עד שבאת לא ראיתי פרחים
כמו שאני רואה עכשיו.
שמים בתכלת וזהב, אין ענן.
צביטה קטנה בלב, זה משפיע.
את כמו סופה חזקה,
משהו מתחולל בתוכי.
חצית את הכביש לכיוון שלי
ונפגשנו, דיברנו.
לא רצינו את הגשם.
עד שבאת היו לי כל מני חזיונות,
ראיתי את עצמי משתקף במי הנהר.
הכתובת שלי השתנתה
עברתי לגור במחוז אחר.
הפרחים עדיין נפתחים ונסגרים בכל לילה,
והירח רחוק, לבן ומאיר.
4 תגובות
כה יפה וכה מרגש – העין רואה והמבט משנה את ההשקפה הפנימית על הפירוש לנוף..
טוב למצוא גם מישהו אופטימי בימינו.
עיצה לי אליך. בפעם הבאה כשאתה חוצה כביש תיזהר משליחי וולט המגיחים ומרסקים, אחרת תפסיד את כל היופי המתואר
אם כך, איזה כיף לך