תהליך קבלת החלטות: בחירה ומחויבות

תוצאות הבחירות האחרונות החזירו אותי למחוזות שנות לימודיי, כאשר התמודדתי עם המודלים התאורטיים השונים של תהליכי קבלת החלטות. אנחנו מקבלים החלטות יום, יום וכמעט שעה, שעה. איך המנגנון הזה עובד? איך אנחנו מתמודדים עם לחצים מנוגדים כשאנחנו צריכים לקבל החלטה במצב שיש בו "פנים לכאן ולכאן", כשהתשובה איננה שחור ולבן? איך מקבלים את ההחלטה הנכונה? ובעיקר, כיצד מתמודדים עם התוצאות? מדוע בוחרים חברי קיבוץ להצביע לבן-גביר? או מדוע אדם חילוני מושבע מצביע לקואליציה של חרדים? התשובה איננה פשוטה. אפלטון כבר אמר שאין תשובות פשוטות לשאלות מסובכות.

החלטות מתחלקות לשני סוגים עיקריים: החלטות חשובות, והחלטות משניות או יום-יומיות. החלטות חשובות נוגעות למערכת המשאבים שלנו, לדרך החיים שלנו, לאנשים שסביבנו. אלו הן גם החלטות "מסוכנות", כי הן לרוב בלתי הפיכות או בלתי ניתנות לשינוי, ומובילות לתוצאות ארוכות טווח שישפיעו על חיינו, אולי לתמיד.

לדעתי, ההבדל בין אדם חכם לאדם לא-חכם הוא היכולת להבדיל בין החלטה הפיכה להחלטה בלתי הפיכה. האם מרב מיכאלי הבינה שהיא בוחרת בהחלטה בלתי הפיכה? אילו הייתה מתאחדת עם מרצ – זו הייתה החלטה הפיכה. אילו איילת שקד הייתה בוחרת להצטרף לליכוד – זו הייתה החלטה הפיכה. שתיהן בחרו בהחלטה בלתי הפיכה והפסידו. בן גביר וסמוטריץ' בחרו בהחלטה הפיכה, והצליחו. האמצעים שאנחנו נוקטים כדי להגיע להחלטה הנכונה כרוכים בקשיים רבים, הדרך לרוב קשה אבל היא תוביל אותנו לתוצאה הרצויה, דהיינו, לקבלת ההחלטה הנכונה.

אבל כיצד נבטיח שאנחנו בדרך הנכונה לקבל את ההחלטה הנכונה? המומחים לקבלת החלטות מציעים כמה תנאי יסוד. ראשית, לשים לב לסביבת התהליך. עלינו להבטיח שהסביבה הקרובה לנו, שהחלטתנו חשובה גם לה, לא תשפיע עלינו לאבד מהאובייקטיביות השיפוטית שלנו. כשאנחנו ניצבים בפני בחירה מבין כמה אפשרויות עלינו לשמור על אובייקטיביות בניתוח כל הנתונים.

אסור לשקול קבלה של החלטה מסוימת מטעמים סובייקטיביים, כמו למשל חשש מלהעליב מישהו או מחשבה ש"זה מה שמישהו היה רוצה או לא רוצה", אסור לקבל החלטות כדי למצוא חן בעיני מישהו אחר, וכדומה.

עלינו להיות בטוחים בהגדרת המטרות שלנו – "אל תתבייש במטרות שלך" אומר פתגם סיני חכם. עלינו להביא בחשבון שכל אפשרות שנבחר תספוג ביקורות, ולא תמיד מחמיאות.

הדבר החשוב ביותר הוא להיזהר בקבלת החלטות גדולות. אלו החלטות בעלות השפעות לטווח ארוך, ואשר התוצאות שלהן אינן ניתנות לשינוי או לביטול. החלטות כמו רכישת דירה, לקיחת משכנתא, חתונה או גירושים הן החלטות הרות גורל, בעלות חשיבות מכרעת לגבי העתיד, ובמרבית המקרים אי-אפשר להתחרט עליהן, לבטלן או לשנותן. אלו הן החלטות "קשיחות" – IRREVERSIBLES. אי אפשר, למשל, לשנות הצבעה בבחירות אחרי שכבר הצבענו.

תנאי יסוד שני הוא איסוף כמה שיותר אינפורמציה בנושא לפני קבלת החלטה חשובה. ככל שתהיה לנו יותר אינפורמציה הסיכוי לקבל החלטה נכונה גבוה יותר. האם הייתה לאיילת שקד כל האינפורמציה על הבוחרים? סביר להניח שלא.

תנאי יסוד שלישי, לאחר בחינת האינפורמציה והנתונים, הוא הערכה מעמיקה של כל חלופה אפשרית, גם חלופות בעייתיות מבחינתנו. למשל, שיתוף פעולה עם הערבים ודאי לא היה לטעמו של נתניהו בסיבוב הבחירות הקודם, אבל הוא היה מוכן לחלופה זאת כי באופן רציונלי היא הייתה המוצלחת ביותר.

לסיכום הנושא, מומחים בקבלת החלטות בנו מודל של שבעה שלבים בקבלת החלטה נכונה: בחינת מגוון רחב של אפשרויות; הגדרת מכלול המטרות; בחינת הסיכונים והמחיר הכרוך בתוצאות שליליות שעלולות לנבוע מההחלטה (כמו תגובת ארה"ב, או האו"ם); איסוף מידע; הערכה מקצועית ושיפוט מקצועי של המידע; בדיקה נוספת של המחיר מצד אחד והרווח מצד שני, הנובעים מכל חלופה אפשרית; הכנת תוכנית ביצוע תוך הבטחת קיום תוכנית חלופית או תוכנית משנה, למקרה של בעיות בלתי צפויות.

במדינת ישראל, כמובן, יש צורך עליון בהכנת תוכנית משנה – PLAN B , כי שום דבר בישראל לא הולך לפי התוכנית. אצלנו אימפרוביזציה היא שם המשחק.