי היעדר התייחסות לחובות שאמורות להיות לצד הזכויות, וגם לא ל אי שוויון בחובות כגורם מקדם אנרכיה.
    והערת ביניים- מאחר והעלית את סוגיית בג"צ (שלא הייתה בטיעון שהיצגתי) אציין ברשותך שכוחו של בג"צ הוא בכמה נקודות: בפרשנות של החוק, בבחירה באיזה חוק להשתמש מתוך סל החוקים שברשותו, בבואו לבחון שאלה משפטית כל שהיא..ורמת/חומרת הענישה (במקום שנדרש) ככלי הרתעה מפני עבירה על החוק,

  4. אלי שלום,
    אנחנו גאים בך כאשר למרות גילך המופלג אתה מיטיב להגיב למכונת תעמולה מושחתת וכזבנית שמציגה מדינה בת 75 שנה בעלת הישגים מופלאים (עם כמה טעויות פטאליות כמו אי הפרדת הדת מהמדינה או אי פינוי מתנחלי סבסטיה וחברון) כמדינה לא ליברל-דמוקרטית שצריך להצילה ממלתעות הבגץ האיום והנורא. אנו גאים במה שהישגנו עד עתה ויראים מהצפוי לנו מעדת בריונים, משיחיסטים, מופרעים שבראשה עומד מואשם בפלילים ששומע בקול הפסיכולוגית ושורף את המדינה.

  5. גדעון יקירי,
    קשה לענות על הכללות. על איזה אי שוויון בחובות אתה מדבר? תביא דוגמא או שתיים. ועל איזה אי שוויון בזכויות. על מה בדיוק אנחנו מדברים. בינתיים, להבנתי, על "הפריוולגיים" יש יותר חובות ולמקופחים יש יותר זכויות. האם לכך מכוונות הערותיך?

    1. חובת השירות הלאומי, גיוס חובה.
      ראה ספר זכויות התלמיד-אין מילה על חובות, ומכאן החינוך לדמוקרטיה לקוי כבר מגיל ביהס,
      ההגנה על זכויות פושעים היא גדולה מהזכויות של הקורבנות
      היו צריכים את ארוע דרומי כדי שפעם אחת יעמידו את זכויות הנתקף על פני זכויות התוקף, מכאן ההידרדרות לאנרכיה כפי שקיים בטרור החקלאי וכו וכו
      בקצרה- הדמוקרטיה הליבראלית פרוגרסיבית עד כה בישראל הדרדרה לאנרכיה ואובדן משילות והרתעה , חגיגה לפשע על כול סוגיו, אלימות ופרוטקשן חסרת מגבלות לא רק במגזר הערבי אלא בכול תחומי החיים ובית המשפט אינו ממלא תפקיד חשוב כמצופה ממנו להשבת הסדר על כנו.

  6. לגדעון
    הבאת רשימה של בעיות לא פתורות. הייתי יכול להוסיף עוד כהנה וכהנה. אבל מה בדיוק הטיעון שלך? אתה חושב שזה בגלל שיטת הדמוקרטיה הליברלית שלא מצליחה להביא לגן עדן עלי אדמות? האם אתה חושב שדמוקרטיה לא ליברלית, כמו רוסיה, טורקיה או איראן תפתור את הביות יותר טוב ויותר מהר? אני לא חושב ככה. וגם צ'רצ'יל לא חשב ככה: "הדמוקרטיה היא אולי המשטר הגרוע ביותר, אך אין משטר טוב ממנה."

    1. אלי
      אני מסרב לקבל את הגישה המקבלת את חוליה של הדמוקרטיה המביאה אותנו לאנרכיה מוחלטת. אנחנו לא
      יכולים להרשות לעצמנו את הטרור הפנימי, רציחות נשים ואחרים במגזר הערבי,טרור חקלאי, הכאוס בנגב, לא יכולים להרשות לעצמו בשם הדמוקרטיה השתמטות מהשתתפות בנטל הביטחוני והכלכלי , שחיתותפרוטקשן ציבורית ושאר חוליים, מה שמדינה "דמוקרטית" אולי כמו הודו (יש בה בחירות חופשיות) יכולה להרשות לעצמה- אצלינו- זה אסון קיומי
      לכן אני מדבר על דמוקרטיה אחראית זו הרואה לא רק את זכויות הפרט אלא גם את טובת הכלל. בה קיים שוויון זכויות לצד החובות – שהיום כמעט ולא מדברים על כך בגלל הסכמים קואליציונים ובית משפט שאינו משתמש בכוחו הלגיטימי לקדם חוק וסדר כי כול הזמן אזנו כרויה למה יגידו עליו בהיכלי הדמוקרטיה הליבראלית פרוגרסיבית, כי מדינת ישראל אינה ככול העמים, אין מדינה בעולם החיה באופן קבוע תחת איום קיומי בלב שכונה עויינת שרבים בה המצהירים על כוונתם הרצינית להשמידה.

  7. הערה נוספת: ההגדרה של דמוקרטיה לא ליברלית ככזו שיש בה בחירות חופשיות היא לא בהכרח נכונה. בפולין, למשל, העודפים הולכים למפלגה הגדולה, דבר שהוא עיוות של הבחירות ויש עוד דוגמאות. בישראל, למשל יש כבר ניצנים של עיוות משמעותי. יש כבר רעיון של הימניים המשיחיים שתומכי טרור – תרגום: כל מתנגדי הכיבוש – ערבים ושמאלנים לא יוכלו להבחר לכנסת, מה שייחסל את הבחירות החופשיות כאן.

  8. גדעון
    למען הסר ספק: אני מבין שאתה מתכוון, למשל, לזכויות היתר של החרדים לגבי גיוס, חינוך וכו'. אם לכך כוונתך, אני מסכים אתך לחלוטין. אי אפשר לקבל את זה. אבל מה לעשות? זהו מבוי סתום. והטרגדיה היא, שגם בהשהיה שקיבלו הצדדים – אני לא רואה איך יימצא, תוך חודשיים, המפתח לצאת ממעגל הקסמים הקואליציוני. זה יכול לקרות, אולי, רק אם ביבי יצא מהתמונה. זה כנראה לא יקרה, עם הליכוד החדש שהופך ליותר ויותר משיחי.

  9. קשה לדעת מתי בורות היא פוזה ומתי היא מהות. כי אם היא מהות, אי אפשר להתווכח עם בור שבורות היא מהותו. למשל, אינני יכול להתווכח עם סיני על תחביר סיני כי אני בור בסינית. אבל גם אם מדובר בפוזה, או בפוזיציה, חבל על הזמן. אבל אלו שעדיין מוכנים להקטין את בורותם בנושא הסתירה לכאורה בין יהודית לדמוקרטית (ואין שום סתירה בין יהודית לדמוקרטית), או מוכנים לבדוק את הפוזה ואת הפוזיציה שלהם ביחס לעובדות, מוזמנים לקרוא ספר בן עשרים כבר שנכתב על ידי אחד מגדולי הליברלים בישראל, פרופ' אמנון רובינשטיין, וכותרתו 'ישראל ומשפחת העמים'. מי שיקרא אפילו את המבוא לספר יבין סוף סוף במה מדובר. אבל המאמץ הזה בלתי אפשרי לאנשים שבורותם-אמנותם-זהותם-מהותם-גאוותם.

    1. אודי שלום,
      בוקר טוב, החזרת אותי חצי שנה אחורה.
      אבל אני בשלי, מדינה יהודית ודמוקרטית זהו אוקסימורון. עצם היותה יהודית מעמיד את המדינה בעמדה בלתי שוויונית כלפי כל הדתות האחרות בהן מחזיקים אזרחיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

בקבוק בושם

STORY PHARM בישראל

סיפור ההצלחה של מותגי העל בשמים ואיפור

מיטה

חדר השינה "כמקדש"

מהי הפרעת שינה כרונית וכיצד אפשר לשפר את השינה

דילוג לתוכן