על רוכבי אופניים, סופרים וטבע האדם

מחשבות בעקבות המחווה של הרוכב הדני בטור דה פראנס
תמונה של אבי
אבי גולדברג

מרוץ הטור דה פראנס התחיל הקיץ בקופנהגן, בירת דנמרק. שלושה ימים רכבו המתחרים, חלפו על פני הנופים הכפריים של הארץ הצפונית, עד שעברו לצרפת.

את המרוץ, לקראת סיומו ביום א' בשאנז אליזה בפריז, הוביל רוכב דני צנוע, עובד במפעל דגים בעיירה קטנה בצפון מערב דנמרק. הרוכב הדני הפתיע במחווה ספורטיבית נדירה, שנדמה כי היא לקוחה מאגדות הנס כריסטיאן אנדרסן בן עמו. הרוכב הדני המתין ליריבו הקשוח על התואר הנכסף, שהתהפך לתעלה בצד הדרך, עד שהלה יעלה וישוב למסלול, השניים לחצו ידיים ושבו למרוץ. הדני ויתר על יתרון הזמן שהיה יכול לרכוש. מרגע זה היה ברור למיליוני הצופים, כי הדני השקט ראוי בהחלט להיות המלך של רוכבי האופניים ולשמש דוגמה לספורטאים מקצוענים שאפתנים – קודם כול להיות אדם ואחר כך מתחרה.

וכפי שמבטיחה כותרת המאמר, "על רוכבי אופניים, סופרים וטבע האדם", אזכיר סופר נוסף: אריך קסטנר. ספרי הילדים של הסופר הגרמני קנו לו, כמו לקודמו אנדרסן הדני, תהילת עולם. קסטנר הוא זה שכינס חבורת ילדים ברלינאים בסולידריות ספרותית, לבוא לעזרו של אמיל הנער שנפל קורבן לגנב ברכבת מדרזדן לסבתו בברלין. ספרי הילדים שכתב נמכרו במיליוני עותקים, והפכו במחצית הראשונה של המאה העשרים לבני בית בכל חדר ילדים. השובבות והנאמנות בין הילדים, מתובלות בהומור מרכז אירופי משובח, עברו כחוט השני בספריו.

גם לבוגרים כתב קסטנר ספרים שההומור שזור בעלילתם. תכונותיהם של גיבוריו הברלינאים, שאותם הכיר היטב, היוו כר טוב לעלילות שרקם עבורם. בספר "שלושה גברים בשלג" משתמש קסטנר בנושא הקלאסי של היפוך תפקידים בין עשיר לאביון, כמו למשל בספרו של מארק טוויין, "בן המלך והעני", שהתפרסם בשנת 1881. העלילה עוברת מלונדון של המאה השש עשרה של טוויין אל ברלין המתועשת והתוססת שבין שתי מלחמות עולם ולהרים המושלגים של בוואריה, וחושפת את טבעו הצבוע והנבוב של האדם. די בלבוש מרופט כדי לרמוס את כבודו של המיליונר, ואילו בגדי החמודות של משרתו מעלים את הערכת הסובבים אותו למעלה החברתית הגבוהה.

בשל היותו של אריך קסטנר בן לאב יהודי, נגזר על ספריו להישרף באוטו דה פה שארגנו סטודנטים נאצים כבר בשנת 1933, אך הוא נותר בחיים ולא נשלח למחנות ההשמדה.

ואסיים עם רוכבי האופניים – קבוצת הרוכבים "ישראל פרמייר טק" ניצחה בשני מקטעים בטור דה פראנס השנה. וכפי שהנציח משורר הספורט הישראלי את משמעות הניצחון של דוד הקטן "אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. מחווה אנושית לא מקובלת בימינו, וכמה עצוב שהתגובה הטבעית הזאת נעלמה מחיינו

  2. לדעתי עדיף לעסוק בנושא אחד ולא לקפוץ במאמר אחד בין כל מיני מאמרים כשהסיבה לא תמיד ברורה

  3. מסכים
    הנושא הוא סולידריות אנושית וביטוייה
    אצל בוגרים וילדים
    והדוגמאות משובבות נפש מהספורט ומספרות הילדים
    הלא כן?

  4. כאשר בן אדם מתנהג בצורה אנושית אפשר להבין מהתגובות שר שזה אדם חריג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

כדורגל

מחזיקים אצבעות

ההישג חסר התקדים של נבחרת הנוער במונדיאליטו