קיצור תולדות השנאה

נשק השנאה כאמצעי להחזיק בשלטון
תמונה של אריה
ד"ר אריה איתמר

בימים אלה אנו מבוססים בבוץ של שקרים, מניפולציות, לשון הרע, פילוג ושיסוי. החלטתי להעמיק עוד קצת לתוך הרפש והבוץ, מה כבר יכול להיות יותר גרוע? ולסקור על קצה המזלג את הכרוניקה של השנאה והקרע בעם היהודי.

מאחורי הקלעים של האירועים האחרונים, בוויכוח "מי יותר רשע", אנשי הימין שולפים מדי פעם אירועים כמו " הסֶזוֹן" ו"אלטלנה", מתקופה שבה על כף המאזניים עמדה השאלה האם נהיה מדינה נורמלית או לבנון שנייה עם מיליציות חמושות לכל מפלגה ולכל עדה. ואינני מצדיק את שני האירועים הללו בימי טרום-הקמת המדינה, בין היתר בגלל זה הייתי אנטי-מפא"י עד 1982, אלא שמאז התרחשו דברים רבים והמצב השתנה.

אחזור עוד אחורה בהיסטוריה, לתקופת המרד הגדול שניהלו אבותיו הרוחניים והאידיאולוגיים של הימין הדתי: שלוש מיליציות חמושות שנלחמו זו בזו כשהאויב צר עליהם; כת הסיקריקים הקיצוניים – הרוצחים, מעין "יונה אברושמים" ו"יגאל עמירים" של החורבן; וה"בוגדים" (היום הם היו נקראים "סמולנים בוגדים"), כמו יוסף בן מתתיהו ויוחנן בן זכאי. המרד נכשל ובית המקדש השני חרב.

מכל השנאות שמציפות את הציבור בארץ הזו, השנאה העדתית היא נשק שמסרב להחליד, זאת, למרות שהנישואים הבין-עדתיים הם כבר היום מעל 50% והצאצאים הלוא אינם שייכים לעדה כזו או אחרת. ובכל זאת, עסקנים חסרי מצפון מלבים את אש השנאה ולא נותנים לה לשקוע – שהרי אין כמו שנאה כאמצעי להחזיק בשלטון. הנחת היסוד היא שאכן הייתה אפליה עדתית מבית היוצר של מפא"י. ולמרות שיש ויכוח האם הייתה זו אפליה ממוסדת ומכוונת מלמעלה, או תופעה המקובלת בכל הארצות שבהן יש הגירה, אין להתכחש לעובדה שהיא הייתה קיימת.

נשאלת השאלה כיצד מתמודדים עם תחושות האפליה שחשים חלקים נכבדים בציבור הישראלי? מנהיג שטובת העם והמדינה (לא המפלגה או השלטון) יקרים לו, יחפש כל דרך כדי להתגבר על הבעיה, להפסיק את האפליה – במעשים, ולהדגיש את האחדות על הפירוד. הנשיא המנוח נבון אמר, בהסתמכו על הנישואים המעורבים: "שתוך דור או שניים הבעיה העדתית תיעלם"… הוא שכח שיש לו עסק עם עסקנים חסרי מצפון, והאירועים שהתחוללו בין השנים 1982-1977, ובמיוחד בחירות 82', הדגימו זאת היטב.

המהפך של 77' הפיח תקווה שאנו הופכים לדמוקרטיה נורמלית שבה יש חילופי שלטון סדירים בהתאם לביצועי השלטון. בזמנו שקלתי אף אני להצביע למפלגת הימין "המרכז החופשי", אלא שזו הפכה לחלק מד"ש. ואולם, הביצועים העלובים של השלטון החדש העלו מול הימין חזון בלהות, שכן הסקרים לקראת בחירות 82' ניבאו הפסד. לאחר שסוף כל סוף זכו בשלטון הנכסף, חששו בימין לשוב למדבר האופוזיציוני!

או אז, בניגוד לתהליך הטבעי, גילו מנהיגי הימין את הנשק העדתי והחלו להשתמש בו בצורה אפקטיבית. אם המתחים העדתיים היו מעין פצעים שזה עתה התחילו להגליד, הרי שבאו מנהיגי הימין ו"קרעו את התחבושות" וחשפו את הפצעים מחדש. גילויי אלימות, שנאה, קללות (למשל: "חבל שהיטלר לא גמר אתכם") הלכו והתרבו. היריבים משמאל נפלו כמו זבובים למלכודת הזו, והגיבו גם הם בביטויים אומללים, ששיאם היה בדברי הבדרן המפורסם על "הצחצחים".

והנה, מר בגין, הרואה את עצמו מנהיג לאומי, יכול היה לומר: "מלחמת אחים לעולם לא", כפי שאמר בפרשת אלטלנה, ולהדגיש שאחדות העם חשובה מניצחון בבחירות, לוותר על קולות ולא להלהיט את הרוחות, אך הוא נכשל ובחר להיות עסקן ולעשות שימוש בדבריו האוויליים של הבדרן, להעמיק את השנאה ולהלהיט את הרוחות, ואכן זה עזר, הימין ניצח, והעם נשאר פגוע ופצוע ומכאן כבר לא הייתה דרך חזרה, השנאה העדתית צפה ועולה בכל מערכת בחירות ללא שום קשר למציאות המשתנה, והיום השנאה כבר לא רק בגלל עדות, אלא היא כוללת עוד נושאים רבים. בינתיים גם החרדים התפצלו על פי מפתח עדתי, אך כולם העדיפו תמיד את הימין.

אומנם מנהיגי הימין עשו שימוש ציני בנושא העדתי, אך המטרות שלהם היו פוליטיות: קודם כול השלטון ואחר כך הגשמת האידיאולוגיות הימניות, כמו ארץ ישראל השלמה – לכך הם מצאו בעלי ברית, הציונות הדתית. אציין שני ציוני דרך מרכזיים בתולדות השנאה שפיתח הימין כלפי השמאל (מעבר לנושא העדתי): האחד, הרצח של אמיל גרינצוויג בידי יונה אברושמי. לרימון שזרק אברושמי קדם מסע סבל של מפגיני "שלום עכשיו" שכלל קללות, יריקות וסיגריות שכיבו על גופם. והשני, מסע ההסתה שהסתיים ברצח ראש הממשלה יצחק רבין, וכלל הפגנות בראשות נתניהו, הפגנות שבהן נישא ארון מתים, גילויי אלימות, צרחות של מפגיני ימין כלפי לאה רבין: "נתלה אותך כמו את הפילגש של מוסוליני", מפגינים שנשאו בגלוי שלט ועליו הכיתוב "שמאל" כשבמקום א מצויר צלב קרס (שימו לב: אנשי ימין "מדביקים" לשמאל תווית פשיסטית). ממשיכו של בגין לחש דברי בלע באוזני ישיש בן מאה ואמר ש"השמאל שכחו מה זה להיות יהודים". וכל השנאה הזו רק כדי להחזיק בשלטון.

והנה, עם הזמן התפתחה השנאה וחבקה נושא חשוב נוסף: מערכת המשפט. הבעיות של הימין עם מערכת המשפט התחילו מזמן: דרעי הורשע, אולם המוני תומכיו שרו "הוא זכאי", הוא הורשע שוב ומעריציו נותרו מלאי שנאה למערכת המשפט. כך גם נתניהו שחקירותיו מכעיסות את תומכיו, ועל הכעס העממי הזה התלבשו החרדים – החרדים לגורל קצבאותיהם ולפטור משירות צבאי, והדתיים הלאומנים הרוצים את ארץ ישראל השלמה, בלי זכויות פוליטיות לתושבים הערבים והפיכת המדינה למדינת הלכה. לכל התוכניות הללו בית המשפט העליון מתנגד (ללא שום קשר לדעותיהם הפוליטיות של השופטים – ראו מקרה אשר גרוניס). לכן צריך "לחסל" אותו. גם כאן אפשר, כמובן, להשתמש בנשק עדתי (כמו שעושה למשל ח"כ אמסלם). מעניין לדעת, שלא השופט ברק נתן לבג"ץ את הכוח שיש לו כיום, אלא שני אנשי ימין חברי הליכוד דאז: דן מרידור – שר המשפטים ואוריאל לין – יו"ר ועדת החוקה. ומה אמר דן מרידור בטרם ההצבעה על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הבסיס לשנאת הימין? "כדאי למהר ולאשר חוק זה, כי אין ביטחון שבעתיד ניתן יהיה לאשר אותו…".

אין ספק, מעבר לקשקושים ולמניפולציות, המהלכים של הימין נועדו להפוך את ישראל לדיקטטורה, שבה נאשמים ומורשעים יוכלו לכהן בשלטון, לקבל מתנות (קרי שוחד), שבה ניתן יהיה להשתלט על השטחים ולשלול מתושביהם זכות הצבעה ואפילו לגרש אותם מבתיהם, וגם יהיה הבונוס הקטן לחרדים: תקציבים נדיבים ללא לימודי ליבה ופטור מלא משירות צבאי.

אז יהיו מי שיאמרו לי, נו, תשתתף גם אתה בהפגנות, ואענה להם: כן זה חשוב, אבל אני עושה משהו אחר בנידון: אני מוביל פרויקט בשם "מקזבלנקה להמבורג", המציג את סיפורה של קבוצת הצופים היהודים מצפון אפריקה על סיפון האקסודוס 1947. קבוצה של ארבעים בחורות ובחורים שטיפלה ב-4500 מעפילים ניצולי השואה (אני ביניהם). הם זכו להערכה גדולה מצידנו, ולא הייתה בינינו שום שנאה עדתית. אנו נודדים ברחבי הארץ עם מופע שהוא אנטי-תזה למסע השיסוי העדתי שמובילים פוליטיקאים חסרי מצפון, ומקווים לקרב בין הלבבות.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

12 תגובות

  1. מאמר אמיץ, נכון וכואב.
    הנכדים שלי, שהם חצי חצי הם התקווה שהשיסוי העדתי ידעך לבסוף.
    מאחל לך הצלחה במסע שלך.

  2. אני נולדתי לאב מרוקאי ולאמא רומניה
    אני חושב שהיאחזות בהרגשת נחיתות עדתית היא מחלה כרונית. לכן אני לא מאמין שניתן לרפא את המחלה שפרצה פה. מה ממשלות הימין פתרו בתחום זה. כלום. דוקא השמאל הוא יותר חברתי וסוציאליסטי. אבל כאמור לדעתי זה לא ניתן לריפוי

  3. קודם כל יש לברך על מפעלך לקירוב הלבבות.
    שנית הניתוח שלך נכון מאד אבל חסרה בו האצבע המאשימה במגה משבר הנוכחי את נתניהו, שניצל את כל הגורמים הפוליטיים שבמהותם סותרים את דרכו המעשית מאז עלה לשלטון: החרדים, הקיצוניים הלאומנים ומתנגדי מערכת המשפט. כל זאת מסיבה ברורה ומובנת לכל: להימלט מאימת הדין.
    לכן הפיתרון למצב מונח אצלו, כי הוא יזם ובנה את המשבר הזה.
    לגבי כל השועלים הקטנים מחבלי הכרמים שאתה מגדירם נכון כעסקנים חסרי מצפון המלבים את האש העדתית לטובתם האישית, צריך לזכור שיש להם קרקע פוריה: דברי השיטנה שלהם מוצאים הד בקרב ציבור רחב, והתשובה לכך עתיקה כימי האנושות: זה כדאי.
    למה לא להזדהות מחדש עם טינה של דורות? למה לא להתקרבן כשאולי אפשר להשיג מזה משהו? באמריקה יש מושג WHITE GUILT שהוא בבסיס האפליה המתקנת וכל מיני ויתורים -אפילו לשוניים ותרבותיים – שמטרתם לרומם ולסייע לציבור שסבל פעם, ורק בגלל זה. ידועה ההשפעה התרבותית / מנטלית של ארה"ב בעולם, ולכן במקום לבעוט בעסקנים האלה, ציבור מסויים תומך בהם, אולי מתוך איזו מחשבה שהם יוכלו לזכות במשהו, פיצוי "גודיז" וכ'. אולי זו גם תחושת שייכות לקבוצה.

  4. שלום רב לשלושת המגיבים, שלושתכם צדקתם. אכן, המסית והמדיח הראשי הוא נתניהו ואכן לרגשי נחיתות אין תרופה וזאת, למרבה הפרדוקס, כאשר רובנו הפכנו למשפחות מעורבות. וכמו שכתבתי במאמר, הרבה לעשות אי אפשר להוציא דברים מסוג הפרוייקט שאני מוביל, וכן יש לי אליכם ולמקורביכם בקשה: כניצול שואה, חורה לי במיוחד השימוש שנעשה בנושאים הנ"ל. אחת המתלוננות על "זילות השואה" היא שרת ההסברה, אשר לפני זמן מה, בויכוח פומבי זלזלה בניצולת שואה והטיחה בה ש"היא בכלל לא הייתה במחנות". כלומר היא מחלקת אותנו לניצולי שואה סוג א וסוג ב. זו לא רק זילות, זו נבזות. האם אני צריך להתנצל בפני אחת כזאת על זה שנשארתי בחיים? שלחתי את דברי הבלע הללו להמון אישי ציבור וגם ניסיתי לעניין עורכי דין שיגישו נגדה תביעה בשמי – לא זכיתי לשום תגובה. אז אולי מישהו מכם יצליח לחבר אותי למישהו שמוכן להילחם על הנושא הזה. תודה מראש.

  5. ליתר דיוק מדובר ברגשי נחיתות. לא מוצדקים. אדם צריך בראש ובראשונה לדרוש מעצמו.

  6. הפעילות שלכם אנושית ונהדרת אבל שינוי היא לא תביא. רק פעילויות בנפח גדול מאוד ומהדהד אולי אולי יביאו שינוי כלשהו

  7. כתבתי לו כמה פעמים והוא לא ענה. אולי באמת אנסה בטלפון

  8. פעם היה צריך לאהוב את המנהיגים בכדי לבחור בהם
    כעת צריך לשנוא את המנהיגים של המחנה השני כדי לבחור את המנהיגים של המחנה הראשון
    עולם שלילי

  9. המירמור הוא טכניקה של אנשים שמעדיפים להשקיע את האנרגיה במירמטר והאשמת כולם, במקום בהתפתחות עצמית וקידום

  10. הערה לכמה מהמגיבים האחרונים: אכן, רגשי נחיתות וכל מיני תיסכולים המתורגמים לשנאה, היו לבני אדם מאז ומעולם – זה לא משתנה; מה כן משתנה – התירוצים. אבל, גם אם הם משתנים צריך מכנה משותף: שנאה. והנה תגובתי לעיתונאי ב"ישראל היום", שאמר שאם "המזרחיים" (מיהו בעצם מזרחי??) לא יצאו מהבית 24 שעות המדינה תתמוטט. להלן תגובתי: 3 שאלות לדויד פרץ: 1. מה יקרה עם ה"אליטיסטים" (מילה מכובסת לאשכנזים) יחליטו לא לצאת מהבית 24 שעות? 2. היום רבים הם צאצאים של נישואים בינעדתיים (במשפחתי המון), מה הם צריכים לעשות?? ו-3. בהמשך לנ"ל. עד איזה דור יהיו בני התערובת "אשכנזים" או "משתכנזים"? לנצח???

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן