טובת הכלל חייבת להילקח בחשבון

הצורך בפסקת ההתגברות לאור מטרת-העל של מדינת ישראל
תמונה של גדעון
ד"ר גדעון שניר

הנושא המרכזי העולה לדיון בעקבות הבחירות, שבהן הציבור אמר את דברו, היא סוגיית פסקת ההתגברות – כן או לא.

ראשית דבר יש להבהיר שהתפקיד של כל מוסדות השלטון – מערכת המשפט, הממשלה או הכנסת – הוא לממש את המטרה העליונה לשמה קיימת המדינה, שהיא, במשפט אחד: להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל, לדורות רבים ככל האפשר. מי? עם ישראל; היכן? בארץ ישראל (אף שלא בכל הארץ); טווח הזמן? לא אפיזודה קצרת ימים, אלא לעתיד הרחוק ככל האפשר. ואת תפקודם של המוסדות הללו, כולל של מערכת המשפט, יש לבחון לפי מידת תרומתם להבטחת המטרה העליונה הזאת.

נתחיל בכך שיש הצדקה לטענות כלפי מערכת המשפט מארבעה טעמים: האחד – הסמכות שהעניקה לעצמה לבטל חוקים הנחקקים על ידי בית המחוקקים הרשמי בישראל, השני – האצלת סמכות ליועץ המשפטי לממשלה לפעול כפרקליט וכקטגור ולהעמיד לדין אנשי ציבור, השלישי – היא אינה משתמשת בסמכות הענישה שבידה כאמצעי הרתעה אפקטיבי מפני עבירה על החוק והרביעי – אופן בחירת השופטים אינו מייצג את מגוון האוכלוסייה. מבין כל אלה סוגיית ביטול החוקים עומדת היום בראש סדר העדיפות של הממשל החדש, ולפיכך הוא שואף לחוקק "פסקת ההתגברות", שתאפשר – ברוב מיוחד בכנסת – לבטל ביטול חוק של בג"ץ.

נכון להיום מערכת המשפט נוטה לדון בסוגיות המשפטיות הניצבות לפניה על פי מידת עמידתן בחוקי היסוד, בעיקר "חוק כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק". במקרים שקשה למדוד סוגיה משפטית באובייקטיביות הוסיף לעצמו בית המשפט שני קריטריונים סובייקטיביים: מידת הסבירות והמידתיות, ובאמצעותם יכול כל שופט לנמק את פסיקותיו.

מצב זה הביא את מערכת המשפט לעימות עם הכנסת המחוקקת, כאשר התערבה, שינתה ואף ופסלה חוקים שלא נראו לה, למשל ההתערבות במיקום גדר הביטחון, הוראות פתיחה באש, פסילת "נוהל שכן", פסילת חוקים למניעת הסתננות בלתי חוקית והוצאת מסתננים מהמדינה, פסילת תקנות לבלימת "איחוד משפחות" חד-צדדי, שבחסותו חדרו לישראל כ-150 אלף פלסטינים, או מניעת האפשרות לכפות חובת "חיסון ממגפת הקורונה" המפילה חללים, וחוקים אחרים. פסיקות שלכולן היו השלכות הנוגעות לחיים ולטובת הכלל.

כדי להתמודד עם הנטייה של מערכת המשפט להעדיף את זכויות היחיד על פני זכויות הרוב, חוקקה הכנסת את "חוק הלאום", במטרה לאזן את האנומליה של בלעדיות זכויות הפרט על ידי הצבת תמרור משפטי נוסף המחייב את מערכת המשפט לכלול במסגרת שיקוליה גם את טובת הכלל, The common good. אך משניכר שמערכת המשפט מתעלמת מחוק הלאום שנכפה עליה, לא נותר בידי המחוקק אלא לאמץ את פסקת ההתגברות.

יש המביטים בחשש על הניסיון לאמץ את פסקת ההתגברות ורואים בה אות המקרב את סופה של אוטונומיית בית המשפט אם לא את קץ הדמוקרטיה. דווקא חוק הלאום, החיוני למניעת "מדינת כל אזרחיה", חרף הצורך בתיקונים מסוימים, יכול לפחית מעוצמת הקונפליקט. כאשר בית המשפט יוכיח שטובת הכלל נכללת במסגרת שיקוליו, או אז יוכל הציבור לקבל ביתר הבנה את פסיקותיו, ומכאן יפחת הצורך לבקש את יישום פסקת התגברות. כל עוד לא יקבל חוק הלאום את מקומו הראוי לצד חוקי הזכויות תהיה הצדקה לדרוש את פסקת התגברות.

במה שנוגע לשאר הבעיות: ייעודו של היועץ המשפטי הוא לספק את הייעוץ המשפטי, לשכנע במקרה של חילוקי דעות, אך יש צורך להפריד אותו מתפקיד התובע, השמור לפרקליטות. בד בבד יש להפעיל את סמכות הענישה ככל הנדרש כדי להרתיע עבריינות ללא מורא למען טובת הכלל. הכול צריך להיבחן על פי מידת התמיכה במטרה העליונה של מהות קיומה של מדינת ישראל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

36 תגובות

  1. ד"ר גדעון שניר הנכבד,
    היטבת לתאר במאמר שלעיל את נושא "פסקת ההתגברות" ואת מטרות העל של מדינת ישראל. כל האירועים שהזכרת שהובאו לבית המשפט העליון אשר פסק כפי שפסק, בסופו של דבר לא הועילו לסייע לישראל לבצע את תפקידיה לטובת כלל הציבור במדינה. לגבי פסיקות העליון על הנעשה באיו"ש – כאן בא העליון לאבסורד מעורר פלצות – שטחי איו"ש אינם שטח ישראלי ריבוני ועל כן אינם נכללים בתחום ה- JURISDICTION של בתי המשפט בישראל. משהוגשו עתירות על ידי נציגים מטעם תושבי השטחים היה על בית המשפט העליון (בג"צ במקרים אלו) לדחות את העתירות בנימוק שהן אינן שפיטות בישראל. כל הכבוד על המאמר.

  2. אתה מדברר על טובת הכלל של האזרחים היהודים ולא על טובת הכלל של כלל אזרחי המדינה

    1. ל-מ
      אני קודם כול מדבר על המטרה לשמה קמה מדינת ישראל, אם יש לך הגדרת מטרת- על אחרת- הצג אותה
      ונדון בה. מדינת ישראל פורחת ומשגשגת – זה לטובת כלל אזרחיה בעלי הזכויות והחובות, אבל אוטונומיה והגדרה לאומית- רק ליהודים! מעבר לזה- אין הבדל אזרחי- אני לא חושב ש"מדינת כול אזרחיה" תחת חסות האיסלם היא תשובה נאותה לביקורת שלך. זו דעתי ואני תומך בה

  3. מאמר חכם וצודק.
    אין ספק שיש חוסר איזון בעליון בין טובת מדינת היהודים (חילונים רפורמים מסורתיים דתיים וחרדים)
    לבין זכויות הפרט הכולל כל בן אנוש בעולם, באופן המסכן את אופיה היהודי של המדינה (ההסטוריה, המוסר, השפה והתרבות, וכל סממני הלאום היהודי). יש צורך לתקן זאת בלי לשפוך את התינוק עם המים.

  4. ונניח רק לרגע שרוב מוחלט של שופטי העליון היו חרדים, נראה לי שכל המתנגדים הנחרצים היום לפסקת ההתגברות היו הופכים לתומכים נלהבים.

  5. "התפקיד של כל מוסדות השלטון – מערכת המשפט, הממשלה או הכנסת – הוא לממש את המטרה העליונה לשמה קיימת המדינה, שהיא, במשפט אחד: להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל, לדורות רבים ככל האפשר."
    הקביעה הזו, שהיא הבסיס למאמר ממש לא מקובלת עלי, ללא התוספת "כמדינה דמוקרטית". אני באמת תוהה, גדעון, אם אתה חושב שתחת דיקטטורה המדינה תתקיים ללא הפרעות של ה"צדקנים" ו"יפי הנפש" שמתעקשים שנהיה דמוקרטיה, זה שווה את המחיר? זכויות הפרט הם חלק אינטגרלי מהדמוקרטיה, שכן זכויות הפרט מבוטאות גם כזכויות המיעוט. אם ניתן לרוב לדרוס את זכויות המיעוט והפרט, כפי שזה הולך לקרות בזמן הקרוב, אז אני לא רוצה לחיות במדינה כזו.

    1. יסלח לי כבודו – איפה כתוב במאמר שישראל תהיה דיקטטורה? האם נכתב במאמר שזכויות הפרט יתחסלו? מי אמר או איפה נכתב שהרוב ידרוס את זכויות הפרט והמיעוט כפי שהולך לקרות בזמן הקרוב? האם אינך רואה במאמר של שניר רוחות רפאים שמרחפות בדמיונך הפוליטי?
      אם אינך רוצה לחיות בישראל – אף אחד לא מפריע לך. כמדען ופרופסור כולל בחו"ל תוכל בוודאי למצוא שם תעסוקה הולמת ומכניסה.

      1. למגיב האלמוני: אם אתה לא יודע להסיק מסקנות מהכתוב, אלא צריך שהכל יהיה כתוב באופן מפורש, זו בעיה שלך…

        1. המסקנות שנובעות מהכתוב, ללא התוויה מיוחדת, הפוכות מהמסתבר מהמסקנות שאתה מנסה להוביל אליהן.
          מהאירועים האחרונים דווקא מתברר שהדמוקרטיה בישראל עובדת. זה שהנך נמנה על אלו שהשקפת עולמם מנוגדת לכך, אינו אומר שאתה והמיעוט השולי של אלה החושבים כמוך צודקים בהערכותיכם. עופר כסיף ישמח מאד אם תצטרף לחוגו הפוליטי. דבריך בהחלט מסתדרים עם הפוליטיקה של הרשימה המשותפת.

      2. ועוד דבר למגיב האלמוני. לא כתבתי שאני לא רוצה לחיות במדינת ישראל. כתבתי שאני לא רוצה, בכל תנאי, לחייות במדינה שמפסיקה להיות דמוקרטיה.
        אתה מציע לי, לאדם שתרם לבטחון המדינה יותר ממה שאתה יכול לשער, לעזוב רק כי אני רוצה לחיות במדינה דמוקרטית. של נעליך…

        1. לגבי תרומתך לביטחון המדינה – כל הכבוד. אחרי שהשלתי נעלי, אזכיר לך שלא אני הצעתי לך לעזוב את הארץ. אתה עצמך כתבת שאינך רוצה לחיות במדינה לא דמוקרטית. והנה לדבריך לפי מה שקורה ישראל מפסיקה להיות דמוקרטיה. לכן לפי דבריך שלך – עליך לעזוב.

          1. כרגיל, אתה טועה. המסקנה היא שצריך להלחם בכל הכוח למען הדמוקרטיה ולא לעזוב. אם איני רוצה לחיות במדינה לא דמוקרטית, אעשה הכל כדי שזה לא יקרה בטווח הרחוק. בטווח הקרוב, זה די אבוד עם פיסקת התגברות של 61, שמנטרלת את בית המשפט העליון וחוק דרעי, שמאפשר למי שגנב והורשע פעמיים להיות שר. כמו שמישהו אמר, יש בקואליציה הזו יותר כתבי אישום מנשים. אם זו המדינה שאתה רוצה לחיות בה ובלבד שתהיה ממשלה ימנית על מלא, יבושם לך. אני, לא רוצה ואלחם על זה.

        2. נח
          נזכרתי בדבר, בלתי קנטרנות, מה דעתך על האופן בו הסתיים אירוע משפחת רנא אבו פריחה (בדווית מתל שבע במקור), המתגוררת מזה 20 שנה בעומר, האם נפטרה ב 2017 וסרבו לקבור אותה בבית העלמין של עומר בטענה שאי אפשר במקום כזה לפתוח בית קברות ליהודים, מוסלמים, נוצרים (קתולים פרוטסטנטים וכו) בסוף נקברה בעיר ג'ת מקום הולדתה. מעניין כיצד התמודדתם אם אי השוויון הזה בעומר.

    2. נח
      בוא ננסה רגע לחשוב ביחד, נראה שאנו מסכימים לגבי הגדרת מטרת העל של מדינת ישראל מלבד שאתה מוסיף את שיטת הממשל "דמוקרטיה", שהמציאות מראה שהעמדת שני היעדים באותה רמה של עליונות היא קונפליקט ומידה לא מעטה של צביעות שכן דמוקרטיה שיוונית אמיתית! (בלי חוק השבות והשירות הלאומי) מובילה למה שמכונה "מדינת כול אזרחיה", שהיוזמה לכך חותרת באופן ברור תחת הישרדותה של המדינה היהודית היחידה בעולם. מה עוד שה"דמוקרטיה", בישראל הידרדרה לאנרכיה- שאני לא מוכן לחיות במדינה שכזאת.
      השאלה היא כיצד ליישב את הקונפליקט שבין השתיים. לי אין ספק שמדינת היהודים קודמת לכול שיטת ממשל תהיה אשר תהיה, שהיא אמצעי האמור לתמוך במטרה העליונה. לשם כך בא לעזרתנו "חוק הלאום" העושה סדר בסדרי העדיפויות. הוא אינו מבטל את חוקי זכויות הפרט והמיעוט, אך דורש ממערכת המשפט בבואה לדון בסוגיות משפטיות, לשקול את זכויות הרוב וטובת הכלל- לפחות באותה רמת חשיבות- מה שלא קורה היום! זה יותר דמוקרטי מאשר האנומליה בה המיעוט כופה את דעתו על הרוב

      1. גדעון: גם חוק הלאום פסול בעיני ללא תוספת השויון שגדרשת ולא הוכנסה בו. אני חלוק עליך באופן עקרוני בקשר לזכויות הפרט, גם אם הוא ערבי.
        פסקת ההתגברות, שאתה מוכן לחויות איתה ובלבד שמדינת ישראל תתקיים, הוא לאעמי תחילת סוף הדמוקרטיה בישראל והכשרה ספציפית של אדם שגקנב והורשע להיות שר ועוד כמה תהליכים שמתחילים, אולי לא יפגעו בשרידותץ מדינת היהודים, אבל יביאו למשטר אפל שאני מקווה שיחלוף מהעולם כמה שיותר מהר.

        1. נח
          במצב הזה בו אתה מייחס לי דברים מהרהורי ליבך, שאין בינהם ובין דעתי דבר (מהיכן הקרצתה את דעתי על "זכויות הפרט של ערבי"?) – מוטב שנחדל מלהחליף דעות

          1. גדעון: האם אתה סבור שחוק הלאום, ללא תוספת של סעיף שויון בפני החוק הוא חוק שאינו מפלה לרעה את האזרחים הערבים? זה לא מהרהורי ליבי.

            1. נח
              -חוק הלאום אינו מושלם מסיבות שונות וציינתי שיש מקום לתיקונים מסוימים, לדעתי בעיקר בנושא המיעוטים שקשרו את גורלם עם המדינה ומשרתים כחוק באופן מלא בשירות הלאומי (שלא כמו המוסלמים למשל) כלומר- זכויות וחובות!.
              -אין שוויון מלא בישראל וכנראה שלא יהיה למגינת לב השואפים (ובצדק) לדמוקרטיה האידאלית. כי "חוק השבות" ניתן רק ליהודים, וחוק חובת הגיוס הביטחוני לא מתקיים בקרב היהודים – חרף קביעת בג"צ, ומן הסתם נמצא אי שוויון כמעט בכול תחום אחר בחיינו, חלק כי צרכי ההישרדות שלנו קודמים וחלק סתם מרישעות באנרכיה הישראלית (כמו ההגדרה הבעייתית מיהו יהודי). לכן טענות לחוסר שוויון ניתן למצוא בקרב יהודים ושאינם יהודים כאחד, וזה אינו ייחודי ל"ערבי".
              – העיקר מבחינתי בחוק הלאום הוא להבטיח את המטרה העליונה גם במחיר "אפליה" שאיני מתיר אוטונומיה לערביי/ פלסטיני ישראל (כפי רוב הגדרתם) שהמטרה הלאומית מאחוריה אינה מוסתרת. ולא אסתיר את אי שביעות רצוני מפסקת בג"צ המתירה את מה שמכונה "איחוד משפחות" שיש הרואים בו מימוש "זכות השיבה" הפלסטיני בחסות בג"צ.
              לסיום: הפרשנות שלך את דעותי- בין היתר כאילו אני דוגל ב"דיקטטורה" למשל- מעידות שלא נוכל לקדם בינינו דיון , אז נעצור כאן

              1. גדעון: לא טענתי שאתה דוגל בדיקטטורה. בין דמוקרטיה מתוקנת (שלטעמי עולה בקנה אחד עם טובת המדינה) לבין דיקטטורה יש מצבי ביניים, חלקם גרועים שהצעותיך עלולי, לדעתי, להוביל אליהן ומכך אני חרד. הגבול שאליו אתה מוכן ללכת שונה מזה שלי. זה הכל.

  6. נח
    במצב הזה בו אתה מייחס לי דברים מהרהורי ליבך, שאין בינהם ובין דעתי דבר (מהיכן הקרצתה את דעתי על "זכויות הפרט של ערבי"?) – מוטב שנחדל מלהחליף דעות

  7. אתה מתעלם מהפיל שבחדר. אין לנו חוקה ואין שני בתי מחוקקים ואין בחירה ישירה בנציגים.
    כמו בית המשפט העליון בארה"ב שנטל לעצמו, מבלי שזה יוגדר בחוקה, את החובה לבקר את המחוקק,
    מתוך ויקיפדיה "מעמדו של בית המשפט היה לא בטוח במידת-מה, עד הגעתו של "הנשיא הגדול", השופט ג'ון מרשל. מרשל, פדרליסט נלהב, ביסס בשנת 1803, בפסק דין מרבורי נגד מדיסון, את עקרון הביקורת השיפוטית: זכותו של בית המשפט העליון לבטל את חוקי הקונגרס, אם הם סותרים את החוקה, לפי פרשנות בית המשפט." https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA
    הפסיקה שאפשרה את ביטול חוקי הקונגרס היא ציון דרך חשוב מאין כמותו, משום שהחוקה אינה מציינת בפירוש שסמכות כזו ניתנת לבית המשפט העליון.
    כך, בדרגת חשיבות גבוהה הרבה יותר, לאור החוסרים שנמנו, בחר בג"צ להיות המפרש של החוקים הנחקקים, מול טובת הציבור כולה. החלטה נכונה, שלא יכולה להתקבל על ידי טירנים.

    1. יגאל- תודה להערתך. מאחר ואינני משפטן אין לי הכלים להתמודד כרגע מול טענתך מלבד השכל הישר.
      בהיעדר חוקה בישראל, בג"צ בחר להסתמך על חוקי זכויות הפרט הקיימים, כאמת מידה להערכת תקפותם של חוקי המוסד המופקד על כך- הכנסת. זו היא בחירה של ה"מרשל הישראלי" כפי תפיסת עולמו האישית שהשתרשה באותם ימים. אבל אני חולק על עמדתך שהיא בהכרח משרתת את "לטובת הכלל"- שאין בידך הוכחה לכך.
      יש לזכור שכול מדינה בוחרת את צורת הממשל והמשפט המתאימה לצרכיה ואופייה, ומכאן השוני בין מדינות. מול בחירתך להשוות לארצות הברית- מביני עניין יפנו אותך לדוגמות ושיטות אחרות (קנדה למשל). לכן אפילו בארה"ב חלו שינויים ותיקוני חוקה להתאימם לצרכים המשתנים של חיי האומה- ראה את סגת חוקי ההפלות בארה"ב לאחרונה, האם זו הדוגמא שאתה עומד מאחוריה?
      ואצלנו- כאשר זיהה המחוקק את האנומליה -אם לא האובססיביות- בה משתמש בג"צ באופן כמעט בלעדי בחוקי זכויות הפרט על פני אפשרויות נוספות- ונוכח מצבה המיוחד של ישראל שאין דומה לה בעולם, נחקק "חוק הלאום" כדי לאפשר (אם לא לחייב) למערכת המשפט לשקול באופן מאוזן יותר בין טובת הפרט וטובת הכלל (ראה סגת הסרט "ג'נין ג'נין " שאפרט בנפרד בהקדם ). בין "טירניות" המחוקק שאתה חושש ממנה, ובין "טירניות" השופט- השכל הישר יכריע.

  8. צריך פסקת התגברות אחרת
    כזאת שקובעת כי בג"ץ יוכל לבטל כל חקיקה ברוב של 80 אחוז

    1. אכן, כאשר יש הסכמה שפסקת ההתגברות נדרשת, ולדעתי היא מתחייבת רק אם בית המשפט העליון לא יוכל לשכנע את הציבור ש"טובת הכלל" מהווה שיקול שווה ערך לזכויות הפרט, במקרה כזה עולות הצעות שונות כמו אותו חלק האחוז בשני הבתים, הגדלת מספר שופטי הבגצ- ואחרים.

      1. לד"ר גדעון שניר היקר,
        עיינתי בוויכוחים בינך לבין נח שמיר שלעיל. אכן לנח יש עמדות ברורות ועקביות בנושאים שהועלו על הפרק. הוא מביע אותן באופן ברור ולא מתחמק ויש להעריך אותו על כך. אולם עמדותיו אינן עולות בקנה אחד עם מהותה וטובתה של מדינת ישראל ואוכלוסייתה, גם הערבית. לכן יש להמשיך ולהתווכח עם נח. לא להרים ידיים. נח לא מבין שעמדותיו יביאו לאנרכיה והרס מדינת ישראל, כיוון שהן תומכות במאוויים של אלה אשר שואפים לחסל את המדינה. הוא עצמו כותב שאינו רוצה לחיות במדינה יהודית כיוון שהיא מפלה ערבים. הוא אינו תופס שלמעשה אין בעולם הערבי והמוסלמי מדינה דמוקרטית לחלוטין. אין דבר כזה. גם לא יהיה בשל התרבות הדתית של האסלאם. על כן איך הוא יכול לחשוב שדווקא המוסלמים בישראל, אם מדינת ישראל תהפוך ל"מדינת כלאזרחיה" ותותר זכות שיבה למוסלמים, תוכל להמשיך להתקיים ולשמור על חיי אזרחיה היהודים? נח הוא למעשה שמאלן רדיקל קיצוני שכמותו צמחו בעלי דעות דומות בבית הספר של הקומוניזם הסובייטי והקואומינפורם. בעלי דעות אלה הולכים ומתמעטים מאז התפוררות ברית המועצות בכל העולם וגם בישראל.
        לכן גדעון ידידי יש להמשיך ולהוכיח את נח שמיר ודומיו. ממילא רבים מהם כבר התפכחו כך שמפלגות השמאל בעולם ממשיכות לקרוס.

        1. ליצחק: יפה שאתה מגיב לכאורה לגדעון ומציע לו להתווכח איתי, בזמן שאתה יכול להתווכח איתי ישירות.
          אצלך, בדרך כלל יש את התזה שהחוכמה וידיעת האמת המוחלטת נתנה לך מלמעלה (מאלוהים, אם אתה מאמין בו) ומכאן שמי שחושב הפוך ממך יביא, כמובן לאנרכיה והרס המדינה. אני רגיל להתווכח עם מי שחושב שונה ממני, אבל מעריך את דעתי כשונה, אבל לגיטימית. אתך זה קשה (בלשון המעטה) ולכן, לא בפעם הראשונה, אני לא מתכוון להתווכח איתך.

      2. מי קובע מהי "טובת הכלל"? שאלה מצוינת ואנסה להשיב עליה תוך כדי הרהור פנימי
        לכול חברה אנושית יש מערכת ערכים המאפיינת את תרבותה שממנה נגזרות נורמות התנהגות המקובלות עי הרוב, בסין למשל נתקבעו כללי התנהגות חברתיים עי הפילוסוף קונפוציוס המיושמים עד היום כי מיועדים לשמר הרמוניה לטובת הכלל אצלינו נוסחו כללי ההתנהגות החברתי עי "עשרת הדיברות" העתיקות שמטרת רובם היא טובת הכלל (לא תגנוב, לא תרצח, לא תעיד בחברך עדות שקר וכו). זה עובד באופן הבא: (לדוגמא): ערך- "והדרתה פני זקן" נורמות ההתנהגות -(הנגזרות ממנה: מפני שיבה תקום, לא תשליכני לעת זיקנה, שמימושם תורם לטובת הכלל. או "כול ישראל חברים"- ומכאן כללי התנהגות של תמיכה וסיוע, השתתפות בנטל הביטחוני, חוק השבות, שמירה על רוב יהודי, ערכים יותר מודרניים הקשורים לשמירה על איכות הסביבה (איסור זיהום קרקע ואוויר), בריאות הציבור (איסור עישון בציבור, חובת חיסון מפני מגפות) וכו
        כלומר- כול הזמן מתנהל שיח חברתי בקרב הציבור על מה שראוי והולם את צרכי החברה – עד שמגיעים לקונצנזוס לגבי כללי התנהגות (חוקים לא פרסונליים, תקנות) שהרוב יכול לחיות איתם! שמטרתם טובת הכלל!
        יחד עם זאת לזכור שנדיר להגיע לשלמות מלאה ותמיד יהיה ויכוח בין רצון היחיד ובין צרכי הכלל. אצלנו הדמוקרטיה אמורה לנסח את הדרך להגיע להרמוניה חברתית.

  9. פיסקת התגברות אומרת בעצם שהרשות השופטת לא יכולה להוציא פסק דין נגד שלוחות הרשות המחוקקת או המבצעת, גם אם עברו על החוק

    1. אברהם
      לא מדויק, פסקת ההתגברות כפי שאני מבין אותה מחייבת את בית המשפט לשקול את טובת הפרט ואת טובת הכלל.
      בהחלט יכול להיות מצב בו למשל יקבע המחוקק (הכנסת) שיש צורך בתקנות להרחקת מסתננים שחדרו למדינה באופן לא חוקי, כי זה משרת את טובת הכלל לשמור מקום במדינת היהודים לבאים מכח חוק השבות וגם לאפשר למדינה לממש את זכותה הריבונית לקבוע מי רשאי לבוא בשעריה מי לא. תמיד יהיה מישהו שיגיד – "אבל זה לא חוקי, כי נוגד את חוקי זכויות הפרט" וזו טעות!! האם "אינו חוקי" רק מישום שהעדיפו זכות אחרת – טובת הכלל!. כי בשלב מסוים צריך להחליט איזה חוק גובר על האחר, וכלל לא בטוח שזו פררוגטיבה השמורה בידי בג"צ
      דוגמא קלסית לכך הוא אירוע הסרט "ג'נין ג'נין" שאפילו בג"צ קבע ש"הסרט שיקרי ומוציא את דיבת ישראל לשוא בכול העולם- ועדיין התיר את הקרנתו בעולם בכנסים אנטי-ישראלים, כי לדעת בג"צ זכות הביטוי האישי היא עליונה ומוחלטת וכי " יצירה אומנותית (סרט) אינה מחויבת לאמת" אף שיוצריה מתחכמים ומצהירים כאילו מדובר בסרט דוקומנטרי" הגורם נזק בלתי נתפס הן לחיילים שנלחמו ונהרגו שם בעוד הסרט מוקיע אותם כפושעי מלחמה -והן למדינה בכלל.

      1. לגדעון שניר
        יש להסכים עם דברי תשובתך לאברהם זיו. אתה התייחסת בנימוס לבג"צ ולנזק שכמה מהחלטותיו גרמו לישראל.
        הנה היום מתפרסם מחקר שנערך באוניברסיטה העברית שקובע שהאקטיביזם השיפוטי ריסק את אמון הציבור במערכת המשפט.
        המחקר החל להתבצע החל משנת 1991 – לפני כניסת הרשתות החברתיות. ולכן הטענה שירידת האימון במערכת המשפט בישראל קשורה
        עם כניסת הרשתות החברתיות לזירה הציבורית בישראל אינה נכונה. מי שהוביל את ה"אקטיביזם השיפוטי" היה השופט אהרון ברק.
        יכול להיות שהיו לו כוונות טובות. אבל כנראה שהוא ניחן בחוסר רגישות או חוסר הבנה לצד הציבורי של עמדותיו המקצועיות. את תוצאות
        התנהלותו המקצועית אנו רואים בימינו אלה.

        1. אכן, המחקר הזה, לפיו הירידה באמון בית המשפט היא החמורה ביותר ברמה העולמית- צריכה להדיר שינה מעינינו, אנו בדילמה קשה. מצד אחד אנו מתלוננים שאזנו של בג"צ כרויה יותר להאג מאשר לרחשי הציבור, מנגד- יש אומרים שטוב שלפחות "האג" נותנת אמון במערכת המשפט הישראלית באופן שמפחית מהלחץ הבין לאומי. אולי יש בזה משהו אבל לא בהכרח מנחם אותנו.
          אין ספק שמערכת המשפט תצטרך באיזה שהוא שלב לשנות דיסקט- כפי מקצת הדוגמאות שציינתי. אני רוצה להאמין שפרסום המחקר יהווה תחילתה של התפכחות מהעננה שסימאה והקפיאה את מערכת המשפט שכנראה מקבלת רוח גבית מאירופה הליבראלית- פרוגרסיבית- שההתנגדות לה מתחילה להתרחש בארצות הברית ואפילו בסקנדינביה.
          אבל חלילה מלגרום לקריסתה- ולזכור שהייתה זו חולשתה של מנהיגות המערכת הפוליטית, שכול אימת שהתקשתה לקבל החלטות- העבירה ביוזמתה את הבעיה להכרעת בג"צ, ומכאן המערכת המשפטית מילאה את הווקום, קיבלה את הלגיטימציה להוביל עד שהביאה אותה למצב הנוכחי! "שלטון המשפט החליף את שלטון המלוכה"- אז בעצם- מה כי נלין? אנחנו כולנו צריכים להשתפר… בכול

  10. תשאלו אפילו את פוטין, התערבות המנהיג בתוצאות המשפטים מוכיחה את עצמה

    1. למאיר העיניים
      אנני יודע ל-מה או למי מכוונת תגובתך ובכול זאת אנסה
      אני מתקשה להשוות את מצבה של מדינת ישראל לאיזו שהיא מדינה אחרת בעולם, ודאי לא לרוסיה, לא בסוג המשטר ולא בצרכיה המיוחדים, השכל הישר צריך להנחות אותנו

      1. נדמה לי ש"מאיר עיניים" דיבר בסרקזם, או כמו שאומרים במקומותינו: בציניות.

  11. לפי מספר התגובות והנוסח שלהם, מסתבר שמדובר באמת בשאלת מפתח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של נח

על סף תהום

בקרוב נדע אם אנחנו כבר נמצאים בדיקטטורה

תמונה של אביה

מהפכה או רפורמה?

בליץ החקיקה של לוין ורוטמן יפגע בדמוקרטיה הישראלית