מעשה בבובה

סיפור קצר על רב-חובל ו"רוח הקודש"
תמונה של קימל
פרופסור גיורא קימל

ג'והן הנרי ג'והנסון היה אנגלי בגיל העמידה, בן לתחתית המעמד האנגלי העליון (אביו היה סֶר). עובדה זו הספיקה לו כדי להיות קצין בחיל הים הבריטי ולפקד על פריגאטה, אך הסיכויים שלו להיות אדמירל היו אפסיים, ולכן הוא פרש מחיל הים בגיל 40 עם קצבה צנועה אך מספקת לג'נטלמן רווק שרוצה חיים שקטים בלי לעבוד.

שידכו לו אישה נכה בת של לורד ומאוד עשירה. לאחר הנישואים נכונו לו חיים נוחים מאוד, אך הוא הרגיש שהשעמום אוכל אותו. אשתו, שחלתה בילדותה בשיתוק ילדים, הייתה מרותקת בשל כך לכיסא גלגלים. היא אהבה אותו מאוד אבל היא חשה שהוא מרגיש כמו דג ביבשה. ג'והנסון לא הפסיק לתאר את חוויותיו כמפקד כלי שיט צבאי, שכללו מסעות לכל מיני ארצות ותמרונים בים ובאוקיאנוס. הוא היה שייך למערך של שמירה על החופים ולא השתתף בשום קרבות או מבצעים מלחמתיים.

לבסוף אשתו האוהבת סידרה לו משרה של רב חובל באוניית תובלה שמעבירה סחורות דרך האוקיאנוסים והימים. ג'והנסון קיבל את המשרה בשמחה. סוף סוף הוא יצא למרחב כמפקד אונייה, ללא מפקד אחר מעליו, כמו אדמירל.

עם הזמן הוא נוכח לדעת שיש הבדל גדול בין השירות שלו בצי ובין עבודתו הנוכחית. הפעילות בצי כללה נסיעות קצרות ושהיות ארוכות על החוף. בזמן השהיות נדרשו המלחים ואנשי המקצוע לקרצף היטב את הפריגאטה, לנקות ולשמן את כל כלי הנשק שעל סיפונה ולהחליף את התחמושת, בעוד הוא בילה בנעימים בעיר החוף וגם השתתף בפגישות מקצועיות ובטקסים. לעומת זאת, האונייה שלו בצי הסוחר שהתה תקופות ארוכות מאוד בים ועגנה מפעם לפעם לזמן כה קצר, כך שהעבודה האדמיניסטרטיבית שהוטלה עליו לא השאירה לו זמן פרטי לבלות.

בעיקר הציקה לו הפרישות שנכפתה עליו, חודשים הוא לא ראה אישה. באחת העגינות, כאשר חיכה לתורו להסתפר, דפדף ג'והנסון במגזינים שהיו מונחים לצידו, באחד מהם ראה פרסומת לבובת מין במחיר של כ-400 דולר. כשיצא מהמספרה וצעד חזרה לנמל לקראת ההפלגה הבאה, עבר ליד חנות לאביזרי מין. בחלון הראווה הוצגה בובת מין שמחירה המקורי היה 300 דולר, אבל עכשיו היא נמכרת בהנחה של 50%. הוא נכנס לחנות. המוכר שיבח את הסחורה שלו בלהיטות: "אתה כל כך תיהנה, ששום אישה אמיתית כבר לא תספק אותך". בלי לחשוב פעמיים ג'והנסון קנה את הבובה המתנפחת ארוזה בקופסה מוסווית כבונבוניירה.

בדרך עלה במוחו רעיון. הואיל ויום ההפלגה חל במקרה בתאריך ההולדת של אשתו, הוא החליט לקנות בחנות סמוכה כמה בונבוניירות אמיתיות והרבה בקבוקי ויסקי וביקש שישלחו אותם לאונייה. את הבובה המתנפחת הוא הביא בעצמו, והחביא אותה מתחת למיטתו ולצידה גם כמה מבקבוקי הוויסקי שקנה.

ג'והנסון הכריז על מסיבונת לכבוד יום הולדתה של רעייתו וחילק את הבונבוניירות והוויסקי בין המלחים והקצינים. כמה מלחים גילו את הבקבוקים שהסתיר מתחת למיטתו, הם לא העזו לגנוב יותר משלושה, כדי שרב-החובל לא ירגיש בהיעדרם, למרבה המזל את הקופסה עם הבובה הם לא ראו. בזמן ההפלגה החל רב-החובל ליהנות מהבובה המתנפחת, אם כי הוא הבין שהמוכר קצת הגזים. היא אומנם סיפקה את הצרכים הפיזיים שלו, אך לא מעבר לכך, כפי שהמוכר ניסה למכור לו.

חלפו כתשעה חודשים, הפריגאטה עגנה באחד החופים. המלחים מיהרו לחוף והתפזרו לכל עבר למלא את המצברים שלהם. על אחד מהם התנפלה האישה הקבועה שלו באותה עיר נמל ושמה לו ביד צרור, לא פחות ולא יותר – תינוקת, ואמרה לו: "לאחר שעשית לי ארבעה ילדים, עשית לי עוד ילדה, אני לא יכולה לטפל לבד בחמישה ילדים. קח את התינוקת לאונייה ותטפל בה אתה. ואל תחפש אותי, שיניתי כתובת". האישה ברחה ונבלעה בין הסמטאות והוא נשאר עם התינוקת ולא ידע מה לעשות. בלית ברירה חזר המלח לאונייה והניח את התינוקת מתחת למיטת רב-החובל במחשבה שהוא כבר ימצא דרך לטפל בה.

האונייה הפליגה שוב בדרכה ליעד הבא. המלח ציפה שבזמן הקרוב יודיע רב-החובל שמצא נוסעת סמויה – תינוקת. הוא התכונן להתנדב לטפל בה בעצמו. להפתעתו רב-החובל לא אמר דבר. לא יכול להיות שרב החובל לא מצא את התינוקת. תינוקות הר בוכים לעיתים קרובות. האם הוא חנק אותה והשליכה לים? באחד הימים הוא התגנב לחדרו של רב-החובל לחפש את התינוקת, אך מתחת למיטה היו רק כמה בקבוקי ויסקי ובונבוניירה. לרווחתו, לאחר שעזבו את נאפולי, אסף רב-החובל את כל המלחים והקצינים והציג בפניהם את התינוקת. הוא סיפר שקיבל אותה לאימוץ מאחת הכנסיות. רב-החובל לא ביקש עזרה בטיפול בתינוקת, נראה שהוא לקח זאת על עצמו.

כאשר האונייה עגנה שוב בעיר הנמל שבה קנה את הבובה המתנפחת, מיהר רב-החובל לחנות וחיפש את המוכר. המוכר זכר את רב-החובל ושאל: "קרה משהו לבובה? שכחתי להגיד לך שלבובה יש אחריות בלתי מוגבלת ואם היא לא מתפקדת, נחליף לך לאחרת בחינם". "לא זה" אמר רב-החובל. "למה לא אמרת לי שיש צורך להשתמש באמצעי מניעה? הבובה נכנסה להיריון וילדה לי בת. אתה לא מתאר לך כמה היה לי קשה להסתיר אותה עד שהגענו לנאפולי. סך הכול אני מאושר שיש לי תינוקת מזרעי, וכבת שלי היא זכתה לטיפול דיסקרטי ומסור. כשהגענו ללונדון אשתי העקרה שמחה לאמץ אותה – כתינוקת שנאספה מכנסייה – מובן שעכשיו אני נזהר. פנצ'ר אחד זה מספיק".

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

9 תגובות

    1. אם כל כך הרבה בני אדם מאמינים שאדם נוצר מעפר, שחוה נוצרה מצלע של אדם וששרה ילדה את יצחק בגיל בו אין מקבלים לדיור מוגן, אז למה לא להאמין שבובה מתנפחתיכולה להוליד תינוקת?

    1. הי גיורא,
      את הכישרון הספרותי שלך, אני כבר מכיר.
      סיפור נחמד מאד. אפשר היה להשמיט כמה פרטים מסרבלים, אבל בסך הכל, מעורר חיוך ומהנה. יישר כוח.

  1. הקוראים הנדהמים שלא יודעים איך לאכול את הסיפור- צריכים כבר להכיר את גיורא, הוא זורק משהו למים ומאפשר לכול אחד להסיק מסקנות ולהפיק לקחים אישיים כפי תפיסת עולמו. ומי שיתאמץ – יוכל לפתח את הסיפור לסדרת טלוויזיה, עם חיוך שלאחר סגת הבחירות..

      1. הכוונה שלי היא שבניגוד לסיפור שלי שהוא בדוי ואינני מנסה לשכנע אף אחד שבאמת בובה מתנפחת יכולה להרות וללדת, כל מיני סיפורים שמנוגדים לכל הגיון קיימים במקרא וציבור רחב מאד מאמין בהם ואף מנסה לשכנע את הספקנים בנכונותו. לדעתי -כדוגמא – המזוזות שמתקינים בארץ על כל דלת בבניינים הציבוריים כדי שישמשו כאמצעי אבטחה , זה לא פחות הזוי מבובה שמעמידה צאצאים או כמו הסיפור הנחמד של אביבה על סירים אשר יכולים ללדת ולמות.

  2. מזכיר לי את הסיפור הקווקזי:
    בכפר של מולא – נסרדין חי איש קמצן שלא אהב לתת את החפצים שלו לאף אחד , אבל אהב מאוד לקבל חפצים של אחרים . החליט מולא – נסרדין ללמד לקח את האיש הקמצן . מה עשה ? יום אחד הלך מולא – נסרדין אל הקמצן ובקש ממנו שישאיל לו סיר גדול כדי לבשל בו אורז . בהתחלה לא רצה הקמצן להשאיל את הסיר , אבל אחרי שמולא – נסרדין בקש והתחנן , נתן לו הקמצן בלי רצון סיר גדול וישן . למחרת בבקר החזיר מולא – נסרדין לקמצן את הסיר הגדול ויחד עם הסיר הגדול נתן לו גם סיר קטן . כשראה הקמצן את הסיר הקטן הוא התפלא מאוד . " למה אתה מתפלא כל כך ? " שאל מולא – נסרדין את הקמצן , " כשהסיר הגדול שלך היה אצלי הוא ילד סיר קטן ; לכן אני נותן לך בחזרה שני סירים . " הקמצן שתק ולקח בשמחה את שני הסירים . כעבר שבוע שוב בא מולא – נסרדין אל הקמצן ושוב בקש ממנו שישאיל לו סיר גדול כדי לבשל אורז . הפעם מולא – נסרדין לא היה צריך לבקש ולהתחנן . הקמצן נתן לו מיד את הסיר הגדול והיפה ביותר שלו . הוא חשב בלבו שגם הפעם הוא יקבל ממולא – נסרדין שני סירים במקום הסיר האחד. למחרת חיכה הקמצן למולא נסרדין לשוא. לבסוף הוא הלך לביתו ואז מולא-נסרדין אמר לו שהסיר מת. "איך סיר יכול למות"? צווח הקמצן. "סיר יכול למות בדיוק כמו שהוא יכול ללדת" ענה מולא-נסרדין.
    https ://school.kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=92696343#8.1209.2.default

  3. אם התחלנו אז בואו נמשיך בסדרת "לא יאמן כי יסופר" או כמקובל במקומותינו "לא יעלה על הדעת ש.."
    ראש הממשלה יהיה מי העומד למשפט בגין סדרת אישומים בעייתית בהמעטה, את תיק האוצר מייעדים למי שנשפט והורשע פעמיים בהתנהלות פיננסית פסולה, משרד הפנים ימסר כנראה למי שנשפט בגין פעילות טרור,
    והתובע את משרד הביטחון הוא אחד שנמנע מאד משירות צבאי ממשי. וזו רק תחילתה של הרשימה..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של עוזי

אובדן רגש הבושה

המנהיגים כיום מתנהלים בעולם פוליטי חסר בושה

דילוג לתוכן