חמור ג'ינג'י עם עיניים ירוקות

סיפור קצר על הג'וחה המיתולוגי של מחנה יהודה
כריכת הספר
ספרו של ירון אביטוב

לכבוד חגיגות מאה שנה לשוק מחנה יהודה, בחרתי לספר לכם הפעם על אחת הדמויות הססגוניות והאהובות בשוק – חיים אסלן, הג'וחה המיתולוגי של שוק מחנה יהודה.

בכל פעם שאני רואה חמור מלחך עשב, או צועד בשולי הדרכים בדרום אמריקה, כשהוא נושא על גבו משאות כבדים, אני נזכר בסיפור שסיפר לי פעם חיים אסלן משוק מחנה יהודה, על איך שהרג פעם בראסייה חמור ג'ינג'י עם עיניים ירוקות.

אסלן היה אבדאי, ג'וחה ומספר סיפורים מיתולוגי של החמארות בשוק מחנה יהודה. הייתה לו רעמת שיער שמשונית, מידת נעליים של ארל ויליאמס וכפות ידיים של עוקר הרים. סיפרו עליו שהוא נשא על גבו 12 שקי מלט מלאים וחיסל במכה אחת עשרים קילו בשר, סיר גדול של חמין, שלוש כיכרות לחם שחור, 12 קילו בננות, שק מלא תפוזים ושני ארגזי בירה, וכשבתום הארוחה המזינה הזמינו אותו לכוסית נוספת, הוא השיב בצניעות: "לא תודה, אני לא שותה על בטן ריקה".

אסלן, שכונה "המשאבה" בזכות כושר השתייה הנדיר שלו, העיד פעם באוזניי שהוא פוחד להשתמש בכפות ידיו, כי מכה קטנה שלו והבנאדם מולו מת. אולי בגלל שהוא לא רצה להשתמש בידיים הוא העדיף לנגוח בחמור, חשבתי, וניסיתי לדמיין את הקרב הזה שהתרחש בינו לבין החמור המסכן, שהזכיר סוג של קורידה בספרד, כשהחמור מחליף הפעם את השור, כמו בסיפור "המטדור האבוד של אנחלס", סיפורו של ידידי המנוח יונתן פיין, העוסק במלחמת לבנון ובחייל שמשתגע ויוצא להילחם בחמור מול הסורים.

במקרה של אסלן, הקרב בינו לבין החמור החל בגלל התערבות שהתרחשה בימי מלחמת ההתשה.

"פעם, כשעבדתי בבונקרים בסיני," סיפר אסלן, "ראיתי איזה חמור ג'ינג'י עם עיניים ירוקות, חמור דוברמן בלי זנב, ומצא חן בעיניי החמור הזה. שאלתי את אחד הבדואים של מי החמור. אמר לי: שלי. אמרתי לבדואי: אני מתערב איתך, שאני נותן ראסייה לחמור והורג אותו על המקום. הבדואי אמר לי: בחייאת אללה, חוואג'ה חיים, אני משביע אותך שלא תיתן לו בראסייה, אחרת אתה נפצע. אמרתי לו: אתה, מה אכפת לך. כיסיתי את הראש של החמור, כדי שלא יזכור אותי בעולם הבא, התרחקתי ממנו איזה שני מטר, נתתי כזאת קפיצה באוויר, הכנסתי לו ראש פז, החמור הקיא, נפל ומת. הבדואי התחיל לצעוק: שאוויש, שאוויש, משטרה, משטרה, אבל אמרתי לו: איפה פה משטרה, החמור כבר בר-מינן." (מתוך הפרק "מלך הסבבה" בספרי "כשג'ימי ביקש שיקברו אותו בעמידה", הוצאת כרמל, עמ' 68).

כשנזכרתי מעת לעת בסיפור הזה, חשבתי לעצמי: מזל גדול שאף אחד מהחמורים שראיתי בדרום אמריקה הוא לא ג'ינג'י, כך שאסלן לא ירצה להרוג גם אותו בראסייה.

חיים אסלן היה ליכודניק שרוף, כמו רבים מאנשי השוק בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, ואילו אני לא. הוא כינה אותי "השמאלני", אך מעולם הדבר לא הפריע לו להתיידד איתי, להזמין אותי לא-פעם לביתו ולגולל באוזניי באריכות את סיפורי הג'וחה שלו.

ופעם, כטוב ליבו ב'מאחייה' (עראק), הוא אמר לי ספק בהיתול ספק ברצינות: "הייתי הורג את כל השמאלנים!". לכאורה הייתי אמור להיבהל מדבריו של האיש שכתש פעם במכות את הזמר שמוליק קראוס, אך כיוון שכבר הכרתי אותו, ידעתי שאין בדבריו איום מיידי על חיי, מה גם שהוא הוסיף מייד: "את כל השמאלנים, חוץ ממך!"

ואולי גם ניצלתי ממוות בזכות העובדה שאני לא ג'ינג'י עם עיניים ירוקות.

וכיוון שידעתי שהוא ג'וחה ושלא צריך לקחת את דבריו ברצינות גדולה מדי, שאלתי אותו: "תגיד, איך בעצם אתה מתכוון להרוג אותם, את כל השמאלנים?"

אסלן צחק ומיהר להשיב: "איזו שאלה? השמאלנים הם הרי חמורי-גרם, כך שאני אהרוג את כולם בראסייה…"

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. את המושג ג'וחה לא שמעתי עדרות שנים. שכחתי כבר ממנו. פתאום זכרון מימי ילדותי. הרגשה מיוחדת. זכרונות

  2. לירון אביטוב הסופר הנכבד,
    איזה יופי של סיפור. זה מזכיר לי את סיפורי סוראמללו הגדול. כשלמדתי בירושלים, לפני ששת הימים, אמר לי פעם חברי יוסי "הערבי" בוא נלך בערב למועדון של סוראמללו הגדול. דן בירון, "דן הקטן", עושה שם ערב הוטאנני עם זמרת ברזילאית שקוראים לה סוואלי רולניק. חשבתי – יאללה הולכים. בפתח ישב סוראמללו, איזה 150 ק"ג ועישן נרגילה. היה ריח לא מוכר לי. שאלתי אותו מה הריח הזה? אמר לי מה אתה טמבל, זה חשיש סוג א'. הסתכלתי על יוסי "הערבי" ואמרתי לו, יאללה הולכים הביתה. הלכנו. זה היה ביום חמישי בערב. למחרת בבוקר הודיעו ברדיו שנאצר סגר את מצריי טיראן, חסם את הדרך לנמל אילת וחטיבות שריון מצרי החלו לחצות את תעלת סואץ ולהיכנס לסיני. אחרי בערך חודש יצאתי מברכת רם לסופ"ש. נסעתי לירושלים לקחתי את חברתי נילי והלכנו לראות שבאמת כבשנו את הכותל המערבי. והיתר נכתב בספרי ההיסטוריה.
    ולסיפור שלך ירון, לא הצלחתי להבין את פשרו עד אשר הגעתי לזה שחיים אסלן המפורסם היה ליכודניק שרוף. זהו. נפל האסימון. זה מסביר הכל.
    יישר כוחך ושייצאו מהשפיץ של העיפרון של עוד הרבה סיפורים שיתנו לנו להבין מי ומה בחוברת.

  3. ליצחק דגני, תודה על דבריך. אסלן היה מעין סורמאללו הקטן והושפע ממנו ללא ספק. יתר מעשיותיו ומעשיותיהם של אנשי השוק כתובים בספרי שראה אור כבר לפני 27 שנים. ולפי בקשתך, אנסה להפעיל שוב את השפיץ של העיפרון באתר כדי להציג עוד דמויות אותנטיות של אנשי שוק, שכבר חלפו מן העולם. בקשר לתגובה של מרים, אני מצטט שוב את המשפט שכתבתי: "וכיוון שידעתי שהוא ג'וחה ושלא צריך לקחת את דבריו ברצינות גדולה מדי…" דבריו הם אכן שיקוף של הדעות שהיו לו, אבל בוא נגיד שאסלן לא סיכן באמת את חייו של אף איש שמאל. לגבי אלה שמאיימים בימינו, צריך לקחת אותם ברצינות.

  4. ממש סיפור אווירה נחמד. נותן תמונה מחוייכת של מה שהיה באותה תקופה

  5. בעבר נתקלתי כבר בדברים שכתבת, אבל כבר שנים לא
    פתאום הופעת ובדיוק באתר הזה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך