האם עיסוק מושפע מהרגלי השיח של העוסקים בו?

אין ספק שיש מידה של התנשאות בביקורת על עיסוק המתמקדת בשפת העוסקים בו. ובכל זאת, במאמר הזה אנסח ביקורת כזו על העוסקים בטכנולוגיה דיגיטלית מתקדמת. התחלתי בניסוח הביקורת הזאת עוד במאמר קודם על הטיות לשוניות מוזרות בתחום הבינה המלאכותית, ובמאמר הזה ארחיב את הביקורת הזאת.

אטען ואנמק את טענתי שיש בשיח המקצועי של אנשי הטכנולוגיה נטיות עקביות שמבטאות זילות עקבית בתפיסת מהות האדם ובאופי יכולותיו. נטיות אלה מתבטאות בראש ובראשונה בבחירת שמות להתקנים חדשניים ולפעולתם. נטיות אלה מבטאות גם זילות כלפי התוכן המקורי של השמות וכלפי ההדיוטות.

כל מי שלמד לוגיקה, מתמטיקה או היסטוריה של המדעים יודע שלשמות הנבחרים לסימון רעיונות חדשים אין משמעות מיוחדת, כי משמעות השמות נבחרת ומנוסחת בעצם הגדרת השמות. כפי ששמנתי (האמפטי דמפטי)  אמר לעליזה (בפרק ו ב"עליזה בארץ המראה" , מאת המתמטיקאי לואיס קרול, בתרגומו של אהרן אמיר): "'כשאני משתמש במלה' אמר שמנתי בשאט-נפש 'הרי  משמעה בדיוק במשמע שאני בוחר לתת לה – לא פחות ולא יותר'". ועל תגובתה של עליזה הוא הוסיף, "'השאלה היא'", אמר שמנתי, 'מי יהיה האדון – זה הכל'". (שם, עמ' 76–77). לואיס קרול מבטא כך את מנהגי השיח במתמטיקה ובלוגיקה. כלומר אין מניעה לוגית מלבחור בשמות שרירותיים עבור התקנים ותהליכים בתחום הטכנולוגיה הדיגיטלית ובלבד שמשמעותן תיקבע במפורש בשלב הבחירה וההגדרה ושהשימוש בשמות אלה יהיה עקבי ולא יחרוג מקביעה זו. במאמר קודם על המצאות ביוון העתיקה הצגתי את מחקרו של רויאל נץ על פיתוח הדדוקציה ועל חשיבות מאפייני השיח הדקדקני של המתמטיקאים הקדמונים בתרומתם לפיתוח המחקר המדעי. במאמר אחר דנתי ברשלנות בשימוש במונחים ובתוצאותיה.

במאמר קודם, על מאגרי נתונים וזיכרון, דנתי בבעיה של מימוש זיכרון בהתקנים דיגיטליים. במאמר אחר שאלתי את הקוראים האם ספרים הם זיכרונות, וכמובן עלינו להזכיר כאן את אפלטון, שחשף את השטחיות שבהיזכרות באמצעות אותיות בדיאלוג מפורסם שלו. טיורינג, לפי מיטב הבנתי, היה החוקר היחידי שהשווה בדרך ביקורתית, ומבוססת עובדות, בין זיכרון של מחשב לבין המוח האנושי והגיע למסקנה מדהימה שקשה למצוא התייחסות אליה. מסקנתו הייתה שהמחשבים אינם דומים בהרכבם למוח האנושי. 

אם יש הצדקה לכינוי דיסק בשם "זיכרון", אז מדוע לספרים ולפנקסים אין אנו קוראים "זיכרון", אף שאין הבדל עקרוני בין "זיכרון של מחשב" לספר או לפנקס רשימות? ושימו נא לב שלמונח "זיכרון" אין הגדרה.

גם למונח "מידע" אין הגדרה אחידה. במאמרים שכתבתי על התהליך של הפקת מידע מנתונים יש כל מה שצריך לדעת כדי להבין שאין בבסיסי נתונים מידע אלא רק רישומים של נתונים. הבלבול בין נתונים למידע התגלגל גם לביטוי המטעה "עיבוד מידע", כי ברגע שמבינים ש"מידע" מתייחס אל האופן שבו אנו מבינים נתונים,  מידע אינו ניתן לעיבוד. רק נתונים ניתנים לעיבוד.

לכן גם הביטוי "טכנולוגיית מידע" מטעה, כי מדובר רק במכשירים (שימושיים מאוד) לקליטה, לעיבוד ולהפקת נתונים. במקרים רבים (בעיקר במינהל) אנו משתמשים במערכות של בסיסי נתונים להפקת תשובות לשאלות מוגדרות מראש. זה הוביל את המתמחים במידע מינהלי להגדיר מידע כתשובה לשאלה שנשאלה. הביטוי "טכנולוגיות מידע" מקבע אותנו במידע מינהלי שאינו דומה בכלל למידע לימודי. בהוראה אנו נמנעים מלקבוע שאלות מראש.  

הפער הגדול ביותר בין שפת הטכנולוגיה הדיגיטלית לשפת החינוך והעיון בהקשר מודעות האנושית מתגלה בשימוש בביטוי "מכונות לומדות", המופיע במיטב המחקרים החדשניים בבינה מלאכותית. טיורינג (במאמרו משנת 1950, המצוטט ביותר) תיאר כיצד מכונה תוכל לחשוב ברגע שתלמד כמו ילד קטן, אלא שטיורינג כבר תפס את למידת הילדים כפי שהטיף סקינר, כתוצאה של אילוף באמצעות חיזוקים ללא שום צורך בהבנה. והנה, בקורס מבוא למכונות לומדות, הניתן באוניברסיטת סטנפורד והנחשב כתנאי קדם מוצלח ביותר לכניסה לעולם הבינה המלאכותית, נגלה שבמונח "מכונה לומדת" מתכוונים מומחי הבינה המלאכותית אך ורק לאחת מחמש אפשרויות. הראשונה שבהן היא לפי המודל המוטעה של חיפוש אחר נקודות קיצון במשטחים רב-ממדיים (שנידון במאמר קודם שלי על מגבלות השימוש במשובים מיידיים). האפשרות החמישית והמפותחת ביותר מבין החמש היא האסטרטגיה של סקינר שטיורינג הציע ב-1950: תן למכונה חיזוקים ולא הבנה של ה"חומר". הלמידה הזאת, שמתבצעת ללא הבנה, אכן יכולה להגיע להישגים מרהיבים, כמו באילוף חיות בקרקס.

למידה כזו איננה למידה מן הסוג שאנו שואפים לממש בבתי הספר. באילוף חיות אנו יוצרים התנהגות חדשה לכאורה המורכבת מאלמנטים קיימים של התנהגות. בבתי הספר אנו שואפים לטפח חשיבה יצירתית ולא "מיזוג חשיבות קיימות". לכן אני מסיק שהבינה המלאכותית החדשנית ביותר עדיין איננה בינה, אף על פי שלמעשה אין לנו הגדרה למונח "בינה". יתרה מזו, אינני יכול לקבוע אם הבנה מלאכותית יכולה להיות הבנה ואם ידיעה מלאכותית יכולה להיות ידיעה. לקרוא למשהו "בינה" ולחשוב שבזאת יצרנו בינה, האם אין זאת אמונה בכשפים ובמילות קסם?

את השאלה "האם העיסוק מושפע מהרגלי השיח של העוסקים בו?" אני משאיר לכם ולכן, הקוראים והקוראות, להשיב עליה לאור היעדר התקדמות בפיתוח מודלים בתחום מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת.