מחשבות על מקומה של ישראל בעולם מטורלל

לְמה המדינה שלנו הופכת ברבות השנים
פורטרט של נח
נח שמיר ציור: רות פלדי ז"ל

בעקבות המאמר של עוזי ברעם כאן "הפלמ"ח? זה הארגון שהטביע את אלטלנה" והסקר שהתפרסם לא מזמן בקרב בני 18–25, שהופך את שותפות בן גביר וסמוטריץ' למפלגה השנייה בגודלה ונותן לגוש נתניהו 71 מנדטים, שקעתי במחשבות נוגות על המדינה האהובה שלי ועל מה שקורה בה. בזמנו יוחסה ליצחק בן אהרון האמירה "אם זה רצונו של העם – אז צריך להחליף את העם" (שיבוש של האמירה האמיתית). כיוון שאי אפשר להחליף את העם, ברור שסקר ההצבעה של הצעירים – שבעוד עשור או קצת יותר יצטרפו אליהם צעירים חדשים והם יהיו רוב מצביעים – מראה בבירור לאן הולכת המדינה. אז לא ברור אם נתניהו יצליח להרכיב ממשלת ימין צרה אחרי הבחירות האלה, אבל בעתיד הלא רחוק יורשיו – ובראשם בן גביר וסמוטריץ' – ירכיבו ממשלה שתשאף למדינת הלכה והרס הדמוקרטיה. זאת עקב הנדוס התודעה של הנוער בזמן שלטונו הארוך של נתניהו, יחד עם הריבוי הטבעי הגדול של החרדים וגם של הציונות הדתית. הערבים אמנם מתרבים גם הם יותר מהיהודים החילונים, אבל בייאושם ממוסדות המדינה הם מצביעים באחוזים יורדים והולכים.

בשבילי, בעוד עשר שנים ודאי יהיה מאוחר מכדי לברוח מכאן, אבל אני בהחלט חרד מכך שילדיי ונכדיי יחיו במדינה שכזו. אני חושב על כך שלפני כארבעים שנה, בתום השבתון הראשון שלי ביוסטון שבטקסס, כשהציעו לי הצעה מפתה להישאר באוניברסיטה כחבר סגל, מיד עניתי בשלילה ואפילו לא שקלתי זאת לרגע. אני, הפטריוט, ששפכתי את דמי למען המדינה, אעזוב את המדינה שלי ואלך לרעות בשדות זרים? אבל אני מודה שהיום הייתי שוקל ברצינות להיענות להצעה כזו.

ואני חושב, האם הייתי באמת רוצה להישאר בטקסס של היום? ממש לא. ארצות הברית של היום, חוץ ממדינות החוף המזרחי והמערבי, אינה טובה מישראל. הטראמפיזם ותרבות הפייק (יש לנו לאן להגיע) הגיעו לשיאים שלא ייאמנו. בזמן בחירות 2016 ידידה אמריקנית שלי האמינה שהילרי וביל קלינטון מתעללים באלפי ילדים במסדרונות נסתרים מעין הציבור ולכן ברור שאף שהיא מתעבת את טראמפ היא חייבת להצביע בעדו, כדי להציל את אמריקה. רק עכשיו הפסיד במשפט (תודה לאל) מפיץ חדשות פייק שטען, ומיליוני אמריקנים מאמינים לו, שטבח שהתחולל לפני שנים אחדות בבית ספר לא היה ולא נברא, ושההורים השכולים לכאורה מתלוצצים עם המראיינים לפני שהם מזילים דמעה מול המצלמה. ומה עם פסיקת העליון נגד ההפלות? לא. לא הייתי רוצה לחיות גם בארה"ב של היום…

אז אולי אפריקה? בטיולי באפריקה הדרומית לפני זמן רב קניתי ספר סיפורים קצרים של מיטב הסופרים של היבשת. הסיפורים הזכורים לי ביותר הם זה שבו שודדים עוצרים אוטובוס, שודדים את הנוסעים וגם אונסים את הנוסעות הצעירות; או סיפור אחר מרואנדה, שמתרחש בזמן הטבח הגדול שם ובו מתנפלים בני מיליציה של ההוטו על בית חברם, שנשוי באושר ואהבה לבת טוטסי יפהפייה, ואומרים לו שאם לא ישחט אותה לעיני ילדיו, הם ישחטו אותה ואת הילדים גם יחד. היא מתחננת שיעשה זאת והוא שוחט אותה…ועוד סיפור קצר, דווקא לא עצוב, שבו האפיון של נער שהגיע לבגרות הוא כאחד "שיכול להפיל אישה מאחורי גדר ולעשות לה ילד"… לא. גם שם לא הייתי רוצה לחיות.

לאחרונה התפרסם כאן מאמרו של ד"ר יבגני קלאובר "הבסיס האידאולוגי לתוקפנות הרוסית". ידעתי מזמן שפוטין הוא רודן אכזר, אבל הפתיעה אותי הקביעה שהאידאולוגיה שהוא נשען עליה, ה"רשיזם", קובעת שאין עובדות אובייקטיביות, הכול סובייקטיבי. נראה שגם אנחנו הולכים קצת לכיוון הזה.

אמנם לא חסרות ארצות נאורות ודמוקרטיות שלא הולכות למקום רע, אך מצד שני יש ארצות רבות (ובכלל לא מניתי את הדיקטטורות) שמצבן רע משלנו. זה לא ממש מנחם אותי ולא מסיר את החשש מפני העתיד, אבל קצת שם את הדברים בפרופורציה. אנחנו הולכים למקום רע, אבל ישראל היא עדיין דמוקרטיה חיה ובועטת, עם מאבקים אמיתיים על השלטון והדרך.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

15 תגובות

  1. אז למה להשוות אותנו למדינות בעייתיות. תשווה לאלה שאתה קורא להן נאורות

    1. אתה ממש רוצה שנצא רע מההשוואה?
      אני לא משווה. מספר שרע ולפרופורציה אומר שאנחנו לא לבד ברע זה.

    2. לנח שמיר,
      כתבת דברים, כמובן על פי ראייתך. ציינת נכון שישראל היא דמוקרטיה חיה ובועטת עם מאבקים על השלטון והדרך.
      עוד ציינת שאנו הולכים למקום רע. מה לדעתך על השלטון במדינת ישראל לעשות על מנת לשנות הליכה לכיוון טוב?

      1. ליצחק:
        אני חושש שזו גזרת גורל, במידה רבה, לנוכח הגורמים שציינתי. המעט שאפשר לעשות הוא לחנך את הנוער לראות תמונה רחבה יותר, לנסות ולהבין גם את מניעי ורצונות הצד השני בסכסוך.

        1. לגבי "גזרת גורל" קטונתי מלהגיב. אינני מבין בגזירות מסוג זה. לגבי חינוך הנוער – בהחלט. להראות תמונה רחבה. כך אני נוהג בפועל. לגבי הבנת מניעי הצד השני – בהחלט. קל להבין את מניעי הצד השני. הם לא מסתירים זאת. זה בדיוק מה שקרה עם הצעירים שלנו. הם מקבלים מידע מגוון מאמצעי התקשורת. הם מסיקים מסקנות. הנה אפילו אתה ציינת את הסקר שנערך בין בני 18 -25. יש לנו נוער נהדר. הם לא חיים על הירח. יש לנו על מי לסמוך בעתיד.

  2. בניתוח תמיד להתייחס למגמה המסתמת, לאן הולכים הדבגים, ולא רק מה קורה היום. ואני חושב שאנחנו במדרון קשה.

  3. אני מעדיפה להיות חלק מהרוב במדינה בה אני חיה, בעייתית ככל שתהיה, מאשר חלק ממיעוט במדינה זרה, נהדרת ככל שתהיה. (יש כזו? האם היא תישאר כזו?)

    1. לאביבה,
      מסכים עמך בהחלט. מי שמתייאש מעתיד מדינת ישראל מתעלם משני דברים: ממה שמתחולל כיום בעולם, כולל בארצות העולם הראשון, וממצבה הטוב יחסית של ישראל בהרבה מאד פרמטרים. מי שבוחן את ההיסטוריה באמצעות קו רצף של ההתבססות הישראלית מ- 1948 עד היום, יגלה שישראל מהווה לא רק "וילה בג'ונגל" אלא גם מייצאת הרבה מאד ביטחון לעשרות מדינות בעולם. וזה רק על קצה המזלג.

    2. לאביבה: האם אין לך גבול למה שאת מוכנה לספוג במדינה חשוכה, ובלבד שתחיי כאן?

  4. יש בהחלט מה לתקן
    אבל בהשוואה אובייקטיבית ליתר מדינות העולם אנחנו בהחלט במצב טוב
    ומי שלא מקבל זאת הוא חמוץ כרוני

    1. אתה מכיר את הקריקטורה של אדם הנופל מהקומה העשרים ומישהו בחלון בקומה העשירית שואל אותו, תוך נפילתו, מה המצב? והאיש עונה, בינתיים, הכל בסדר.
      כמו שאמרתי בסיום, בנתיים אנחנו מדינה דמוקרטית והמצב סביר (לא יותר), אבל הכיוון שאליו המדינה הולכת והעתיד הצפוי לנו ממש לא טוב.

      1. לנח שמיר
        קודם כל שמחתי לקרוא בתגובתך שגם אתה חושב ש"אנחנו מדינה דמוקרטית והמצב סביר". נכון בהחלט.
        לגבי הכיוון שאליו המדינה הולכת והעתיד הצפוי לנו – אתה בוודאי יודע שעל פי חז"ל למי נתנה הנבואה.

  5. העזרה ההדדית בארץ ובמיוחד בעיתות חרום היא הרבה יותר גבוהה מאשר בכל הארצות. וזה המבחן הכי חשוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך