התייחסות השלטון והציבור למעשי טרור משני הצדדים

לאחר הרצח הנורא של שני הצעירים הישראלים, ביצעה מיליציה טרוריסטית יהודית פוגרום בכפר חווארה. הפורעים היהודים ניסו לשרוף שמונה בתים על יושביהם (המשפחות חולצו על ידי חיילי צה"ל), רצחו תושב פלסטיני חף מפשע, פצעו עשרות תושבים אחרים, הבעירו עשרות מכוניות וגרמו לנזקים קשים אחרים.

מקרב שורות הקואליציה, כולל ראש הממשלה, נשמעה הקריאה "לא לקחת את החוק לידיים", אך גם הובעו הבנה והשתתפות בטענה "שאין לדון אנשים בעת צערם", וחמור מכך, הובעה הזדהות עם מעשי הפורעים – ח"כ צביקה פוגל אמר שהם השיגו את ההרתעה הדרושה, והשר סמוטריץ' קרא למחוק את חווארה, אבל שצה"ל יבצע את המשימה ולא המתנחלים, כלומר לשיטתו, הפורעים עשו את העבודה הנכונה, במקום הצבא. אף אחד, כולל מהאופוזיציה (אם איני טועה), לא קרא להם טרוריסטים ולא חזר על הדרישה להגדיר את "נוער הגבעות" ארגון טרור. צריך לציין שהפוגרום הזה בוצע על ידי קבוצה גדולה יותר ממה שמכונה בשם המכובס "נוער הגבעות".

את מאמרי הקודם בנושא טרור ערבי וטרור יהודי, כתבתי לפני האירועים בחווארה – הרצח הנורא של שני הצעירים היהודים והתגובה האלימה שלוחת הרסן של המתנחלים. המאמר פורסם יום לאחר הפוגרום, ולתדהמתי, איש מהמגיבים, כולל המלומדים שהביאו סימוכין מההיסטוריה (הגם שאין לכך קשר ישיר לשאלה המועלית במאמר), לא טרח להזכיר את הפוגרום ולהתייחס אליו, אף שהשאלה של השוואת האירועים האלה לטרור הערבי היא לב ליבו של המאמר.

אירועי חווארה הם הטריגר לכתיבתו של מאמר זה, אך תחילה אבקש להשלים היבט מסוים שעסקתי בו במאמר הקודם. כמה אנשים שקראו את טיוטת המאמר, וכפי שגם העיר אחד המגיבים, טענו שלוחמי האצ"ל והלח"י כמעט לא פגעו באוכלוסייה אזרחית, בניגוד לטרוריסטים הערבים שפגעו גם בכוחות הביטחון וגם באזרחים בכל השנים מאז הכיבוש. סטטיסטית, זה ודאי נכון, אף שהיו כמה פיגועים משמעותיים, כמו הפיצוץ במלון המלך דוד (על ידי האצ"ל) והרצח הנורא של הרוזן ברנדוט (על ידי הלח"י) בידיעת, ואולי בהנחיית, יצחק שמיר.

הסיבה להבדל היא ברורה. בתקופת המנדט לא הייתה בישראל אוכלוסייה אזרחית בריטית גדולה, בניגוד למצב בישראל ובשטחים היום. תארו לכם תרחיש דמיוני, שבו קהילה ענקית, אוונגליסטית בריטית, המונה מאות אלפי אנשים, מחליטה להתיישב בגליל, סביב העיר נצרת, הקדושה לנצרות. מאוחר יותר, הקהילה הזו תחתור לסיפוח הגליל לבריטניה, כיוון שהגליל אמור להיות שייך לנוצרים ולא ליהודים. נשאלת השאלה, האם בסיטואציה הזו היו האצ"ל והלח"י פוגעים באוכלוסייה הזו ומבצעים כלפיה מעשי טרור, כדי לגרום לה להסתלק ולחזור לבריטניה? אין לי הוכחה לכך, אבל בהכירי את התנהגות שני הארגונים האלה, אני מניח במידה רבה של ודאות שאכן כך הם היו נוהגים.

קראתי לאחרונה את מאמרו המצוין של פרופ' דרור פייטלסון (מדעי המחשב באונ' העברית), "מי כאן טרוריסט, ואיך מודדים את זה?" (דה מרקר, 4.1.2023). פרופ' פייטלסון מגדיר, תחילה, מהו טרור: "פגיעה בחיילים הכובשים היא גרילה. פגיעה חסרת הבחנה באזרחים היא טרור", הגדרתו זו מקובלת גם עליי. בהמשך הוא מנתח את הנתונים הסטטיסטיים החשופים לציבור, על ידי השוואת מספר האזרחים שנפגעו באופן חסר הבחנה עם מספר החיילים שנפגעו באופן מכוון. לפי נתונים אלה אפשר למקם את הפעולות על ציר שבין מאבק לגיטימי לבין טרור. המסקנה של פרופ' פייטלסון ברורה: "בתחילת המאה, בתקופת האינתיפאדה השנייה, ניתן לומר שהפלסטינים הפעילו טרור לפחות חצי מהזמן, בעוד ישראל נמנעה במידה רבה מהרג חסר הבחנה. אבל בשמונה השנים האחרונות, ובפרט במבצע צוק איתן, היחסים התהפכו. ההרג חסר ההבחנה שמבצעת ישראל עלה מכ-10% לכ-40%. לעומת זאת, ההרג חסר ההבחנה שמבצעים הפלסטינים ירד מיותר מחצי לפחות מרבע. במקביל הם התמקדו באופן מובהק בפעולות נגד כוחות הביטחון".

כל זה נכתב, כמובן, לפני הרצח והפרעות בחווארה שביצעה מיליציית המתנחלים במשך שעות, בלי שצה"ל הצליח (ולא ברור כמה השתדל) למנוע אותן. בצדק מדברים כל העת על הנרצחים היהודים, אבל בקושי מזכירים שנרצח גם ערבי חף מפשע, שנפצעו עשרות רבות מתושבי הכפר, ושהצבא חילץ שמונה משפחות מבתים שהפורעים הבעירו על יושביהם.

הפעולות שיכלו להיעשות – החרמת כלי נשק מהפורעים ואז ביצוע בדיקות בליסטיות שמשייכות את כדורים שהרגו ופצעו לרובים האלה. למעשה, נעצרו ואחר כך שוחררו רק מי שהתנגדו לכוחות הביטחון. לא אלה שהשתתפו בפרעות. מובטח עכשיו (גם בלחץ אמריקאי) תחקיר מקיף והעמדה לדין. מניסיון העבר, אין מורשעים כבר זמן רב בתהליכים האלה. האמריקאים מנו מעל 400 התנכלויות בכוח מצד מתנחלים בפלסטינים בתקופה האחרונה, ולמיטב ידיעתי איש לא הועמד לדין וודאי שלא הורשע. אין לי ציפיות שהמאמץ המושקע בלכידת המחבלים שרצחו יהודים יושקע במידה דומה במציאת הטרוריסט היהודי שרצח ערבי, וגם לא באלה שניסו לשרוף חיים משפחות פלסטיניות.

הגדרתם של הפורעים האלה כטרוריסטים היא גם בעלת משמעות אופרטיבית. הכלים שיש לצה"ל ושב"כ לפעולה נגד טרוריסטים ערבים הם שונים ועוצמתיים בהרבה מאלה שיש לחטיבה היהודית, וזאת בגלל הסירוב להגדיר את "נוער הגבעות" כטרוריסטים. עכשיו, כשלחבורה הזו יש גב תומך, בשר מבשרם בדמות השרים סמוטריץ' ובן גביר, אין סיכוי שהדבר הזה יקרה. לסיכום, ברור, לדעתי לפחות, שההתייחסות לטרוריסטים ערבים שונה לחלוטין מההתייחסות לטרוריסטים יהודים, הן מבחינת פעילות הצבא, המשטרה והשב"כ מולם, והן מבחינת הציבור והתקשורת.