סיפור הסהר הפורה

אזור הסהר הפורה משתרע בתחום, או בחלק מהתחום, של המדינות האלה: איראן, עיראק, ירדן, טורקיה, סוריה, לבנון, ישראל ומצרים. האזור מוקף מדבריות ומושקה על ידי נהרות הפרת, החידקל, הנילוס ונחל הירדן, להבדיל. באזור זה שכנו הציוויליזציות העתיקות והוא ידוע כערש תרבות המערב. ממלכת שומר שכנה בקצה הסהר הפורה לחוף המפרץ הפרסי והשתרעה על מרבית אזור דרום מסופוטמיה. התרבות השומרית היא אחת הראשונות בתולדות האנושות, ותחילתה בסביבות שנת 3500 לפנה"ס. בממלכת שומר נמצא גן העדן ושם גם טעם האדם לראשונה מעץ הדעת, על פי המקרא. שם גם יצאה לדרכה ההיסטוריה הכתובה, לפי ההשערה.

באור כשדים אשר בשומר נולד אברהם, אבי העם העברי. לפי הכרונולוגיה המקראית הוא נולד בשנת 1948 לבריאת העולם (1832 לפנה"ס). עם העברים היה אחד העמים אשר חיו ולחמו ברחבי הסהר הפורה; עם אלה נמנו גם אכד, אשור, בבל, פניקיה, ארם, דמשק, פלשת, אדום, מואב, מדין, מצרים ועוד רבים. כל אחד מהם ישב על כברת אדמה שהוגדרה כארצו; יצא מכלל זה – העם העברי. תקופת האבות נמשכה 307 שנה, בין הולדת אברהם בשנת 1948, למות יעקב במצרים בשנת 2255, וזאת על פי הכרונולוגיה המקראית. לכל אורכה של תקופה זו לא הייתה לעם העברי כל פיסת אדמה המזוהה עמו ומוגדרת לו, כפי שהייתה לשאר העמים. על פי המקרא, מולדתו של אברהם הייתה חרן, אך היא לא הייתה ארצו; לידתו הייתה בשומר, אך היא לא הייתה ארצו ואף לא מולדתו. משתמע מכך שביתם או ארצם או מולדתם של העברים בתקופת האבות היה אזור הסהר הפורה כולו. שם פרו ורבו, חיו ומתו, השתעבדו והשתחררו. שנאמר (בראשית טו, יח): "…כָּרַת יְהוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". נדודי האבות מאששים טענה זו.

אברהם נולד בשומר; הקים משפחה בחרן (אנטליה, טורקיה); שהה בכנען; התגורר ימים רבים בארץ הפלשתים; ביקר במצרים; שרה אשתו "עשתה עיניים" למלך מצרים ולמלך הפלשתים. אברהם השתדל בפני האלוהים על גורלם של הצדיקים בסדום והתעמת עם מלכים ועממים רבים באזור. יצחק חי בכנען, מצא את אהבתו בחרן וצעד בשבילי הנגב, בהרי יהודה ובשפלת החוף. יעקב חי בכנען; ברח לחרן; שם נשא את נשותיו רחל ולאה והוליד את אבות שבטי ישראל (למעט בנימין); שהה בכנען והשתקע בגושן אשר במצרים. במשך כשלוש מאות שנה צעד העם העברי בעקבי הצאן והבקר ברחבי הסהר הפורה, לאורך כ-3,300 ק"מ, מן המפרץ הפרסי, דרך דרום טורקיה ועד לדלתא של הנילוס.

לפי המחקר, שפת היתדות שהומצאה בשומר התפתחה לאלף-בית העברי, שמקורו בשבטים נומאדיים בתחומי לבנון, ישראל וסיני של ימינו. הגרסאות הקדומות של השפה, מתחילת האלף השני לפנה"ס, כוללות דמויות מפושטות של אלמנטים מחיי נוודים במדבר, כגון שוורים, גמלים, מטות וכדומה; שמות האותיות מזכירים אלמנטים אלה. האלף-בית העברי התייצב במאה ה-13 לפנה"ס, במקביל לנדודי ישראל במדבר, לפי המסורת.

על סמך הדברים האלה, כראיות נסיבתיות, לא תהיה מופרכת הספקולציה כי העם העברי בנדודיו שימש כסוכן תרבות, הוא שנשא את בשורת הכתב משומר לתחומי אכד, אשור, בבל, חרן, פניקיה, כנען ומצרים; מכנען נשאו הפניקים את האלף-בית ליוון ומשם לאירופה ולעולם כולו – למעט השפות הנגזרות מן האלף-בית הסיני.

כהמשך הספקולציה – העם העברי נשא מגן העדן אשר בשומר אל מרחבי הסהר הפורה, נוסף לכתב, גם את בשורת אלוהי העברים, האלוהים הערטילאי, הרעיוני – האלוהים של "דעת טוב ורע". ואלה מאפייניו:

לאלוהי העברים אין זהות עצמית והוא קיים רק בהקשר של האבות, שנאמר: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם יְהוָה אֱלֹוהֵי אֲבֹותֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹוהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב" (שמות ג, טז).

לאלוהי העברים אין פולחן, למעט הציווי למשפט צדק, שנאמר: "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט…" (בראשית יח, יח–יט).

לאלוהי העברים אין שם, שנאמר: "וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב (את המלאך), וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי" (בראשית לב, ל). ועוד נאמר:" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹוהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹוהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹוהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹוהֵי אֲבֹותֵיכֶם אֱלֹוהֵי אַבְרָהָם אֱלֹוהֵי יִצְחָק וֵאלֹוהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹור דֹּור." (שמות ג, יג).

לאלוהי העברים אין קברי קדושים להשתטח עליהם, שנאמר:  "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, בְּאֶרֶץ מוֹאָב–עַל-פִּי יְהוָה. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (דברים לד, ה–ו).

לאלוהי העברים אין זהות, אין שם, אין דמות, אין פולחן, אין קברי קדושים ואין נציגים או מדבררים בדמות כוהנים, מלכים או משיחים. זהו אלוהים קל ונייד, ההולם עם נע ונד. לאלוהי העברים יש רק רעיון מקודש – הרעיון של הדעת, הצדק, המשפט ואהבת האדם. שנאמר: "… וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'" (ויקרא יט, יח); ועוד נאמר על ידי הלל הזקן: מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך. זו כל התורה, והשאר פירוש הוא.

זוהי רוח העם היהודי כפי שבאה לכלל ביטוי בסיפור הסהר הפורה: רוח אהבת האדם ואלוהי הדעת טוב ורע.