עוֹד לֹא מְאֻחָר

שיר עם תקווה
תמונה של יעקב ברזילי
יעקב ברזילי

כְּמוֹ גֶּשֶׁם מְהַסֵּס בְּחִלּוּפִי עוֹנוֹת

גּוּפֵךְ הַמְּבֻשָּׁם מְזַרְזֵף נִיחוֹחוֹת

כְּהֵד עָצְמָתָהּ שֶׁל זְעָקָה

מְהַדְהֵד בָּךְ קוֹל עַזּוּת הַתְּשׁוּקָה

מְחוֹגֵי הַזְּמַן כְּסוּסֵי פֶּרֶא דּוֹהֲרִים

מִשְׁטֶרֶת הַתְּנוּעָה חֲסְרַת אוֹנִים

בִּרְבוֹת יָמִים רַבִּים

שָׁמַעְתִּי חֲרִיקַת דֶּלֶת חֲלוּדָה

נִפְתַּחַת לִרְוָחָה,

בְּיָדַיִם רוֹטְטוֹת

מְכַבֶּה עֲשָׁשִׁית הַלַּיְלָה

וּמַדְלִיק נֵר הַזְּרִיחָה

עוֹד לֹא מְאֻחָר

לְנַעֵר שִׁבֳּלִים

וּלְלַקֵּט גַּרְעִינִים עֲצֵלִים

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

5 תגובות

  1. בדיוק לפני כמה ימים נתקלתי בסיפור אמרתי של זוג חברים בנערותם, שכעת לקראת גיל שמונים התאחדו מחדש מבלי שהיה להם משך כל השנים קשר, רק זיכרונות וחלומות.

  2. אין כמו אור זריחה. שום תאורה מסוג אחר, מתקדם או עתיק, לא יכול להשתוות אליו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן