אולי כדאי שנוותר על הדמוקרטיה?

עובדות ומחשבות לנוכח הרפורמה המשפטית של השר לוין
תמונה של נח
ד"ר נח שמיר

במדינת ישראל היום, תחת הממשלה הנוכחית, יש למעשה שתי רשויות – הרשות המבצעת, ששולטת באופן מלא ברשות המחוקקת; והרשות השופטת, שעד שתיושם הרפורמה של השר יריב לוין, היא רשות עצמאית, המסוגלת לפקח על הממשלה. לא אכנס לדיון האם וכמה תיקונים ראוי שיבוצעו במערכת המשפט. דבר אחד ברור: יישום ה"רפורמה" יהפוך את הרשות השופטת לשלוחה של הרשות המבצעת, וכך תיוותר למעשה רשות אחת במדינת ישראל. זו ממש לא דמוקרטיה.

חוץ מהגנה על זכויות הפרט והמיעוטים, נשאלת השאלה האם ממשל זה יהיה יעיל יותר מקודמו? כיוון שלטענת מצדדי ה"רפורמה", בית המשפט העליון הפריע לקיומו של ממשל תקין והחליש את המשילות.

ברוב ארצות המערב, הדמוקרטיה היא שיטת המשטר היציבה זה שנים רבות. אפשר אולי להסיק מכך שזו השיטה היעילה והכדאית יותר, אבל אולי ישנם עוד סוגי משטר יעילים?

אבקש להתמקד דווקא בדוגמה קיצונית – סין. לפני 40 שנה ביקרתי שם לראשונה. זו הייתה ארץ נחשלת, האנשים לבשו בגדים כחולים או אפורים, בדרכים, לאורך קילומטרים, עבדו אלפי פועלים, מנתצים אבנים בכלי עבודה פשוטים ובקושי נראו כלים מכניים גדולים. בכבישים היו מאות אופניים ומכוניות. מאז ביקרתי ברחבי סין כמה פעמים נוספות, ובכל פעם נדהמתי מהשינויים העצומים שהתחוללו בה. בשנים האחרונות סין היא מדינה תעשייתית וטכנולוגית משגשגת, יש בה מערכת תחבורה וכבישים מרשימה וגם מצבם הכלכלי של הסינים, בעיקר בערים, השתפר מאוד. לא ראיתי התקדמות כזו באף מדינה בעולם.

ברור לי שההתקדמות הזו היא תוצאה של שילוב בין משטר דיקטטורי מצד אחד ומשטר קפיטליסטי מהצד השני. רק השילוב הזה יכול לאפשר לשלטון לדהור לעבר כל מטרה רצויה לו ולתכנן קדימה, ללא הפרעה, את ההתקדמות העתידית. לדוגמה, סלילת כביש מהיר בין שתי נקודות: במדינה דמוקרטית, אם תוואי הכביש עובר, למשל, דרך כפר, ינסו לסלול כביש שעוקף את הכפר, ואם אין ברירה וצריך להרוס בתים בכפר לצורך כך, ינוהל משא ומתן עם בעלי הבתים על הפינוי והפיצוי, תהליך שיכול להיות ארוך ויקר. בסין, לעומת זאת, מודיעים לבעלי הבתים המיועדים להריסה שעליהם לעזוב את בתיהם (עם או בלי פיצוי, שעליו מחליטה המדינה) וזהו. הרבה יותר מהיר ויעיל. ואכן, כבישים רבים בסין נסללו במהירות וביעילות בשיטה הזו, והדבר נכון גם לגבי תהליכים דומים בתחומים אחרים, כגון הקמת סכרים, פינוי/בינוי ועוד.

סין היא מדינה איומה שלמשטר בה אין קווים אדומים לגבי זכויות הפרט, בין היתר היא מתעללת במיעוט האויגורי, בטענה של חוסר נאמנות. אבל, לרוב הסינים זה לא אכפת. הם נהנים מאוד מהשפע שמאפשרת להם ההתקדמות המהירה של המדינה. הם גם אינם מורגלים בדמוקרטיה והיא לא חסרה להם. אני מניח שאם תשאלו, רוב הסינים יעידו כי הם מרוצים מהמצב הקיים ולא ילחמו על שינויו. התנהלות ממשלת סין במשבר הקורונה הייתה לא סבירה בעליל והסגר שהוטל על התושבים פגע בהם הרבה מעבר לתועלת שבדבר; אי לכך התעוררה התמרמרות עממית והתארגנו הפגנות נגד, שאילצו את הממשלה לשנות את מדיניותה. אולם זהו יוצא מהכלל שמעיד על הכלל, כיוון שהוא נגע לרוב האזרחים. לסיכום, סין היא דיקטטורה שרוב אזרחיה משלימים עם שיטת המשטר ונהנים מפירותיה.

המדינה הלא-דמוקרטית המוצלחת ביותר היא, לדעתי, סינגפור. השלטון שם בהחלט דואג לאזרחים לרווחה ולתנאים סוציאליים ופועל לשיפור איכות החיים. אין רדיפה, למיטב ידיעתי, של מיעוטים או פרטים. השלטון בסינגפור יעיל מאוד וההצלחה הכלכלית שלו זוכה לשבחים רבים בכל העולם (פרס קיווה שישראל תהיה סינגפור של המזרח התיכון). ועדיין, זהו שלטון לא-דמוקרטי בעליל, שאינו סובל שום התנגדות וביקורת. תושבי סינגפור, שאינם מורגלים בדמוקרטיה ובחופש ביטוי, כנראה מרוצים מאוד ממצבם, ולא ידועה שום תנועת התנגדות לדיקטטורה שם.

בארצות נוספות, כמו הונגריה ופולין, יש משטר לא-דמוקרטי, אומנם לא קיצוני כמו בסין או בסינגפור, אבל בפירוש אין בהן דמוקרטיה תקינה, ולמרות זאת אין מרי אזרחי, אף שלשתי המדינות יש עבר דמוקרטי. ישראל נמצאת בתהליך דומה מאוד לזה שעברה הונגריה, ואם הוא לא ייעצר, נגיע לשם. תומכי התהליך לא מאוד מוטרדים מעובדה זו. מטבע הדברים שיעורם באוכלוסייה של המיעוטים והפרטים הנפגעים קטן משיעורם של רוב התושבים, ומי שלא חש על בשרו את ההתעמרות של משטר לא-דמוקרטי – לא סובל. לעומת זאת, ללא חסמים ועיכובים משפטיים, אפשר לנהל מדינה בצורה יעילה יותר וכנראה גם זולה יותר ורוב הציבור ייהנה מכך.

האם זה מה שאנחנו רוצים? לוותר על הדמוקרטיה, על זכויות הפרט וזכויות המיעוטים למען ממשל שעלול להיות דורסני, אבל יעיל יותר? ימים יגידו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

28 תגובות

  1. לדר' נח שמיר
    מאוד נהניתי לקרוא את דבריך, נטולי ההתלהמות, על הדמוקרטיה.
    אין ספק שדיקטטורה נאורה, כזו של סינגפור, היא האידיאל. הבעיה היא שאתה, בהגדרה, לא יכול לבחור את הדיקטטור. במדינת ישראל עתירת השסעים, בה כל שסע קנאי לאמת שלו – ללא הפרדת רשויות בעלת לגיטימציה אוניברסאלית – חורבן המדינה הוא רק עניין של זמן. השאלה היא רק: כמה זמן ואיך יראה החורבן. הלגיטימציה כבר נהרסה על ידי מחוללי המהפכה המשפטית, המבצעים רצח בכוונה תחילה בהכרה צלולה. טיפשים הם לא.

    1. לאלי. ממה שקראתי בויקיפדיה על המשטר בסינגפור, אני לא בטוח שאפשר להגדיר אותה כדיקטטורה נאורה, ודאי אם אתה נמנה על האופוזיציה שם. אתה גם צודק בכך שאין שום ערובה לאחרקי דיקטטור נאור, לא יגיע אחד שאינו כזה וגם שבישראל אין סיכוי שדיקטטרורה תהיה נאורה.

    2. אתה רציני? אתה כותב שבישראל ללא הפרדת רשויות חורבן המדינה הוא רק עניין של זמן?
      כנראה שאתה לא חי בישראל או שאינך מבין מה קורה כאן.
      אתה לא מבין שבישראל קיימת דמוקרטיה. אתה לא מבין שבדמוקרטיה יש מפלגות שמטרתן לתפוס את השלטון?

  2. המאמר לא ברור. הצלחת לבלבל אותנו. אז אתה בעד דיקטטורה כמו אצל הסינים?
    במחשבה שנייה – אולי אתה צודק. עדיפה דיקטטורה בישראל על פני הכאוס הפוליטי המתנהל כאן כיום.

    1. למגיב: נו באמת. אתה לא מבחין בציניות? תנסה להיות אופוזיציה בסין. אם תישאר בחיים, השג גדול. יותר סביר שאבריך ימכרו להשתלות…

  3. בדיקטטורה של סינגפור השרים מחייבים וכל צל של שחיתות מביא על העבריינים עונשים כבדים

    1. זה נכון ועובד טוב עכשיו. אבל אם אין מנגנונים מובנים שמבטיחים הגנה מפני שרירות, אין שום ערובה שזה לא יגלוש למשהו רע. לכן, עדיפה, לטווח ארוך, דמוקרטיה ןזה לא מפטיע שזו צורת המשטר המצליחה ביותר בעולם המערבי לאורך זמן.

  4. נח, מי שהיה בסינגפור חזר ארצה והתגעגע לדמוקקורה הסינגפורית. אין פשיעה, יש איכות חיים. אולי סה עדיף על הפקרוקרטיה המערבית כולל זו של ישראל.

    1. לאפריל: הייתי שם פעמיים וזה היה כיף.
      יש רק שתי בעיות. האחת היא שאם אתה איש אופוזיציה, אתה ממש נרדף והמרחב שנותנים לאופוזיציה הוא שרירותי ומצומצם, כך שזה ממש רחוק מדמוקרטיה. הבעיה השניה היא שישראל, מהרבה בחינות, היא ממש לא סינגפור ולכן, אין סיכוי שכאן תהיה "דיקטטורה נאורה" כמו שם.

        1. התיקונים האוטומטיים האלה. ניסיתי לכתוב אפרים. יצא אפריל…:)

    2. מעניין כיצד אנשים שונים רואים את סגנון השלטון בסינגפור. אני נזכר בכתבה של בחור צעיר שחזר מזועזע מביקור בסינגפור ונימק זאת בכך ש"אי אפשר היה להדביק מסטיק משומש בתחתית הכיסא באיצטדיון וגרוע מכך נאסר עליו לעשן בציבור שלא לדבר על סמים, ובכך ראה את שיא אובדן חירות הפרט. כמובן שהוא לא ידע דבר על כך שבסינגפור לימודים חינם מגן ועד אוניברסיטה, אין אבטלה, בריאות לכול, התוצר לנפש מהגבוהים בעולם וכו. אלו לא היו מדדים רלוונטיים לגביו.
      המחלוקת בדעות כאן היא היכן ראויה להיות הנקודה על פני הרצף בין רמת החופש האישי (היעדר הפיקוח החברתי/ממשלתי) ומנגד החופש המוחלט (אנרכיה, לעשות מה בראש שלי). קיים כאן היבט תרבותי של רמת הקולקטיביזם והאחריות ההדדית, השאיפה להרמוניה חברתית (כמו זו הנלמדת במזרח החל מגיל הגן) ולבסוף- רמת האיום החיצוני בו נמצאת החברה, שכולם יחד – משפיעים על הבחירה בין הרצוי והמצוי.
      בשיקלול שלי – אני למשל מעדיף כאן את עמדת אפרים כהנא, במיוחד בנקודת הזמן הזו בו נמצאת מדינת ישראל. במובן שאני מוכן לוותר על רמה מסוימת של החופש האולטימטיבי שלי- למען טובת הכלל.

      1. לד"ר גדעון שניר הנכבד,
        קצת רקע – כ 80% מאוכלוסיית סינגפור מקורה בסין. הם הביאו עמם את התרבות הפוליטית האבסולוטית הסינית. כיוון שהעיר-מדינה הזו (שטחה כ- 700 קמ"ר, בערך עשירית מאיו"ש למשל) הייתה במשך שנים רבות מושבה בריטית, השתרשו שם שיטות משטר וביורוקרטיה בריטיות, כולל השימוש הרשמי באנגלית (עם חדירת ניב מקומי). שילוב זה והאפשרות לפקח על כל מטר מרובע של המדינה, מקנים למשטר יכולת מרבית לשלוט על כל מה שנעשה שם לטוב ולרע, כולל פיקוח על כל התנהגות ציבורית, כולל שלילת חופש אקדמי ואיון כל אמצעי תקשורת שמנסה להתבטא בכתב או בעל פה נגד הממשל. מי שחפץ לחיות בחברה כזו – שיבושם לו.

        1. דגני ידידי- תודה לתגובתך ובכול זאת
          אתחיל בך שציינתי בתגובה קודמת שרמת הדמוקרטיה בחברה נתונה תלויה במספר גורמים כולל התרבות, הדת והשפעות חיצוניות, כך למשל התפתחה הדמוקרטיה באירופה כפונקציה של השפעת הפרוטסטנטיות לעומת הקתוליות שהשפעתה ניכרת היום בעיקר במדינות דרום אמריקה. במזרח ניכרת השפעת הבודהיזם (שלוחה של ההינדואיזם) השרירה בסין וביפן עד היום, ועדיין ניכרים הבדלי משטר בין המדינות השונות במזרח בתלוי בין השאר בהשפעות כיבושים כמו הודו (דמוקרטיה אנרכיסטית-), סינגפור ו-יפן (דמוקרטיה ממושמעת).
          בישראל קיים עימות בין היהדות (דיקטטורה) ובין החילוניות (דמוקרטיה אנרכיסטית). נכון להיום מנצלת הדיקטטורה הדתית את הקוניוקטורה המשפטית והכאוס הדמוקרטי כדי לנעוץ עקבים ולמשך את הדגלון לצד שלה בתחרות "משיכת החבל". מה שישראל זקוקה היום! זה לדמוקרטיה ממושמעת!, כי בהשוואה למדינות האחרות אין דומה לה ברמת האיום החיצוני הן מצד האיסלם הפנאטי והן מצד אנטישמיות השמאל הדמוקרטי הליבראלי הפרוגרסיבי המערבי, והיא אינה יכולה להרשות לעצמה פחות מכך.
          הבעיה שהממסד הרבני תולה את יהבו באל עליון שיצילנו מרע- מה שלמען האמת ההיסטורית – אף פעם לא קרה! באלפיים השנים האחרונות, בעוד שחילוניות אינה מוכנה להמתין לחמור הלבן ולעגלה האדומה ומעדיפה לקחת את האחריות על הגורל בידינו. כי מצבנו הגיאופוליטי מחייב אותנו להגיע להתכנסות, לדו קיום בין שתי המגמות למען המטרה העליונה.

      2. גדעון: המסטיק הוא ממש לא העניין. רוב יכול לחוקק את זה גם במדיחנה דמוקרטית. הבעיה היא אחרת. עכשיו, יש שם דיקטטורה נאורה ואתה מוכן לוותר על חופש הביקורת והבעת דעה חופשית וגם על המנגנונים שמגינים מפני שרירות מוחלטת של השליט, כי טוב שם. אבל, מה תעשה אם אחרי השליט הנאור יבוא מישהו מטורלל ולא יהיו שום מנגנונים להגן מפניו? דמוקרטיה היא לא רק משטר שטוב או לא בצורה רגעית, אלא כזה שכשנהיה רע, יש איזונים ובלמים וגם מערכת בחירות שבה אפשר להחליף את השלטון. כל זה לא קיים בסינגפור ואני חושש שלא יהיה קיים גם אצלינו, די בקרוב.

  5. נח- הרציונל של הטיעון שלך ברור, במובן "מה יהיה אם". עמדתו של כהנא, כי שאני הבנתי אותה- היא הזכות לאמץ את מושג "דמוקרטיה מתגוננת", כפי שציינתי בתגובתי שם- אם בתנאים של איום חיצוני, ואני מוסיף- גם פנימי, כאשר הדמוקרטיה מדרדרת לאנרכיה המאכלת את עצמה לדעת- אני מוכן לוותר על חלק מזכויות הפרט האולטימטיביות לטובת הכלל, כי זה המצב היום בקרבנו -כאוס שלטוני מופקר, אובדן משילות, אלימות פושה ושאר חוליים שאיננו יכולים להרשות לעצמנו, המחלישים את יכולותינו להתמודד מול איום חיצוני. ובעת מצוקה- יש להזיז את המחוג שעל הרצף "להידוק החגורה", להשיב את השפיות לארץ הזו.
    מדינת היהודים לעולם לא תהיה דיקטטוריה כמו של צ'אוצסקו ואפילו לא של פוטין- אבל אנרכיסטית כמו מדינות דרום אמריקה מסוימות- כן! ואת זה חובה לעצור. למען האמת- אני חושב שרבים בקרבנו אינם מוכנים לחיות בדמוקרטיה מתאבדת, והקריאות לעקור לארצות חוץ- לא כי מחפשים איזו דיקטטורה לחיות בה- מביע את התסכול מחוסר האונות שלנו להתמודד נכון עם המצב.

    1. גדעון: אני חולק עליך בהגדרת המצב הקיים, כאילו אנחנו בהתדרדרות לאנרכיה. המצב לא טוב, זה נכון, אבל הוא ניתן לתיקון אילו לכולם היו כוונות טובות לעשות זאת. הבעיה היא שהממשלה הנוכחית רוצה לנקום ולא לתקן והיא גוררת אותנו למצב רע בהרבה מהנוכחי ולזה אני לא מורכן לתת יד ותומך בכל האמצעים החוקיים במאבק הזה. גם אני מוכן במצב חרום לוותר על זכויות פרט במידה מסויימת, אבל רק אם זה תורם בצורה כנה לתיקון המצב וזה לא מה שקורה עכשיו.

      1. נח- שלא יהיה ספק- אני מתאב את הממשלה הנוכחית כפי תיאורך, פיגוע באינטליגנציה.אבל המצב הכהוטי התחיל עוד הרבה לפניה וגם בתקופת ממשלת השינוי שנתנו לה סיכוי. המשפט האחרון שלך- כ-שלי הוא.
        הבעיה- כול עוד נתניהו תחת איום המשפט- הוא בן ערובה בידי מפלגות החרדים- ועינינו כלות, כדי שניתן יהיה לבצע את התיקון בחומש הנוכחי- יהיה אפשרי רק כאשר אנשי הליכוד האמיתי שעדין נותרו- יקומו וידיחו את המלך. האם יש לכך היתכנות?

  6. מה עדיף. לחיות בדיקטטורה יהודית או במדינה דמוקרטית נאורה לא יהודית.

  7. אין לכם מושג כמה דואג המימשל בסינגפור לאזרח הפשוט. עד שלא נמצאים שם תקופה ולא מבינים מקרוב קשה להאמין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של נח

על סף תהום

בקרוב נדע אם אנחנו כבר נמצאים בדיקטטורה

תמונה של אביה

מהפכה או רפורמה?

בליץ החקיקה של לוין ורוטמן יפגע בדמוקרטיה הישראלית