לא אתאסלם ולא אהיה כורדי

סיפור מותו על קידוש השם של רבי דוד מבית-החזן באשור
מגן דוד וסמל אסלאם
יעקב מעוז - אסלאם - יהדות

יש הסבורים שחיי היהודים, דוברי הארמית בארץ אשור, תחת שלטון האדונים הכורדים היו יפים. עדויות רבות מלמדות את הפך הדבר. החברה הכורדית המוסלמית הייתה מחולקת לשבטים ולראשי שבטים, שהיו בעלי זכויות בלתי מוגבלות. הפאודלים הכורדים ניצלו את כוחם ברשעות ובאכזריות נגד בני דתות ולאומים אחרים ובעיקר נגד היהודים.

הַאֲגָא (תעתיק: אע'א أغا), ראש השבט המקומי החזיק בבעלותו עבדים יהודים רדופים, שנכנעו לו בדלית ברירה. הוא נהג להתעמר בהם, לסחוט אותם, לרדות בהם, לאלץ אותם לחתן את נערותיהם עם כורדים מוסלמים ולעיתים אף לאנוס את נשותיהם הצעירות. על פי רוב, היו היהודים מקבלים את הדין, מחלים את פניו של הגביר ומתפללים שיגן עליהם מפני נוגשים כורדים אחרים. הפחד, האימה והיראה היו דרך קבע מנת חלקם של מרבית היהודים תחת השלטונות הכורדיים בארץ אשור.

פרופ' חזי מוצפי מאוניברסיטת תל אביב, מומחה ללשון הארמית ולתולדות היהודים בארץ אשור, פרסם בספרו על הלהג של יהודי בֵּיתַנוּרֵה, שמצפון לְעֲמַדִּיָה את הסיפור המזעזע הבא (עמוד 237). הסיפור מופיע באנגלית והוא שיקלוט של עדות בעל פה, שאותה עיבדתי באופן ספרותי תוך שמירה על גרעין האמת. זהו סיפור עַם רוֹוֵח המלמד על תחושת הנרדפות יותר מאשר על נכונות הפרטים. הסיפור עיצב את תודעת העולים מארץ אשור והיה לחלק מן הנרטיב שלהם.

האגא, האדון הכורדי, אמר לרב, מנהיג הקהילה היהודית בביתנורה: "אתן לך ארכה של שלושה ימים, ולאחר שלושת ימים, אתה חייב להמיר את דתך לאסלאם בו במקום. אם לא תנהג על פי פקודתי, אני אהרוג אותך, אני ארצח אותך".

הרב חכך בדעתו ואמר לו: "מקבל אני עליי את הארכה בת שלושת הימים". בליבו אמר: "בתוך שלושת ימים הללו ימצא לי האלוהים מפלט מגזרת הגביר הכורדי הזדוני". הוא לא המתין עד תום שלושת הימים הללו, קם ונמלט עוד באותו הלילה לאחר המפגש המבעית עם הפריץ הכורדי. הרב צעד מרחק חמישים מיל אל העיר הגדולה הסמוכה אליו, עמדיה. כאשר הגיע לעמדיה חשו הכורדים המקומיים שהגיע לַמקום יהודי זר ושמרו זאת בליבם.

בצר לו פנה הרב אל קהילת היהודים של עמדיה, שעמדו בתפילתם בבית הכנסת המרכזי. הוא פנה אליהם בבכי תמרורים ובתחינות רבות "אנא העניקו לי מקלט מפני איש צר ואויב, מפני האגא המרושע הזה, הרודף אותי על כי לא המרתי את דתי לאסלאם הכורדי ואשר על כן מבקש לשפוך את דמי ולהורגני". קהילת היהודים של עמדיה נבוכה, האם להציל יהודי אחד או לסכן קהילה שלמה. לאחר התייעצויות החליטו מנהיגי העדה לקבל על עצמם את הסיכון ולהסתיר את הרב של ביתנורה בבית הכנסת. שם כלכלו אותו והביאו אליו מים גם לחם ומילאו את כל מחסורו.

לאחר כמה ימים גילו זאת הכורדים המקומיים ודווחו לאגא הרודף היכן מסתתר היהודי הנרדף. קבוצה של בריונים כורדים מוסלמים מן העיר ברזאן נשלחה על ידי האגא ללכוד את הרב ולתבוע ממנו להתאסלם כפי שהבטיח בטרם נמלט.

החוליגנים הברזאנים הגיעו לעמדיה ולאחר סבב חיפושים קצר וכמה ידיעות שתרמו הכורדים המקומיים הגיעו אל מקום המסתור בבית הכנסת. הם תשאלו את ראשי העדה היהודית אך הללו הכחישו כל קשר לרב המסתתר.

הבריונים הברזאנים הרימו את רף האימה ואיימו על מנהיגי העדה היהודית כי אם לא יסגירו אותו, ישחטו את כל הקהילה היהודית של עמדיה. האיום פעל ומנהיגי העדה הסגירו את הרב האומלל לידי הבריונים הכורדים. הללו תבעו מהרב להתלוות אליהם אל המקום שבו יתאסלם. על הרב היה להחליט במקום אם הוא מקבל על עצמו את הגזירה או שהוא מסכן את חייו.

הרב קבע בפסקנות: "לא אתאסלם. כשם שאבי לא התאסלם וכשם שסבי לא התאסלם ואף אני לא אתאסלם. לא אשנה את דתי ולא את דעתי, אשאר יהודי ולא אזוז מכאן". נדהמו הוונדלים הכורדים מן התעוזה של הרב הנחלש והאומלל, ושלחו להתייעץ עם האגא כדת מה לעשות ביהודי הסורר אשר מסרב למלא את פקודתו.

האגא המרושע הורה להם להשליך את הרב מעל חומת העיר אל הארץ ולרסק את גופו אברים-אברים כשעיר הנשלח אל העזאזל. הם אחזו ברב בחוזקה והובילו אותו אל ראש החומה של עמדיה. הבריונים שבו והזהירו אותו שאם לא יקבל על עצמו להפוך מיהודי למוסלמי ומרב לשיח', ישליכו אותו אל הסלעים שבצד החומה והוא ימות בייסורים קשים.

מעל לחומה הגבוהה ותחת אימת מוות אכזרי נאלץ הרב לקבוע את עמדתו הסופית, לחיים או למוות. לחיי חרפה של אונס דתי או למוות בייסורים למען אמונתו כי רבה. הביט בעיניהם המרושעות וקרא לעברם: "השליכו אותי, השליכו אותי, לא אהיה שיח' ולא אהיה כורדי, ולא אתאסלם, לעולם לא אתאסלם". אחזו בו הקלגסים הכורדים והשליכוהו ממרומי החומה אל ריסוק איבריו ואל מותו הוודאי.

אך נס התרחש בעודו באוויר בין שמיים לארץ ובין חיים למוות. "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ", אלוהי ישראל נחלץ לעזרתו ושילח עמוד אש אשר ירד איתו בדרכו אל הקרקע והוא נחת כשהוא עומד על שתי רגליו.

זעמם של הכורדים גבר עוד יותר והם השליכו את הרב שלוש פעמים נוספות, ובכל אחת מהפעמים האלו הוא שב ונחת על רגליו וכל רע לא אירע לו. שלחו להתייעץ שוב עם האגא וסיפרו לו על הניסים ועל הנפלאות אשר קרו את הרב המוּצא להריגה ואיננו נהרג. מבלי שמץ של רחמים ובאכזריות אופיינית לראשי השבטים הכורדים, הורה להם לירות כדור בראשו ולהשליך את גופתו בחוצות העיר עמדיה למען יראו וייראו.

ואכן כך היה והרב מצא את מותו ירוי ומושלך בחוצות. זמן מה לאחר שעזבו הבריונים הברזאנים את המקום, אספו היהודים את גופתו של הרב שמת על קידוש השם וקברו אותו אחר כבוד בחצר בית הכנסת המרכזי של עמדיה. הם ראו בו מופת לנאמנות בלתי מסויגת לערכיו ולעקרונותיו ולזהותו, ולכן בנו היכל מפואר מעל לקברו שנקרא עד היום, בֵּי-חָזַנָא, בית החזן. מאז פוקדים יהודים רבים את ההיכל ומבקשים רווח והצלה מפני השבטים הכורדים שכבשו את ארץ אשור, התעללו ביהודים עד לעלייתם ארצה ורודפים את הנוצרים המעטים שנותרו שם עד היום.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

13 תגובות

  1. לא בכדי שאפו היהודים לעלות לארץ ישראל מקדמת דנא, מאחר והיו בני חסות נתונים לגחמותיו של אגא מוסלמי זה או
    אחר. מרבית ראשי השבטים ניצלו את המיעוט היהודי, מיעוטם בלבד הטיב עמם.
    בת דודתי חביבה מסוסני אינה שוכחת איך תלשו מוסלמים עגילי זהב מאזניה בדרך לבית הספר, החשש העיקרי היה מן השיעים.

  2. לאורך שנים אני טוען שרב הסיפורים על טוב ליום של הגויים בכורדיסטן בכל האיזורים מסוריה ועד הקווקז
    שמעתי מפי הדור שעלה משם סיפורים קשים מאוד על רע ליבם ואכזריותם של הגויים

  3. שימו לב להבדל. מוסלמים דתיים רוצים לכפות המרת דת, ואם לא מוכנים להרוג. אצל היהודים גם מי שרוצה להתגייר, שמים לו הרבה מכשולים.

  4. רק להבין
    אתה נגד הקשרים הבטחוניים החזקים שנרקמו בין הכורדים והישראלים?

    1. זו טיפשות, או פאנאטיות, לאבד חיים במקום לומר "לא אללה, אללה לא, ומוחמד ראסול אללה" – ולהינצל. לאורך כל ההיסטוריה יהודים ניצלו ממוות כאשר למראית עין הסכימו להמיר את דתם. הם נצרו בלבם את מורשתם היהודית וכאשר הסתייע שבו ליהדות. למצער עיין ערך אנוסי ספרד ופורטוגל. כך נהגו יהודים גם בגלויות אחרות.

      1. בשאלות חיים ומוות המעורבות בערכים ינהג כל אחד בדרכו. אבל מדוע אתה המגיב (עוד אחד) משתמש במילים בוטות ומתנשאות?

        1. ההפך הוא הנכון. תגובתי נכתבה בלשון המעטה. לגמרי ללא התנשאות.
          מה פתאום ללכת למוות מבחירה אישית? איזה ערכים אלו? כך נרצה לחנך את ילדינו?
          ביהדות ערך החיים הוא ברמה הגבוהה ביותר. פיקוח נפש דוחה שבת.
          המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם ומלואו.

  5. אני יהודי ואני גאה בכך
    ואני גם ממוצא כורדי וגם בכך אינני מתבייש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אורית

שינון ולא יותר

הערכת הלמידה בישיבות על פי הטקסונומיה של בלום

תמונה של יגאל

חרקירי מודרני

הדרגים הפוליטי והביטחוני חייבים לקחת אחריות אמיתית

דילוג לתוכן