הישראלי המכוער

התנהגות לא הולמת ומשמעויותיה
נסיעה ברכבת ישראל

נולדתי בארץ, כך גם סבא שלי. במשך שנים רבות גדלתי והתחנכתי בשכונות שאינן נמנות עם צמרת השכבות החברתיות. את הערכים והחינוך סיפקו לנו ההורים והמורים, ואף המנהיגים באמצעות הקשר הרופף שלהם עם העם ברדיו ואחר כך בטלוויזיה הלא מתוחכמת. לא הכרתי מעולם את הכללים וההתנהגות הטקסית של שכבות האצולה.

ברבות השנים זכיתי, בעיקר מסיבות מקצועיות ועסקיות, להסתובב בעולם הרחב, על כל מרכיביו וקצוותיו. שם גיליתי כי יחסית לאומות המתקדמות ההתנהגות הישראלית האופיינית היא חריגה. מצאתי כי אנחנו מנומסים הרבה פחות, לא ממושמעים, גסי רוח הרבה יותר, ממעטים להתחשב באחר וכן הלאה. תחילה נטיתי לראות בכך תופעה שולית, שאפילו יתרונות בצידה. אולם ככל שנקפו השנים הבנתי עד כמה קשה וחמורה היא התופעה, עד כמה גדול המחיר שאנחנו משלמים ועוד נשלם בגין המאפיין הלא תרבותי.

אני מתכוון לאגד של עשרות ואפילו מאות רבות של תופעות שכולנו מכירים מהיום-יום במציאות שלנו. צעקות במקומות ציבוריים, אי הקפדה על כללי הנהיגה והוראות התמרורים, ניסיונות לעקוף תורים, שימוש במילים בוטות, חוסר כבוד למורים, סטודנטים שמפטפטים בכיתה, העתקות בבחינות, אי שימוש במחוות של כבוד, אי עמידה בלוחות זמנים, צפירות מטריפות בין כלי רכב, שיחות טלפון אישיות קולניות כולל שימוש ברמקולים במקומות ציבוריים, רעש מנטרל הנאה באולמות קולנוע, אלימות כלפי מי שמעז להעיר, התבטאויות קשות וגסות ברשתות החברתיות, חרמות, התפרצויות קשות לבמות בעת הופעה – כל אלה יחדיו אינם אלא מדגם זעיר ומקרי של כלל התופעות המזיקות המתפשטות ומעמיקות בחברה הישראלית.

פעם לא היו חרמות בבתי הספר באף כיתה באף בית ספר שבו למדתי. אחוז הצעירים שפינו מקומות ישיבה לבני הדור השלישי בתחבורה הציבורית היה גדול לאין שיעור מאשר בימינו אלה. כאשר מורה ביקש מתלמיד שאביו יתייצב למחרת לשיחה עמו (לא היו טלפונים בשכונה, גם לא נייחים), האב אכן הגיע בשעה היעודה, וטרח ללבוש (אף שהיה זה בימי הקיץ) את הז'אקט (הבלוי היחידי שהיה לו), כי לא עלה בדעתו שלא לכבד את המורה. היום המורה נמנע מלהעיר לתלמיד, ואם הערה שכזו נפלטה לו בכל זאת, אין כלל צורך להזמין את האבא, שהרי התלמיד מזעיק אותו בסלולר והוא ממהר להגיע לזירת ההתרחשות ולקלל את המורה או אף להכות אותו.

אין יום שאינני נתקל בתופעות בוטות שכאלה. הבעיה רק הולכת ומחריפה. ומכל המגוון המוכתם בחרתי משהו שבעיני מסמל אנה אנו הולכים. ואני מתכוון לישיבה תוך הנחת הרגליים על הכיסאות שעליהם ישובים החוטאים, או בדרך כלל על הכיסאות שמנגד. אני מרבה להשתמש בתחבורה הציבורית. רוב הקילומטראז' שאני צובר בקטגוריה זו הוא ברכבת ישראל בקווים לבאר שבע ולעיר בירתנו. שוב ושוב אני נתקל בתופעה זו – אנשים יושבים ומניחים את רגליהם ומנעליהם על כיסאות שכעבור שעה קלה ישבו עליהם אנשים תמימים. ראו בתמונת השער דוגמה שצילמתי בימים האחרונים. כפות רגליים מזוהמות עם כפכפים מוצגות לראווה לעיני כול על כיסא הישיבה. זה קורה בעיקר ברכבת, שם סידור המושבים מקל לעשות זאת, אבל אפילו באוטובוסים התופעה קיימת.

הסדרנים הממונים על המשמעת בקרונות משתדלים לא לעבור. אם וכאשר הם חולפים בחיפזון בקרונות, הם מסיטים מבטם כדי לא לראות את הנוסעים החצופים. הערות, אם וכאשר יעירו, יהיו בקול רפוי ותוך דהירה קדימה, בידיעה שהרגליים, אם בכלל הורדו, ישובו כהרף עין למקום שבו שהו. קצינים, שוטרים, עורכי דין ומרצים באוניברסיטה מעולם לא זיהיתי בין החוטאים בכך. אולם לא חסרים בעלי מאפיינים שכן מרשים לעצמם לזהם את המושבים, ובכלל זה אחוז לא מבוטל של חיילים. לא ערכתי כמובן מדגם סטטיסטי מדויק, אבל אני נוסע שנים ברכבות, בדרך כלל כמה פעמים בשבוע, ואין פעם שאינני נתקל בתופעה בשעה שאני יושב ברכבת או עובר בין קרונותיה. זוהי כמובן רק דוגמה של תופעה אחת מיני רבות, דוגמה שנועדה להסביר את המצב, אחרת הייתי צריך לכתוב כעת אנציקלופדיה בת אין-סוף דפים.

אין ספק שיהיו מגיבים שלא יאהבו את הערותיי. כאלה שלא יבינו למה אני מקדיש זמן למה שנתפש בעיניהם כדבר שולי. יהיו גם מי שיעירו כי זה קיים בכל הארצות וכדומה. מבלי להעמיק ולהפליג בדיון אני סבור כי זוהי דוגמה לכיוון שבו אנחנו הולכים. עלינו להשוות את עצמנו רק לארצות נאורות. נכון, גם שם יש תופעות שליליות, אך השאלה היא תמיד של פרופורציות. ויש לנו במה להתבייש. הקוראים לא חייבים לקבל את דעתי, אבל תופעה מבישה שכזאת הנה לעניות דעתי תסמין להתרחשות של דברים רעים במרחבי החינוך, הערכים, הלכידות, הרמה המוסרית ועוד. האם זו החברה והסביבה שאנחנו מייחלים כי בה יגדלו הדורות הבאים שלנו? אם לא נפעל בהקדם ונמשיך בעצית העיניים, ההידרדרות תתעצם במכפילים קשים ומזיקים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

15 תגובות

  1. כל הכבוד על כך שמישהו מתפנה לכתוב על הדברים הדוחים שקורים אצלנו. התנהגות שמסמלת חברה בנסיגה

  2. ניכרים דברי אמת, כול המבוגרים שבקירבנו שחוו את השינוי לרעה מזדהים עם כול מילה- ועינינו כלות.
    הסיבה העיקרית לכך היא היחלשות הערך החברתי הקולקטיביסטי שאיפיין את הציבור בראשית הדרך והומר לאינדיבידואליזם בצורתו הקיצונית והמעוותת של האדרת "האני" על פני ה"אנחנו". עם מערכת חינוך שהעלתה על נס את "זכויות התלמיד" ואף לא מילה אחת על "חובות התלמיד" כבסיס להבנת מהי דמוקרטיה (כן כן- יצחק דמן!) מכאן צומח דור של תנו לי- מגיע לי- מה תעשה לי- עושה מה בראש שלי.. לצד מערכת משפט המאדירה את מושג זכויות הפרט כבסיס לכול הערכת התנהלות החיים, ואף מילה על זכויות הציבור והלאום. מכאן קלה הדרך להתרופפות אם לא התפרורות הממסד המשפחתיעל כול המשמעויות המתלוות לכך. הקלות הבלתי נתפסת של עבריינות ללא ענישה, חולשת המערכת הפוליטית ואובדל שליטה של מערכות האכיפה והינה אנחנו בקרון הרכבת ופנינו אבלים
    ,

  3. התופעות הקשות מתוארות בלשון המעטה ובניסוח זהיר. הנושא איננו שולי כלל וכלל.

  4. "הדגים מסריחים מהראש" כוונתי לראשי מערכות שמתעלמים מהתנהגויות פראיות ו/או שערוריותיות. למשל מנהל בית ספר שלא מקפיד על משמעת
    בבית הספר. רקטור של אוניברסיטה שלא טורח להפסיק ולמנוע העתקה בבחינות. וקניית עבודות מאסטר ודוקטורטים. מנכ"ל רכבת שלא מטפל ומחסל את ההתנהגות הפראית של הנחת הרגליים על המושבים. גם על ידי הזמנת קרונות חדשים לרכבת כך שכל המושבים הם לכיוון אחד . וגם על ידי פקחים שמסתובבים ברכבת עם סמכות לעצור ולהעניש, ואם צריך שוטרים ברכבת , לשכור שוטרים.

  5. אף פעם לא התקרבתי לתחבורה הציבורית. אבל מה שמתואר כאן זה לא יאומן. העם הנבחר?

  6. לא להירתע ולגנות את התופעות הללו על כל כביש, בכל טיסה, בכל הרצאה, בכל מקום…..

  7. אותי התופעה של רגליים על הכיסאות משגעת. אבל אף פעם לא ראייתי שמישהו מעיר. כל הכבוד לאיכפת לכם

  8. ההתנהגות של הישראלים בכל תחומי החיים הולכת ונעשית יותר ויותר מגעילה

  9. הבעיה היא שיש גרועים הרבה יותר והם ךא המכוערים אלא המגעילים ומספרם גדל

  10. ועוד לא אמרת כלום על הרעש במרחב הציבורי החל משיחות טלפון קולניות (ברכבת או בכלל), על הלכלוך, על זריקת אשפה ועל חוסר ההתחשבות ומתן הכבוד לזולת וכיבוד הפרטיות בכל תחום של חיינו.
    אחד הביטויים הדוחים, שמוזכר בקונוטציה חיובית דווקא, הוא "חוצפה ישראלית". אני מתעב את הביטוי הזה.

  11. הכל מתחיל בתרבות המגיע לי, ונו אז מה אם / כולה עשיתי ככה מה העניין. חינוך הוא לא אילוף, כלב מאלפים לעשות משהו בלי להבין, כדי שאדם יעשה משהו (גם כשפקח לא בסביבה) הוא צריך מוטבציה פנימית, כי זה חשוב לו כי הוא רוצה ולא כי זה מה שצריך לעשות.

  12. נושא מאוד מרכזי שמעיד על החברה שלנו, לא נושא שולי כפי שאחדים יגידו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של אליהו

סיפור גן העדן

על מונותיאיזם, פוליתיאיזם וההיררכיה של הפולחן