גם אני הופתעתי לקבל את הקלטת ובה ריאיון שצולם בטלוויזיה בחדשות הערב אי שם בשנת 1998. זכרתי במעומעם את הריאיון הזה, אבל התערוכה ב"בצלאל" דאז רעננה את זיכרוני. סטודנט מבצלאל, אסי ברק, הגיש עבודת גמר של לימודיו ובו שרטט חיזיון אפוקליפטי של המציאות שתשתרר מקץ 25 שנים – ב-2023. בחזיונו הפילוג בעם יגיע ליצירת שתי מדינות נפרדות, האחת מדינת ישראל והשנייה מדינת יהודה תחת נשיאותו של יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין.
חבר הכנסת בני אלון ז"ל ואני הובאנו לתערוכה על מנת להגיב עליה לאור ראייתנו את העתיד לבוא. בני אלון הסתכל על המיצג כקריקטורה שאין בה ממש ואין סכנה שישראל תצעד לכיוון ששורטט. אני הסתכלתי על המיצג כנבואה שיש בה ממש, הרבה ממש. שללתי את ההנחה שב-2023 תהיינה שתי מדינות נפרדות, אבל טענתי שב-2023 נהיה במדינה שנתקשה לחיות בה ובאורחות חייה. הקלטת הופצה ברבים וקיבלתי תגובות מחמיאות על הנבואה, שנמצאה כמדויקת לגבי רבים בציבור.
ימינו אלו מוכיחים את צדקתו של האמן יותר מאשר את ראייתי שלי. נכון, אנחנו חיים במדינה אחת תחת אמרת השקר "אחים אנחנו". אך נבואת האמן שתקום מדינת יהודה מתגשמת לנגד עינינו – רוטמן ולוין רוצים להפוך את ישראל למדינת יהודה, ברשעות ובראייה צרת אופק.
אמנם אסי ברק טעה – יגאל עמיר איננו נשיא מדינת יהודה. אבל נבואתו לא נותרה בחלל, במקום יגאל עמיר בא לעולמנו איתמר בן גביר לבושתה של מדינת ישראל. לפירומן כמוהו נתנו את ביטחון הפנים שלנו, והוא פניה של מדינת ישראל מבעד לאקרנים. שמחה רוטמן הקים שני דברים חשובים: האחד – הקים את התשתית הרעיונית למדינת יהודה, שאיננה רק ההפיכה המשפטית אלא גם המשכה בתקשורת, בזכויות הפרט ובהתרת שחיתות מטעם הממלכה; הישגו השני שהוא ולא אחר הקים את תנועת המחאה הליברלית ובכל בוקר הוא נותן לה סיבה מספקת לגדול.
כל אלו קורים כשהשמיים מתקדרים עלינו ואיומי קרב נשמעים מכל כיווני האיבה. הממשלה חייבת לקבל אחריות על מעשיה, על פילוג העם באורח כה אנוש, ולעשות למען יתר אחדות בנסיבות הקיום שלנו.
לממשלה יש רוב והיא מבטאת את תוצאות הבחירות. אבל יריב לוין הביא לעולם רפורמה שמעולם לא הוצגה לבירור ציבורי וחשב שבלהט השנאה לשמאל יוכל להעביר אותה. נמצא לו גם "חמורו של משיח" שאץ רץ לקבוע עובדות ועיניו אטומות מלראות את נפשו של העם. נתניהו כדרכו מאשים את התקשורת המגויסת נגדו. גם הוא, בחולשתו הגדולה, איננו מבין שלחוקי רפורמה כה אפלים לא נחוץ סיוע תקשורתי.
אם היום היו מראיינים אותי בשנית ושואלים אותי מה יקרה ב-2048, הייתי מסרב בכל תוקף. מלבד העובדה שלא אחיה בשנה זו, אינני מעז להשמיע את תחזיותיי. רק אומר שתקוותי עזה שלא תתגשמנה.
14 תגובות
נכון שמבחינה דמוגרפית עלה מס' נאמני הדת (הנאמנים למנהיגיהם הפוליטיים), אבל רובם אינם קיצוניים.
המצב הנוכחי נוצר בגלל אדם אחד, שרתם את היצרים של המצביעים באמצעות הבטחות שוא, אשליות, טריקים ושטיקים, ומכונת רעל שיעודה הפרד ומשול, הכל כדי להיטיב עם עצמו ומשפחתו. עובדה שהמעשים המיידיים שלו היו חקיקות והחלטות כאלה, החל מתוספות כספים קטנוניות לביתו, וכלה במהפך משפטי המשחיז את חרב דמוקלס על צואר מערכת המשפט, כדי למלט את עצמו מדין.
ההקצנה עד קצה הצוק שנתניהו יצר, מיועדת לכניעת מערכת המשפט בעניינו הפרטי, כי "הוא לא היה כזה" במשך כל שנות שלטונו. הוא גם לא דתי ואינו מעוניין בהשלטת ההלכה על המדינה, אבל "באין ציפור שיר"…
נראה שמי שיצר את המצב יכול גם להציל כמו בסרטו הקלאסי של צ'ארלי צ'פלין כשזגג שולח ילד לנפץ חלונות, ואז הוא מופיע כגואל. אולי דווקא הנשיא ביכולת החנינה שלו יכול לשלם את המחיר הזה. אולי הרצוג מחכה לרגע שבו יגיעו מים עד נפש והוא יוכל להצטייר כגואל ולא כ"צ'יקן".
המאמר מתאר נכונה את מצב האומה בימים טרופים אלה והתחזיות לא מעודדות בלשון המעטה. כל מה שנותר הוא לא רק לקוות לטוב אלא גם לעשות משהו בנדון. אבל לא רק הממשלה, כפי שעוזי מציין, חייבת לקבל אחריות על פילוג העם, אלא כל הנוטלים חלק בממשל ובשיח הציבורי ואשר לא מנעו את ההידרדרות ו/או לא התריעו בעוד מועד. הם חייבים להירתם לפעילות שתוביל לאחדות כל עוד לא מאוחר מדי. י ת
עוזי ברעם מציג אירוע מחשבתי שהתרחש בשנת 1998 שחזה את המשבר הנוכחי בדיוק נמרץ בשנה הנוכחית 2023.
והשאלה היא מדוע זה קרה. איזה טריגר סמוי הניע תהליך שרק לאחר הבחירות האחרונות הפתיע אותנו ונוכחנו שהמדינה במשבר שלא היה כמותו. לפני יומיים הבנתי גם מה הסיבה, סוג של נפילת אסימון, שבדיעבד, קל מאד היה לחזות אותו. הידיעה שהקפיצה לי את התובנה דיווחה כי הציונות הדתית מוכנה לפשרות אך החרדים לא וויתרו אפילו על קוצו של יוד, וקיבלו את מה שדרשו. יש לצפות של יזיזו מילימטר ממעבר למדינת הלכה וסיבותיהם ברורות. הם יודעים שהטלפונים הכשרים לא יוכרעו, וכי הסקרנות הטבעית של צאן מרעיתם מקרבת את היום שבו אברכים יפנימו כי העולם השתנה, ולאו דווקא לרעה. הצעירים יישארו דתיים אך יפנימו כי אם הם חפציי חיים שיוכלו להעניק להם עתיד מרתק יותר עליהם לעשות כל מה שביכולתם להקים ישיבות חדשות שלימודי הליבה בהם יהיו בדרגת חשיבות לא פחותה מלימוד תלמוד ויוכלו להשתלב עם יתר חלקי העם.
היי שמחה לדעתי הדבר יותר מסובך המוחים בודאי הגרעין שלהם לא מוכנים לממן את החרדים.דווקא כאשר נדמה לגפני שהוא על הסוס ההתנגדות לווטו החרדי על כל שינוי באורחות חייו לא יתפוס עוד. המחאה שהתחילה באורח נקודתי היא עכשיו פורצת גבולות והיא מערערת על הסדר הקיים.
"נבואתתי" ב1998 נראית עתה אמיתית לגבי 2023 אבל מי מוכן להמר מה יהיה כאן ב2025 אני לא
מסכים איתך. הדברים מסובכים יותר ממה שנראה. אך כל הסימנים מראים שהחרדים מובילים את האג'נדה, שעיקרה החמרה ומה שפחות זמן פנוי לתלמידים. זו תופעה קשה המונעת מהם להעשיר את השכלתם, וסביר להניח שיש ביניהם לא מעט אברכים שיכלו לתרום לאנושות וכמובן גם לעצמם.
מדהים!
גם הספר "השלישי" של ישי שריד (בנו של יוסי), מתאר סיטואציה של מדינת הלכה קיצונית ומנודה בעולם, שמנהיג אותה מדען שחזר בתשובה ובנתה את בית המקדש השלישי. מומלץ מאד לקריאה.
טראגי עוד יותר מה שעומד לקרות
מי שעיניו בראשו ידע זה מכבר שהמדינה מתקדמת בכיוון התהום. מה שמפתיע שזה קרה מהר מכל התחזיות הרציניות.
מה זה הפסימיזם הזה? לאיזה תהום מתקדמת המדינה? נכון. יש בעיה. אולי אפילו בעיה חריפה. זו לא הפעם הראשונה שמתפרצות מחאות והפגנות בישראל. זו בפירוש לא סוף הדמוקרטיה. הכאוס הזה הוא בגלל הדמוקרטיה. לכן הלכו לבחירות 5 פעמים. בדיוק בגלל הדמוקרטיה. עד שהעם הצביע כפי שהצביע ונוצר רוב דמוקרטי להרכבת קואליציה. מי שאשם בכך שאלו היו תוצאות הבחירות הם מנהיגי האופוזיציה שבעיוורון פוליטי מדהים יצרו את הרכב הכנסת שאפשר לביבי להרכיב ממשלה. את החוקים שממשלת ביבי תעביר עכשיו הכנסת הבאה (לא בג"צ) תוכל לבטל.
ולהדס טנא – בוודאי שיש זיק של תקווה. בעצם הרבה יותר מזיק. עוד זמן לא רב הפוליטיקה בארץ תתהפך.
מר ברעם, אתה עם ניסיונך הרב חושב שיש זיק של תקווה?
אם היו אוצרים לי לפני 3 חודשים שזה מה שיקרה, לא הייתי מאמין
מפיסקת הסיום אני מבינה שאתה פסימי מאוד מאוד מאוד לגבי העתיד
אתה פוליטיקאי מנוסה
מה יהיה הסוף