יוון ערשֹ הדמוקרטיה, ישראל הרס הדמוקרטיה

מקור שיטת הממשל "דמוקרטיה" הוא בשלטון שהיה קיים בעיר המדינה אתונה בעת העתיקה (המאה החמישית לפני הספירה). מדובר על שילוב של שתי מילים: "דמוס" = עם, ו"קרטוס" = שלטון, ולכן פירושו "שלטון העם". מובן שבעת העתיקה הדמוקרטיה הייתה שונה ממובנה המודרני היום. באתונה העתיקה העם היה קבוצה של גברים בעלי זכויות. לנשים לא היו זכויות והייתה קבוצה גדולה של חסרי זכויות אזרח ועבדים. ראוי לזכור כי מאז "שלטון העם" המקורי חלו שינויים ותוספות רבים, ויחדיו הם מייצרים את המשטר הדמוקרטי המודרני, הליברלי. שינויים ותוספות אלה מייצרים את האיזונים והבלמים ואת ההפרדה בין גורמי השלטון השונים אשר מאפשרים שמירה של שוויון בעקרונות החוק, ומניעת שחיתות שלטונית ועריצות הרוב.

לבד משלטון העם ישנם עקרונות נוספים בדמוקרטיה המודרנית, כמו עקרון הכרעת הרוב, ללא פגיעה במיעוט. עקרון הסובלנות, זכויות האדם והאזרח, שלטון החוק, הגבלת השלטון, הפרדת הרשויות, אפשרות להחלפת השלטון, חופש הביטוי וחופש העיתונות.

כבר עם כינונה, הודיעה ממשלת נתניהו, כי היא תערוך רפורמה במערכת המשפט, ואת הרפורמה הזו יוביל השר יריב לוין. מה מבקשת הממשלה לעשות? לוין אמר בתחילת החודש כי מדובר ב"שלב הראשון" במה שהגדיר "רפורמת המשילות". לדבריו, "תכליתה חיזוק הדמוקרטיה, שיקום המשילות, השבת האמון במערכת המשפט והשבת האיזון בין שלוש רשויות השלטון". נשמע ראוי ביותר. אם כך, על מה מתקוממים כל "החמוצים"? בפועל, שום דבר מהמהלכים שעליהם דיבר לוין לא יושג, כנראה ההיפך. מדובר בסיסמאות שהן הסחת הדעת! אני חושש שאין לממשלה שום כוונה להשיג את המטרות המוצהרות הללו, אלא לייצר כוח פופוליסטי שהימין מרגיש כי יצליח להחזיק לאורך זמן.

אין מדובר ברפורמה כלל ועיקר, אלא במהפכה שעליה הופקד שר המשפטים לוין. מהפכה זו צפויה לשנות ב-180 מעלות את הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה, כמו גם את הליכי בחירת השופטים ואת סמכויות השופטים בבית המשפט העליון. המהפכה הזו מושתתת על ארבעה רכיבים, אשר כמכלול ישנו את אופייה הדמוקרטי של ישראל, לא פחות. המדינה תהפוך לדיקטטורה של הרוב, ללא איזונים ובלמים תוך הפרת האיזון בין שלוש הרשויות כך שהרשות המבצעת תהפוך לבעלת כוח בלתי ניתן לעצירה! להלן אתייחס לארבעת הרכיבים ולהשלכות של כל אחד מהם.

הראשון, הוועדה לבחירת שופטים:

המצב כיום – שר המשפטים ושר נוסף, ח"כ מהקואליציה וח"כ מהאופוזיציה – ארבעה נציגים של המערכת הפוליטית. נשיא בית המשפט העליון ועוד שני שופטים ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שנבחרים חשאית – חמישה נציגים מקצועיים.

הצעת לוין – שלושה נציגים לבית המשפט העליון, שלושה נציגים לכנסת ושלושה לממשלה, ושני נציגי ציבור שימונו על ידי שר המשפטים. שישה נציגים למערכת הפוליטית ועוד שניים שממונים על ידי שר המשפטים.

ההשלכות – מה שמושג בשינוי הזה הוא בחירת שופטים על ידי הפוליטיקאים ובאופן ממוקד יותר על ידי הרשות המבצעת. בכך אנו מייצרים בחירת שופטים פוליטית ולא עניינית ושליטה של הרשות המבצעת ברשות השופטת. לא עוד איזון!

השני, פסקת ההתגברות:

המצב כיום – בית המשפט העליון מוסמך לבטל חוקים או סעיפים בחוק אם הם עומדים בסתירה לחוקי היסוד, במיוחד לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הצעת לוין – מציע לחוקק את פסקת ההתגברות, שתקבע כי הכנסת יכולה לחוקק מחדש חוק שבג"ץ ביטל ברוב של 61 חברי כנסת. לוין מציע גם להגביל את סמכות העליון, שיוכל לפסול חוקים רק ברוב של 12 שופטים מתוך 15 – אך לא יוכל לדון בחוקי יסוד.

ההשלכות – בית המשפט העליון לא יוכל לבטל חקיקה שפוגעת בזכויות אדם, ולקואליציה תהיה אפשרות לחוקק מחדש כל חוק שבג"ץ ביטל, ובכך לבטל את ההגנות שקבעה הכנסת במסגרת חוק היסוד. למעשה ביטול הביקורת השיפוטית על המערכת הפוליטית. המשמעות היא שכל חוק יכול לעבור, ברוב של 61 חברי כנסת. באף מדינה דמוקרטית אין הסדר שמאפשר למחוקק להתגבר בצורה גורפת על כל הזכויות בלי מנגנוני פיקוח, פוליטיים, חוקתיים או שיפוטיים, המבטיחים הגנה על זכויות אדם וריסון הרשות המחוקקת.

השלישי, ביטול עילת הסבירות:

המצב כיום – בית המשפט מוסמך לבטל החלטה של הרשויות אם היא נמצאת בלתי-סבירה. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, גיבשה עמדה זו כשהודיעה לבג"ץ כי מינויו של אריה דרעי אינו סביר מאחר שהורשע שלוש פעמים בעבר.

הצעת לוין – ביטול עילת הסבירות. לוין ציין כי בכוונתו להביא לכך שלא תהיה עוד "פסילת החלטות חוקיות לגמרי של הממשלה בתירוץ של חוסר סבירות בעיני השופט – ובמקום זאת – החזרת יכולת ההחלטה לממשלה הנבחרת".

ההשלכות – קובעי המדיניות והממשלה יוכלו לקבל החלטות, גם ממניעים אישיים, וימנעו מהאזרחים לפנות לבית המשפט לשנות את ההחלטות.

ורביעי, הפיכת היועמ"שים למשרות אמון:

המצב כיום – היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים הם יועצים שלא כפופים לשר באותו משרד, אלא ליועץ המשפטי לממשלה.

הצעת לוין – השר ימנה את היועץ המשפטי למשרדו, במסגרת משרת אמון.

ההשלכות – יועץ משפטי שכפוף לשר יוכל גם להימנע מבלימה של שרים שינהגו באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החוק, עד כדי שחיתות, מחשש שיאבד את משרתו.

המסר העולה מכל ההצעות הנ"ל לא מבשר משילות, אלא שליטה מוחלטת! לא חיזוק הדמוקרטיה, אלא החלשתה ובניית דיקטטורה של הרוב (גם זה לא בטוח). לא איזון, אלא הפרתו המוחלטת באמצעות החלשת הרשות השופטת וחיזוק משמעותי של הרשות המבצעת. לא השבת האמון בבית המשפט, אלא דיכויו והכפפתו לגחמות הפוליטיקאים והרצון הפופוליסטי. מדינת ישראל מבקשת להתפשט מערכיה המוסריים, הדמוקרטיים, הליברליים והאוניברסליים – לטובת ערכים דתיים, אתנוצנטריים (גזעניים), לאומניים, הומופוביים ומיזוגניים. כמו כן, יש תחושה שחלק מהחוקים נועדו לשרת פוליטיקאים שסרחו ולהצילם מהאיום המשפטי המרחף מעל ראשם. להעביר את עיקר הכוח לפוליטיקאים בלבד תהיה טעות חמורה ביותר, במיוחד לאור העובדה שיש ביניהם כאלה שהם בינוניים ברמתם, עסקנים לרוב וכאלה הנאשמים בפליליים. האם אלה האנשים שאנו רוצים שיחליטו על גורלנו וגורל ילדינו?

אם נתניהו ולוין מבקשים להשיג דמוקרטיה נוסח הונגריה, רוסיה או טורקיה, הרי ש"הרפורמה" הזו אכן מובילה לשם! קולות חוסר שביעות הרצון בעולם הדמוקרטי כבר נשמעים. הנזק לישראל נראה ברור.