שחרורו מהכלא של מחבל רוצח לאחר שריצה 40 שנות מאסר בגין רצח חייל ישראלי, והברכות וקבלת הפנים שלה זכה בכפרו, מעוררים סימני שאלה רבים. בין השמחים לשחרורו היה גם ד"ר מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית, שהתקשר אליו ממשרדו ברמאללה, בירך והילל אותו על היותו גיבור פלסטיני. אנשי כפרו קיבלוהו בקריאות שמחה והנפת דגלי פלסטין. הרוצח המשוחרר לא הביע שמץ של חרטה או התנצלות ואף הכריז שהיה מוכן לשבת בכלא עוד 40 שנים על רצח עוד חייל ישראלי. כל החפלה הזו בכפרו של המחבל, שסוקרה על ידי עיתונאית ערבייה ושודרה בטלוויזיה, מעוררת חשיבה מטרידה על מלחמת אזרחים רדומה, שעלולה להתפרץ במועד שיתאים לשונאי ישראל.
תחילה אגדיר מהי מלחמת אזרחים, ואציג דוגמאות מספר למלחמות מסוג זה שהתנהלו במקומות שונים בעולם בתקופה המודרנית, ובהמשך אתמקד במלחמת האזרחים שפרצה בנובמבר 1947, לאחר החלטת האו"ם על הקמת שתי מדינות בארץ ישראל, שהייתה עדיין חלק מהאימפריה הבריטית. מלחמת אזרחים היא מלחמה בין אזרחי או תושבי יחידה פוליטית, בשטח טריטוריאלי המוגדר על ידי גבולות מדיניים של אותה יחידה. הצדדים הלוחמים יכולים להיות תושבי חבל ארץ מסוים בתוך אותה יחידה פוליטית, הם יכולים להשתייך לקבוצות אתניות או דתיות שונות, וייתכן, כמובן, שיהיו לצדדים הלוחמים אינטרסים כלכליים מנוגדים. דוגמאות מפורסמות למלחמות אזרחים בתקופה המודרנית הן אלה שהתחוללו בארה"ב, בספרד, בניגריה, באתיופיה, בדרום אפריקה, וישנן עוד רבות.
לאחר החלטת כ"ט בנובמבר 1947 פרצה בארץ ישראל מלחמת האזרחים. האוכלוסייה הערבית שהיוותה בתקופה ההיא רוב גדול בין תושבי הארץ, לא הסכימה לקבל את תוכנית החלוקה של האו"ם ופתחה בהתקפות רצח יזומות על היהודים, התקפות שנועדו לפורר את היישוב היהודי ולחסל את האפשרות להקים מדינה יהודית. ייסוד מדינה יהודית נחזה לקום כיוון שלכול היה ברור שתוך כמה חודשים הבריטים יסתלקו מארץ ישראל ויותירו את התושבים לגורלם.
הבריטים סיימו לפנות את חייליהם ואזרחיהם מארץ ישראל כשבעה חודשים לאחר כ"ט בנובמבר. ב-14 במאי 1948 עלה על אונייה בנמל חיפה החייל הבריטי האחרון. מייד לאחר מכן החליטה הליגה הערבית לשלוח צבא לעזרת ערביי ארץ ישראל. כך הפכה מלחמת האזרחים שנמשכה שבעה חודשים למלחמת השמד נגד היישוב היהודי הדל בארץ ישראל. היתר כתוב בספרי ההיסטוריה ואין כל רבותא להזכיר זאת כאן.
המלחמה נמשכה כשנה וחצי. בסופה, בשנת 1949, נחתמו באי רודוס הסכמי שביתת נשק עם ארבע המדינות הערביות, שמשטחן פלשו צבאות ערביים לשטח ישראל: מצרים, ירדן, לבנון וסוריה. אבקש להדגיש: היו אלה הסכמי שביתת נשק, לא הסכמי שלום. בעוד שבישראל רצו להאמין שהסכמי רודוס הם השלב הראשון שלאחריו יבואו הסכמי שלום, בעולם הערבי ראו בהם הסכמי כניעה זמנית. שליטי המדינות שנוצחו במלחמה הודיעו רשמית שהם מתכוננים לסיבוב השני. על הערבים שנותרו בישראל הוטל ממשל צבאי. מטרתו העיקרית הייתה מניעת התקוממות עממית, דהיינו מניעת פריצתה של מלחמת אזרחים חדשה.
75 שנים חלפו מאז מלחמת העצמאות. לפרק זמן בהיקף זה כבר יש משמעות היסטורית. לא עוד מדינת יהודים הנתונה לסכנת תבוסה וחיסול על ידי שכניה, אלא מדינה מודרנית, מבוססת, שתופסת עמדה חשובה וקבועה במזרח התיכון. אולם עם כל זאת, בשנים האחרונות החלו לצוץ תופעות חמורות שלכאורה אין ביניהן קשר, אולם ייתכן שעומד מאחוריהן תכנון מפורט להתנכל למדינת היהודים. איגום המידע מאירועים אלה חייב לעורר את מנגנוני הביטחון בישראל, ולו רק כדי לנקוט צעדי מנע ולהכין תוכניות הגנה ליום פקודה. במה דברים אמורים?
ראשית, בקרב הדור הצעיר של ערביי ישראל מסתמנת הקצנה שלילית ביחסם למדינה. אפילו בעיירה ישראלית כאבו-גוש, פחות מ-10% מהתושבים הזדהו עם המדינה באמצעות השתתפות בבחירות לכנסת ה-25 והצבעה עבור מפלגות יהודיות. בעבר כשליש עד מחצית מערביי אבו-גוש הצביעו עבור מפלגות יהודיות.
כמו כן, חגיגת שחרורו של מחבל-רוצח בעיירה בוואדי ערה הישראלי, וההזדהות של ערביי איו"ש עם הרוצח, מסמנות גם הן משהו. התבטאויות של מובילי דעת קהל במגזר הערבי-ישראלי מדברות בעד עצמן.
יתרה מזאת, מעשי הרצח והאלימות התכופים במיעוט הערבי עלולים לשנות כיוון ולפגוע ברוב. במהומות שהתחוללו במאי 2021 בערים המעורבות בישראל, האלימות מצד תושבים ערבים הופנתה כלפי תושבים יהודים וכלפי כוחות המשטרה. עצם העובדה שהמשטרה לא זוכה לשיתוף פעולה, אפילו מינימלי, מצד ערביי ישראל, כאשר השוטרים מנסים לחקור ולאתר גורמי פשע פלילי, או לחשוף מחבואי נשק בלתי חוקי המשמש לא רק גורמי פשע, אלא גם ואולי בעיקר מתכנני ומבצעי התקפות טרור במגזר היהודי, מעידה על פוטנציאל רדום להתלקחות על רקע לאומני.
אם כיום תופעות אלה כבר רווחות ומתעצמות במדינת ישראל, ומבלי להתייחס עדיין למה שמתחולל בשטחי הרשויות הפלסטיניות (איו"ש ורצועת עזה), מה עלול לקרות כאשר המגזר הערבי בישראל יהווה 25% מהאוכלוסייה, הפזורה הבדואית בדרום ובצפון תִמנה 500 אלף בני אדם, ואילו אוכלוסיית החרדים בישראל תוכפל? האם מישהו במקומותינו, למשל שר המשפטים או שר האוצר בממשלת נתניהו השישית, יכול להבטיח לציבור שלא צפויה לנו כאן מלחמת אזרחים?
13 תגובות
בדרך שבה הממשלה מתנהלת כולל ההתנחלויות וסיפוח זה יביא בסופו של דבר למלחמת אזרחים ואף יותר מכך
למר נדב קליין,
הטיעון שלך ברור. אבל בוא נניח שממשלת ישראל הייתה מתנהלת בדרך הפוכה, דהיינו פירוק ההתנחלויות או לפחות הפסקתן, ביטול הסיפוח וחזרה לגבולות 1967 וכיו"ב. האם זה היה מבטיח ביטול מוחלט של אפשרות לפרוץ מלחמת אזרחים? האם לא יכול להיות שדווקא התנהלות בדרך ההפוכה, שתשדר לערבים, על פי תרבותם והבנתם, חולשה ישראלית – לא תעצים טרור ותאיץ התפתחות מלחמת אזרחים?
ועוד שאלה – מה כוונתך בביטוי "אף יותר מכך", האם אתה רומז לנכבה נוספת על זו של 1948?
יצחק ידידי
אתה מעלה סוגיה חשובה ומטרידה. בהחלט ייתכן מצב בו חלק באוכלוסייה הערבית ישראלית יקיים פעילות אלימה כלפי המדינה ואזרחיה. חשוב לציין שבחברה הערבית יש שתי תופעות מנוגדות: מצד אחד, כפי שציינת הקצנה ולגיטימציה לאלימות כלפי אזרחי ישראל. מן הצד השני ניתן לראות ישראליזציה של אזרחי ישראל הערבים.
ההתמודדות עם המצב היא בכמה רמות: התכוננות צבאים למקרי קיצון. פעילות אינטנסיבית נגד הפשע וצבירת הנשק בחברה הערבית. מהלכים מדיניים כלפי הפלסטינים. מהלכים אזרחיים, כלכליים וחברתיים לשיפור משמעותי של מצב האזרחים הערבים בישראל.
לדעתי, רק התנהלות כנה וממושכת בכל הרמות תנטרל את המוטיבציה של ערביי ישראל לפעול נגד המדינה ואזרחיה היהודים.
שי נכבדי,
מסכים אתך. בהחלט נכון שחלק מערביי ישראל עובר תהליך ישראליזציה. מצד שני, כפי שהנך טוען, חלק אחר מערביי ישראל עובר תהליך הקצנה. עוד דבר – מה שאנו מכנים "ערביי ישראל" אינם עשויים מקשה אחת. יש בהם שבטים שונים, שונות דתית, הבדלי השכלה ועוד. עוד מסכים אתך בעניין רוב המלצותיך להתכוננות צבאית ופעילות נגד הפשע בחברה הערבית. לעומת זאת אינני בטוח שהמהלכים האזרחיים כפי שהנך מציין ינטרלו את המוטיבציה של אותם חלקים לאומניים בחברה הערבית בישראל שפועלים ומחנכים את הדור הצעיר לשלול את המדינה היהודית.
הנני מבקש להפנות את תשומת לבך שמלחמת אזרחים סמויה כבר מתנהלת מזה זמן נגד מדינת ישראל. המוקד הוא באיו"ש, אך יש גם זליגה אל תוך גבולות הקו הירוק. כוונתי היא למלחמת הטרור העצומה נגד ישראל אשר צומחת מתוך חינוך לשנאת ישראל בבתי הספר הערביים באיו"ש. רק עוצמה ישראלית מצרפית של צה"ל, השב"כ והיחידות המיוחדות מצליחה להחזיק את מלחמת הטרור האזרחית הזו על אש קטנה מאד. מדי פעם מתחוללת התפרצות אשר בסופו של יום מדוכאת על ידי כוחות הביטחון של ישראל – עד לפעם הבאה.
אנו חיים במיקרוקוסמוס הזה לא רק מ- 1948 אלא כבר מ- 1921. יותר מ- 100 שנים. החברה היהודית בישראל נלחמה והתגברה על כל קואליציה של אויבים בחוץ ובפנים. בינתיים הצלחנו ללכת מחיל אל חיל. עם חלוף הזמן הגענו עד להסכמי אברהם. זו הדרך להמשיך בה. המשך טיפוח העוצמה הישראלית (לא רק ביטחונית פרופר) והפגנת עוצמה כלפי הערבים בכל התחומים. זו הדרך ואין בלתה.
מסכים אם רוב דבריך, מלבר הדרך ואין בלתה. אכן יש לאומנים פלסטינים שלא יקבלו את ישראל ואותם צריך להרתיע. אני מדבר על עיקר החברה הערבית ישראלית שבהינתן מצב אזרחי, חברתי כלכלי שווה לזה של היהודים יעדיפו את המדינה היהודית על כל אפשרות אחרת.
אתה גם מתעלם מהבעיה הפלסטינית אשר משאירה את המצב בצורתו האלימה. חייבים להגיע לפתרון כלשהו לטובת הדמוקרטיות של המדינה וקבלתה בעולם אליו אנחנו רוצים להשתייך. ועכשיו המצב הופך להיות אקוטי עם הממשלה האיומה והאנטי דמוקרטית שיש לנו.
הדברים לא נראים טוב משני הצדדים. כפי שזה נראה אנחנו עומדים בפני עימות אלים בשטחים ואולי גם בשטחי ישראל הריבונית.
שלום ד"ר דגני
מלבד מלחמת האזרחים בארה"ב בשנות ה-60 של המאה ה-19, ברוב מלחמות האזרחים בעולם במאה השנים האחרונות היו מעורבות גם מדינות ואף מעצמות זרות. המאבק המקומי הפך לזירת קרב שבה לחמו הכוחות הגלובליים זה בזה – והאזרחים המקומיים שילמו את המחיר.
כמו שציינת: דוגמאות לא חסרות. ניתן לבדוק כל מקרה ולמצוא את המעורבים שמבחוץ.
ולמי יהיה אינטרס להתערב כאן, והיה ויקרה הגרוע מכל? חוששני שלכולם! גם לשכנים במעגל הקרוב, כמו סוריה, לבנון (חיזבאללה) ואירן וגם לכוחות העל של אמריקה, רוסיה וקצת סין…
הבית השלישי בסכנה אמיתית.
האם לקוראי "jokopost" יש דרך להעביר את המסר של מאמרך לדרגים המחליטים, לפני שיהיה מאוחר מדי?
יוסף הנכבד,
תודה על תשומת לבך והערותיך החשובות, הגם שאתה נמצא בניכר. נכון הוספת בדבריך בעניין מלחמות האזרחים. גם במלחמת האזרחים האמריקאית (1861 עד 1864) היו מעורבות, אמנם במידה מעטה יחסית, מדינות אירופאיות, בעיקר בריטניה. רוב רובה של הכותנה בעולם בעת ההיא גודלה בדרום ארה"ב ויוצאה לתעשיית הטקסטיל באירופה וכאמור בעיקר לבריטניה. משם זרם הכסף לדרום ארה"ב והזין את מרידת הטייקונים של הדרום.
באשר למקומותינו כיום – מתנהלת כאן כבר במשך זמן רב, "מתחת לרדאר", מלחמת טרור נגדינו. מלחמה זו, שהינה בעלת מאפיינים של מלחמת אזרחים, אינה מעלה הילוך בשל יכולת יוצאת הדופן של כוחות הביטחון הישראלים לנטרלה. בכל שנה מסכלים כוחותינו מאות רבות של פעולות טרור בעודן בשלבי ביצוע כאלה או אחרים. להערכתי דרגי הביטחון בישראל מודעים לנושא וכנראה גם לפחות חלק מהדרגים האזרחיים המחליטים. נכון כי בשל סיבות שונות חלק גדול מהציבור הישראלי אינו מודע לכך. לכן יכול להיות שסיימת את תגובתך עם המלצה להעביר את המסר לדרגים המחליטים. מבחינה זו הנך יכול להסיר דאגה מלבך.
עם הערבים בישראל היינו יכולים להסתדר ואם צריך אפילו בכח. אבל כל הערבים ביהודה ושומרון ביחד עם אלה שבארץ הם מכשול שלא נצליח לעבור אבל אנחנו מתעקשים להתנחל
נכון. מסתדרים בכוח עם ערביי ישראל שפועלים נגד המדינה. זה קיים כבר 75 שנים. ובלי קשר להתנחלויות, שבוודאי גם הן מהוות גורם בשטח, האם אנו לא מסתדרים גם כן בכוח עם ערביי איו"ש? האם יש לנו ברירה אחרת? אם כן – מהי?
זאת לא תהיה רק מלחמת אזרחים
יתערבו בה גם כוחות גדולים מארצות באזור
אנו נאלצים בעל כורחנו לעשות אבחנה בין "מה שהיינו רוצים שיהיה" ובין המציאות. הישראלי הממוצע רוצה חיים טובים שרק שקט ושלום יכולים להבטיח את זה, אבל אף פעם לא נקבל את זה מהרבה סיבות שהעיקרית היא ההתמודדות הבלתי מוצלחת שלנו עם חלק ניכר מהעולם המוסלמי והערבי השקוע עדיין ב"התנגשות בין הציוויליזציות" (הנטינגטון 96) הנובע מאי הבנת התרבות המקומית.
המחשבה הישראלית שהשאיפה לשקט, שלום ודמוקרטיה היא אוניברסלית ולכן אמורה לאפיין את שכנינו- היא נאיבית ואינה תואמת את המציאות. ברמה האינדיבידואלית אכן רבים מערביי ישראל מזהים בברור את יתרונות החיים במדינת ישראל שאין דומה להם במזרח התיכון, אך ברמה הקולקטיבית המניעים הלאומניים/ דתיים נמצאים בעדיפות עליונה, ורגשות אלו צפים לעיתים קרובות בצורה אלימה ביותר כול אימת שהחיכוך הבין -תרבותי מדגיש את השונה על פני המחבר ומעוור את ההיגיון והשכל הישר.
המחשבה הישראלית שהעלאת רמת החיים ובעיקר ההשכלה תחת משטר דמוקרטי יביאו להבנה ויחסי שכנות בהרמוניה- הולכים ומתבדים למגינת ליבנו, עד כי נדרש לסלול דרכים עוקפות בצפון ובדרום כדי להבטיח הגעת יחידות הצבא ליעדיהם בשעת חירום (מאירועי אוקטובר 2000 ואילך). והדרישה "לדמוקרטיה שיוונית" ומהלכי פיוס -מנוצלים לקידום אוטונומיה לאומנית בדרך להשגת המטרה העליונה הבלתי מוסתרת של חיסולה של הישות הציונית במזרח התיכון.
נכון, זוהי הנחת עבודה קשה, מרירה ופסימית, מנותקת מאשליות, המחייבת היערכות תפיסתית שונה. הסכמי "ברית אברהם" הם חשובים במיוחד כי נסמכים על התובנה שמדינת ישראל חזקה ואינה מתכוונת להיעלם. וכן- להיפרד מהגדה – אך בתנאים הביטחוניים שלנו- גם באופן חד צדדי- כי זה מה שנותר לנו.
זה הולך ומתקרב בזכות הממשלה החדשה והדמוקרטיה המפוארת אליה היא מובילה
למה את מתכוונת – למלחמת אזרחים בין יהודים ליהודים או למלחמת אזרחים בין יהודים לערבים?