ירושלים שלי כבר לא שלי

על שינויים דמוגרפיים ועליית הקיצוניים בעיר הבירה
תמונת ירושלים
צילום: Wayne McLean (Jgritz) he.wikipedia.org

כל חיי אני חי בירושלים. אולם כיום אני חש שירושלים כבר איננה אותה העיר שהכרתי ואהבתי, כבר אינני בטוח שהיא שלי או שלנו.

במאמר זה אתאר בקצרה את התהליכים שהפכו אותה מ"עיר של כל תושביה", לעיר שקיצוניים ממגזר אחד מובילים בה מצעד דגלים. מצעד הדגלים הוא אחד מהסמלים למצבה העגום של העיר.

עיר הבירה שלנו הפכה לאחת מהעניות בערי ישראל. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ממקמים את ירושלים באשכול סוציו-אקונומי 3. אשכול סוציו-אקונומי נמוך במיוחד.

גם הנוף העירוני בירושלים משתנה, הבנייה לגובה משנה את צביונה של העיר, כולל באזורים בעלי ייחוד. לכבוד יום ירושלים השתתפתי בסיור באזור מגרש הרוסים. המדריך, אוהב ירושלים ובעל ידע רב, נולד כמוני בבית החולים "הדסה", שהיה אז ברחוב הנביאים. זה כבר אינו רחוב הנביאים שהכרתי.

ברומא ובברצלונה, שתי ערים היסטוריות, סימנו קו עליון לבנייה לגובה. הקו נקבע על פי אחד המגדלים העתיקים בעיר. חבל שבירושלים לא למדו מהערים הללו.

עד 1967 ירושלים הייתה עיר יפה, מרתקת, קטנה ואינטימית. רוב תושביה כבר לא זוכרים את העיר הזו, שמרכזה היה "משולש" הרחובות יפו, המלך ג'ורג' ובן-יהודה. הם נולדו אחרי שנת 1967. איחוד ירושלים עשה משהו רע לעיר. חלקים שצורפו לה הם לא בדיוק חלק מהמורשת היהודית ההיסטורית. אני לא זוכר היכן במקורות היהודיים נכתב על חשיבותו של מחנה הפליטים שועפט ליהדות.

ל"סינדרום ירושלים" התווספו עכשיו מלחמות בין קיצוניים משני הצדדים. קיצוניים נוטים יותר לא להכיר בזכויות של אחרים ולראות רק את הזכויות של הקבוצה שאליה הם משתייכים. הרוב הדומם, משני הצדדים, סובל מהמלחמות הללו.

לכבוד יום ירושלים שצוין בשבוע שעבר רואיינה חוקרת ממכון ירושלים. לדבריה, כ-40% מתושבי העיר הם ערבים, כ-30% חרדים וכ-30% חילונים ודתיים.

החוקרת ציינה, בצדק, ששיעור התעסוקה בקרב הגברים החרדים והנשים הערביות נמוך. נתון זה עשוי להסביר את מיקומה של העיר באשכול סוציו-אקונומי נמוך. אגב, בשונה מחלק גדול מהגברים החרדים, הנשים הערביות רוצות לעבוד. רמת ההשכלה שלהן עלתה ויש להן כישורים ויכולות, אבל הנורמות החברתיות במגזרן לא תמיד מאפשרות להן לצאת לעבודה.

המגמה המשמעותית השנייה היא התחרדות ירושלים. אחוז הילדים החרדים הלומדים במסגרות החינוך בחלק היהודי של העיר כבר מזמן עבר את ה-50%.

חרדים אינם פסולים. מה שכן פסול זה נורמה שעל פיה גברים צעירים ובריאים אינם עובדים. משמעות ישירה היא ארנונה גבוהה יותר ופחות שירותים לתושבים האחרים. מה שכן פסול הוא קבוצות חרדיות קיצוניות ואלימות, המנסות להשליט בכוח את תפיסת העולם שלהן על אחרים. האלימות הזו לא בהכרח מופנית רק כלפי ערבים, חילונים ודתיים. היא מופנית גם כלפי חרדים מקהילות אחרות.

אין לי ידע מתאים להכריע בוויכוח בין החוקרת ממכון ירושלים, שטענה שיותר חרדים מחילונים עוזבים את ירושלים, לבין חוקר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שטוען שחרדים קונים דירות בפריפריה של ירושלים, אבל שוכרים דירות בירושלים.

החוויה האישית שלי היא שיותר ויותר מהחברים החילונים שלי נוטשים את ירושלים, לרוב לטובת מרכז הארץ. בחלק גדול מהמקרים הם הולכים בעקבות ילדיהם שמצאו עבודה בעיר אחרת ובנו בה את חייהם.

אין להוציא מכלל אפשרות שגם אני אמצא את עצמי בעיר אחרת.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. אני גדלתי בירושלים וגם למדתי בה בתיכון והאוניברסיטה ואפילו נלחמתי ונפצעתי בה במלחמת ששת הימים. עזבתי איתה ב 1970, אבל אני עדיין מגדיר את עצמי כירושלמי.
    אני מזדהה עם כל מילה הכתובה כאן. כשאני מגיע לירושלים, אני כבר לא מרגיש שהיא עירי האהובה, בגלל כל הסיבות המפורטות כאן.

  2. אתה כבר הכותב השלישי או הרביעי באתר שמקורו בירושלים וכעת מאוכזב ממנה ממש.

  3. אבי שלום,
    אני שותף לדאגה שלך. משפחתי הגיעה לירושלים בתחילת המאה ה-19 (קהילת הלדינו), גדלתי בה, והתבגרתי ברחובותיה. גם אני עזבתי את העיר לפני 30 שנים, וכמוני כל משפחתי המורחבת, ומרבית מבני המחזור שלי בגמנסיה רחביה. אני מסכים שעתיד העיר תלוי בהרכב האוכלוסייה שבה, ולכן יש חשיבות ליזום תכנית לאומית למשיכת אוכלוסייה צעירה ואיכותית. (יוסי חביליו סגן ראש העיר וירושלמי ותיק בעצמו נלחם כבר שנים לממש את החלטת הממשלה להעביר את כלל המשרדים הממשלתיים לירושלים)

    1. קודם כל, ויפה שעה אחת קודם, יש לנתק את ירושלים מכשתי עשרות כפרים ושכונות ערביות שצורפו אליה אחרי מלחמת ששת הימים. מתגוררים שם כרבע מיליון ערבים שאינם מעוניינים ו\או צריכים להיות בעלי זכות הצבעה לעיריית ירושלים ולקבל זכויות בביטוח לאומי הישראלי. שיצטרפו לרשות הפלסטינית. כמובן שיש לבצע זאת תוך שמירה על ביטחון האוכלוסייה היהודית בעיר. אפשר לבצע זאת. לאחר מכן יש לטפל בשיפור חזות העיר. גם את זה ניתן לבצע תוך מתן תקצוב מהמדינה. כל היתר יבוא אחר כך מעצמו.

  4. פוסט שפירסמתי בפייסבוק ביום ירושלים הקודם:
    ירושלים שלי
    ***********
    לא נולדתי בירושלים.
    גם ילדותי ונערותי לא עברה בירושלים.
    הגעתי לירושלים לצורך לימודים.
    הייתי סטודנט בירושלים בשנות ה-70, לאחר מלחמת יום כיפור.
    התאהבתי בירושלים. היא היתה כל כך שונה ממחוזות ילדותי ברמת גן.
    אהבתי את הפשטות בירושלים, את מזג האויר, את האיטיות.
    אהבתי את הלבוש הפשוט/זרוק, את הדמויות הססגוניות.
    אהבתי את הקמפוס בגבעת רם, להשתרע על הדשא, קפה בקפטרית קפלן.
    חברים חדשים, מהמעונות, מהלימודים.
    מדי כמה ימים הייתי יוצא לשוטט "חמוש במצלמה".
    מסתובב בנחלאות ובעיר העתיקה, מצלם, בתים, פתחים, חלונות, דמויות.
    בתום הלימודים, החלטתי להשאר בירושלים, כך גם מרבית חברי.
    (נכון להיום, אני היחיד מאותה "חבורה", שנשאר בירושלים).
    החלטתי להקים משפחה, בית, ילדים, בירושלים.
    (אף אחד משלושת יילדי לא נשאר בירושלים).
    הייתי חוגג את יום ירושלים.
    הדגל שתלינו ביום העצמאות, נשאר תלוי עד לאחר יום ירושלים.
    עם השנים, תחושות האהבה פגו אט-אט. אפשר להגיד נגוזו.
    יום ירושלים וריקוד הדגלים, נעשה אלים ומתריס.
    ההויכוחים הלגיטימיים, בין בעלי השקפה שונה, הפכה להיות מלווה בשנאה וקללות.
    הגדיל לעשות אדם שצעק עלי כאשר הפגנתי: "חבל שהיטלר לא גמר את העבודה".
    ההתחרדות בירושלים מחלחלת לשכונות חילוניות.
    העיריה משתפת פעולה עם הקמת מוסדות חרדיים בלב של שכונה חילונית.
    הרבה חברים טובים, החלו לעזוב את ירושלים, בעקבות ילדיהם.
    או סתם לתל אביב למען תחושת החופש.
    אני עדיין בירושלים למרות הכל. מדמיין את השבירה.
    זו תמצית "ירושלים שלי".
    נ.ב. השנה חזרתי לתלות את הדגל. דווקא הפגנות המחאה החזירו לי את הדגל.

  5. בירושלים כולם ימין
    מימין קיצוני ועד ימין קיצוני ++++

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גד

אין לי

שיר על חסר

ציור סמלי

חשמל מודרני

מעבר אקטיבי למקורות אנרגיה ירוקים