במחצית השנייה של אפריל 1948, כחודש לפני הכרזת העצמאות, סיים דוד בן-גוריון שנה של הכשרה עצמית בתחום הוויית הצבא והמלחמה, ב"סמינר" שיזם לעצמו והוא בן 61. פרשת "הסמינר" העצימה את תדמיתו כ"יחיד בדורו" וסייעה לו, למפלגתו ולמעריציו, לנקות את אשמתו באסון הגדול ביותר בתולדות הציונות ומדינת ישראל. רק בתחילת העשור השישי לחייו הבין המנהיג שהיה מבין מקימי המדינה, המצביא של מלחמת העצמאות ומי שהניח את התשתית למערכת הביטחון של ישראל – שאין התנחלות ללא מלחמה. יריבו הגדול, זאב ז'בוטינסקי, הבין זאת כבר בסוף העשור השני לחייו, מרקו ברוך הבין זאת בהיותו נער, ומשה רבנו – מייד לאחר יציאת מצרים; שהרי אין מקום ריק לחלוטין על כדור הארץ, והיושבים בו, גם אם הם מעטים, חשים בעלות על אדמתם ויילחמו במי שיערער על זכויותיהם בעיני עצמם.
סוד כוחו של בן-גוריון, שהיה גם מקור חולשתו, היה נעוץ בגאונותו הפוליטית. אולם גאונות של יזם ומנהיג בתחום אחד, ויהיה חשוב כאשר יהיה, ללא הבנה בתחומים אחרים, מטביעה ליקויים מבניים במערכת שקשה מאוד, עד בלתי אפשרי, להיפטר מהם. אנחנו משלמים מחיר כבד על התשתית הפגומה שהניח בן-גוריון גם בתחום הפוליטי וגם בתחום הביטחוני בעצם הימים האלה – המחצית השנייה של ינואר 2023.
כבר מגיל 14 עסק בן-גוריון בארגון חבורות והקמת מפלגות. בגיל 19 הוא הצטרף למפלגת "פועלי ציון" ששילבה בין ציונות לסוציאליזם מרקסיסטי על פי תורתו של דב בר בורוכוב: בניית חברה צודקת ושוויונית של פועלים יצרנים בארץ ישראל לפי המודל של הסוציאליזם האוטופי, מבלי לעבור את שלב המהפכה. את רעיון "הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי" הזה, בדגש על ממלכתיות, אימצו בן-גוריון וחבריו. הם כינו את עצמם "חלוצים", כי היו בטוחים, בעיוורונם הקנאי, שכבר הגשימו אותו – כיום ברי לכול שזאת הייתה הזיה.
לשיטתם, מכיוון שלכאורה "הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי" אינו כולל מלחמה באויב חיצוני – שהרי לפי אמונתם ההזויה כל בני האדם אחים השואפים ביסודו של דבר לצדק ולשוויון – אין צורך לבנות צבא ולפתֵח חשיבה צבאית, כפי שדרש יריבם הפוליטי, זאב ז'בוטינסקי.
אולם האמונה הקנאית הזאת, כמו כל אמונה קנאית, דווקא הֶחריפה את המאבק ביריבים פנימיים המסכנים את מימוש האוטופיה, והחרָפָה זאת הופכת את המאבק הפוליטי הלגיטימי והחיובי למלחמה פוליטית, פנימית, שבה הכול מותר וכל תרגיל כשר, כדי לנטרל פוליטית את היריב המפלגתי שמצטייר בעיניהם כשטן. השטן הזה היה זאב ז'בוטינסקי, שייסד את התנועה הרביזיוניסטית בשנות העשרים של המאה העשרים. בכך הם הצדיקו את קביעתו של הפילוסוף היווני מן המאה השישית לפני הספירה ש"המלחמה היא אבי הכול", אף שהם בעיני עצמם שואפי שלום. בעיני בן-גוריון היו ז'בוטינסקי ומנחם בגין התגלמות השטן, ובעיני יורשיו של בן-גוריון – זהו בנימין נתניהו. מעל שלושתם הניפו ומניפים "החלוצים" דגלים שחורים.
כעשר שנים לפני התגבשות הציונות הרביזיוניסטית על ידי ז'בוטינסקי וחסידיו, זו שהתגלגלה למפלגת הליכוד של היום, חשף בן-גוריון את חוסר הבנתו בהוויית הצבא והמלחמה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה, בדצמבר 1914, ביקשו ז'בוטינסקי וטרומפלדור להקים במצרים גדוד עברי שיילחם במסגרת הצבא הבריטי בטורקיה, יסייע לכבוש את ארץ ישראל מידיה, וישכנע את בריטניה לאפשר לכונן בה מדינה יהודית. ההיסטוריה הוכיחה שהם אכן צדקו!
אולם במארס 1915, במהלך הקמת הגדוד, הגיעו לאלכסנדריה בן-גוריון ויצחק בן-צבי, מנהיגי מפלגת "פועלי ציון", שדווקא האמינו בעתידה של האימפריה הטורקית, וסברו שניתן לפתֵח תחת שלטונה יישוב יהודי, בשיטת הציונות המעשית. לאחר פרוץ המלחמה היו השניים חברים במיליציה ירושלמית, שביקשה לפעול על פי הנחיות השלטונות הטורקיים. מהלכים אלה לא עזרו, והם גורשו מארץ ישראל כמנהיגים של מפלגה ציונית.
בן-גוריון ובן-צבי התאמצו לשכנע את טרומפלדור לחזור בו מיוזמתו להקמת הגדוד, בטענה שהגדוד מסכן את היישוב היהודי בארץ ישראל. "בארץ יש רבבות יהודים, ודבר זה עלול להביא לידי חורבן היישוב. טרומפלדור לא קיבל את דעתנו", כתב בן-גוריון.
לא רק את טרומפלדור ניסה בן-גוריון לייאש, בהגיעו זמן קצר לאחר מכן לארה"ב, הוא נפגש עם פנחס רוטנברג, חברו של ז'בוטינסקי. הלה הגיע לארה"ב בתיאום עם ז'בוטינסקי, כדי לגייס יהודים לגדוד העברי, אולם בן-גוריון סיכל את משימת הגיוס. יחד עם בן-צבי פעל בן-גוריון להקים בארה"ב את תנועת "החלוץ", שחבריה יעלו אחרי המלחמה לארץ ישראל, והסביר שהמולדת לא תיבנה במלחמה ולא בדיפלומטיה, גם לא בוועידות, כי אם ביגיע כפיו של העם. "זכויות מדיניות וערובות משפטיות הן תוצאה מן הכיבוש המעשי האמִתי", כתב אז. לדבריו, גם אם בעבר נקטה טורקיה קו של הגבלות ואפליות ביחס לציונות, הרי אם תצא בצד המנצח במלחמה, עתיד אופיו של המשטר בטורקיה להשתנות לטובה, מבחינתה של הציונות.
אחרי המלחמה תירץ בן-גוריון את מחדליו במכתב לאביו: "כשבאתי לאמריקה ראיתי שעוד לא הגיעה השעה לגדוד. אמנם בבואנו למצרים מצאנו כבר גדוד עברי הולך ומסתדר על-ידי טרומפלדור, להילחם בטורקיה. אולם באותה השעה ראיתי שהדבר אינו בעִתו. אנגליה לא הייתה מוכנה לשלוח מחנה לפרונט [לחזית] הארץ-ישראלי, והשתתפות גדוד עברי מארץ-ישראל בחזית אחרת, הייתה יכולה רק לסכן את קיומו של היישוב היהודי, מבלי כל סיפוק לאומי". בן-גוריון לא סלח לז'בוטינסקי על שמפעל הגדודים שלו הלך מחיל אל חיל והתאמץ להמעיט מערכו, אף שלקראת סוף המלחמה הצטרף לגדוד האמריקאי והטיף להקמת גדודים עבריים.
בחלקו השני של המאמר אדון בפרגמטיזם של בן-גוריון ובדרך שבה השתמש בסוציאליזם המרקּסיסטי כמכשיר להִנדוס התודעה של ההמונים וכך להגיע לצמרת המנהיגות.
45 תגובות
ההיסטוריה מתחילה להתברר
ירון היקר, אולי תסביר לנו, כדי שגם אנחנו נדע, איזה היסטוריה מתחילה להתברר לך?
שמאז נבחר בן גוריון ליושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית ב-1935 הוא לא הבין שעם הגשמת המטרה הציונית והקמת מדינה עברית בארץ ישראל תפרוץ מלחמה מול העולם הערבי והוא לא הכין צבא, כפי שהבין זאב ז'בוטינסקי הצעיר בגיל בן 21 ב-1901 ומרקו ברוך בשנות השמונים של המאה התשע עשרה. לכן הגענו בלתי מוכנים למלחמת העצמאות ושלמנו על כך מחיר כבר מאוד – 6000 הרוגים ומדינה ללא גבולות ביטחון.
ברור. בגלל זה ז'בוטינסקי שהתנגד לסוכנות היהודית הקים את האצ"ל אשר התכונן כבר מתחילת שנות ה-30 למלחמה עם מדינות ערב. מזלנו שהאצ"ל ידע להיערך למלחמה הממשמשת ובאה, ולמרות השפל הכלכלי העולמי והמרד הערבי ששטף את הארץ הצליח לבנות צבא לתפארת של עשרות אלפי חיילים תחת אפם של השלטונות הבריטים, הקים מפעלים לייצור תחמושת בכל רחבי הארץ, וארגן מערך רכש בינלאומי להבאת ציוד צבאי שישרת את כל חילות הצבא. איזה חזון !! איזה ביצוע !!
גדול. ענק. אתה שוכח שבגין ירש את הפיקוד מז'בוטינסקי, תלה בנתניה סרג'נטים בריטיים וגרש את האנגלים.
ז'בוטינסקי לא הקים את אצ"ל אלא אברהם תהומי ממפקדי, "ההגנה" בירושלים שפרש עם קבוצת חברי הארגון לאחר מאורעות 1929 והטבח בחברון והקים את "ארגון ב'". הם פנו לז'בוטינסקי שיעמוד באופן סמלי בראשם והחליפו את שמם לאצ"ל.
אברהם תהומי חזר להגנה
ועדיין הוא זה שהקים את אצ"ל ולא זאב ז'בוטינסקי.
הומור מושחז וציניות נפלאה.
מושחז אבל לא רלבנטי שהרי טיעוני העיקרי הוא שהגענו למלחמת העצמאות לא מוכנים ואת זה בן גוריון עצמו טוען. אני טוען שהוא אשם בכך. את טיעוני זה אני מזמין להפריך ולא לספר ל דברים ששכחתי מזמן.
הלוואי והיה זה כך.אבל ז’בוטינסקי לא הצליח להוציא את הצבא מפולנית בזמן בארץ אצ״ל איבד את המפקד המוכשר רזיאל והתפצל ללח״י. לא היה לאצ״ל נשק בינוני וכבד וגם לא חיילים רבים שהיו לוחמים של ממש.
לד"ר אורי מילשטיין,
אתה מצליח להפליא אותי כל פעם מחדש. הפעם זה על מורשתו – השלילית – כדבריך, של בן גוריון. לא אכנס אתך לוויכוח. אני מצפה לקרוא את החלק השני של המאמר. בשלב זה לא ברור לי מה הבין ז'בוטינסקי הצעיר בן 21 ב- 1901 כפי שכתבת, ומה מרקו ברוך הבין בשנות השמונים של המאה התשע עשרה (1880?) לפני שהתחילה להתרחש העלייה הראשונה. עוד סתירה עולה ממאמרך – אתה כותב (ציטוט) שבן גוריון היה גאון פוליטי שהיה המצביא של מלחמת העצמאות והניח את התשתית למערכת הביטחון של ישראל (שכיום היא אחת המתקדמות בעולם). איך זה מתיישב עם חוסר הבנתו של בן גוריון בענייני צבא ומלחמה כפי שאת כותב?
יצחק דגני היקר!
לא, "לא ברור לי", אלא אינך יודע. זה כמובן לא חטא אך גם לא כבוד גדול. אם ברצונך לדעת מה הבינו ז'בוטינסקי הצעיר ומרקו ברך, קרא את ספרי: "גלגל המנוף של ההיסטוריה – התגבשות הציונות האסטרטגית של ז'בוטינסקי" ואז גם תדע וגם יהיה לך ברור. אשר לבן גוריון: הוא אשם בכך שהגענו למלחמת העצמאות ללא צבא של ממש כפי שהוא עצמו טען ואת זה תוכל לקרוא בספריו של בן גוריון ובביוגרפיות עליו.
לאורי מילשטיין. כשאתה כותב "קרא את ספרי: "גלגל המנוף של ההיסטוריה – התגבשות הציונות האסטרטגית של ז'בוטינסקי" ואז גם תדע וגם יהיה לך ברור." אתה יחוצר טאוטולוגיה, שכן מה שכתוב בספרך, הוא מה שאתה חושב. מה עם מחשבה מקורית, היא לא מקובלת על ידך?
אני מניח שיש לך רשימה מוכנה של אנשים מהאצל והלחי, שבעצם בצעו את מה שאנשי מפאי בצעו, אבל רגע, את זה אני מכיר מביבי. תמהתני.
ליגאל אפרתי!
בספרי כתבתי את ממצאי מחקרי, דהיינו עובדות. הוספתי גם כמובן פרשנות אבל אותו ואותך אני מפנה אליו לקרוא את העובדות ואז אפשר לדון בדעות. מה הבין ז'בוטינסקי הצעיר אינו דעתי אלא ממצאי מחקרי.
לא מבין. אתה כופר בכך שלבן גוריון יש את רוב מניות יסוד המדינה?
גם עם מניות יסד עושים טעויות ומחדלים!
הרבה השמצות בלי הוכחןת
ומה היסוד לתגובה שלך. נסה להביא דוגמא ואפריך אותה.
דווקא בעת האחרונה התחלתי לשמוע ממנהיגי השמאל התייחסות מכובדת וחיובית לבן גוריון.
אין ספק שבן גוריון היה מנהיג שידע להחליט החלטות קשות בתקופה קשה, ואין ספק שהוא היה גאון פוליטי שצמח מלמטה והגיע למעמד שליטה כמעט מוחלטת במדינה המתהוות. גם אין ספק שהוא היה מאד נחוש וחסר פשרות במאבקו הפוליטי הפנימי (אלטלנה ופירוק הפלמ"ח) ובתחילה לא קלט את הסדר העולמי החדש. הוא גם טעה קשות בפטור לתלמידי ישיבה שהיו אז מעטים והוא לא צפה את הפוטנציאל שלהם.
מעבר לכל אלה לענ"ד הנקודה העיקרית כאן היא המתח בין שתי השקפות עולם שקיים ואקטואלי גם היום. הכוונה היא לתפיסה האוניברסלית אנושית המתעלמת מהשייכות הלאומית/ תרבותית / טריטוריאלית של הפרט, ומהמאבק המר הקיים משחר ההיסטוריה ביניהם. הרעיון הנואל שכל בני האדם ישאפו לשלום ורווחה ברגע שיהיה שוויון גמור ביניהם הוא משאלת לב ולא שיקוף המציאות. זו הנחה המתבססת על אידיאל אוטופי שכולנו שקטים, נחמדים, לא תחרותיים, מסתפקים במה שיש לנו וחיים בהרמוניה. אין שום הוכחה לזה בשום נקודת זמן בהסטוריה האנושית. זו אמונה. מצד שני להשקפת העולם המנוגדת, שהמלחמה היא בעצם העיקרון השולט בעולם (גם הלא אנושי) יש הוכחות במציאות לכל אורך ההסטוריה המוכרת וכמובן גם היום.
תודה אביבה!
עוד נכונו לנו עלילות.
אביבה- יפה טענת
תודה גדעון.
שלום וברכה,
בתחילת המסה כתוב: "פרשת "הסמינר" העצימה את תדמיתו כ"יחיד בדורו" וסייעה לו, למפלגתו ולמעריציו, לנקות את אשמתו באסון הגדול ביותר בתולדות הציונות ומדינת ישראל."
תוכל בבקשה להבהיר על איזה אסון מדובר?
תודה רבה
על כך שעד היום אין לישראל צבא מקצועי.
חברים
לכול המגיבים עד כה, ואלו שיבואו אחריהם, אני מייעץ:
ראשית- אורי הוא חוקר הבוחן אירועים, עמדות, אנשים ותהליכים בעלי משמעות בעבר ובהווה בתהליך של הפקת לקחים למען עשייה טובה יותר. ייחודו הוא בכך שהוא חף מכל תלות ב"פרות קדושות" העלולות לעוור שיקול דעת אובייקטיבי ככול הניתן כדי לרדת לעומקם של דברים, ותהייה האמת לעיתים קשה ככול שתהיה. מסקנותיו מתקבלות ונסמכות על עובדות, מסמכים ועדויות אנושיות ככול שידו משגת.
שנית- לעיתים חשיפת האמת מעוררת תגובות אמוציונאליות בקרב רבים שהורגלו לדעת או לחשוב אחרת (מיתוסים) אף שלא באשמתם, ויש קושי מובן לקבל דעות מושרשות ומידע חדש.
שלישית- אני ממליץ להמתין להמשך הצגת טיעוניו לפני חריצת דין הקורא
רביעית- כול ביקורת לממצאיו של אורי- מקובלת ואף מומלצת כדי לקיים דיון ענייני, אך מוטב שתהיה מגובה ונסמכת על עובדות בלתי מוטות.
תודה גדעון!
הבעיה שלנו היא שהבולשביקים הקימו את המדינה. כל העיתונות היא עיתונות פרבדה שנשלטת ע"י השמאול והתיעוד ההיסטורי באקדמיה נישלט על ידם ותודה לאורי שחושף זווית אחרת להיסטוריה
אייל, גם מה שאתה כותב הוא חלק ממורשתו השלילית של בן-גוריון ומגיבים אחדים כאן הם ביטוי לכך.
לאביבה
איפה מצאת שבן גוריון היה "אוניברסליסט" ? בן גוריון היה ציוני אינטואיטיבי מנעוריו , לכן עלה לארץ. מיד עם עלייתו הצטרף למפלגת פועלי-ציון בארץ והשתתף ב-1906 כחבר וועדת הניסוח, בחיבור ה"פלטפומה" (המצע) שלה שבה בין השאר כתוב "המפלגה שואפת לעצמאות מדינית לעם היהודי בארץ הזאת". מאחרי מאורעות תרפ"ט (1929), הבין שיהיה מאבק אלים בין התנועה הלאומית הערבית ובין התנועה הלאומית היהודית.
לאליהו בורוכוב הנכבד, היכן מצאת שכתבתי שבן גוריון היה אוניברסליסט? התייחסתי למאמר כולו. ד"ר מילשטיין ביקר את העדיפות שניתנה – בהנהגת בן גוריון – לסוציאליזם המרקסיסטי שהוא אוניברסלי מטבעו, ושואף לשלום בין העמים, על פני הכנת העם למלחמה ובניית צבא מקצועי. אני ציינתי שאכן מבחינה הסטורית וגם במציאות של היום מי שחזק צבאית שורד, כי העיקרון הפועל בהסטוריה העולמית הוא המלחמה ולא השלום. זה חבל כמובן, אבל זו המציאות האנושית.
אליהו בורוכוב!
אם כך מדוע עד הקונגרס הציוני בדצמבר 1946 שנה לפני פרוץ מלחמת העצמאות הוא הזניח כיושב ראש הנהלת הסוכנות, את נושאי הביטחון והשאיר אותם למחלקה המדינית בראשות משה שרת?
כדי להקים צבא מקצועי חייבים תמיכה גדולה של מעצמה …
ולא היתה למיטב ידיעתי מעצמה כזאת – עד שלפי דעתי ארה׳ב למדה איך הישראלים השיגו בחזרה את חצי האי סיני עבור בריטניה וצרפת במערכת סיני 1956 …,
אך באנגלית אמריקאית יש אימרה : ״ הכסף קובע״… ואני הסברתי לדר׳ אורי מילשטיין בראיונות שעדיין מפורסמים בדף הפייסבוק שלי – איך השולטים העיקרים מאחורי הקלעים – הנשיא ומימשל האמריקאים , ייזמו וניהלו את מלחמת יום הכיפורים – בזכות לחימתי בטנק מוביל צה׳ל בשתי החזיתות של המלחמה .. ועם ידע מוקדם מחיל האוויר ! דר׳ אורי מילשטיין הבין הרבה יותר את העובדות שתארתי בראיונות איתו , בעקבות הראיון שהוא ביצע אחר כך עם תותחן הטנק שלנו – עוזי צוובנר …! אני רוצה להגיד כי המבנה האירגוני לא השתנה מאז שבעלי המאה האמריקאים תפסו את השליטה מאחורי הקלעים בטריטוריה האמריקאית – ישראל … ולכן עד היום אין לישראל צבא מקצועי למרות התמיכה הגדולה שלהם – עקב מניעים זרים …!
א. יש לנו כמדינה קושי תקציבי גדול בהפיכת הצבא למקצועי – וזה בהווה ובעבר
ב. ב"ג וחבריו השתלטו בעורמה על התנועה הציונית והראו את הדלת למי שלא הסכים לכוף את ראשו (ז'בו ואחרים)
ג. ב"ג ושלוחיו הקימו מדינה (וקודם לכן מדינה בדרך) לא דמקרטית ב100% ואני מתנסח בעדינות
ד. אבל לפני השתלטות מפא"י ושות' על התנועה הציונית צריך לברר כיצד התנועה הציונית עצמה השחלטה ייצוגם של היהודים בעולם כולו ובא"י בפרט וע"י כל שלטה בופעל בסוכנות היהודית לארץ ישראל שהקמתה הייתה חלק מהצהרת סן רמו על הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל
לאנונימי
במנוח "צבא מקצועי"- אני חושב שלא מדובר על צבא שכירי חרב. צבא הקבע מאפשר שירות רב שנים בשכר ולכן לא זו הנקודה. כי מטרת "כול העם צבא" היא בעלת ערך חיוני ביותר. מקצועי- במובן שהכשרתם וקידומם שך מפקדים אינה מתבססת על "חבר מביא חבר", ואינה נעשית על פי חברות ב"חצרות" של אלופי פיקוד, ולא "באיזו טריבונה ישבת", או "דילוג" מתפקיד לתפקיד "כמקפצה" בפרקי זמן שאינם מאפשרים התמחות מקצועית. אלא לימוד מעמיק של מקצוע המלחמה, ניתוחי אירוע ומנהיגות, היסטוריה צבאית, הפקת לקחים, ללא טיוחים וברמה אקדמית וכן- גם ניהול מערכות, שמירה על רצף והמשכיות של תכניות ארוכות טווח של בניין הצבא וכו,
כל מה שכתבת נכון מאד! אבל זה מצריך תקני קבע רבים לשנים ארוכות. בנו צבא שהתבסס על מילואים – כלומר מעט הכשרות, וסדיר עד גיל 40-45 – כלומר בהכרח מסלולים מהירים עם חילופי תפקידים תכופים וכל זה מוביל לחוסר במקצועיות.
אך, ראה זה פלא, בחיל האויק המצב שונה [איני אומר שלחחלוטין] ך יש שם תרבות שונה
אמתין להתייחסותו של הדוקטור גם לסעיף זב ום לסעיפים הנוספים שלי
בלי בן גוריון לא היתה מדינת ישראל. כל היתר בדרגות חשיבות נמוכות יותר
אתה צודק לחלוטין. לא רק שבלי בן גוריון לא הייתה מדינת ישראל. ללא מעורבות דומיננטית של בן גוריון לא הייתה קמה תעשייה צבאית, לא היה נוסד גרעין ישראלי, צומצם עד למינימום הנזק שמחתרות ימין היו מסוגלות לגרום (התותח הקדוש) ואלו הם רק חלק קטן מהמורשת של בן גוריון.
קראתי את כל התגובות. כולם מתעלמים "מהפיל שבחדר". גם בן גוריון וגם כל ראשי הציונות מלפני הקמת המדינה, וגם כל ראשי הממשלות אחרי הקמת המדינה, לא הצליחו באמת לשלוט על העם המרדן והמתוסבך והמפולג הזה. כולם היו נתונים למתקפות אכזריות מיריבים פוליטיים וגם מחברים. בן גוריון "הגדול" סיים את הקריירה הפוליטית שלו בראש מפלגה של ארבעה מנדטים (!) לאחר שהוציא לאשכול את הנשמה.
משה שרת התפטר. לוי אשכול נפטר בעודו מכהן. גולדה מאיר התפטרה. יצחק רבין התפטר ואחר כך נרצח. מנחם בגין התפטר. יצחק שמיר הובס בבחירות לאחר שחבריו מהימין הוציאו לו את הנשמה. שמעון פרס הובס בבחירות והיה נתון להשמצות גם מחבריו. אהוד ברק התפטר. אריק שרון נכנס לתרדמת. אהוד אולמרט התפטר, ביבי נתניהו מואשם בפלילים. בקיצור ארץ אוכלת מנהיגיה. ככה קשה לנהל מדינה. בעניין אי הכנת הצבא למלחמה לפני קום המדינה אני מסכים עם אורי לחלוטין. הבעיה שעד היום הצבא מבורדק ומבולגן, צריך רק להקשיב לאלוף יצחק בריק כדי להבין עד כמה.
יש עוד כמה פילים.
גם במדינות אחרות יש בלגן פנימי ואחד הפיתרונות הנוראים הוא יד ברזל, כמו שטיטו החזיק את יוגוסלביה וכמו שפוטין ונשיא סין שי וכ' וכ' מונעים מהמתחים הפנימיים במדינותיהם להתפרץ. היהודים לא המציאו את המריבות הפנימיות, ועדיין הם לא אלימים או רצחניים כמו הפלגים בתוך מדינות ועמים אחרים (ראו אפריקה למשל).
נקודה נוספת היא המיקום של מדינת ישראל שתמיד היתה כדור משחק בין מעצמות עוד מימי אשור בבל מצרים וכ'. הישוב בארץ ישראל עוד מראשיתו היה תחת שלטון עותומני, ואחרי זה אנגלי. בינתיים בעולם היו שתי מלחמות עולם, מהפכה איומה ברוסיה, ואחריהן מאזן האימה בין ארהב והאימפריה הסובייטית. מלחמת הדתות הרימה ראש למרות האשליה שהמאה ה-20 והמדע שמו לה קץ. ישראל היום חייבת ללכת בין הטיפות ולמצוא איזון בסדר היום העולמי שהיא תלויה בו. אז די להכות על חטא. אנחנו עדיין ברמה גבוהה מבחינה אנושית בהשוואה
לכל המובא כאן.
את צודקת לחלוטין. אנו לא רק ברמה יותר גבוהה בהשוואה לאחרים, אלא שגם בנינו כאן אקדמיה, מחקר, תעשייה וכיו"ב בתחומים רבים מהמתקדמים ביותר בעולם. גולת הכותרת של המהות הישראלית היא מערכת הביטחון על כל שלוחותיה. חלק גדול מצה"ל עומד בשורה הראשונה של הצבאות בעולם. חיל האוויר, המודיעין, השריון, החימוש המדויק, מערכות טילים הגנתיות, כוחות מיוחדים ועוד מהווים מודלים לחיקוי ולימוד של צבאות אחרים מהמדינות המתקדמות. מאות חברות ישראליות מייצאות "ביטחון" לעשרות מדינות בעולם ומכניסות למדינה מיליארדי דולרים בשנה. עם כל זה המדינה מקיימת צבא הגדול ביותר בעולם ביחס למספר תושביה. כמובן שזה מכתיב רמה אישית ממוצעת ידועה בחילות מסוימים. לא יותר ולא פחות.
גם צ'רצ'יל שהציל את העולם עשה שגיאות. השאלה מהי השורה התחתונה. לפי זה שופטים. והשורה התחתונה של בן גוריון היא סופר חיובית
השורה התחתונה היא שכל שגיאה יש לחשוף כדי להפיק לקחים ולא לשגות שוב. השיפוט של האיש הוא חסר משמעות!
תודה אורי היקר על כל התיעוד
ההיסטורי שאתה מנגיש לציבור