כשאלוהים רוצה לשחק

הסבר תוצאות הבחירות באמצעות דימיון פרוע
תמונה של יגאל
יגאל אפרתי

הבחירות עברו, התוצאות נודעו והעולם חישב להמשיך בדרכו. ישוב הייתי בדירתי הצנועה, מתעלם מכל הרחש-בחש בטלוויזיה וברדיו, מפנים את התוצאות הקשות בעיניי של ההשתלטות הדתית על כל מרחבי התרבות והידע בארץ, של קריסת מערכת החוק והמשפט, ליבוי השנאה והשיסוי ומכין את עצמי לבחור במה שיש ושאין לשנותו, עד שאפשר יהיה לשנותו.

נקישה בוטחת בדלת, ואני קמתי ופתחתי. בפתח ניצבה השכינה. מיד זיהיתי אותה לפי עמוד האש שניצב לצידה. "אממממ, חוששני שלא אני האדם שאתה מחפש, אדון עולם. אין לי איתך כל שיג ושיח. האם באת לפגוע בי? למה בחרת בי? לך חפש את מי שעבורם אתה כוס התה שלהם. שיהיה לך יום טוב ולהתראות בגיהינום." והתחלתי לסגור הדלת.

"כתר לי זעיר ואחוך, כי עוד לאלוה מילים," רעם הקב"ה בקולו. נו באמת, עברית מקראית במקום סתם לומר "חכה רגע, כי אני רוצה להגיד לך משהו". טוב, אם זה מה שהוא רוצה, הרי הוא כול-יכול, למה להתווכח?

"אם זכור לך," אמר א', "אתה אומר כל הזמן לאנשים שמאמינים בי, שאם הם יראו אותי, שיגידו לי שאתה מבקש לדבר איתי כי יש לך בטן מלאה עליי. האם זה נכון?"

כאן הבנתי שהסתבכתי עד למעלה מראשי. במקרה כזה, הדרך הטובה ביותר היא התקפה. "בוא נסכם שאתה אמנם אלוהים, שחרון אפו יכול להשמידני בשנייה, עם עמוד האש הזה, אבל אם אתה כבר כאן, בוא, היכנס ושב על הספה. רק אל תטיל עליי אימה ופחד עד שאומר את שעל ליבי".

אללה חייך, ככל ששרירי הפה האחראים על החיוך הצליחו לעזור. "אני רואה שהשפה המקראית מלחיצה אותך, אז אשוחח איתך בדרך שאתה תבחר." אמר ולא יסף, משאיר לי את הבמה.

"יש לי לב מלא עליך, על האסונות שהפלת על העולם, על האנשים שבחרת לדבר בשמך, שרק הוסיפו לכאב שאתה יזמת, על עשרת הדיברות שכנראה לא באמת התכוונת שכל האנשים יצייתו להם. הרי היה ברור לך שיהיו אלו שלא יצייתו ויאמללו את כל התמימים שכן יאמינו להם. הרי יש כל כך הרבה רצח, מעשי שוד, אונס, גניבה, חוסר כיבוד הורים ובעצם כל הפרה אפשרית של עשרת הדיברות, בכמויות מסחריות, ואתה רואה ומתעלם. את הזעם שלך אתה מפעיל רק כשפוגעים בשם שלך, ואז מלחמות הצלב והאינקוויזיציה וכל הנציגים שלך מתעוררים להרוג עוד ועוד אנשים." הוד אלוהיותו שתק וסימן לי להמשיך.

"יש לי שאלה מקדימה," אמרתי. "האם כל המופעים של אלוהים וGOD- ואללה והאלילים השונים הם רק תלבושת שונה שלך, או שיש עוד כמה אלוהימים שמסתובבים בסביבה?"

"זה רק אני," הבטיח ה"אדיר הוא". "נראה לי נוח יותר לחלק את האנושות למגזרים שונים, כדי שיהיה מעניין".

"אתה יודע," אמרתי לו, "אם אני משנה את המבט האינטלקטואלי שלי, מתעלם ממה שאתה מוכר כהבטחה לחיים טובים אחרי המוות או בגלגולים הבאים ומסתכל עליך כעל זקן בודד, עייף, מתוסכל שכבר עידנים מ ש ע מ ם  לו והוא תר אחרי קצת פלפל בחיים, אני נזכר במשחק שנקרא חוות הנמלים, שבו ילד יכול לעקוב אחר החיים של נמלים בקופסה. נמלים אלו נתונות לחלוטין לחסדיו. ברצותו מאכילן, ברצותו מענן וברצותו גם הורגן. איזה כיף לילד, הוא מרגיש כמו… בעצם כמוך. אולי בגלל שיצרני המשחק למדו ממך ונתנו לכל ילד את האפשרות להיות אתה. איזה אושר עבור הילד. אבל למרבה הפלא בסוף המשחק נמאס על הילד, הוא מחסל את הנמלים וזורק את המשחק לפח. האם זה מה שאתה מתכנן לנו?"

הבורא חייך, קם על רגליו ופנה לצאת מהדירה. לפני שנעלם כלא היה, הספיק לומר, "אני שמח שמישהו מבין זאת ומאפשר לי לסיים סוף סוף את המשחק המטופש הזה. ידעתי שזה מה שיהיה ולכן גרמתי לתוצאות הבחירות האלו. הנה ספוילר".

ב-DNA של הממשלה שתקום כתוב באותיות של אש "END OF GAME".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

    1. תודה על המשוב, שמח שנהנית.
      יש שיאהבו בגלל הסיום הפסימי.
      "קונטרול, אלט דליט". כמה פעמים השתמשתי בזה, סימן שכדאי.

  1. אם לאלוהים היה מאמן טוב, הוא היה מפסיק לחיות בסיפור רע ובוחר בסיפור טוב שבו הוא מניח לכולנו בשקט, כי אנחנו שלמים ומושלמים. כל הבלגנים זה בגללו.

    1. לאמיר. זה פוגעני? שלא יקראו, אז לא יפגעו.
      זה נראה לך טקסט פוגעני? מה עם הדברים של בעלי הכיפות השונות? סמוטריץ, בן גביר, מעוז ודומיהם שמטנפים את השיח הישראלי במדיה הציבורית הרחבה? זה לא פוגע ברגשות האנשים ההגונים? אשמח לראות, היכן דרשת מהם לצנזר את עצמם.
      אני מדבר על אלוהים. האם הוא זקוק לעזרתם מפני? מוזר. אבל ברור שהצבוריות הישראלית צריכה הגנה מפניהם. לשם אתה מוזמן לשים פעמיך.

    1. לשואל/ת. הסיפור שלי הוא משל, והוא מביע את החרדה הגדולה בה אני ואנשים הגונים ובעלי תרבות של קיום חברתי וכלכלי תומך, שרויים בה. התשובה היא שאני אכן מאמין בכך. לא כסוף העולם ואפילו לא כקיצה של המדינה, אלא הסוף של מדינת ישראל כפי שמקימיה וביניהם הורי, חזו ובנו אותה.
      המשל הוא הסיפור, הנמשל הוא מותה של התרבות, הערכים, האנושיות וכל מה שעמד בבסיסה של מהותה המערבית אירופית של המדינה, כפי שמייסדיה חלמו. מבחינתי הפיכתה של ישראל למדינת לבנט, דתית, אלימה וכוחנית, לא דמוקרטית בעליל, זו מותה של המדינה. ה End of game של החלום הציוני ואני לא רואה כיצד הדברים יכולים להשתנות.

  2. כתבת משהו אחר ומיוחד, שיש בו גם מסר מאוד ממשי ועכשווי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של נח

על סף תהום

בקרוב נדע אם אנחנו כבר נמצאים בדיקטטורה

תמונה של אביה

מהפכה או רפורמה?

בליץ החקיקה של לוין ורוטמן יפגע בדמוקרטיה הישראלית