הקרב על בג"ץ

הרפורמה המשפטית של לוין מאיימת על הדמוקרטיה בישראל
תמונה של אריה
ד"ר אריה איתמר

מאמר שזה נכתב בעקבות תגובות שקיבלתי על שני מאמריי הקודמים ובו אני מבקש לעסוק בקרב על בג"ץ.

למדינת ישראל אין חוקה, עובדה זו מקורה בטעות של בן-גוריון שנכנע לחוגים הדתיים. לוּ הייתה לנו חוקה, לא היינו מגיעים למצב של היום. ובכל זאת, היה לנו בג"ץ (אני כבר מדבר בלשון עבר) ומערכת משפט שזכתה לכבוד בכל העולם, וכל נציגי המדינה בחו"ל (כולל אלו המנסים לרסק אותה), מתגאים ומשתבחים בה.

חוקי-היסוד המרכיבים את החוקה​ הם גם מגדירים את זכויותיהם וחובותיהם של האזרחים ומעצבים את יחסי הגומלין ביניהם ובין רשויות השלטון, וכן קובעים את הנורמות והכללים לחקיקת חוקים, לשפיטה ולקביעת מדיניות.

לישראל יש חוקי-יסוד, אחד העיקריים שבהם הוא חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוקי-היסוד קובעים את צורת המשטר של המדינה ואת אופן ארגונה וניהולה, ושומרים, לדוגמה, על כך שבממשלה לא יכהן מי שהורשע בפלילים, שיש הגנה מוחלטת על מיעוטים מכל סוג שהוא (לב ליבה של דמוקרטיה), ושחוקים הנוגדים את החוק הנ"ל, גם אם יאושרו ברוב בכנסת, ייפסלו, ובצדק, על ידי בג"ץ.

וכאן התחילה הבעיה. יכולתו זו של בג"ץ לדאוג לצדק, שוויון וחירות האדם לא מצאה חן (וכבר הפכה לשנאה תהומית) בעיני חוגים פוליטיים שגדלו והלכו ללא הפסק עד להיותם, בעזרת הרוב בציבור, לשלטון המתאווה "לסגור חשבון" עם בג"ץ, "להתגבר" על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (פסקת ההתבזות), למנות שרים בעלי עבר פלילי, לבטל משפטים תלויים ועומדים מעל ראשי השלטון, לשלול זכויות פוליטיות מציבורים שונים ולהעניק חסינות לתהליכים מנוגדי שוויון כמו שירות בצה"ל לחרדים.

יש כאלו התוקפים את מעוז הדמוקרטיה במתק שפתיים, כלומר: "יש צורך בתיקונים…", ויש מי שעושים זאת בבריונות עזת מצח, תוך שימוש בשקרים. השופט בדימוס ברק הגדיר זאת בצורה מדויקת: "כמו פוטש בעזרת טנקים".

יריב לוין, אדם כוחני שדבריו מתאימים במדויק לאמירה "האמת היא שקר – והשקר הוא אמת", יחד עם תאומו, סמוטריץ', מצאו את האויב השנוא: השופט ברק. הם מעלילים עליו ועל שופטים אחרים כי: "חוקקו חוקים בחדרי חדרים ורמסו ציבורים שלמים". זהו שקר בוטה! וכי לא הכנסת מאז היווסדה חוקקה את כל החוקים? הרי גם את החוק שמטריד כל כך את מנוחתם, "כבוד האדם וחירותו", חוקקה הכנסת בראשות "הסמולני הבוגד" (ליכודניק במקרה) – דן מרידור. מרידור טען, וגם ידע למה, שעל הכנסת למהר ולחוקק חוק זה בטרם יהיה מאוחר מדי.

זוהי "המהפכה השיפוטית" של השופט ברק, בסך הכול הגנה על המיעוטים לבל יירמסו על ידי רוב כוחני ואנטי-דמוקרטי. בג"ץ מעולם לא התיימר ולא יכול היה לחוקק חוקים, אלא לפסול חוקים של הכנסת כאשר הם נוגדים חוק-היסוד, והוא עשה זאת פעמים בודדות בלבד (22 מתוך 2000 חוקים שהכנסת חוקקה). אבל, אין זה מפריע ליריב לוין וחבריו להשתלח במערכת המשפט הנפלאה של מדינת ישראל, אחת הטובות בעולם, בוודאי במזה"ת. הם מבקשים להפוך את בג"ץ ("לתקן") לבית משפט זוטר שעוסק בנדל"ן ובפלילים בלבד, בניגוד לכל המקובל בדמוקרטיה תקינה.

לדרישה "לתקן", דהיינו לבטל את בג"ץ, חברו שלושה גורמים ולכל אחד אינטרס מועדף: האחד – רצונו לחלץ מאימת הדין את מנהיגיו ולשלול מבג"ץ את האפשרות לאסור על עבריינים מורשעים לכהן במשרה ציבורית, שר למשל. השני – רצונו לשלול מבג"ץ את האפשרות לכפות צדק ושוויון, קרי, שירות שווה בצה"ל לכולם, תוך כדי "ריפוד" הסרבנים בתקציבים נדיבים על חשבון כולנו. והגורם השלישי, האידיאולוגי – מי שרוצה לספח את השטחים, להפוך את הארץ ל"ישראל השלמה" מהירדן לים, מבלי להעניק ל"מסופחים" זכות פוליטית אלמנטרית – זכות הצבעה, מסיבות ידועות כמובן, מהלך שבג"ץ על כל שופטיו (גם הימנים) היה פוסל על הסף. אלו הם ה"תיקונים".

המהלך להפיכת מדינה מדמוקרטיה לדיקטטורה מתנהל באיטיות ובהדרגה, במיוחד כשרוב העם תומך במהלכים הללו. מתחילים בחוקים מפלים נגד ציבורים מסוימים: עובדים זרים, אחר כך הערבים, הלהט"בים וכבר מסומנים גם ה"סמולנים הבוגדים" – כלומר, גם סער ואלקין – בהם יטפלו מאוחר יותר. בינתיים בריונים למיניהם מתנפלים ומאיימים על פרקליטים, ומישהי אף קראה ברשת ציבורית להיטלר "מלך" ("מה? אז יש אחת משוגעת"!…).

הימין הישראלי בראשותו של נתניהו אינו דומה לרפובליקנים בארה"ב או לשמרנים באירופה, זהו ימין קיצוני שבקיצוני, טוטליטרי, בן דמותם של מרין לה-פן בצרפת, גב' מלוני באיטליה, הדיקטטור ההונגרי אורבאן וגם פוטין (אגב, חבריו של נתניהו). לא במקרה שדעת הקהל והממשל בארה"ב מוטרדים מהמהלכים של הממשלה שנבחרה בישראל. נשאלת השאלה, מה אפשר לעשות? אדון בכך במאמר נפרד.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

15 תגובות

  1. הימין הקיצוני באמריקה ואירופה הוא מתון לעומת בן גביר וסמוטריץ

  2. לצורך הדיון הפורה במאמריו שלאריה אביא לטובת הקוראים עמדה מאתגרת.
    ישנם כמה חוקי יסוד, אלא שבג"צ בחר לבחון כול סוגיה משפטית באופן אובססיבי על בסיס חוק אחד- "כבוד האדם וחירותו" (זכויות הפרט), תוך שהוא מתעלם מחוק יסוד "הלאום" שמטרתו לאזן במובן שבית המשפט חייב לשקול סוגיות משפטיות גם על פי המידה במידה שהם עומדים לא רק בזכויות הפרט אלא גם בזכות הלאום- הכלל- החברה כולה. לדוגמא פסיקותיו בנושאים כמו הסרט ג'נין-ג'נין בו העדיף את זכות הבמאי להפיק סרט דיבה שיקרי על חיילי צהל כי "האומנות אינה מחויבת לאמת", או ההיתר "לאיחוד משפחות" חד צדדי באמצעותו חדרו לישראל כ 150 אלף פלסטינאים מאז 67. או איסור על הממשלה לפנות עשרות אלפי מסתננים בלתי חוקיים דבר הפוגע במטרה לאומית חשובה לשמר רוב יהודי במדינת ישראל, או איסור על "נוהל שכן" שאיפשר להגן על חייהם של חיילי צהל וגם חיי אזרחים פלסטינים, ועוד עשרות רבות של חוקים שממשלות ישראל לדורותיהם רצו אך נמנעו מלחוקק בשל התנגדות בג"צ עוד טרם נחקקו (כלומר לא רק 23 חוקים…) כמו למשל לאחרונה אסרו להרחיק שוהה בלתי חוקית מאפריקה, בטענה שהיא עלולה להידרש למילת נשים המקובלת שם, ולכן היא תשאר כאן היא וצאצאיה ובני משפחתה לרוב. וכאשר השמועה תופץ בעולם- מאות אלפי נשים ישאפו לחדור לישראל.
    אגב- בעיה זו משותפת היום למרבית הדמוקרטיות במערב ואירופה במיוחד, נוכח ההגירה המציפה את ארצותיהם בבעיות ואלימות חסרות תקדים, כאשר מערכת המשפט בהם מונחית עי העמדה הליברלית פרוגרסיבית שהציבה את זכויות הפרט על פני זכות הלאום. כלומר- לא רק האינדיבידואל זכאי להגנה מפני "עריצות הרוב" ומימוש עצמי וכו- גם החברה, הציבור, הקולקוטיב- ראוי להגנה מפני "עריצות המיעוט". אמנם העימות הנוכחי לא דן בסוגיות אלא כי בא לשרת אינטרסים זרים אחרים, אבל לנו כציבור ראוי לחשוב גם על כך . לכן אני טוען שפסקת ההתגברות למשל, יכולה להתייתר רק אם יוכח שבג"צ אכן מתחשב במסגרת שיקוליו גם בחוק הלאום- וחובת ההוכחה- עליו.
    ולסיום- אכן- אין שוויון מלא בישראל כפי שאין שוויון בחובות האזרחיות (שירות ביטחוני למשל) ולמען האמת גם לא באף דמוקרטיה אחרת בעולם. "חוק השבות" נועד רק ליהודים ולא לפלסטינים בישראל, ואוטונומיה תנתן רק למדינת היהודים, וכך חייב להיות כחלק מהמטרה העליונה לשמה הוקמה מדינת ישראל, גם אם יהיו ביננו שיכנו אותנו "פשיסטימגיזענימאפרטהיידים". זו דעתי ואני תומך בה.

    1. למר שניר
      דמוקרטיה אמיתית אינה הטוב המוחלט, וכמו שצ'רצ'יל אמר – "זו אינה שיטה טובה, אך כל השאר גרוע ממנה". ואם איננו רוצים להתדרדר לדיקטטורה עלינו (ככל הדמוקרטיות האמיתיות) לקבל גם את החלקים הלא נוחים שבה, שכמה מהם הזכרת. אם ננסה להתחכם, בכל מיני "פיסקות התבזות", אז יהיה מה שקורה עכשיו – דהירה במדרון בדרך למודל ההונגרי. עוד אגיב, על שלוש מהטענות הפרטניות שלך: "חוק הלאום", תואם קטעים במגילת העצמאות והתוספות שנוספו לו נועדו למדר מיעוטים, גם כאלה, דרוזים למשל, שכידוע נהרגים, אך לא "באהלה של תורה"… ובכל מקרה הבג"ץ לא נזקק להתערב, כי איש מהעותרים בסוגיות שהעלית, לא טען שהחוק הזה מנוגד לחוק כבוד האדם וחירותו. נושא שני: הרדיפה אחרי עובדים זרים היא צביעות, הרי כולם עובדים (לעומת רבים שלא…), בעיקר בעבודות שאנחנו הישראלים לא רוצים לעשות.. אז כדי לנקות את השירותים שלנו ולסעוד את הזקנים והמוגבלים, לזה הם טובים, אבל חלילה לתת להם זכויות אזרח… זה "יפגע ברוב היהודי…." וכמובן לגרש אנשים שיעברו התעללות.. איפה "החמלה היהודית", ה"אהבתך לרעך כמוך" הפכה לגרוע מזה, ל"ואהבת ללרעך (היהודי) כמוך"… ועוד יותר גרוע: מ"שפוך חמתך על הגויים" … לשפוך חמתך על "הסמולנים הבוגדים"…. קרא בבקשה על אבי מעוז ודעותיו ומה הוא מתכנן לעשות ל"שטן" (כך הוא וחבריו קוראים לנו ה"בוגדים"). נושא שלישי: "עריצות הרוב מול עריצות המיעוט". עצם ההגדרה אינה תואמת את המציאות. תהום עמוקה פעורה בין ההשקפה שהקולקטיב (לאום, דת, גזע) עליון על הפרט, שחייב להיכנע לדרישות הקולקטיב, לבין ההשקפה שהפרט הבודד, עליון וזכות קיומו של הקולקטיב בהגנינו על כבוד האדם וחירותו. על הפער הזה אין אפשרות לגשר. המדינות הדמוקרטיות האמיתיות בחרו בעליונות הפרט עם כל המגבלות המשתמעות מכך ובעיקר הגנה מוחלטת על כל מיעוט מכל סוג שהוא מפני דורסנות של כל רוב מזדמן, מה בין זה לבין "עריצות המיעוט"? ובאשר לקרב המר – ביטול יכולת ההתערבות של בג"ץ בחקיקות הנוגדות את חוק כבוד האדם וחירותו, אין בה שום דבר תמים, היא יוזמה של שלוש קבוצות: אחת – זו שמנסה לחלץ עבריינים ונאשמים ולאפשר להם לנהל את המדינה לפי ערכיהם ודמותם, השנייה – המנסה לתת לאוכלוסיה שלמה לא לעבוד ולא לשרת בצה"ל, אבל להמשיך לינוק מעטיני כלל הציבור; והשלישית – ה"אידיאולוגית", זו המתכננת לספח את השטחים מבלי לתת ל"מסופחים" זכויות אזרח – דבר שלבטח היה נפסל ע"י בג"ץ. תחליט במי אתה בוחר, זה קשה, אבל אין ברירה.

    1. קצת נסחפת. אולי מוטב לומר התבלבלת. רק תזכורת קצרה בעניינו של השופט ברק שעליו כתבת – ברק עצמו התנצל על "הכל שפיט".
      ועוד אוקסימורון שנמצא בדבריך – אם רוב העם תומך בשינויים המוצעים (דמוקרטיה) איך זה מסתדר עם דיקטטורה? האם אינך סותר את עצמך?

      1. למר ללא שם
        כל הביטויים האלה "נסחפת", "התבלבלת", "אוקסימורון" מעידים על חולשת הנימוקים. לעצם העניין: השופט ברק מתייצב היום לצד הנאבקים למען מערכת המשפט, הוא עושה זאת בכל הופעה שלו והוא כמובן מותקף על כך בברוטאלית. כלומר, ההתנצלות היא על ניסוח כלשהו בעבר, לא על עצם העניין. ובאשר למשוואה "רוב = דמוקרטיה", מר אנונימי, שנינו לא התבלבלנו, ואני לא סותר את עצמי אתה יודע בדיוק מה העניין. מדינות רבות הפכו מדמוקרטיה לדיקטטורה בעזרת הרוב. האם לא שמעת על מדינות שכאלו, הן בעבר והן בהווה? דוגמה עכשווית – הונגריה (המנהיג שם וכן, פוטין וטראמפ "חברים של ביבי". במדינה דמוקרטית אמיתית אין שום רוב שיכול להתנכל לבית המשפט העליון. במדינות דמוקרטיות אמיתיות בחוקה ובחוקי יסוד לא ניתן לפגוע. בישראל אין חוקה וחוקי היסוד נתונים למתקפה. אז בבקשה לא להיתמם.

  3. בינתיים בג"צ לא נבהל ולא נכנע. כל הכבוד לשופטים. ההכרעה תבוא בקרוב

  4. נו באמת!!!
    כתיבה מתוך פוזיציה.
    קיצוניות היא תמיד מונח יחסי. תגדיר מראש מי אתה, ואומר לך מהי קיצוניות לשיטתך.
    השאלה היא מי מגדיר קיצוניות, אתה או אולי רוב העם או שמא שופטי העליון?
    כפשרה הייתי מציע שמפלגת מר"צ ז"ל תחליט מי הקיצוני ומי נלחם על חירותו….

    1. הגדרות והצהרות, אתה הופך את זה לעסק יחסי, אז מה זה "סמולני בוגד"? הוא לא רק "בוגד" אלא אצל אבי מעוז ורבניו הם גם "שטן". אז בבקשה אדוני, לא להיתמם, "בוגדים" ו"שטנים" אינן הגדרות יחסיות, הן מובילות לאלימות, וגם מעשי רצח ידועים.

  5. בינתיים בג"ץ נלחם על הדמוקרטיה הרבה הרבה טוב יותר מאשר הפוליטיקאים מנהיגי האופוזיציה שנעלמו ונאלמו

  6. למר שניר
    דמוקרטיה אמיתית אינה הטוב המוחלט, וכמו שצ'רצ'יל אמר – "זו אינה שיטה טובה, אך כל השאר גרוע ממנה". ואם איננו רוצים להתדרדר לדיקטטורה עלינו (ככל הדמוקרטיות האמיתיות) לקבל גם את החלקים הלא נוחים שבה, שכמה מהם הזכרת. אם ננסה להתחכם, בכל מיני "פיסקות התבזות", אז יהיה מה שקורה עכשיו – דהירה במדרון בדרך למודל ההונגרי. עוד אגיב, על שלוש מהטענות הפרטניות שלך: "חוק הלאום", תואם קטעים במגילת העצמאות והתוספות שנוספו לו נועדו למדר מיעוטים, גם כאלה, דרוזים למשל, שכידוע נהרגים, אך לא "באהלה של תורה"… ובכל מקרה הבג"ץ לא נזקק להתערב, כי איש מהעותרים בסוגיות שהעלית, לא טען שהחוק הזה מנוגד לחוק כבוד האדם וחירותו. נושא שני: הרדיפה אחרי עובדים זרים היא צביעות, הרי כולם עובדים (לעומת רבים שלא…), בעיקר בעבודות שאנחנו הישראלים לא רוצים לעשות.. אז כדי לנקות את השירותים שלנו ולסעוד את הזקנים והמוגבלים, לזה הם טובים, אבל חלילה לתת להם זכויות אזרח… זה "יפגע ברוב היהודי…." וכמובן לגרש אנשים שיעברו התעללות.. איפה "החמלה היהודית", ה"אהבתך לרעך כמוך" הפכה לגרוע מזה, ל"ואהבת ללרעך (היהודי) כמוך"… ועוד יותר גרוע: מ"שפוך חמתך על הגויים" … לשפוך חמתך על "הסמולנים הבוגדים"…. קרא בבקשה על אבי מעוז ודעותיו ומה הוא מתכנן לעשות ל"שטן" (כך הוא וחבריו קוראים לנו ה"בוגדים"). נושא שלישי: "עריצות הרוב מול עריצות המיעוט". עצם ההגדרה אינה תואמת את המציאות. תהום עמוקה פעורה בין ההשקפה שהקולקטיב (לאום, דת, גזע) עליון על הפרט, שחייב להיכנע לדרישות הקולקטיב, לבין ההשקפה שהפרט הבודד, עליון וזכות קיומו של הקולקטיב בהגנינו על כבוד האדם וחירותו. על הפער הזה אין אפשרות לגשר. המדינות הדמוקרטיות האמיתיות בחרו בעליונות הפרט עם כל המגבלות המשתמעות מכך ובעיקר הגנה מוחלטת על כל מיעוט מכל סוג שהוא מפני דורסנות של כל רוב מזדמן, מה בין זה לבין "עריצות המיעוט"? ובאשר לקרב המר – ביטול יכולת ההתערבות של בג"ץ בחקיקות הנוגדות את חוק כבוד האדם וחירותו, אין בה שום דבר תמים, היא יוזמה של שלוש קבוצות: אחת – זו שמנסה לחלץ עבריינים ונאשמים ולאפשר להם לנהל את המדינה לפי ערכיהם ודמותם, השנייה – המנסה לתת לאוכלוסיה שלמה לא לעבוד ולא לשרת בצה"ל, אבל להמשיך לינוק מעטיני כלל הציבור; והשלישית – ה"אידיאולוגית", זו המתכננת לספח את השטחים מבלי לתת ל"מסופחים" זכויות אזרח – דבר שלבטח היה נפסל ע"י בג"ץ. תחליט במי אתה בוחר, זה קשה, אבל אין ברירה.

    1. "אנו חשבים כך" ומה יוצא מזה? כמה הפגנות וזעקות שבר… "העם חושב אחרת" ומה יוצא מזה? רשתות מלאות שנאה, דברי בלע, התנכלות למשפחות, אלימות… ולמה מבילי ה"חושבים כך"? לכלום… למה מובילים ה" חושבים אחרת"? למעשי רצח (הם שכחנו?)

  7. בכל ארצות המערב פושטת מגפה של ימין קיצוני שהופך את מערכת המשפט לחסרת אונים משועבדת לשליטים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של נח

על סף תהום

בקרוב נדע אם אנחנו כבר נמצאים בדיקטטורה

תמונה של אביה

מהפכה או רפורמה?

בליץ החקיקה של לוין ורוטמן יפגע בדמוקרטיה הישראלית