במאמר שפרסמתי כאן באתר, "על צביעות ומוסר כפול (1)" (18.03.2023), ציינתי את ההשוואה המתבקשת בין פעולות הלח"י והאצ"ל לבין פעולות נגד הכיבוש בימינו. התייחסתי לסוגיה זו בעקבות ריאיון עם שרת הפנים דאז איילת שקד, שבו סיפרה שהמנהיג הנערץ עליה מילדות הוא יצחק שמיר. במאמר תהיתי על כך שאיש לא שאל את המרואיינת איך ייתכן שהיא נלחמת בעוז לענישה מוגברת של מחבלים ערבים, ואינה משווה כלל בין פעולותיו של ארגון הלח"י ומנהיגו הנערץ עליה, לפעולות נגד הכיבוש הישראלי בימינו.
אני שב וכותב על הנושא הזה, והפעם ביתר הרחבה, גם לנוכח הסערה שעוררה אמירתו של העיתונאי החרדי ישראל פריי, שכינה את הפלסטיני שהתלבט לקראת ביצוע פעולת טרור ביפו, בגלל רצונו לכוון את הפעולה רק נגד חיילים ולהימנע מפגיעה באזרחים – "גיבור". וגם לנוכח הרוב המרשים, בתמיכת חלק גדול של האופוזיציה, שבו עברה בקריאה ראשונה הצעת החוק של גירוש מחבלים ושלילת אזרחותם, דבר שהוא, להבנתי, נוגד את החוק הבינלאומי.
ראשית, אבהיר שאיני קורא למחבל המוזכר לעיל "גיבור", כי אני מתנגד לפגיעה גם בחיילים, אבל הימין שתומך אידאולוגית בפעולות העבר של האצ"ל והלח"י אמור להיות עקבי ולהזדהות עם האמירה הזו. בדרך פלא, דווקא הימין מוקיע את האמירה הזו של פריי, וכמובן אותו ימין, שיוזם גירוש מחבלים ערבים ושלילת אזרחותם, לא מעלה על דעתו לנקוט אותה גישה כלפי מחבלים יהודים, כגון עמי פופר או הרוצח מדומא. גם את בתיהם לא יהרסו או יאטמו.
כדי לסבר את האוזן, אני רוצה להשוות אם הרקע לפעולותיהם של לוחמי האצ"ל והלח"י לאלה של תנועות ההתנגדות הפלסטיניות היום. לאחר הניצחון במלחמת העולם הראשונה, קיבלו הבריטים מחבר הלאומים מנדט לשלטון בארץ ישראל, עד לגיבוש פתרון מקובל אחר. ואכן, לאחר ההצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה, ולאחר שלטון במשך כשלושים שנה, ארזו הבריטים את חפציהם ועזבו את הארץ. כך, קשה לקרוא למנדט כיבוש, לפחות באופן פורמלי. עובדה זו לא הפריעה לאצ"ל וללח"י להרוג חיילים בריטים, כשהייתה להם הזדמנות, ולעיתים גם אזרחים (הפיצוץ במלון המלך דוד ורצח הרוזן השוודי ברנדוט). הישות הציונית ומאוחר יותר הממשלה לא נמנעו מלהלל אותם כגיבורים, רחוב עולי הגרדום, למשל, נקרא על שמם, תמיכה כספית ניתנה למשפחותיהם ומנהיגי שתי התנועות (שהוגדרו כטרוריסטים על ידי הבריטים, בצדק), נבחרו לראשות ממשלת ישראל, כל אחד בתורו.
הכיבוש הישראלי לא קיבל שום לגיטימציה בינלאומית. הוא נמשך כבר כ-55 שנים והסוף לא נראה לעין. לוחמי גרילה שלוחמים נגד חיילי הכיבוש בשטחים הכבושים, גם כאלה שלא פוגעים באזרחים, מוגדרים כטרוריסטים, הורגים אותם כשאפשר ואלה שנתפסים מקבלים את היחס המתאים לטרוריסטים. אנחנו מתרעמים על התמיכה הכלכלית למשפחותיהם שניתנת על ידי הרשות הפלסטינית וגם גובים ממנה מחיר בהתאם.
שוב, אבקש להבהיר, אילו הייתי חי בתקופת המנדט, ודאי שהייתי מתנגד לפעולות האצ"ל והלח"י, ודאי לפגיעה באזרחים, ובאותה מידה אני בעד מיצוי הדין עם הפלסטינים הפוגעים באזרחים גם כיום.
אהוד ברק, ברגע של כנות שבהחלט פגעה בו פוליטית, אמר שאילו הוא היה צעיר פלסטיני הוא היה, כנראה, מצטרף לאחת מתנועות ההתנגדות שם.
אני מניח שרוב הישראלים יתמרמרו על ההשוואה בין הגיבורים הישראלים של מלחמת השחרור שלנו, לבין הלוחמים הפלסטינים לשחרור השטחים שלהם, ודאי שאיילת שקד תתמרמר. לדתיים יש תשובה ניצחת שמצדיקה את אי-השוויון: אלוהים הבטיח לאברהם את כל הארץ ולכן היא שלנו ולא שלהם. לכן היה מוצדק להילחם, כולל הריגת חיילים, נגד המנדט וגם נגד הפלסטינים היום, שמנסים לגזול את הארץ שלנו. אבל, מה על החילונים שאינם מאמינים בהבטחה האלוהית? האם זה אפרטהייד, או סתם חוסר יכולת או חוסר רצון לראות את המציאות האובייקטיבית דרך העיניים של הצד השני?
30 תגובות
מה שקורה כעת ביהודה ושומרון כולל ניסיון דריסה של קצין צה"ל והשלכות אבנים על ידי מתנחלים תומך במסר שלך
המטרה שמוזכר בהתחלה הוא מ 18.3.22, כמובן.
ההבדל הוא בכמויות. אצלנו טרוריסטים בודדים, בצד השני אחוז הרבה יותר גבוה
לניר: זה נכון ואתייחס לזה במאמר ההמשך. הנסיבות שונות וזו הסיבה, אבל זו לא סיבה עקרונית להתייחסות הכל כך שונה. ההתייחסות היא כאילו שליהודים מותר מה שלערבים אסור.
אולי כדאי לשאול למה הערבים מסרבים לכל הצעת שלום וחלוקת הארץ? אולי מפני שהם רוצים את כל ישראל (כדי להפכה לישמעאל)? אולי גם כדאי לשאול למה כל מדינות ערב הרבות הן דיקטטוריות? אין אנלוגיה בין היהודים – לא בהסטוריה הכיבושית של הערבים לעומת המיעוטים היהודים הנרדפים, ובוודאי לא בנושא הטרור. זו אנלוגיה תלושה לחלוטין מהמציאות, מהחינוך המסית ההמוני אצל הערבים, מהפער התרבותי בתוכם (איפה יש אצל הערבים אנשים המגינים על יהודים ישראליים כמו שיש תמימים אצלנו)? ובמציאות האיום המתמיד על ישראל הקטנה מצד הים הערבי.
איך נאמר? כשהערבים יניחו את נשקם, יהיה שלום.
כשהיהודים יניחו את נשקם – לא יהיו יהודים.
לאביבה היקרה,
תומך בכל מילה בתגובתך. כבר מזמן אין כיבוש. יש כאלה שבשל חוסר הבנה פוליטית מסרבים לקבל עניין זה. שלילת אזרחות מרוצחים על רקע פוליטי נוגד את החוק הבינלאומי? יש בכלל דבר כזה? חוק בינלאומי? ולרצוח מותר על פי החוק הבינלאומי? למרבה הצער יש בינינו אזרחים ישראלים שבחרו לתמוך בצד השני. למשל ח"כ עופר כסיף. אהבתי מאד את משפט הסיום בתגובתך: "כשהערבים יניחו נשקם יהיה שלום. כשהיהודים יניחו נשקם לא יהיו יהודים" ברשותך, אני מקווה, אשתמש ברעיון זה בהרצאותיי להבא. יישר כוחך.
בשולי הדברים – טרור האצ"ל והלח"י גרם נזק למפעל הציוני. זה נושא כבד ששווה מאמר נפרד.
תודה יצחק. המשפט לא שלי, נדמה לי שגולדה מאיר אמרה את זה. גם אני חשבתי שזה משפט מחץ.
יהודים התומכים באוייבי עמם היו תמיד וכאן אביא ברשותך עוד ציטטה, הפעם בטוח מי אמר:
ברל כצנלסון:
"היש עם בעמים, אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, ושכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים וכל מה שעושה אויב־עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב־1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי, מתוך מסירות־נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקוה שהדם היהודי שישפך יעזור להתקוממותו של המוז’יק הרוסי. אכן, יודעת ההיסטוריה העברית כל מיני רנגטים ודגנרטים. צורות שונות ל”שמד"!
כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ־ישראל, ילד שטופח על ידי יסורי העם ומשאת נפש של דורות, וכאן ידבקו בו חידקים של שנאה לעצמו, של “עבדות בתוך מהפכה” ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח – על ידע מצפוננו שקט.
https://benyehuda.org/read/26523
דגני- למען קוראים שדעתם עלולה להיות מוסחת מכמה עובדות היסטוריות אני מבקש להבהיר את הקונטקסט בו הופעל הטרור (מגונה ככול שיהיה) נגד הבריטים. החל מפסגת סן רמו 1922 בו אישרר חבר הלאומים את הכרזת בלפור- הבריטים החלו לקצץ בשטח שיועד לאומה היהודית עד לגבולות החלוקה 1947 המינימליסטיות, יחד עם תמיכה גלויה אינטרס הערבי, פגיעה משמעותית ביכולת הישוב להתגונן מפני פרעות הערבים, החרמת נשקים, מאסר פעילים, והחמור מכול פרסום "הספר הלבן" המגביל את אפשרות קליטת פליטי מחנות ההשמדה וגירוש העולים חזרה לאירופה, או הגליה למחנות הסגר אחרים.
הערה שניה נוגעת לשאלת הכיבוש שציינת. "הכיבוש" הוא עובדה כאשר מדינת ישראל הרחיבה את גבולותיה מעבר לתכנית החלוקה של האו"מ 1947. בעקבות שתי מלחמות (48 ו 67) שיזמו הערבים במטרה מוצהרת להשמיד את מדינת ישראל. על כן הכיבוש הזה מוצדק ועומד בכול מבחן מוסרי שניתן להעלות על הדעת. נכון שישראל הציע מיד עם תום המלחמה 67 שהשטחים הם ערובה למו"מ על שלום אמת, אך כול הצעותיה ואלו של ארה"ב- נדחו כלאחר יד מהטעם שישראל מדברת על שטחי איו"ש/עזה, ואילו הם מדברים על שחרור כול פלסטין "מהנהר ועד לים" לפי דין "דהאר- אל חרב" כלומר- חיסולה של הישות הציונית הריבונית במזרח התיכון- אם במאמץ מלחמתי אחד- או בשלבים ברוח הסכם חודאייבה. וכל פשרה או חתימה על הסכם שלום נחשב לכניעה וחרפה כי גאולת האדמה המוסלמית חייב להיות בדם!
לגבי פתרון הקונפליקט- זה לדיון אחר,
גדעון: אני לא רוצה להכנס לויכוח על כל מה שאתה מעלה כאן ולרוב הדברים אני לא מסכים, אבל הם לא שייכים לנושא המאמר. יש נקודה אחת שאני רוצה להתייחס אליה. נכון, הבסריטים עשו הרבה דברים רעים במסגרת המנדט שלהם ואני לא חולק על זה. לא ניסותי להגן עליהם. השאלה היא האם בגלל זה היה ראוי להרוג בהם (ואת ברנדוט, כי לא אהבו מה שהציע…). ואם כן, האם בגלל שאנחנו עושים הרבה דברים רעים בשטחים הכבושים, מוצדק להרוג בנו? האם יש כלל שונה להרג ע"י יהודים מאשר ע"י ערבים. זה נושא המאמר ועל זה לא קיבלתי תשובות ברורות מכל המגיבים באריכות, על דברים לא רלוונטיים.
אני גם המום מכך שלמרות שהמאמר פורסם בסמיכות לפוגרום בחווארה, אף מגיב לא ראה לנכון להתייחס לכך במסגרת הדיון על מה מוצדק ומה לא.
נח = הגבתי להערות דגני ולכן לא מצאת רלוונטיות למאמרך שהעדפתי לא להתייחס אליו – לא מישום שאני תומך בפרעות חוורה או בטרור נגד הבריטים, אלא מישום נימת הזהות וההשוואה הנראים לי מופרכים ומנותקים מהקונטקסט, ומן הסתם לא נגיע בינינו להבנה בעניין זה. קראתי הבוקר בעיתון על נציגי כנסייה נוצרים המשווים את אירועי חוורה למחנות ההשמדה של הנאצים. הפרעות בחווארה מחליאים, אבל ההשואה שעושה הכנסיה הנוצרית לנאצים- שמן הסתם מוצאת לה הד בקרב חוגים מסוימים בציבור הישראלי- מחליאה אותי יותר.
גדעון: ההשוואה לנאצים נוראה ומחליאה, אבל זה לא מקטין בכלום את הפוגרום, הרצח ונסיונות הרצח של מיליציית המתנחלים. ההתייחסות לזה בקואליציה היא איומה.
גדעון ידידי,
ככל שהזמן חולף וגלי הטרור הערבי מתעצמים הולכת ומתבהרת יותר ויותר התובנה שזה או אנחנו או הם. זה לא ויכוח תאורטי. יהודים נרצחים ורק הפעילות המוצלחת של מנגנוני הביטחון הישראלים מונעת הרבה יותר מעשי רצח.
זו גם לא שאלה של "אקיבוש". לפני 67 לא היה כיבוש. לפני 47 גם לא היה כיבוש. אבל הם הרגו יהודים. פעם קראו לזה "המאוראות" או הפדאין, או ה- PLO, או החמאס, או השוהאדה. גם את זה צריך להבין.
כל ניסיון להשוות טרור מוסלמי לטרור שעשו יהודים בזמנו נגד הבריטים הוא ניסיון נואל שנובע מתוך בורות או אידאולוגיה אנטי יהודית. ממש כמו שהגנרל המטופש, שהרס את מר"ץ, השווה אותנו לגרמניה שבין שתי מלחמות העולם.
לנין קרא לאנשים מסוג זה "אידיוטים שימושיים". מתברר שגם בתוכנו יש כאלה.
לא ראוי לתגובה. בעיקר אחרי אי התייחסות לפורום בחווארה.
דגני- הסכמנו, אך יחד עם זאת אני מוכן להתמודד עם סוגיית "הכיבוש" שהשמאל הישראלי אימץ את הקונוטציה השלילית המאפיינת את התעמולה הערבית (יש לאמר בהצלחה רבה) שתפסה אחיזה פוליטית גם בקרב מדינות הנחשבות "ידידותיות" שבצביעותן כי רבה מתעלמות מכיבושים של ממש כמו טורקיה בקפריסין, רוסיה בקרים ויש עוד (טיבט, מדבר סהרה, הבסקים, טירול, חבל נגורנו קראבך באוזבקיסטן וכו)
אכן, מדינת ישראל כבשה שטחים מעבר לתכנית החלוקה שקיבלה על עצמה, במלחמות השמד שכפו עליה אויביה, ומההיבט הזה יש לכיבוש את מלוא ההצדקה המוסרית. מה עושים עם השטחים שבמחלוקת שנועדו למשא ומתן על שלום אמת- שמסתבר שכלל לא קיים בתפיסת העולם של הפלסטינים- זה נושא לדיון אחר .
אביבה: יש אמירות פופוליסטיות ולא מדוייקות בקשר לשלום בתגובה שלך, אבל לא אתווכח איתך כאן על זה, כי זה לא נושא המאמר. השאלה שהעליתי כאן היא למה מתייחסים למי שנלחם בשעתו בכיבוש הבריטי כגיבורי תהילה שמשפחותיהם ראויים למלוא התמיכה ולמי שנלחם עכשיו בכיבוש הישראלי כמחבלים בזויים שצריך לשלול את התמיכה ממשפחותיהם. אם יש לך מה לומר בנושא, אשמח לדעת.
הבריטים קיבלו מחבר הלאומים מנדט. הישראלים כבשו את איו"ש. לעניין היחס – אלה שנלחמו בבריטים הם משלנו. אלה שממשיכים להרוג בנו למרות שהכיבוש הסתיים קצת אחרי אוסלו הם משלהם. הקם להרגך השכם להרגו. מה יש לך לומר על זה?
בכלל – צמצום הנושא כפי שמתבטא בשאלתך מהווה הפשטה של עניין מסובך שמתכתבת עם הטעיית הבריות.
למגיב: זו בדיוק הנקודה שאני מעלה במאמר. אם הם משלנו, אז זה מותר ומוסרי ואם הם האויב, אז לא, על אותם מעשים.
כן בהחלט יש מה לומר בנושא. הערבים, בעיקרון וגם במעשה, הרבה יותר טרוריסטים מהיהודים. מעשי האצ"ל והלח"י יכולים להיחשב למשחק תינוקות אל מול תרבות הרצח הערבית. טול קורה מבין עיניך וראה את מחול הטרור והמוות המשתולל במזרח התיכון מסביב למדינת ישראל. הם הורגים אחד את השני במאות אלפים. גם המיעוט הערבי בישראל מקדש את הרצח כשיטה פופולרית (עיין ערך נקמת דם). אז מכובדי נח הגיע הזמן שתתעורר מהאיסלמופוריה שהנך נתון בתוכה ותתחיל להיות יותר פרו-ישראלי.
טוב, מה לעשות, שגם אחרי ששפכתי את דמי במלחמה ותרמתי משמעותית לבטחון המדינה יותר מאבעים שנה, אני עדיין בוגד שמאלני ואנטי ישראלי, רק בגלל שאני מתנגד לדעותך.
אבל אצל הפלסטינים רוב מעשי הטרור מכוונים נגד אזרחים. זה כל ההבדל והוא עצום
עדי: זה לא ממש מדוייק ונגזר מהתנאים. אתייחס לזה בפרוט במאמר ההמשך.
עדי צודק. באסלאם דין מוחמד בסייף. הם טובים מאד בזה. אצל היהודים – כל המציל נפש אחת…
אצלנו בג"צ אסר על "נוהל שכן" ועוד כל מיני כאלה והעמידו לדין את אלאור.
אצלנו נוהגים באויב ברכות יתרה ויוצרים קייטנות בבתי הסוהר למחבלים.
הם מפרשים את כל אלה כחולשה. נסראללה קרא לזה "קורי עכביש".
נח – נכון. זה מתבטא בנקודה שהנך מעלה במאמר. וכן – הערבים הם יותר טרוריסטים מיהודים.
טוב מאד שבג"צ עצר את נוהל שכן וטוב שהעמידו לדין את אלאור עזריה. התבניות היא לא אידיאולוגיה. אחרי הפוגרום בחווארה, לטעון שיהודים הם לא טרוריסטים, אני גאה לא להיות בדעתך.
כמותית יש יותר טרוריסטים ערבים
נכון. אבל אין סימטריה בין כובשים ונכבשים.
לא רק יותר טרוריסטים ערבים. הרבה יותר. העולם הערבי והמוסלמי מלא טרור. וטרור רצחני ואכזרי. שורפים טייס חי בכלוב ברזל, עורפים ראשים מול מצלמות טלוויזיה, מקדשים את תרבות השאהידים, סוקלים נשים שהרכילות עשתה אותן מופקרות, הורגים בנות בשביל כבוד המשפחה, הורגים מתחרים פוליטיים ויריבים מסחריים. זה זלג גם לתוך מדינת ישראל. הדברים ידועים. איך אתם בכלל מעזים להשוות בין טרור שמבצעים ערבים לטרור חובבני שמבצעים יהודים, או טרור שביצעו יהודים בימי ממשלת המנדט?
ונאמר עוד דבר – בן גביר וסמוטריץ' הכניסו 14 מנדטים לכנסת בתגובה לטרור הערבי. שלא יהיו טעויות בעניין זה. גם הפוגרום שעשו פורעים יהודים בחווארה בא בתגובה לרצח הנפשע של שני האחים הי"ד לבית יניב. אם הערבים ימשיכו בטרור נגד יהודים הם יביאו על עצמם עוד אסונות הרבה יותר גדולים. עוד פעם לא נחזור לאוסלו. מותר לטעות רק פעם אחת.
טרוריסט הוא טרוריסט
אין יותר או פחות
הם יותר טרוריסטים
אבל אנחנו דוחפים אותם להיות עוד יותר ועוד יותר
אם מישהו חושב שהפוגרום בחווארה יצר הרתעה יותר מרצון לנקמה (צבי פוגל), הוא טועה.
אז מה רצית שלא נתגונן? ואם כן אז איך לדעתך מתגוננים?