על שלושה פשעי תקשורת ועל ארבעה לא אשיבנו

תוצאות מחקר אינטואיטיבי על חטאי התקשורת הישראלית
צילום של אליהו
אליהו וידן

על פי מחקר אינטואיטיבי הנמשך זה מספר שנים, כ-73.4% מכלל המנחים והמנחות, הקריינים והקרייניות, הפרשנים והפרשניות והמרואיינים והמרואיינות (כולם וכולן צעירים, יפים ומקצועיים) – מקפידים לדחוף את ההברה "אה" פעם או פעמיים מדי תריסר מילים. הדעות חלוקות לגבי מקורו של הטרנד. האם הדבר נובע מלקות ווקאלית, גמגום קל? קשה להאמין, איך לוקים כה רבים עוברים בהצלחה את האודישן (אם יש אודישן)? לחלופין, אולי זה נתפס כסוג של סחבקיות, או קוליות, בסגנון "חבר שלי", "אח שלי", "חבל לך על הזמן!". לאללה פתרונים.

אחרי 4 דקות של "אה" אני מעביר תחנה בשאט נפש, רק כדי ליפול מן הפח אל הפחת.

פשע הקקופוניה (עברית: שפע רעשים צורמים הנשמעים בו-זמנית)

על פי המחקר הנ"ל נמצאה, בפנלים של רשתות האקטואליה, ההתפלגות המתוארת להלן של מספר המצווחים בעת ובעונה אחת כחלק מזמן השידור.

מספר המצווחים                       חלק מזמן השידור         שיעור הבנת הנשמע

דובר אחד, בד"כ המנחה           5%                              100%

שני מצווחים                             40%                            40%

שלושה מצווחים                        30%                            10%

ארבעה מצווחים ומעלה             25%                            0%

דובר שמשמיע את הרעשים הצורמים יוצא מההנחה – הנכונה – שככל שירים את קולו כן יגבר הסיכוי שיישמע. הכשל הוא בכך שסוד זה ידוע וגלוי לכול.

כאשר מספר הדוברים במקהלה מגיע לשלושה, אני מעביר תחנה בשאט נפש, רק כדי ליפול מן הפח אל הפחת.

פשע העילגות

רבים מן המתבטאים בתקשורת משתמשים במילות "מילוי" שנאמרות באקראי ונועדו מן הסתם להעלות את מניין המילים הנאמרות (למה?!). שילובם של ביטויים אלה בטקסט אינו בגדר שגיאה אבל הוא מיותר; שימוש מופרז בהן – מעצבן (אותי). מילות המילוי הנפוצות הן: "בעצם", "למעשה", "באמת", "יש לומר", "בסופו של יום" ועוד כהנה וכהנה ביטויים שנדחפים למשפט, אם צריך או לא.

השימוש במילים אלה מפחית את ההנאה שבשמיעת הטקסט, שהוא כשלעצמו, בעצם, למעשה, יש לומר, מעניין ומחכים, בסופו של יום.

זהו פשע כלפי האסתטיקה של הדיבור. לא צריך להעביר תחנה.

פשע של סגנון

פשעים מסוג זה מתרחשים בכל אמצעי התקשורת, כנראה באישור האקדמיה ללשון עברית ובהסכמתה. חבל. עם פשע זה נמנים מילים וביטויים כגון אלה:

–           מידעים, במקום קטעי מידע.

–           נשקים, במקום כלי נשק.

–           רכבים, במקום כלי רכב.

–           כמות האנשים, במקום מספר האנשים.

–           התמנה לנשיא, במקום התמנה לתפקיד הנשיא.

–           הד"ר אבשלום קור, במקום ד"ר אבשלום קור, או הבלשן ד"ר אבשלום קור.

זה, כמאמר העם, חוקי אבל מסריח. לדעתי הגרסה הנכונה נשמעת ארכאית, אבל עם ניחוח של פעם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

21 תגובות

  1. לאלי וידן
    נכון. מאמר חביב שתוקף בעיה ידועה.
    אולם שכחת את המילה "כאילו". זו המילה הנשמעת ביותר בשיחות כיום.
    השימוש ב"כאילו" מזכיר את השימוש ב"יעני" בשפה הערבית. יעני כאילו.
    עוד שווה להזכיר את שיבוש הלשון המגעילה שמנהיגה ידועה משתמשת בה –
    הציבור חושבת, הציבור מסכימה, הציבור מצביעה למפלגות – עד שהפסידה בבחירות.

    1. אכן יש אירוניה רבה בכך שמיכאלי המתנשאת בקושי עברה את אחוז החסימה אבל ה"ניו ספיק" הנשי שלה
      אינו מגעיל, הוא סתם מטופש מגוחך ומכביד.
      בהזדמנות זו אוסיף עוד מלה מעצבנת : להביא.
      היא הביאה לו בן. היא הביאה לו סטירה.
      הוא הביא לו פטיש לרקה.. וכ' וכ'

      1. אביבה היקרה,
        ישנם אנשים, כולל חברי מפלגת העבודה, שעוברים לתחנה אחרת כשמיכאלי מדברת בטלוויזיה. התדמית שמיכאלי מקרינה, לא רק עם ה"ניו ספיק" שלה, אלא גם עם הופעתה הכללית והאופן שבו היא מנהלת את מפלגתה, בהחלט מעורר גועל נפש מעל ומעבר להיותו "מטופש מגוחך ומכביד" כפי שכתבת בתגובתך. הגברת מהווה תקלה היסטורית שמנחיתה מכה בלתי כתובה בתורה על "המפלגה שהקימה את המדינה".

        1. אני לגמרי מסכימה עמך יצחק היקר. חבל שאין לה את הדיגניטי להתפטר.
          צפיה בה מזכירה את האימרה:
          Quos Deus vult
          perdere prius dementat

  2. קפצתי למקרא המלה "כאילו" ואפשר להוסיף למניין המלים המיותרות והמאוסות את "אחי" (מלווה בטפיחה) "רכבים" שכבר הוזכר, "ברת או ברי מזל" ((כי בר=בן).
    אנחנו כנראה נודניקים קשישים הנאחזים בימות עלומיהם ואווירם של הימים ההם. ארצנו היא ארץ של מהגרים, בס"ה שני דורות. בני דורנו לא יכלו ללמוד את "שפת אמם" מהוריהם ועל כן כמו בארצות הגירה ידועות (כמו ארה"ב, אוסטרליה ועוד) אין שפתו של אדם מעידה על רמתו התרבותית. אצלנו כנראה זה נכון גם לגבי מרבית המורים והמורות. בארצות ותיקות – שאנֵי. בעדה שלי, השפה ורמתה מציבה את הדובר בה בריבוד החברתי. (למשל, שתי פולניות משיחות בשבחי השלישית – שאינה נוכחת, כמובן: "רואים שהיא באה מעיר קטנה, והפולנית שלה…).
    תודה שנדרשת לנושא כאוב זה.
    איפה ראומה אלדר??!!

    1. לאביבה
      האם נזכרת בעמוס הנביא (מופיע שלישי בתרי עשר) שעליו נאמר שהיה בולס שקמים?
      עליו נכתב שהיה רועה צאן ובקר ובלס (ניקב את פרי עץ השקמה כדי להתאימו למאכל אדם) שקמים.
      הנביא עמוס הוכיח את מלכי ישראל ואת העם על חטאיהם ובנבואותיו מבחינים בעתיד רע מאד שצפוי להם.
      האם בתגובתך הקצרה התכוונת לעמוס הנביא, מאד מעניין מה הזכיר לך אותו? תוכלי לפרט?

      1. בוודאי עמוס הנביא. פרק א'. על שלשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו.

        דִּבְרֵי עָמוֹס, אֲשֶׁר-הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ: אֲשֶׁר חָזָה עַל-יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל–שְׁנָתַיִם, לִפְנֵי הָרָעַשׁ. ב וַיֹּאמַר–יְהוָה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ; וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים, וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל. {פ}
        ג כֹּה, אָמַר יְהוָה, עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק, וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ: עַל-דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל, אֶת-הַגִּלְעָד. ד וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ, בְּבֵית חֲזָאֵל; וְאָכְלָה, אַרְמְנוֹת בֶּן-הֲדָד. ה וְשָׁבַרְתִּי, בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק, וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת-אָוֶן, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן; וְגָלוּ עַם-אֲרָם קִירָה,
        על שלשה פשעי עזה…על שלשה פשעי צור וכ' וכ'. איזה ספר נפלא!

  3. אלי
    ואני שואייל

    מה עם הבירה שלנו ?

    הכיצד נשתכחה הבירה ?

    מדוע לא נשתה בירה ?

    וכדומה
    ד

  4. הדבר המפריע לי, מעצבן אותי וגורם לי לסגור ולהמנע מהטלביזיה זו חוסר תרבות הדיבור. באחוז ניכר מהתכניות והראיונות הדוברים נכנסים אחד בדברי השני, על מנת שישמעו צועקים אבל לא מבינים שהשומעים שהם הצופים אינם יכולים להבין ולערוב אחר הנאמר.

    1. צודק 100%. מי שמנהלים את רשתות הטלוויזיה רודפים אחרי רייטינג ולכן תכנית מזוויעה כמו "אופירה וברקוביץ'" משודרת ב"פריים טיים" השבועי.
      הם לא מבינים שדווקא מי שיש להם כסף לקנות מעבירים לתחנה אחרת וכך גם לא רואים את הפרסומות. מי שנשארים לצפות בצחוק המזעזע של אופירה ובהשתוללות הווקאלית של ברקוביץ' אמנם מעלים את הרייטינג של התכנית, אבל לא את האטרקטיביות של הסחורות שהמפרסמים מבקשים להגביר את מכירתם בעזרת הפרסומים המשודרים תוך כדי הלהג של התכנית.

  5. אם התחלנו אז אפשר להוסיף את התסרוקת האחידה של השדרניות, כמעט 90% נדרשות שחצי פרצוף מכוסה בשיער – בקושי רואה, והחצי השני- אסוף מאחורי האוזן. ואורך השיער מדוד בסרגל אחיד עם סלסול בקצה.. הכי גרועה היא יונית לוי שרק עין אחת של נראית איך שהוא עד שהיא נדרשת להניף את הראש כדי שתוכל לקרוא את הכתוב לפניה (שלא לדבר על אינטונציה בעייתית ביותר. מעניין מי מחליט על "הופעה אחידה" זו ומדוע שלא יראו את הפנים הגלויות לגמרי של השדרניות, מה יש להם להסתיר?
    לגבי הגברים- אופנת הזקן בסגנון דאע"ש עדיין תקפה מישום מה, ובאופן לא מחמיא לכולם, במיוחד לא לרביב דרוקר – נראה נורא! שיפוץ הלסת יעזור במשהו אם בכול זאת יתעקש להתמיד בזקן
    הערה חשובה- אין בדברי אלו מישום איזו שהיא ביקורת על איכותם של השדרנים והשדרניות- יותר לתפאורנים והמאפרים ולמנהל שאחרי על כיצד הם צריכים להיראות על המסך
    בסוף עוד יסתבר שמשהוא דפוק אצלי -ישיש נרגן חשוך נטוע בעבר..שלא מבין מהי אסטטטיקה ויופי עכשווי..

  6. סיפור מן העבר הרחוק, בו כיהנתי כעורך חדשות בקול ישראל. באחד הימים פרצה מלחמת המפרץ, ומנהיגינו החליטו לאחד למשך המלחמה את שתי רשתות הרדיו שפעלו אז – קול ישראל וגלי צהל. ואכן יומני החדשות של שתי התחנות אוחדו, והחבורה הירושלמית ששה לרדת לתל אביב – עד שסדאם חוסיין החל לשגר טילים לשם. ואז רצו כולם שוב לירושלים. בסוף המלחמה הוחלט לשוב ולפצל, ואנשי החדשות של גלי צהל, ובראשם אורי פז, באו למפגש סיכום בחדר החדשות. אורי פז הצביע על עמדת קריין החדשות, שלפניה היו ערוכים כל כרכי מילון אבן שושן וכן לוח השמות המלא, לוח הפעלים המלא ועוד ספרי דקדוק ותחביר. הוא אמר: ראיתי את הקריין הוותיק דן כנר עובר על הידיעות שהניח לפניו עורך המהדורה ובודק בספרים שלפניו כל פרט, כל שם, כל ביטוי. אצלנו בחדר החדשות, הוסיף, אין אפילו מילון.

  7. עוד דבר
    כאשר מביאים מרואיין או כמה והם משתוללים, וצועקים, ולא נותנים לאחרים לדבר, צריך אחרי אזהרה אחת להוציא אותם מהשידור ולא לתת להם שנה לחזור לשידור
    זאת הנקודה הכי לקוייה בתקשורת שלנו

  8. לא רק השפה והשיח, אנחנו מוכי געגועים לתרבות, מראות, צלילים, ריחות, טעמים ומגע טובים, יפים, נעימים ומובנים לעין שיעור יותר מאילו של ההווה.

    שיבה טובה

    ההווה מתרחק ממני.
    הלוך והתהוות הוא נוסע הלאה כמו
    אונייה ענקית מוארת וסואנת.

    ואני במיים, נותר
    מאחור בחגורת הצלה דולפת
    אוויר. וחושב:
    איזה מזל שאני לא שם

  9. בעיני בזיון התקשורת הכי מגעיל זה קיומו ודרך התנהלותו של ערוץ 14, סכנה לדמוקרטיה

  10. אוהד יקירי
    מסכים אתך ב- 100%. השדרנים\ות בתחנות הטלוויזיה הנם חסרי תרבות, כך שבמקום לראיין מוזמנים הם לא נותנים להם לדבר ומכניסים לפריים את דעותיהם האישיות. חמור ביותר, שלא לדבר על בורות בנושאים שעליהם הם מתבטאים. התנהלות קקופונית זו משבשת את הפריים וגורמת לאנרכיה בדעת הקהל ופגיעה בכושר שיפוטו.

  11. לאקי
    ההווה באמת מתרחק
    אבל העתיד מתקרב
    וכפי שאמר קיינס In the long range we are all dead
    ופתאום The range gets shorter

  12. מאמר נפלא ומצחיק, אם כי אצטרך, כמו שנאמר, למעשה, לברור את מילותיי בקפידה. ואוסיף לטרוניה את המילים החדשות שנוצרו לאחר שעזבתי את ישראל לפני 12 שנה: ״טרלול״ (איזו מין מילה זו?) ״סגור״ וכיוצא מזה.
    החדשות הטובות שבקרוב אינליגנציה מלאכותית תחליף גם ככה את כולם ואני מניחה, מן הסתם שהרובוטים ידברו עברית תקינה וכהלכה. תמשיך לכתוב, כיף לקרוא.

  13. ומה עם כל הפרשיות שרק העיתונות חשפה ובלעדיה אף אחד לא היה יודע על כך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של נח

על סף תהום

בקרוב נדע אם אנחנו כבר נמצאים בדיקטטורה

תמונה של אביה

מהפכה או רפורמה?

בליץ החקיקה של לוין ורוטמן יפגע בדמוקרטיה הישראלית