שיחה עם הנזיר

לשאוף את היקום
ציור מבט מאחור
גדעון גולדמן, דיוקן עצמי

לשאוף את היקום

תוך כדי השאיפה יחול תהליך של גיזום התפל. המרכיבים השוליים ילכו ויתמוססו. תוך כדי השאיבה פנימה יצטמצמו רעשי רקע וישארו רק הצלילים עצמם.

השבתי: כך אעשה, הלוואי ואשאר רק עם הצלילים הנקיים.

הנזיר: התהליכים המשניים ינשרו תוך כדי השאיפה, יישארו רק המרכיבים היסודיים ובהמשך ייוותרו רק היסודות!

השבתי: תמיד אחפש יסודות.

הנזיר: אכן, היסודות נקיים. כך המשך לשאוף ולשאוף, שאב את הזמן אחורה ואת המרחב עד לנקודת ההתחלה.

השבתי: כך אעשה!

הנזיר: עכשיו תחוש שהיקום והזמן הפכו לנקודה מינימלית, אין-סופית בקוטנה, הכי קרובה לאפס.

השבתי: זה שם, הכול נקודה קטנטונת וכולי בתוכה, ריק מוחלט.

הנזיר: יפה בני. נקודת ההתחלה הזאת היא חומר; אם תעמיק את השאיפה עד תום ייהפך החומר לאנרגיה!

השבתי: שאפתי את החומר ואני האנרגיה הראשונית הזאת.

הנזיר: אין לה שם, לא הגדרה, לא כיוון, לא יעוד, היא שיא הטהרה.

היא אינה תלויה בכבידה ולא באלקטרומגנטיות, איננה קוונטית ואף לא אלוהית.

השבתי: אז מהי, מורי היקר?

הנזיר: אהבה. עכשיו נשוף החוצה. שוב ייווצר היקום, ותזהה אותה בכל מרכיביו ללא יוצא מהכלל, בכול!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

28 תגובות

  1. ממה שאני יודעת הנשיפה מקדימה את השאיפה ולא פחות חשובה ממנה.

      1. תומר-
        הנשימה מורכבת משאיפה ומנשיפה. פניתי לדמיון של הקוראים שבעת השאיפה, נשאב היקום פנימה ובעת הנשיפה, נפלטת אהבה.

  2. דברים מעוררי מחשבה.
    גם אני נותרתי עם שאלות לגבי הנשיפה, שנראית לי בת לוויה הכרחית, שבאה בעקבות השאיפה. היא הכרחית על מנת להיפטר ממרכיבים מיותרים.
    תודה לך על הרהור של בוקר שהתעוררתי לתוכו.

    1. רחל-
      זו בדיוק הנקודה, הנשיפה לא נועדה רק לפלוט פסולת. מה אנו מסוגלים לתרום ליקום(מספיק שמידי פעם כמה היו נזכרים שנוצרנו מאותו זרע ושהם יכולים לתת קמצוץ אהבה..דוגרי העולם היה נראה אחרת).

    2. את צודקת, הנשיפה מסלקת מהגוף חומר מיותר/פסולת מגוף האדם
      לגבי יסוד הבריאה_ אהבה, זו מסקנה יומרית משהו. אמנם ישנם יצורים מלבד האדם היככולים כנראה לחוש אבהב אלא שהטבע לא בנוי כך. סמפתיה/ חיבה/ הם אלמנטים המסייעים להישרדות ולא תכונה עלאית העומדת בפני עצמה- אבל זה לא משנה או פוגם ביופי השיח עם הנזיר שהפעם לא גנבו לו את הפררי ולא הזיזו לו את הגבינה…. אבל זה כבר סיפור להזדמנות אחרת

      1. גדעון
        הסיפורון הוא ס״ה משל שנועד לתרגול מדיטציה שעשויה להעלות את רמת המודעות לאהבה. אם בכל נשיפה תתרכז באהבה תודעתך תתמלא בה ובהמשך גם היקום

    1. יולי
      תארי לך שאת שאהבת היית משלחת בפראות ליקום(האמת, שאת עושה זאת לא מעט) היית יוצרת גל אהבה שסוחף עוד כמה

  3. אנו באים לעולם בשאיפה ועוזבים בנשיפה, זה אשר שם את כל ריכוזו על הנשיפה
    יעזוב בשקט ובשלווה…

    1. דנה-
      ולפני שיעזוב, יוסיף טיפטיפה אהבה בנשיפתו. הנשיפה היא נתינה.

  4. "אני הכלי של היקום – לא יותר ולא פחות מזה" אמר הנזיר הקבצן שרוכב על גבם של שאר בני הכפר.
    אני חושב שכדאי לחלק את החשיבה על ה'כאן ועכשיו' ועל היקום הגדול באופן שווה.

    1. עידו-
      מסכים לחלוטין!
      נזיר שרק לוקח מבני הכפר אינו יכול להטיף על נתינת אהבה.
      הנזיר הנ״ל אינו כזה, הוא חומל ומטפל בנזקקים, מלווה ותומך בקשישים ואוהב יצורים חיים.

    1. פ-
      השאיפה מזקקת בעצמה.
      החומרים שמסונתזים במח בעת שאיפה נקיה יותר יצירתיים מחומר חיצוני.

  5. נזיר קיצוני יכול להתנסר משמעותית מהרבה מאוד דברים, אך לא משאיפה

    1. שאיפת הנשימה חיונית אך שאיפות החיים לעיתים מיותרות

  6. עם נזיר צריך לדבר?
    לא מספיק שיושבים מולו ונושמים ומסתכלים לו בעיניים?

  7. "השבתי: כך אעשה, הלוואי ואשאר רק עם הצלילים הנקיים."

    מה הוא אומר שיעשה? לפי התאור הקודם נראה שזה שהתהליך קורה מעצם השאיפה. מה הוא אמור לעשות ככל שזה לא קורה מעצמו?
    ייתכן וחסר משפט מתחילת השיחה

    1. דינה-
      בשאיפה מודעת המודט מתכוונן לתהליך של צמצום. אם זה לא קורה בשאיפות הראשונות זה יקרה בהמשך. יש כאלה שזוכים לתחושת האהבה רק בשאיפה האחרונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מלחמה על הבית

מלחמת הקיום של היום דורשת חשיבה מחודשת

כף רגל

פטריות ברגליים

כף רגל אתלט היא מצב עור שכיח המשפיע על כפות הרגליים. זה נגרם על ידי זיהום של העור עם פטריות. רגל אתלט היא זיהום עור