מהפכה או רפורמה?

המאמר נכתב במשותף עם עו"ד עומר מקייס, מנכ"ל התנועה לטוהר המידות

כאשר אנחנו מדברים על רפורמה הכוונה היא בדרך כלל להליך שינוי שיטתי והדרגתי, פוליטי או דתי, אשר אמור לשקף תמורות בתפיסות חברתיות.

המונח מהפכה שונה לחלוטין. בניגוד להליך איטי ומדוד, מהפכה היא שינוי יסודי, מיידי וקיצוני, שיוצר, לעיתים, חוסר יציבות. אחת הדוגמאות הידועות היא המהפכה הצרפתית שהתחוללה במאה ה-18, וסופה ידוע. אחרי כיבוש הבסטיליה, פרסום הצהרת זכויות האדם והאזרח, הכרזה על צרפת כרפובליקה והוצאתו להורג של המלך לואי, תפס את השלטון נפוליאון בונפרטה והכתיר את עצמו לקיסר בשלטון יחיד.

הצעות החקיקה הרדיקליות במערכת המשפט, בחקיקה ובמערך הייעוץ המשפטי, המונחות בימים אלה על שולחן הכנסת, על ידי שר המשפטים יריב לוין ועל ידי יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן, אינן רפורמה. לא מדובר בשינוי נקודתי או שיפור ושדרוג נחוץ למערכת המשפט או בתיקון ליקויים במערכת השלטונית. מדובר במהפכה שכוונתה לחסל את שיטת המשטר הקיימת בישראל. תיאור השינויים כמהלך חיוני, מתקן ומשפר הוא הטעיית הציבור בכוונת מכוון.

מדובר בבליץ של שינויים מבניים המשנים את שיטת המשפט הדמוקרטית הקיימת במדינת ישראל: התגברות על פסיקת בית משפט עליון ברוב פרלמנטרי רגיל, ביטול גישה לבית משפט על ידי צמצום זכות העמידה, ביטול יכולת לפקח על השלטון ולבקר אותו (ביטול עילת הסבירות), מינוי יועצים משפטיים "מטעם" וביטול המעמד המחייב של חוות דעת משפטית, מינויים פוליטיים של שופטים, ועוד.

מכלול השינויים, ההיקף, העיתוי והחיפזון בביצועם מעלים שאלות בדבר המוטיבציות של מקדמי המהפכה. מי שרוצה לשפר, פועל, בדרך כלל, בצורה מדודה ושקולה, ועוצר לבדוק את עצמו, בטרם הצעד הבא. לא כך נוהגים מקדמי המהפכה. בליץ החקיקה שלהם מבטיח שהתוצאה תהיה קשה ומרחיקת לכת למערכת המשפט בישראל, לשיטת המשטר ולזכויות האדם.

קבלת השינויים המוצעים תקנה לשלטון כוח בלתי מוגבל ותאפשר פגיעה בזכויות מיעוטים, והתנהלות מושחתת ועריצה בלי פיקוח. כך לדוגמה, בעידן החדש הקואליציה כבר מדברת על הכשרת הפרדה מגדרית בשירותים ממשלתיים, והעברת תיקון לחוק שנועד להכשיר אפליה ופגיעה בזכויות המיעוטים. אם זו ההתחלה, בטרם הושלמה המהפכה, ניתן רק לשער מה עוד מכינים מקדמי הרפורמה לדמוקרטיה הישראלית. וזכרו, מה שנראה דמיוני עכשיו, יכול להיות המציאות בעוד זמן קצר.

יש מקום לשיפור וייעול מערכת המשפט, למשל על ידי הוספת שופטים וקיצור זמן ניהול המשפט. אולם החקיקה המוצעת לא עוסקת בכך. יש מקום גם לשיח על האיזון בין הרשויות. אבל, תיקון חוק-יסוד: השפיטה ושינוי אופן מינוי השופטים כך שהשלטון ישלוט על בית המשפט, לא נועדו לעשות זאת. מטרתם למנוע מבית המשפט לפקח על עוולות השלטון, ולא לייצר מערכת יעילה יותר. תוצאות החקיקה יהיו מערכת משפט שלא יהיה ביכולתה להגן על האזרח הפשוט.

בישראל, כמו בכל דמוקרטיה, מי שהגן עד היום על האזרח מפני שרירות השלטון הוא בית משפט. מהיום האזרח יהיה נתון לשרירות ליבו של השלטון: גביית ארנונה לא חוקית, ביטול רישיון, כליאת שווא או חריגה מתנאי מעצר.

חברה אזרחית דמוקרטית נבחנת במידת החירות והשוויון הקיימים בה. חברה שבה זכויות אדם אינן נשמרות והחירות נפגעת, חברה שבה משנים את כללי המשחק לפי דעת הרוב נכון לרגע מסוים מבלי לחשוב על ההשלכות, היא חברה לא שוויונית, לא הומנית, חברה שהופכת להיות דמוקרטיה פורמלית במקרה הטוב, ודיקטטורה או אנרכיה במקרה הרע. שינוי שכזה אינו רפורמה. זו מהפכה.

המהפכה הנוכחית מובילה לחברה שבה "לשלטון בחרתנו" ו"הרוב קובע" בלי הגבלות ופיקוח. זו חברה מסוכנת. גם לרוב עצמו. הוא אינו חסין. היום הוא בשלטון והחוקים האלה נוחים לו, אולם ייתכן שמחר הוא לא יהיה בשלטון והחוקים הללו עשויים לפגוע בו כבומרנג (ע"ע המהפכה הצרפתית).

אנחנו עדים כבר כמה שנים להסתה, לשימוש לא ראוי בכוח שלטוני לטובת קידום אינטרסים אישיים, למינוי שומרי סף מטעם במטרה שלא יפעלו לטובתנו – הציבור, ועוד ועוד.

המהלכים האלה משחיתים את המערכת, פוגעים בה, מערערים את היציבות השלטונית. כעת, המהפכה המשפטית מאיימת לסיים את מה שההסתה התחילה. היא תפגע בלכידות החברתית, בכלכלה הישראלית, בהיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, ובאזרחיה.

ראו הוזהרנו.