עד כמה נֵיטרלית הטכנולוגיה?

האם אין המשתמש בכלי אחראי לתוצאות השימוש בו?
תמונה של שפי
פרופסור יהושפט גבעון

כאשר דנים במתן אפשרות חוקית לכל אזרח לשאת נשק (למשל בארצות הברית, הכואבת כעת את אובדן 19 ילדיה) צצה סוגיית הניטרליות של כלי הנשק אפילו בניסוח הטענה "לא האקדח הורג אלא האדם שיורה בו". כנגד טענה זו טוענים המשוכנעים מן הצד השני כי נוכחות של נשק בבית מעלה את הסיכויים לשימוש הרסני בו, בהתאבדויות או בתאונות. שלא לדבר על הכתבות והמאמרים הרבים מספור המדגישים את הטענה שהטכנולוגיה היא בהחלט לא ניטרלית. כלומר לאקדח עצמו יש תכונה שמשפיעה על בעליו לירות ולפגוע בעצמו או בבני אדם אחרים. במידה ניכרת כלי הנשק מעידים שניטרליות של הטכנולוגיה היא אנטי-תזה לרעיון שהטכנולוגיה משפיעה עלינו. כלומר אלה המאמינים שהכלים ניטרליים, מאמינים שלכלים אין שום השפעה עלינו.

אם נבדוק את טענות המאמינים בהיעדר הניטרליות של הטכנולוגיה, נגלה שהם משתמשים במונח "טכנולוגיה" במשמעות שחורגת מהמשמעות המקורית של המונח כפי שהוכנס לשימוש בשפה האנגלית (דנתי במשמעות המונח "טכנולוגיה" וגורלה במאמר קודם). אבל המשותף לכל המשמעויות האלה הוא שמדובר ביצירה של האדם שיש לה שימוש מעשי. כאשר אדם יוצר כלי, הכלי מיועד לשימוש כפתרון מגמתי לבעיה ממשית מסוימת. המגמתיות הזאת, כך טוענים מתנגדי הרעיון שהטכנולוגיה ניטרלית, משפיעה על יוצרי הכלי בתהליך יצירתו, ולכן גם על תוצאות השימוש בכלי בכיוון מימוש המגמה של יוצריו. הם משוכנעים לחלוטין שהכלי עצמו משקף את המטרות והנטיות של יוצריו וכל שימוש בו מממש מטרות ספציפיות שנקבעו ביצירתו. עמדה זו סותרת את האפשרות שהמשתמש בכלי חופשי לבחור אם להשתמש בכלי ובאיזו דרך. עמדה זו סותרת גם מקרים רבים בהיסטוריה של הכלים שבהם חרגו המשתמשים ממגמות היצרנים. אחת הדוגמאות העסיסיות ביותר בדורות האחרונים הייתה סטיית המשתמשים מכוונת יוצרי הרשת "ט֢לט֢ל" בצרפת. הרשת נוצרה כדי לאפשר חיפוש הודעות של הרשויות ומאגרי מידע מוכנים, אך המשתמשים העדיפו ליצור תקשורת עם יצאניות. אם תרצו לקרוא על כך מפי הוגה דעות צרפתי, חפשו ברשת את שתי המילים "Minitel Feenberg".

במאמר של קארל ברייטר ומרלין סקרדמליה משנת 2008, על הטיות פדגוגיות של טכנולוגיות חינוכיות, בתחילת המאמר הכותבים מסבירים שהיות שכלים מקילים על המשתמש ליצור תוצאות מסוימות ומקשים עליו ליצור אחרות, בשימוש בהם הנטייה תהיה לבחור ביצירת התוצאות הקלות. זה תומך בביקורת כנגד ההרשאה הסוחפת החוקתית בארה"ב לשאת נשק, כי הלחיצה על ההדק קלה מאוד.

אם כך, האמונה באי-ניטרליות הכלים היא אמונה בהשפעה הכרחית ובלתי נמנעת של יוצרי הכלים על הכלים עצמם וגם בהשפעה של הכלים על המשמשים עצמם. בכמה מאמרים קודמים שלי דנתי בקושי השיטתי בחקירת גורמים וסיבות ובקושי במחקר אמפירי בכלל על השפעת הכלים על המשתמשים. כמו כן ציינתי את העובדה שהמדעים המצליחים נמנעים מנגיעה בסוגיות סיבה ותוצאה. הפילוסופים אהבו להתחבט בהן, אך עד כה לא הצלחנו לסלול דרך לידיעה מבוססת מחקרים של סיבות ותוצאות. למעשה, במאמר קודם כבר הצגתי את הקשיים המתודולוגיים בביסוס אמפירי של השפעת הכלים.

במרכז לטכנולוגיה הומנית, שהוקם על ידי דאגלס ראשקוף ועמיתיו, פורסמה בחודש מרץ השנה כתבה נחרצת כנגד המיתוס של הטכנולוגיה הניטרלית. הטענה המרכזית בכתבה הייתה, בהדגשה מרובה, "אנו מעצבים את הטכנולוגיה והטכנולוגיה מעצבת אותנו". כדי להסביר כיצד זה מתרחש, הוצג תרשים תלת-קודקודי שמוצג כאן (השרטוט בכלי השרטוט של וורד):

כלומר החברה משתמשת בבני אדם כדי שיעצבו טכנולוגיות והן משנות את החברה. לבני אדם אין שום תפקיד יצירתי במודל הזה. זה איננו שקול לטענה של מקלוהן שאנו מעצבים כלים והכלים מעצבים אותנו, כי אנו לא בודקים היטב את הכלים שאנו יוצרים ולא מבינים אותם. ובמקום הפלא של השפעה לא ברורה של מכשירים על בני אדם, שהעסיקה את מקלוהן, במרכז לטכנולוגיה הומנית מאמינים שהמכשירים משפיעים לא על בני אדם אלא על החברה. בתפיסה של המרכז לטכנולוגיה הומנית מתגלים שרידים של התפיסה המרקסיסטית, שראתה בחברה מערכת הנוצרת מכלי הייצור.

בשנת 1963 למדתי בקורס על התהליכים הפסיכולוגיים המעורבים בשימוש במכשירים (במסגרת לימודיי לתואר השלישי). המרצה הציג לנו תרשים של שתי מערכות שלובות זו בזו, של נהג ושל מכוניתו. התרשים היה סימטרי לחלוטין ולא תפסתי אז את משמעות הסימטרייה הזאת. כמו בתרשים של המרכז לטכנולוגיה הומנית, עולה השאלה "מי הגורם האחראי כאן?" כאשר מדברים על כך שבני אדם מעצבים את המכשירים שהם יוצרים, נראה כאילו גילינו מי אחראי לתכונות המכשירים. אבל אז, בתרשים של המרכז לטכנולוגיה הומנית מופיעות שאר ההשתלשלויות ומעלימות את גורם האחריות בכלל.
לפי מבנה התרשים שהציג לנו המרצה שלנו, אין בסיס להאשמת הנהג. אם האקדח אחראי לרצח, האם יש להאשים אותו ולא את מי שלחץ על ההדק?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. אם יש סיכנה במוצר לציבור או למשתמש, נכנס לתמונה גורם נוסף וזה הממשל. צריך רישוי.

    1. לא.י. התלבטותך מוצדקת.
      סימני השאלה בכותרות המאמר הם שם בדיוק מכיוון שאין לשאלות אלה תשובה ברורה.
      אם הכלים אינם ניטרליים, כלומר, הכלים אחראים לתוצאות השימוש ולא המשתמש, ואז כלי הנשק יכולים להיות מואשמים ברצח. אם הכלי ניטרלי, אז הכלי אינו משפיע על המשתמש והאמונה בהשפעת הטכנולוגיה נסדקת…

      1. השאלה הזו מאד מעניינת, אבל גם כל כך מורכבת. יש מצבים שזה גם וגם, כל' הזמינות הנוחה של
        כלי נשק מאפשרת תגובה בלתי מתוכננת, ובכך משפיעה על התוצאה. יש גם נקודה של רב שימושיות. אותן טענות נגד אקדח ניתן לטעון נגד סכין, אבל לסכין יש גם שימוש טוב ומועיל למשל להכנת אוכל. לאקדח יש רק שימוש אחד: פגיעה ביצור חי (להגנה או התקפה ). לחיצה על ההדק אולי קלה מתקיעת סכין, אבל אקדח לא קל להשגה והוא מרעיש. סכין גם לא דורש תחמושת…
        בסופו של דבר הייתי אומרת שהאחריות היא של בן תבונה המשתמש בטכנולוגיה, כי הוא המפעיל אותה.

        1. בדיוק כך אביבה. אבל מה יקרה אם נייחס לטכנולוגיה תבונה אוטונומית?? האם אז האחריות תהיה של המחשב?

          1. אכן זו תסבוכת נוספת. נראה לי שלא. המחשב נוצר ע"י אדם שהטביע בו את היכולות. זה כמו הורה עם ילד. האם הורים אחראים למעשי ילדיהם גם אם הללו פועלים על דעת עצמם? או להבדיל, האם אנו אחראים על התנהגות כלבנו? ואם נמשיך: הדתיים טוענים שהכל בידי שמיים, ויש הגיון בטיעון שאם אלוהים הוא omnipotent ו- omniscient אז האחריות עליו ולא עלינו. כמובן שהדתיים בכל זאת הטילו על האדם אחריות (אחרת אי אפשר לנהל בני אדם): "הכל צפוי והרשות נתונה", ואנחנו נישפט על כך, אבל כחילונית זו עדיין סתירה בעיני. או שיש רצון חופשי ואז יש אחריות, או שאנו מתוכנתים לחלוטין. אולי באמת אנחנו גם סוג של מחשב.

  2. לנילי, אני מסכים עם טענתך שזה כמו לתת פרס לתרופה ולא למי שהמציא אותה. אנא קראי במאמר קודם שלי על תלונתו של מאנוביץ' בהשכחת ממציאי המדיה החדשות: https://jokopost.com/educatio/4514/

  3. אין לזה סוף
    אקדח עוזר לי להתגונן אך מעורב בתאונות
    עוגה טעימה לי מאוד אבל משמינה
    רכב (לעומת פרד) מביא אותי יותר מהר ויעיל ונוח אבל מרבה את התאונות

    אז אם מחלקים עונשים, צריך במקביל לחלק גם צל"שים

  4. לדן,
    במאמר לא דנתי בערך השימוש בכלי ובתוצאותיו אלא בסוגיית הניטרליות של הכלים ושל המכשירים והיא סוגיית האחריות על התוצאות.
    בניסוח שלך מהדהדת האמונה שהכלים עושים כך וכך, כלומר האמונה שהאחריות היא על האמצעים ולא על המשתמש בהם: "האקדח עוזר…", העוגה משמינה (ולא האוכל אותה), רכב מביא אותך ומרבה את התאונות….
    למי לתת את העונשים או את הצל"שים??

  5. מי שמאפשר פיתוח טכנולוגיה מזיקה בתחום שלטונו ושליטתו, הוא האחראי למה שקורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גד

אין לי

שיר על חסר

ציור סמלי

חשמל מודרני

מעבר אקטיבי למקורות אנרגיה ירוקים

צילום של משה

הצצה אל התופת

על ספר השירים "שמרי על הקיכלי" מאת צילה זן-בר צור