הרעיון שבמדע האמפירי יכולים להתקיים מושגים לא תצפיתיים (כלומר, מושגים שאינם מוגדרים על סמך תצפיות) נדון במאמר קודם שהופיע באתר הזה על מושגים מדעיים שחורגים מן התצפיות.
אפלטון (במאה ה-6 לפני הספירה), בעזרת דוגמה ידועה של חולשת החושים בהערכת חומם של מים, הצליח לשכנע דורות רבים של חוקרים והוגי דעות שאין טעם להעמיד מחקר על תצפיות התלויות בחושים. למעלה מאלפיים שנים אחרי-כן, במהפכה המדעית אשר לה תרמו גליליאו, קופרניקוס, בייקון, ניוטון והויגינס, הביקורת האפלטונית על אמינות החושים התערערה והתצפיות האנושיות הועמדו במרכז הזירה המדעית. והנה, מושגים לא תצפיתיים והיפותטיים, שנבנו באמצעות חשיבה דווקא בכיוון הפוך לכיוון הסקת המסקנות, נשארו בזירה זו. תפיסת קיומו של עבר שבו התרחשו אירועים הרלוונטיים לתכנים של חוקים מדעיים היא דוגמה בולטת למושגים כאלה.
אם העבר איננו ניתן לתצפית או מוחשי כמו השולחן שלידו אני יושב כעת, אז מה המשמעות של דו"חות מעבדה על ניסויים שבוצעו בעבר? דו"חות אלה אינם מדווחים על ניסוי שמתרחש בזמן הווה אלא על ניסוי שהתרחש בעבר של מועד הדיווח. אירועי העבר שרויים מחוץ לטווח התצפיות שאנו עורכים בהווה. ללא מכונת זמן איננו יכולים לערוך תצפיות בעבר ולקבל בהווה את תוצאותיהן. אולי פעם נוכל לעשות זאת, כאשר נתמודד עם קשיי הנסיעה בזמן. עד אז, אנו יכולים אישית רק לזכור את העבר ולהסתמך על כמה מקורות כדי להצליב דיווחים על מה שהתרחש בו. אנו יכולים גם לחזור על הניסוי.
תפיסת העבר מתבססת על הזיכרון האישי של עדים לאירועי העבר ועל תיאוריות המקשרות את ממצאי התצפיות שבהווה עם אירועים (היפותטיים) שהתרחשו בעבר, לפי הבנתנו ואמונתנו, השוררות בהווה. הזיכרון הוא, כמובן, תופעה שכלית. ברטרנד ראסל באפיון החקירה המדעית בספרו "על הידיעה האנושית: הטווח שלה ומגבלותיה" (1984) חשף את העובדה שכל תצפית מבוססת על תופעות שכליות וסובייקטיביות, ולכן המחקר המדעי של מדעי הטבע, אשר מבוסס על תצפיות, נסמך תמיד על תופעות סובייקטיביות. הסובייקטיביות של בסיס התצפיות במדע השכל איננה שונה מהסובייקטיביות של בסיס קיומו של העבר.
אם כך, העבר בגדול הוא תופעה שבסיסה הוא סובייקטיבי, אבל מעמד קיומה המדעי הוא מעמד של השערה שאמיתותה חורגת מהתצפיות הנוכחיות שלנו. כדי לתת לעבר מעמד של מושג מדעי נדרשת בדיקה אמפירית מבוססת תצפיות. והנה, אף שבדיקה זו לא נערכה מעולם באופן מסודר, העבר מתפקד כמושג מרכזי במדעים רבים שעוסקים בחקר תהליכים המתרחשים לאורך ציר הזמן. למשל בתחומי דעת כגון היסטוריה, ארכיאולוגיה, ביולוגיה, אסטרונומיה, מדעי כדור הארץ, מדעי החלל (אסטרופיזיקה) , כלכלה, חינוך ומדעי החברה – אלו הם תחומים שאינם יכולים להתקיים בלי התייחסות לזמן, או לעבר. שימו נא לב שברשימה זו נכללים מדעים מפותחים מאוד, כמו הביולוגיה והאסטרונומיה, ומדעים או תחומי חקר מאותגרים, כמו חינוך ומדעי החברה. כלומר תפקוד הזמן בתוֹכנוֹ של תחום דעת נתון אינו עוזר לנו להבחין בין תחומי דעת מפותחים לבין תחומי דעת מאותגרים. קיימים גם תחומים שאינם מדעיים בכלל, למשל תחומי הסִפְרוּת, הבימה והקולנוע, שבהם לזמן יש תפקיד משמעותי מאוד. כך או כך העבר מקובל כחלק ממשי של המציאות המדעית ולכן הוא מהווה גם דוגמה לכך שתופעות שכליות יכולות לספק ממצאים ותופעות שהם חלק מהמציאות המדעית.
הבעייתיות של מושג העתיד מורכבת יותר מבעייתיות מושג העבר. אלה בעיות נבדלות משום שאנו מתייחסים אל העתיד כמכיל אירועים שעדיין לא אירעו. אבל כל אירוע בעתיד, ללא יוצא מן הכלל ובהכרח (אלא אם כן נצליח לממש את הפנטזיות של סיפורי המדע הבדיוני), יגלוש אל ההווה וייהפך לאירוע בהווה, ואז יאפשר את בדיקת השערותינו לגבי אירועים קונקרטיים עתידיים. ולכן הצלחה של ניבויים מדעיים מהווה הישג מדעי. מצד שני, בפיזיקה, אם נהפוך את כיוון הזמן, חוקי הטבע לא ישתנו. לסימטרייה של חוקי הפיזיקה ביחס לעבר-עתיד יש משמעות חשובה. ממנה ניתן להסיק את חוק שימור האנרגיה. זהו רק חלק מתוצאות התגלית העצומה של אמי נטר בדבר הקשר שבין סימטריות לבין חוקי שימור בפיזיקה.
רעיון העבר גם קשור אל רעיונות בעייתיים אחרים, כמו מושג הסיבתיות (או מושג ההשפעה), ובתוכו נכלל גם מושג הטיפול הרפואי. למרות כל זאת, העבר מתחמק מהחקירה המדעית המסודרת, ובכל זאת הוא מקובל מבלי שנעלה בדעתנו שמדובר ברעיון שאינו ברור כלל וכלל.
11 תגובות
משהו לא ברור לי איך אני יכול לבדוק בפועל משהו שהתחולל לפני מאות או אלפי שנים או יותר
פרופ' שפי גבעון היקר,
אתה כותב מאמר רווי בהתפלפלות פילוסופית שבו אתה סותר את עצמך ובמידה רבה של וודאות יכניס בלבול בלתי ניתן להבנה בקרב הקוראים. בראש המאמר הנך מכניס את אפלטון שלדעתך הצליח לשכנע דורות רבים של חוקרים שאין להסתמך, בתהליך הסקת מסקנות מחקרי, על חושים. אבל על פי אותו היגיון מנין עלינו לדעת שבאמת היה פעם אחד שקראו לו אפלטון? אולי זו פיקציה היסטורית שלא ניתנת להוכחה כפי שאי אפשר להסתמך, כפי שאתה כותב, על מחקר היסטורי בשל חוסר היכולת לקיים עליו תצפית כפי שניתן לקיים על השולחן שלידו אתה יושב.
ובכן, כבר במשך כ- 70 שנים, מאז שהתגלה פחמן 14 שבעזרתו גיבשו את שיטת התיארוך הרדיולוגי ניתן לא רק לצפות בעבר באמצעות מחקר ארכאולוגי אלא גם לחשב את גילו בדיוק בהחלט מתקבל על הדעת על פי זמן מחצית החיים של פחמן 14 שכמויות זעירות ממנו נמצאות בשרידים ארכאולוגיים של חומר אורגני. כך, וזו רק דוגמה אחת, אפשר לבסס מחקר היסטורי ולהגיע לתוצאות מדויקות למדי.
לגבי העתיד – הסיפור שונה לחלוטין. אין שום משמעות, כולל גם שאין שום אפשרות, להפוך את הכיוון של זרימת הזמן. על כן כל ניסיון להסיק איזו שהיא מסקנה כלפי מה שיקרה בעתיד אינו אלא ספקולציה הנמצאת בדמיונו של העתידן. אם מאן דהוא מתכוון להסתמך על עתידנות, למשל בעת קניית ניירות-ערך בבורסה, הרי הוא שם את עתידו על קרן הצבי.
ליצחק, תודה על הערותיך.
בשום מקום לא אמרתי שהעבר הוא פיקציה או שלא ניתן לחקור אותו מדעית. מה שאמרתי שהתצפיות שלנו הן תמיד בהווה אבל הן מיידית גולשות לעבר וברגע שמדובר באירוע בעבר אנו נזקקים לתיאוריה מדעית כמו ביחס לכל מושג (רעיון) היפותטי (כמו האטומים כולל פחמן 14) ודרכה אנו בונים את העבר לרבות התיארוך הרדיולוגי. כמה פיסיקה נדרשת להבנה כדי להבין ולבסס את התיארוך הרדיולוגי?
הנקודות המרכזיות של מאמרי הן שהעבר נתפס דרך תהליכים סובייקטיביים (כמו הזיכרון שלנו) ושהוא מושג היפותטי, לא פיקטיבי.
ההבדל בין מושגים תצפיתיים למושגים היפותטיים חשוב להבנת התיאוריות המדעיות ומקומה של התצפית בהן. ואין זה התפלפלות פילוסופית. אם תרצה ללמוד עוד על בעייתיות המחקר ההיסטורי, אני מציע לך לקרוא את ספרו של יוסף דן "תורת הכאוס ומדע ההיסטוריה" שבו יוסף דן טוען למעשה שההיסטוריה אינה יכולה להיות מדעית בגלל שיש לה מאפיינים כאוטיים. הוא גייס לשם כך תורה עלומה שנקראת "תורת הכאוס" שאוהבים להתייחס אליה מבלי לדעת אפילו חוק אחד שלה על בוריו.
מאמריך מחייבים מחשבה והבנה
בכל פעם שעולה מאמר שלך קמים הבלתי מבינים ומגלים עד כמה הם לא מבינים את מה שכתבת וזה בלי קשר למידת הסכמתם לכתוב
המאמר הזה אינטנסיבי וגדוש בנקודות חשיבה מעניינות מאד המצריכות זמן לבודד אותן ולהתייחס אליהן.
אם לדון בנושא הסובייקטיביות לגבי ההסטוריה, אנו יודעים שבעבר אלה שרשמו את "תולדות…" היו אינטרסנטים שעבדו אצל השליטים וסיפקו נראטיב משבח. אפילו היום עם כל התיעוד, יש תופעה של גריסת מסמכים…
צנזורה היתה תמיד קיימת מצד הדת, אידיאולוגיה, אינטרס וכ' וכ'. היום יש פייק ניוז ורשתות חברתיות בה כל אחד כותב מה שבא לו. העירוב בין שכל, רגש, רצונות ותאוות משבש הכל בתחום הנכלל במה שקוראים "תרבות".
לגבי המדע, אנחנו לא יכולים לפרוץ את הצפיה האנושית, וכאן בא עיקרון ההפרכה. אם כל מי שעושה ניסוי מסויים מגיע לאותה תוצאה (באותם תנאים) זה חוק מדעי גם אם זה סובייקטיבי מבחינת הבדיקה האנושית.
לאביבה היקרה
נכון מאד. גם דברייך לגבי עיוות ההיסטוריה על ידי אינטרסנטים וגם הערותייך כלפי מה שקורה ברשתות החברתיות. אולם נכונה ביותר היא הערתך על תוצאות ניסוי שנערך באותם תנאים. שיטת מחקר זו מצליחה למיין את האמיתות מהמופרכות. רק כך המדע היה יכול להתקדם ולהביא את המין האנושי להישגים ללא תקדים. למשל ליצור זנים ומינים חדשים שלא נוצרו בטבע בתהליך אבולוציוני. אולי זה מקרב את האדם לששה ימי בראשית?
המאמרים שלך תמיד מחייבים מחשבה ולא סתם תגובות בשליפה של סיסמאות, מה שמעיד שהם רציניים
כלי המדידה וכלי ההנצחה בעבר לא היו מדויקים, אם בכלל היו קיימים
במאמרך הינך מסביר את בעיתיות שיש לנו במחקרים מדעיים אולם אינני מבין מה הצעתך לפתרון אופטימלי של הבעיה, האם הפתרון היחידי שיש לנו בשביל להתקרב לאמת מידה טובה יותר הוא לנסות ולמקסם את ״חמשת החושים המוכרים לכלל״ בזמן הווה ותיעודם בצילום או בכל כלי תיעוד אחר ?
למיכאל תודה על שתי הערותיך. ראשית היה זה אפלטון ששכנע שאי אפשר להסתמך על החושים. והיו אלה חוקרי הפיסיקה והטבע אשר בימי הביניים ובחלק האחרון שלהם, הצליחו להראות שלמרות ההסתמכות על החושים (בכל תצפית) אפשר להגיע לתוצאות אמינות. יש החושבים שהיה צורך במכשירי מדידה כדי לבצע מחקרים מדעיים אמינים, בזמן שמכשירי המדידה עצמם זקוקים למחקרים מבוססים כדי להיות אמינים. כתבתי על כך באתר הזה (https://jokopost.com/thoughts/20984/) לפני שלוש שנים. אם מבינים את השיטה המדעית כפי שברטרנד ראסל הבין אז יכולים להבין שסובייקטיביות איננה עומדת בדרכו של המחקר המדעי האובייקטיבי. צריך להבין שקיומו של עבר כלשהו בממצאים של מחקרים מדעיים (מהיסטוריה ועד לשימוש בתיארוך פחמני) נובע מתיאוריות מדעיות שמניחים את קיומן כמו ההשערה על קיום האטומי ("ההשערה האטומית" – כך התייחס פיינמן בהרצאותיו על חוקי הטבע אל הרקע ההשערתי החשוב של הכימיה).
הצלחת המדעים המתקדמים נובעת מהתמודדות אמיצה מול קשיי התצפיות האישיות ומהצלחה זו נובעת ההצלחה הטכנולוגית, כי טכנולוגיה היא "בסך הכול", יישום של המדעים בפתרון בעיות שימושיות…
תודה רבה על תשובתך המפורטת ומעוררת מחשבה לפחות כפי שמעורר מחשבה מאמרך, אכן ניכר בהבנתי שיש ״לחזור אחורה״ ליסודות הבסיסיות של המוסכמות המדעיות ולערערן מן היסודות.