הגיעה העת להבין את מקלוהן

במאמר זה אני מתעניין יותר באופן שבו הבנו ואנו מבינים גם היום את מקלוהן – ולא באופנים שבהם הוא לפעמים אולי שגה או טעה. אני טוען שאנו צריכים להבין את מקלוהן תחילה, לפני שאנו דנים בתוכני דבריו. למשל, מן הראוי להשיב על השאלה התמימה: מדוע מקלוהן קרא לספרו "הבנת המדיה"? כיצד יתקבל היום ספר שייכתב על השפעות האינטרנט על התרבות ועל החברה ושמו יהיה "הבנת האינטרנט"? או "הבנת הטכנולוגיה הדיגיטלית"?

כמעט כל מי שכותב בהרחבה על הדטרמיניזם הטכנולוגי (כלומר, על ההשקפה שהטכנולוגיה משפיעה עלינו באופן החלטי, מבלי שתהיה לנו ברירה כלשהי לגבי השפעתה), מזכיר את מקלוהן כהוגה דעות בעל ההשקפה הזו. יש אפילו שטענו שהוא ייסד את הזרם הדטרמיניסטי בהקשר טכנולוגיות התקשורת, כלומר, המדיה.

בתחומי החינוך נוהגים, ללא שום הסתייגות, לפתוח מסמכים רבים בהצהרות מפורשות בסגנון, "טכנולוגיות המידע והתקשורת טלטלו את התרבות האנושית והניעו בה תהליכים של שינוי מכל היבט ובכל תחום" (למשל מלמד ועמיתיו, במסמך "תוכנית להתאמת המכללות להכשרת מורים לחינוך במאה ה-21" שהופץ למכללות לחינוך בשנת 2011). ובאותו האופן, אני מניח שרבים יגיבו "אבל בוודאי שמקלוהן הוא בעל השקפה דטרמיניסטית" ויתמהו על כך שאני בכלל מעלה לדיון ולבירור את סיווג השקפתו. אני חוזר ומדגיש כי במאמר זה אינני מעוניין בדיון בתקפות התפיסה הדטרמיניסטית (בזאת דנתי רבות במאמרים קודמים שלי) אלא בבירור מה היו טענותיו של מקלוהן בדיוק. מה הוא אמר ומה הוא לא אמר, במפורש.

במשך שנים רבות סברתי שאכן מקלוהן היה "דטרמיניסט טכנולוגי" מוצהר. אלא שיום אחד, כאשר רציתי להשתמש בספרו על "ערפילת גוטנברג" (1962), כחומר רקע לכתיבתי, נתקלתי במשפט תמוה בהקדמה (עמ' 3): "רחוק מלהיות דטרמיניסטי, אדרבא, המחקר הנוכחי, כך אני מקווה, יטיל אור על הגורם הראשי שבשינוי חברתי אשר עשוי להוביל להגדלה אמיתית של אוטונומיה אנושית" (תרגום שלי). צריך לקרוא משפט זה פעמיים-שלוש כדי להבין אותו כפשוטו. ובעמוד שאחריו, מצאתי את הדברים הבאים: "האדם, החיה הבונה-כלים, אם בדיבור או בכתיבה או ברדיו, היה מעורב בהרחבה של חוש זה או אחר שלו באופן שיפריע לכל שאר חושיו וכשריו. אבל לאחר שערך את הניסויים האלה, באופן עקבי, בני האדם נמנעו מלעקוב אחריהם בתצפיות" (שם, בעמ' 4). קל לדלג על ההערות האלה או סתם להתעלם מהן, כי הן נכתבו במבוא של הספר. אבל, הוא אומר כאן במפורש שלושה דברים חשובים ביותר הנוגעים להשפעת הטכנולוגיה על האדם, שכמה מהם אף הוגה דעות לא ביטא לפניו, ומעטים גם אחריו:

1. ראשית כול, הוא אינו מאמין שהשפעת הטכנולוגיה על האדם היא בלתי נמנעת, כי הוא מאמין במפורש בקיומו של גורם "אשר עשוי להוביל הגדלה אמיתית של האוטונומיה האנושית", וזאת גם תקוותו.
2. השפעת הטכנולוגיה קשורה באופן הדוק, וביחס הפוך, להבנת הטכנולוגיה, והאוטונומיה האנושית תלויה בהבנה זו, וניתן להגדילה באמת על ידי הגדלת ההבנה של הטכנולוגיה (ולכן, ההשפעה של הטכנולוגיה אינה הכרחית).
3. בני האדם אוהבים ליצור טכנולוגיות ולהשתמש בהן, אך אינם אוהבים לבחון את תוצאות השימוש ביצירותיהם.

הדברים נאמרים במפורש. אין צורך בפרשנות כדי לזהות את שלוש הטענות האלה.

מבין השורות האלה עולה גם טענה נוספת: שהשפעת הטכנולוגיה נובעת מבורותם של בני האדם ולא ממהותה של הטכנולוגיה. לכן, אחת מן השתיים תהיה נכונה. האפשרות הראשונה היא שתלמידיו של מקלוהן, אפילו הקרובים (כמו ניל פוסטמן ואחרים) או הרחוקים, פשוט, לא הבינו אותו. או, שבשלב מאוחר יותר, למשל כפי שרובנו סוברים, כפי שהתבטא בספרו היותר פופולרי על "הבנת המדיה" (שיצא בתרגום עברי בשנת 2000), הוא פשוט שינה את דעתו, והגיע למסקנה שבכל זאת הטכנולוגיה משפיעה עלינו מבלי לאפשר לנו להיות חופשיים מהשפעתה. אלא שאם נקרא בדקדקנות, נוכל לגלות שבספרו המאוחר, משנת 1964, מופיעים כמה רמזים ברורים למדי לכך שהשפעת הטכנולוגיה היא על מי שאינו נזהר ולא על כל מי שמשתמש בה. הצבעתי על רמזים אלה במאמריי הקודמים.

אין ספק שמה שמקלוהן ביטא בשנת 1962 היה נועז למדי. הוא לא היה הראשון שדן בהשפעות הטכנולוגיה, או הכלים, או הטכניקות. אבל אף אחד מהאחרים לא ייחס חשיבות להבנת הטכנולוגיה עצמה כגורם שהוא "הגורם הראשי שבשינוי חברתי אשר עשוי להוביל להגדלה אמיתית של אוטונומיה אנושית". מובן שאין חידוש ברעיון שהבנה היא תנאי עיקרי לחופש האדם. אבל, בהקשר של השימוש במכשירים חדישים, מדובר בתנאי שאיננו כל-כך פופולרי: הבנת המדיה. עד היום מתעלמים מרעיון זה גם במכללות האקדמיות לחינוך כשבידיהן מופקד הכלי היעיל ביותר לשינוי חברתי: החינוך להבנה.