ישראל אינה יוזמת דבר, ואינה עוסקת בכלל, בסכסוך עם השכנים הקרובים שלנו. כך נוצרת זחילה דמוגרפית לקראת מדינה דו-לאומית, שתהיה אסון לישראל ולציונות. מדינת ישראל היא מדינה ללא גבול ברור בצידה המזרחי, אלא רק עם ירדן. לכאורה הסכמי אברהם יצרו מנגנונים דיפלומטיים חדשים המייתרים את הטיפול בנושא הפלסטיני, אך הזנחת הנושא חושפת את ישראל לאיום דמוגרפי חמור.
הנחות היסוד בראייה אסטרטגית רחבה ובגישה הוליסטית של מרכיביהן הן:
1. קיפאון מאז הסכם אוסלו.
2. קיימת כבר מדינה פלסטינית דה-פקטו ברצועת עזה (מדינת טרור).
3. ישראל לעולם לא תפנה את הגושים הגדולים והבקעה, וראוי שתספח אותם. ישראל לא תסכים להחזרת “פליטים” לשטחי יהודה ושומרון.
4. הפלסטינים דורשים שישראל תיסוג לקווי 67’ ותחזיר מאות אלפי “פליטים”. את זאת ישראל לא תעשה.
5. ירושלים דה-פקטו לא מאוחדת, וכוללת כ-20 כפרים ערביים ומחנות פליטים, שאותם ראוי להפריד מירושלים הישראלית.
6. מאז תכנית אלון (1967) ותכנית פרס-חוסיין (1987) קיימת האופציה הירדנית. תושבי השטחים מחזיקים דרכון ירדני ותעודת זהות ירדנית, וסילבוס ירדני נלמד בכל בתי הספר ובבחינות הבגרות.
7. “הסכמי אברהם” מוכיחים שהבעיה הפלסטינית כבר אינה מעניינת את העולם הערבי. אבל יש בכך סכנה לישראל – זחילה לעבר מדינה דו-לאומית.
גישת “ניהול הסכסוך” היא גישה מצומצמת שמזיקה לישראל בכך שאינה מתמודדת עם הבעיה העיקרית – הבעיה הדמוגרפית, שהיא האיום העיקרי על ישראל בהקשר של הסכסוך המקומי.
24 תגובות
הבעיה היא לא חוסר בראשים גדולים, אלא בקונסטלציה הפוליטית, שבה הצד הימני חושב שהרע במיעוטו יהיה שמירת הסטאטוס קוו והמרכרז-שמאל, שמעוניין בהתקדמות בנושאים שציינת, אינו מסוגל להגיע לשלטון, בלי מרכיבי ימין שמטילים ווטו.
הציבור הישראלי יכול להאשים רק את עצמו.
לנח שמיר . רשמתי במאמר סדרה של הנחות יסוד המחייבות חשיבה אסטארטגית והוליסטית. מטרת העל- שמירת ישראל כמדינה יהודית וציונית, בעלת גבולות ברורים, תוך מניעת האפשרות ליצירת מדינה דו לאומית. כמדומני שהאופציה הירדנית היא הנכונה, והמציאותית ביותר.
שלום גדעון,
ברוך הבא שוב הפעם לאתר זה. מסכים עם דבריך, למעט נקודה אחת – ישראל פועלת כל הזמן להגנה על ביטחונה. נכון – ניתן לעשות עוד.
ברשותך, אני מקווה, אזכיר לך שכיום קיימת בין הירדן לים קונפדרציה אסימטרית של שלוש יחידות פוליטיות. על כן לא תיווצר כאן מדינה דו לאומית.
הגישה האקדמית שלך מענינת, אכן קיימת א סימטריה, אך בפועל אין שום מצב של קונפדרציה כלשהיא כל עוד קיים סכסוך.
מה דרוש – ברור
מי יכול להביא ראש כזה – ממש לא ברור
צודק. בהחלט ברור מה דרוש.
ברור שיש רק אחד עם ראש כזה: ביבי.
מזדהה עם הניתוח שלך!~
אגב- משא ומתן מתנהל כול הזמן ובדרכים שונות, גם כש"לא מדברים"- זה חלק בלתי נפרד של משא ומתן לכול דבר ועניין, ולכן כשאתה מציין "ישראל לא עושה דבר" באופן ביקורתי , זה מצביע על אי הבנה מסוימת. כי ישראל בעצם עושה כול הזמן את מה שהיא חושבת שנכון לעשות (כך יש לקוות.. ואפשר להתווכח על כך) בדיוק כפי שהפלסטינים "לא עושים שום דבר" מלבד לבנות כמו מטורפים בכול השטח כדי לקבוע עובדות מול ההתנחלות, ובמקביל מקדמים טרור, פנייה להאג וכו', והחמאס חופר מנהרות. הדיבור לעיתים הוא החלק הקטן ואולי הפחות חשוב של ניהול המשא ומתן
לגדעון שניר
מסכים עם כל מילה שבתגובתך. בעתיד בוודאי יפורסמו המגעים של ישראל עם הערבים והסירוב התמידי שלהם לקבל את ישראל כמדינה לגיטימית במזה"ת. אזי יתברר לכולנו כמה הזויות ומנותקות מהמציאות היו כל הפנטזיות של ה"שמאל-האידאליסטי-שוחר-השלום".
דגני- אכן
יחד עם זאת אני בעד היפרדות מוחלטת מהפלסטינים, אך בתנאים שישראל קובעת על פי האינטרסים הביטחוניים והלאומיים שלה! כי אין מצב בו תהיה "היפרדות בהסכמה" שאינה מסכנת באופן ברור את עתיד המדינה
מה אתה מצפה מהפלסטינים לעשות, גדעון? לשבת בחיבוק ידיים? הסרוב שלך להבחין בין כובש לנכבש, מבחינת יכולות הפעולה (עזוב מוסר) משונה בעיני. ברור שבלי יוזמה אקטיבית מצד ישראל, הדברים רק ילכו ויחמירו. לכך מתכוון המחבר באמירה "ראש גדול" ולכך התכוונתי בתגובתי.
לנח שמיר ולגדעון שניר
נכון. בלי יוזמה אקטיבית מצד ישראל הדברים רק ילכו ויחמירו. וגם נכון – נדרש ראש גדול. לפיד ובנט בהחלט לא עונים על הגדרה זו.
רבין נרצח ופרס הלך לעולמו. במקומם קיבלנו את מיכאלי ומועטי. משם לא תבוא הישועה. בגין ושרון הלכו וקיבלנו נתניהו. אנו מצליחים לחסלו אבל זה לא קל. אולמרט ודרעי כבר ישבו במעשיהו. משם לא יבוא ראש גדול. כנ"ל גם ממקומם של יאיר גולן ותמר זנדברג.
אז מה כן? כיום מתברר שהמתאים ביותר להיכנס למשבצת הזו הוא בני גנץ. אבל מסתמן שהשועלים הקטנים מחבלים בכרמים. נראה מה יהיה. על
יוזמה אקטיבית אין כרגע מה לומר. כי אין מי שיעשה. קודם כל צריך להסדיר את עניין המשילות בארץ. שיתחילו לפחות מזה.
נח -אתה נוטה לפרש אותי באופן שגוי כמעט בכול עניין. אני לא מתבלבל בין כובש ונכבש. הפלסטינים גזרו עלינו מלחמה לפחות שלוש פעמים ולא הצליחו להשמיד אותנו כפי הצהרתם בעוד שאנו הצלחנו להדוף את ההתקפות ולכבוש שטחים פעמיים מאז הכרזת המדינה. מישום מה יש בינינו המוכנים לקבל את כיבוש 48 כלגיטימי ולשלול את כיבוש 67 אף שאין כול הבדל בינהם!!
אין לי כול ציפיות מהפלסטינאים, הם נאמנים לחזון האיסלם הגיהדיסטי שמשמעותו חיסולה של הישות הציונית במזרח התיכון- מהנהר ועד לים (כמפורט בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית) ולא משנה כמה זמן כסף וילדים זה יעלה להם. לכן אין לי כול טענות לפלסטינים על הטרור ואין לי טענות גם לאחמד טיבי ומרעיו שהם פלסטינים נאמנים לעניינם כפי שאנחנו נאמנים לעניין הציוני שלנו.
בינתיים ישראל היא האקטיביסטית היחידה המציעה כבר מהיום הראשון לאחר כיבוש איו"ש שהיא מחזיקה בשטח- ערובה עד לחתימה על הסכם שלום שבינתיים כול ההצעות להקים מדינה פלסטינאית על 97% מהשטח נידחים באופן שיטתי עי הפלסטינים- אז מה כי תלין? מבחינתם חתימה על "הסכם שלום" משמעו כניעה והכרה בעובדת קיומה של המדינה הציונית על אדמה מוסלמית, ולכן אף מנהיג פלסטיני לא מוכן להיכנס להיסטוריה כמי שחתם על כתב כניעה!! ויש עוד סיבות.
אני חדל מלהאשים את עצמנו ב"נכבה" ובכיבוש ובשאר הצרות שהם מביאים על עצמם במו ידיהם. משחקים את "החלש המדוכא תחת משטר אפרטהייד אכזרי ו"טיהור אתני"- מזויף ,. ולצערנו יש לכך "קונים" אפילו בקרבנו באיוולתם כי רבה. למרות שהם בשליטה מלאה על רוב השטח ורבבות עובדים ומתפרנסים מישראל. לכן כאשר הם דוחים כול פתרון שיש בו מעט אלמנטים ביטחוניים ולאומיים אחרים החשובים לנו כדי למנוע את המלחמה הבאה- אני בעד היפרדות אפילו חד- צדדית באין דרך אחרת. אך בתנאים שלנו!!
לגדעון שניר
ישראל מנהלת את הסכסוך ללא שום אופק אסטרטגי. הפלשתינים אינם רוצים מדינה, אלא את שלנו. וזאת יש לחסום. האינטרס הישראלי צריך להיות היפרדות מדינית מהפלשתינאים,לא תפקידנו להקים להם מדינה. כאשר יש להם כבר מדינה אחת- ברצועת עזה. לפיכך יש לספח את הגושים הגדולים והבקעה, ולקבוע גביל ברור. והנושא הםלשתיני יהיה חלק מהאופציה הירדנית
בן-דרור- אם קראת את תגובתיי הקודמות- וודאי הבנת שיש בינינו באופן כללי הסכמה
לגדעון בן דרור וגדעון שניר זה בדיוק מה שחניכי השומר הצעיר חובבי שמש העמים , פעם, רוצים היום.
הקו המ,תמן הוא שהפלסטינים יצאו מביקור ביידן מאוד מאוכזבים והתוצאות יופיעו מיד. אלא אם ביידן מכין לנו הפתעה
אם הפלשתיניאים היו רוצים מדינה, היא הייתה יכולה להיות להם מזמן. בעצם מ 15.05.1948. אפשר להביא את הסוס אל המים אך אי אפשר להכריח אותו לשתות. במקום לשתות הוא בועט. זה הוכח בפרוייקט ההתנתקות מעזה. וזה מוכח כל פעם שמנסים ללכת לקראתם בכל דבר, למשל הסכם אוסלו. אנחנו יכולים לקמט את המצח ככל יכולתנו להמציא פתרונות החל מטאבה וכלה בג'נבה – הגיע הזמן שנפקח את עינינו הפלשתינים לא מעוניינים במדינה עבורם. הם מעוניינים שכל היהודים יסתלקו מהאיזור כדי להחזיר את השממה והביצות. עד כה הם הצליחו לגרש את היהודים מכל ארצות ערב. נשאר עוד מקום אחד באזור עם יהודים זאת הבעייה!
שמעתי אתמול שר לשעבר מהליכוד משתחצן כיצד הךיכוד כשיחזור לשלטון יביא שלום בלי הסדר של שתי מדינות זה הרי פשוט לא יתכן פיזית. איפה האנשים האלה חיים. מה הם חושבים שהערבים בארץ וביהודה ושומרון יתאדו?
ביבי חוזר וצריכים לצערי לשכוח מפיתרון שתי המדינות
ליוסי אשכנזי.
קרא בבקשה את דברי גיורא קימל בתגובון שלעיל. עם ביבי או בלי ביבי שתי מדינות לא תהיינה כאן.
בעיקרו של דבר כי קיים כאן משהוא אחר. נמצא בין הישראלים מיעוט שמאלני שעדיין לא הבין זאת.
על כן מיעוט זה הולך ונעלם. אי אפשר להשלות את כל הציבור כל הזמן.
לא רק המנהיגים צריכים ראש גדול
אם גם לחלק נכבד מהמצביעים היה ראש גדול הבעיה היתה נפתרת
אם לחלק נכבד מהמצביעים היה ראש גדול הם היו הופכים למנהיגים.
וגם אז הבעיה לא הייתה נפתרת.
מהתגובות שלך לטוקבקים נראה שעמדתך האישית ברורה ומגובשת, ואני חייבת להגיד שהיא ממש שונה ממה שהערכתי כאשר קראתי את מאמרך, בטרם התחלת להגיב.
הצביעות של אבו-מאזן נחשפה בשיחה שלו עם נשיא ארה"ב. הוא בלי הפסק דיבר על ערגתו לשלום. הוא כל כך משתוקק לשלום כאילו האלימות באיזור היא דו צדדית. לא צריך להיות שרלוק הולמס כדי לחשוף מי הוא האלים ומי הוא המתגונן באזורנו. פשוט צריך לבדוק מי חי לו בפתיחות וללא שמירה ומי מוקף בגדרות ובהבטחה על כניסה מתקן ציבורי.