המהומות האחרונות, ההפגנות, ההרגשה בציבור שאנחנו, אזרחי ישראל, עומדים לאבד את הדמוקרטיה שבנינו בעמל כפינו ב-75 שנות המדינה – מכל אלה עולה השאלה: מהי מהות הדמוקרטיה והאם יש קשר בין דמוקרטיה לליברליזם?
כאשר אנחנו אומרים ש"הדמוקרטיה בסכנה", האם אנחנו מתכוונים לומר ש"הליברליזם ועקרונותיו בסכנה"? מה הקשר בין "דמוקרטיה" ל"ליברליזם"? האם אנחנו חוששים שישראל תפסיק להיות מדינה ליברלית? או אנחנו חוששים שישראל לא תהיה מדינה חופשית? אנחנו יכולים להניח, די בביטחון, שכל אדם רוצה לחיות כאדם חופשי ולא כאדם משועבד. האם דמוקרטיה משמעותה "חופש"? האם לחיות בדמוקרטיה משמעותו לחיות כאנשים השולטים על חייהם וגורלם ולא אנשים הנשלטים על ידי גוף חיצוני?
שאלה נוספת נוגעת לחוק ולמהותו. האם החוק מונע את חירותנו? האם החוק משעבד אותנו? אם נגיע למסקנה שהחוק אכן משעבד אותנו, אנחנו חייבים לשאול: האם יש הצדקה לחוקים שמשעבדים אותנו? האנרכיסטים אכן מאמינים שהחוק מונע מאיתנו להיות חופשיים. שכל חוק בבסיסו הוא גורם שמונע את חירותנו. האם זה מוצדק? מה הגורם ההופך את החוק המשעבד למוצדק? האם מוסרי להשתמש בחוקים כדי לשעבד אותנו ולהכריח אותנו לציית?
המצדדים בשלטון החוק טוענים שאין כל קשר בין "מוסר" לבין "חוק". החוק נועד לייצר סדר ציבורי, לקבוע מערכת כללים אשר תאפשר חיים בצוותא, כקהילה, כקבוצה, כעם. מנגד, המצדדים בחוק כגורם משעבד טוענים שהחוק חייב להיות מוסרי ולקדם ערכים מוסריים, כגון ערך השוויוניות, שהוא הכרחי לכל חברה ליברלית ודמוקרטית. ופה בפעם הראשונה אנחנו רואים את הקשר בין המושג "ליברליזם" לבין המושג "דמוקרטיה". מצד אחד, החוק מחייב צייתנות ומי שלא מציית לחוק נענש – וזהו בהחלט שיעבוד. אנחנו מחויבים לציית לחוק אף על פי שלפעמים, לדעתנו, החוק שגוי ולא נכון, ואז אנו חשים תחושה של שיעבוד והעדר חופש. מצד שני, החוק נועד להגן עלינו, בעיקר על החלשים בקרבינו, מפני מצבים שבהם איננו יכולים להגן על עצמנו. במובן זה החוק הוא מוסרי, כי הוא מחייב שוויוניות ושאר ערכים ליברליים המתקיימים תחת משמר החוק. הערכים המוסריים או ליברליים יכולים להתממש רק במשטרים דמוקרטיים, כי רק במשטרים דמוקרטיים שוויוניות היא ערך עליון. חוקים שאינם מבוססים על עקרון השוויוניות או חוקים המפרים את עקרון השוויוניות אינם חוקים ליברליים ואינם חוקים מוסריים.
במדינת ישראל אין שוויוניות מוחלטת והשוויון בין האזרחים איננו ערך עליון, וזוהי ההוכחה לכך שישראל איננה מדינה דמוקרטית. ההצבעה לשם בחירת המנהיגות פעם בארבע שנים איננה הערך העליון בדמוקרטיה. ההצבעה היא הגורם הפחות חשוב והפחות קובע בדמוקרטיה. הערך העליון במדינה דמוקרטית הוא ערך השוויון. שוויון בנטל ובחובות ושוויון בזכויות. חברה שאין בה שוויון זכויות לא יכולה להיות חברה דמוקרטית וליברלית. החוק בישראל איננו מוסרי ואיננו צודק כי הוא איננו שוויוני. דוגמה אחת, חובת גיוס לצבא. דוגמה שנייה, מענקי שכר לימוד לאברכים. מדינת ישראל איננה מדינה ליברלית מסיבה נוספת: אזרחים בעלי אמצעים המקורבים לשלטון מקבלים יחס מיוחד וטובות הנאה מפליגות אשר אינם מנת חלקם של אזרחים חסרי אמצעים שאינם מקורבים לשלטון.
כאמור, דמוקרטיה מחייבת חקיקת חוקים אשר יבטיחו יחס שווה וטובות הנאה שוות לכל האזרחים, כשם שחובות האזרח גם הן חייבות לחול על כל האזרחים שווה בשווה. רק כאשר החוקים בישראל יהיו מוסריים ושוויוניים והציות להם יחייב את כל האזרחים באופן שווה, נוכל לומר שישראל היא מדינה ליברלית ודמוקרטית.
7 תגובות
כל יום שעובר מוכיח שזו לא בתם דאגה
תהליך הרס הדמוקרטיה כבר החל
הסבר חשוב, רוב האנשים לא יודעים מהי דמוקרטיה
למרבית הצער לוב הישראלים, ובטח מצביעי הימין, לא יודעים בכלל מה פירוש המושג דמוקרטיה ובטח לא ליברליזם
אני מבקש לבחון את הקביעה כאן ש "הערך העליון במדינה דמוקרטית הוא ערך השוויון" ומכאן- כאשר אין בישראל שוויון מלא- לא ניתן להגדירה דמוקרטיה. הנחת היסוד שלי היא שהמודל של שוויוניות מלאה- היא אוטופית, ניתן לשאוף אליה ברמה האידאולוגית אך במציאות האנושית לא רק שהיא אינה מציאותית היא גם לא טיבעית. מושג "בני- אדם שווים" אינו קיים מישום היבט פיזי, שכלי, מנטלי או כל מדד אחר שניתן לעלות על הדעת. כי השונות הוא הציווי הטבעי להישרדות וההתפתחות האנושית. שאלמלי כן הינו עדיין שוכני עצים ומערות- אם בכלל.
בחברות קולקטיביסטיות, אי השוויון הוא חלק מובנה בתרבות המשותפת לפיה פחותי הכוח מכירים בכך שבעלי "יותר כוח" (יחסי) ראויים לכך בתוקף עליונות תכונותיהם שבאמצעותם השיגו את המשאבים המקנים להם יותר פריווילגיות, והסדר הזה מקובל על בני החברה כולה! ויכולים לחיות יחדיו תוך שמירה על הסדר החברתי שהוא המפתח ליציבות ולהתפתחות החברה. הסכמה חברתית זו קיימת גם בחברות המאמצות כלי ממשל דמוקרטי ברמה כזו או אחרת, כול עוד העושר זולג ומגיע גם לשכבות הפחות מצליחות, באופן שהחברה כולה מתקדמת אם כי אפשר שבקצבים שונים. וכאשר אין חלוקה מספקת של העושר, וקבוצות מסוימות ננטשות מאחור- מתחוללת מהפכה אלימה- וגם אז- זו דמוקרטיה.
הערה: ביוון- מולדת הדמוקרטיה- העבדות הייתה חלק בלתי נפרד מהווייתה.
אצלנו הבעיה כמובן כפולה
יש שמקבלים הרבה יותר
אבל באופן מפתיע גם דורשים מהם הרבה פחות
מתכוונים בדיוק למה שקורה כעת.
אז בינתיים אי אפשר להגיד כך על מדינת ישראל