אנחנו דור מפונק

לאחרונה עלה לשולחן הדיונים נושא המס על ירושות ועיזבונות. לטענת חבר הכנסת דוד אמסלם, מס זה הכרחי לצמצום הפערים באוכלוסייה ביחס לדורות. כלומר, כאשר הדורות הוותיקים והאמידים יורישו לבני משפחותיהם ולכל יורש חוקי נכסים רבים, הם יידרשו לשלם מס על הירושה והעיזבונות. תשלום המס יקטין את ההון של היורשים וייועד לחיזוק אוכלוסיות חלשות ולצמצום הפערים. אך האם זו הדרך הנכונה לצמצם פערים אלו? האם מס כזה לא ינציח את הפינוק של הדור הצעיר?

לדעתי, אין ברכה או תועלת במס על ירושות ועיזבונות. ראשית, מתשלום המס הזה אפשר להתחמק בקלות ובאופן וחוקי. כדי להימנע מתשלומו, יהיה על המוריש לממש את צוואתו ככל שיוכל לפני מותו. נכון להיום, העברת נכסים לילדים ולבני משפחה במתנה אינה כרוחה בתשלום מס מיוחד, למעט מס רכישה מופחת. בנוסף, עלות מימוש מס זה למדינה תסתכם בהוצאה משמעותית בכל שנה. שכן, "הישראלי החכם" יבקש להעביר את נכסיו לדורות הבאים שלא בצורת עיזבון או ירושה, ורשות המיסים תצטרך לדאוג לגבות את המיסים כנדרש. לדעתי, כל ההכנסות שלהן המדינה מצפה בכיליון עניים יסתכמו בהכנסה מזערית ביחס עלות אחזקה ותפעול מערך זה.

שנית, פינוק, כן, כן. חלק גדול מבני הדור הצעיר הם מפונקים אשר חיים "בעולם הבדיעבד". רבים מהם אומרים: "אילו הייתי נולד בתקופה של ההורים שלי, הייתי קונה דירה בתל אביב". אולם הם שוכחים שהדורות הקודמים נטלו סיכונים והקריבו לא מעט כדי לצבור את נכסיהם.

אתן דוגמה אישית, כיום הוריי בשנות ה-50 לחייהם. מייד לאחר שנישאו רכשו דירה בבאר שבע, כעבור מספר שנים עברו לדירה חדשה וגדולה יותר, עדיין בבאר שבע. בהמשך, החליטו תוך סיכון מחושב להעתיק את מגוריהם למושב קטן מרוחק כ-20 דקות מהעיר. המושב לא היה מפותח כפי שהוא היום, הבית בנחלה שרכשו היה קטן ומיושן לעומת הדירה שבה התגוררו בעיר. בני משפחה וחברים לא הבינו את המהלך של הוריי. בזמנו הנחלה שרכשו הייתה זולה מדירה בבאר שבע, אולם כיום היא ערכה שווה לכמה וכמה דירות בעיר. הסיכון שנטלו הוריי היה כלכלי וחברתי גם יחד בעשותם מעשה לא מקובל בזמנו. איש לא חזה אז את עליית ערך הנחלה ואת הכדאיות של מגורים במושב.

כיום הדור הצעיר לא מוכן להתפשר ולקחת סיכונים כמו דור העבר. רבים לא מוכנים לעזוב את אזור גוש דן ומרכז הארץ. נכון, העבודה של אותם צעירים היא ככל הנראה במרכז, אך בעיניי זו לא סיבה מספקת להתעקש לגור במרכז. חלק מחברות ההייטק שבהן עובדים צעירים רבים פועלות במתכונת של מספר ימי עבודה מרחוק. נוסף על כך, הרכבת מתל אביב לבאר שבע גוזלת מזמנו של הנוסע כ-80 דקות בלבד. אולי שווה להשקיע זמן זה לכל כיוון ובתמורה להרוויח איכות חיים ויכולת לרכוש דירה או בית במחיר שפוי?

יתרה מזאת, הדור הצעיר לא מבין את משמעות מינוף החיסכון. כיום זוגות צעירים מבקשים כבר בראשית דרכם לרכוש את דירת חלומותיהם כדירה ראשונה. אולם עד מהרה הם מגלים שקצב חיסכון ההון העצמי נמוך ביחס לעליית מחירי הדירות. לכן, אחד הפתרונות הוא לא לחכות לרגע שבו תצברו את מלוא ההון העצמי הדרוש לדירת חלומותיכם, אלא לרכוש דירה על פי יכולתכם. רצוי לבחור את הנכס באזור שניתן להשביח ושצפוי לו עתיד. לדוגמה, קניית נכס בקרבת מוסדות לימוד אקדמיים בפריפריה שיספק תשואה יפה ועליית ערך מכובדת. בעזרת מינוף זה אפשר להמשיך לחסוך ובמקביל להצמיד את הכסף לעליית מחירי הנדל"ן שממשיכים לשבור שיאים חדשים מדי חודש.

בסופו של עניין, כחלק מהדור הצעיר, אני רוצה להדגיש כי מיותר להסתכל אחורה לעבר ולהתלונן על כך שלדורות הקודמים היו הזדמנויות רבות משלנו. עלינו להבין כי הרכבת אומנם עזבה את התחנה, אך היא בדרכה לתחנה הבאה. ככל שנשקע בתסכול ולא נעשה דבר, נפספס גם את התחנה הבאה. כפי שהדורות הקודמים נטלו סיכונים, הן כלכליים והן חברתיים, גם אנו, בני הדור הצעיר, צריכים לנטול סיכונים, כל אחד על פי יכולתו, ולנצל את ההזדמנויות הנקרות בדרכנו כיום. הרווח כולו שלכם אם רק תעזו לעלות לרכבת.