הצלחנו – הוקמה מדינה פלסטינית

הוגשם החזון – אבל גוי אל גוי ממשיך לשאת חרב
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

הימים היו ימי ספירת העומר תשפ"ז. החמסין היכה בארץ. השרקייה הביאה בכנפיה הררי אבק ממדבריות סוריה וירדן. ממש הארמטאן, כמו בסאהל באפריקה, אמרו יודעי דבר. ברמב"ם, הלל יפה, לניאדו ושיבא היו ידי הצוותים בחדרי המיון מלאות עבודה. מאות פצועים הובהלו לחדרי המיון, חלקם הובאו במכוניות פרטיות של עוברי אורח שנקלעו במקרה לזירות התפוצצויות שהתחוללו ביום הזיכרון לחללי צה"ל. מטעני חבלה שהופעלו על ידי טיימרים במגורי הקצינות במחנה 80, בפיאצה בחדרה, על חוף הים בנתניה ממש מול המאוזוליאום לזכר הניצחון של הצבא האדום על הנאצים, באתר ההנצחה של "מחנה העקורים" בעתלית וברחבת הטקסים בבית הקברות הצבאי הסמוך לכניסה הדרומית לחיפה. עשרות גוויות נאספו באתרי ההתפוצצויות. צוותי חברה קדישא התעייפו מהטיפול בגוויות והכנתן לקבורה. ציניקנים טענו שאין להתפלא מהעומס על בתי החולים כי זו שנת תשפ"ז, שבה מאשפזים.

בג'נין, חאן יונס, שכם, חברון, ועזה התמלאו הרחובות במפגינים שגרונותיהם ניחרו מצעקות "אללה הוא אכבר". סוכריות, בקלאוות ומשולשי כנאפה חולקו ביד רחבה ובחינם לכל דכפין. חמאס נטל את האחריות לפיגועים. החרו אחריו דוברי משמרות המהפכה האיראניים, שלא מכבר הוצא ארגונם מרשימת ארגוני הטרור של הממשל בארצות הברית. ה"מהפכנים" התגאו בכך שמימון מבצע "אטבח אל יאהוד פי אלקודס" בא מאיראן, כולל חומרי נפץ ומנגנוני טיימרים להשהיית הפיצוצים מתוצרת "אל בומבה מיחוראם" בטהראן.

רשתות הטלוויזיה הבין-לאומיות התמלאו בצילומים מהמקומות שנפגעו בליווי פרשנויות שונות. הזעם הפלסטיני על העדר מדינה עלה על גדותיו ואיים להטביע את ישראל. ממשלת ישראל התכנסה בדחיפות בערב חג העצמאות לדיון חירום על הפעולה שעליה לנקוט בתגובה להתקפות אלה. התברר שאין הסכמה על הדרך שבה ישראל חייבת ללכת בעקבות גל הפיגועים הרצחני שזה עתה התחולל.

בממשלה התנהל ויכוח בין שני צדדים. צד אחד טען שעל ישראל להגיב בחוזקה על גל הטרור החדש, ואילו הצד השני טען שהגיע הזמן להתפשר עם הפלסטינים. לאפשר להם הקמת מדינה משלהם מכיוון שהוכח שהם לא "נרגעו", למרות כל המאמצים והאמצעים שהושקעו בשטחי יהודה ושומרון ועזה, בעיקר על ידי האמריקנים. הגנרל האמריקני וונדרפיס, שהתמנה על ידי הנשיא בוש (הנכד) לתווך בין ראש הממשלה לפיד לראיס הפלסטיני זכריה זביידי, אמר בישיבה של ממשלת ישראל: הרי אמרנו לכם אלף פעמים, רק מדינה פלסטינית תבטיח את השלום. על כן אני מציע לסכם מיד את המו"מ עם הפלסטינים. אנו האמריקנים נושיט יד וכמובן עזרה לכל מי שיבקש זאת מאתנו ללא צורך בקבלת פרסים מכם. הממשלה נענתה להצעת הגנרל וונדרפיס לשלוח משלחת שתיפגש עם משלחת פלסטינית בחדר הישיבות של יוזמת ז'נבה בתל אביב.

המפגש היה מוצלח. הגנרל הקרין ברכה מצולמת מאת הנשיא האמריקני. הכיבוד היה נפלא. לקראת סוף המפגש הקריא הגנרל את סעיפי ההסכם וכל הנוכחים חתמו עליו. הורמו כוסות לציון האירוע החשוב. לכוסות של הפלסטינים נמזג מיץ ענבים נטול אלכוהול. אחרי טקס החתימה הונף מעל מוזיאון רוקפלר דגל אש"ף ענק על תורן בגובה 40 מטר. בערים הפלסטיניות ובערים המעורבות בישראל הונפו דגלי פלסטין וחולקו ממתקים לציבור על חשבון הסיעה המשותפת. בערי מדינת פלסטין החדשה וגם בכמה ריכוזי ערבים בישראל צצו לפתע עשרות אלפי גברים צעירים לבושים במדי צבא. כולם נשאו רובה M16. את ראשיהם עיטרו כאפיות על פי אופנת ערפאת. חיילים לכל דבר ועניין. הם החלו להתפרס ברחבי מדינת ישראל. אם נמצא יהודי שהראה התנגדות למהלכיהם הוא נורה ללא אזהרה. הקצינים שהובילו את החיילים נפנפו לכל עבר בהעתקים של ההסכם שנחתם באולם הישיבות של יוזמת ז'נבה. חברי כנסת ושרים ישראלים מיהרו לטעון שלא לזה התכוונו כשהסכימו להקמת מדינה פלסטינית, אך נדחו בקש על ידי השגריר האמריקני.

ממשלת ישראל התכנסה במרתף הכנסת לדון במצב. הוצע להוציא טילי יריחו מצוידים בראשי קרב גרעיניים ולהכינם לשילוח. לאן, שאל נציג אגודת ישראל, הרי את בית המשפט העליון כבר פוצצנו. השרים לא יכלו להגיע להסכמה. הישיבה התפזרה. כשהגיעו השרים לחניון הכנסת הם מצאו כמה נהגים חבולים ומדממים. היכן המכוניות? שאלו השרים. לא יודעים, ענו הנהגים. הייתה כאן חבורת צעירים ערבים שלקחו את המכוניות כדי להביאן לשרי הממשלה החדשים.

בלוד החלו מהומות. דיווחים העלו שהמון מוסת התפרץ למרכז העיר עם סכינים וגרזנים בצעקות "אטבח אל יאהוד". דיווחים דומים התקבלו גם מיפו, עכו וחיפה. למושבי חוף הכרמל הגיעו ערבים כדי לחפש את נחלותיהם האבודות. בבסיסי חיל האוויר החלו לחמש מסוקים בפצצות מצרר. לא נמצא מי שייתן למסוקים פקודת המראה. בקיבוצים פתחו את הנשקיות והחלו לחלק רובים ואקדחים לחברים, ואלה הסתדרו לאורך הגדרות לצורך הגנה היקפית. ראש הממשלה יאיר לפיד נעלם. מחפשים אותו. ראש הממשלה החליפי בנט מסר שלפיד נסע לאוקראינה לתווך בין פוטין לזלנסקי. הוא תמיד איננו כשצריך אותו, אמר ראש המל"ל, וטילפן למפקד חיל האוויר לצורך מתן הוראה לשמונים הליקופטרים להמריא ולרסס באש מקלעים את מוקדי ההתקוממות. בטלוויזיה פתחו את שידורי הבוקר בסיסמה "בוקר טוב וייטנאם".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. הפסקת להאמין בכוחה של מדינת ישראל ובכוח הצבא שלה להביס כל אויב?

    1. אורן מורן היקר
      כל הכבוד על תשומת לבך והערתך. אנא קרא עוד פעם את המאמר ואולי תבחין בזה שהמאמר מסתיים בכך שחיל האוויר מכין 80 הליקופטרים עם פצצות מצרר ומקלעים כדי לרסס היכן שצריך. אנא שים לב לעוד דבר – הפוליטיקאים בלחץ אמריקאי הסכימו להקים מדינה פלסטינית. הפלסטינים כצפוי איבדו את הצפון. ואז בא צה"ל להציל את המצב. האם יש לך ספק שצה"ל לא ימגר את האויב?

    2. אורן- עד שדגני ישיב (לבטח יעשה זאת) אגיב ואומר שתרחיש האימים שהציג הוא חלק מחלומות הביעותים שרבים מאיתנו חשים נוכח התנהלות מדינת ישראל בסכסוך הדמים מול הפלסטינים. חוסר ההבנה מיהו האויב שבשער, מהן כוונותיו, הניסיון הנואל ליחס לו חשיבה רציונלית הדומה לשלנו (כולנו אותם בני אדם…) מביאה אותנו למצבי סיכון לאומי. זה לא ש"אין לנו צבא חזק" להתמודד מול המליציות החמושות שסביבנו ובתוכנו- אלא חוסר הנחישות, ראיית הטווח הקצר, הפיצול הפנימי בשורותינו- כול אלה הם בעוכרינו, ומכאן החשש מפני קריסה פנימית כמו כוכב גוסס- והצורך בקריאת השכמה שדגני בדרכו – מנסה לעשות מתוך לב אוהב.
      כבר אמרנו לא פעם "שהאיחוד האירופאי יהיה הראשון לשלוח לנו אוהלים ציוד רפואי ושמיכות למה שיוותר בין גדרה וחדרה.." עדיף שלא להגיע לזה

      1. לגדעון שניר
        יפה דרשת. נמצאים בינינו כל מיני "אידיוטים שימושיים" (זה מונח שהומצא על ידי לנין בעת הקמת הקואומינטרן, כאשר הוא הסביר לחברי מועצת המהפכה, שחברי המפלגות הקומוניסטיות בארצות אחרות יסייעו לסובייטים להשתלט על העולם כדי לבנות "דיקטטורות של הפרולטריון")
        שמצאו מקום באקדמיה כמו גם בין שרידי המדיה ומפלגות השמאל, שעדיין מטיפים ל"שתי מדינות" או ל"מדינת כל אזרחיה". המבולבלים הללו לא קולטים שבכך הם מטיפים לאחד משתיים: או שיהיה כאן טבח של יהודים, או שתתרחש כאן נכבה נוספת. יש סימנים לכך שהתחלות של שתי האופציות כבר החלו להתחולל. לנו ברור איזו אופציה אנו מעדיפים. כמובן שזו תתבסס על כוחו של צה"ל. מי שהדבר אינו ברור לו מוזמן ללמוד מעט היסטוריה של עם ישראל בשלושת הדורות האחרונים.

  2. כדאי שתפנים
    אולי הפתרון של שתי המדינות לא ישיםאני חושב דוקא שכן
    אבל כל פתרון אחר ישים הרבה פחות

    1. מגיב יקר למר דגני
      אינך בקיא במתרחש במקומותינו. אם תרצה להתעדכן אציע לך לקרוא ספר (מחקרי-אקדמי) על עניין זה.
      למרות מה שאתה חושב שתי מדינות לא תהיינה כאן מהרבה סיבות אבל העיקרית היא שכבר יש כאן משהו
      אחר המוכר גם דה-יורה בינלאומית. דהיינו – לא רק שפתרון אחר אפשרי אלא שהוא כבר מתקיים.

  3. מאמר מרתק שמותיר לנו חזון של תקווה והיא נקבה נוספת. נראה שבמצב,אליו התדרדרה ישראל רק פיתרון רדיקלי כזה יאפשר את שרידותנו. נראה שהמצב,מוביל באופן דטרמיניסטי לאחד משני הפיתרונות שמציע המאמר.

  4. מה שהוקם כאן זאת מדינה אחת לשני עמים עם הפליה של אחד מהם. זה לא מבשר טובות. וזה שמישהו דבק בהגדרות שלו לא אומר שהן נכונות.

    1. ל- מ. הנכבד
      צר לי. אינך בקיא בחומר. יש בין הנהר לים 3 יחידות פוליטיות נפרדות. הן בשום אופן ועל פי כל ההגדרות המקובלות, אינן מדינה אחת.
      אם אתה מתכוון למדינת ישראל בגבולות הקו הירוק, אז נכון. כאם הוקמה מדינה אחת שיש בה מיעוט מוסלמי המונה בערך 20% מהתושבים.
      אבל כאן צריך להבין שהרוב הוא המופלה. לא המיעוט. הרוב ממלא חובות למדינה שהמיעוט משוחרר מהן.
      זה שכל הסיטואציה כאן אינה מבשרת טובות – זה נכון. מה יקרה בעתיד – אפשר רק לנחש. כל אחד שינחש על פי הרהורי לבו.

      1. ומי שבנה ובונה התנחלויות בכל מקום בשטחים לא גורם לכך שהכל מתערבב ובוודאי ימנע מליצור 3 ישויות, אלא ישות בלגן אחד גדול וסטער?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

חוק הנאשם

מדוע חוק הנאשם בפלילים אינו סביר ואינו ראוי