NO MORE PRINT

סיפור חיסולה של ספרייה ביתית
תמונה של זאב
זאב קולר

כבר בילדותי הייתי ער ורגיש למילה, למשפט, לסיפור. אהבתי מאוד לקרוא ספרים והקפתי את עצמי בהם. גיבורי חסמב״ה, גיבורי ספריו של ז׳ול ורן, וינטו ויד הנפץ האינדיאנים – היו ידידיי, ובנערותי קראתי בחשאי ממגירת השולחן את סדרת "סְטָאלָג", ספרי הזימה, עד שאחד מהוריי התקרב אליי, ומייד סגרתי את המגירה והמשכתי להכין שיעורים.

כקורא סקרן ״קלקלתי״ ספרים בהערות שוליים ובקיפולי ״אוזניים״ שיסייעו לי להגיע למקום שבו הפסקתי לקרוא. כילד וגם כאדם בוגר שנאתי להשאיל ספרים. הניסיון הוכיח שהשואלים ״שוכחים״ להחזיר את הספרים וגם אני שכחתי שהשאלתי. ילדיי לא יצאו מכלל זה, כך שלהשאיל להם ספרים ״עלה לי בבריאות״.

במשך השנים נאספו להם אל הספרייה הביתית שלי – חדר ״כנסיית השכל״, כפי שאני מכנה אותה – למעלה מ-500 ספרים, מכל הגדלים, בכל הנושאים, בכל הצבעים. הספרים היו מסודרים וממוינים על מדפים לפי גודל, לפי שמות היוצרים ועל פי נושאים. לשמאלי, ספרי הגות ופילוסופיה של יעקב טלמור, ישעיהו ליבוביץ, שטרנהל ועוד, ספרים של מומחים למדע המדינה, מומחים לסוציולוגיה, מומחים לניהול, מומחים לפסיכולוגיה ארגונית, וגם ספריהם של ״נביאים״ כאלווין טופלר. גם אריסטו וסטיב ג׳ובס, וכן ספרי מסע וספרי ״פרשות השבוע״ ובראשם ״אבן הראשה״ מאת פרופ׳ ישעיהו ליבוביץ.

מימיני ניצבה מיטב הספרות הכללית, הרוסית והעברית: סולזניצ׳ין, פושקין, דוסטויבסקי, מאיר שלו, עמוס עוז, סמי מיכאל, דוד גרוסמן, א"ב יהושע, חנוך ברטוב, חיים באר, אמנון שמוש, אלי עמיר, נתן שחם, יעקב שבתאי, משה שמיר, ״עושר העמים״ של אדם סמיט (באנגלית מהדורת 1970 שרכשתי בלונדון), ספרי ציונות, הסכם אוסלו, "חוקה בהסכמה" מאת השופט מאיר שמגר, ספריו של פרופ׳ יחזקאל דרור, שאותם למדתי ביראה ובתקווה גדולה לתיקון ניהול המדינה בתחומי הליכי קבלת ההחלטות, ״אהבת ציון״ של אברהם מאפו (הוצאת ״עבר״ – חנוכה תש״ח), יוספיוס פלביוס, כל כתבי ש"י עגנון ושלום עליכם, נאומי קיקרו, וכמובן גם ספרי שירה של ביאליק, זך, אלתרמן, רחל ועוד, ועוד ועוד.

לאחרונה הצליחו לשכנעני שאנו חיים בעידן דיגיטלי, "גוגליני", שבו ה-״PRINT מת״, והשלמתי עם כך שעליי להיפרד מהספרים. מבחינה שכלית הפנמתי, שבערוב ימיי לא אספיק לקרוא את הספרים שעדיין לא קראתי, ולכן החלטתי להעניק את הספרים לחובבי הקריאה ולמסור אותם לחנות הספרים המשומשים של איתמר לוי שבכרם מהר״ל.

מבצע העברת הספרייה יצא לדרך. בחמישה סבבים יצאו הספרים מביתי והועברו ל״ביתם״ החדש באכסניה המכובדת של איתמר לוי. משם יגיעו אל חובבי הספרות הכתובה באשר הם.

לכאורה, ״כנסיית השכל״ שבחדרי רוקנה פיזית, אך תוכנם של מאות מהספרים נותר בזיכרוני, והגיבורים וקורותיהם ימשיכו לחיות בדמיוני.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

14 תגובות

  1. הפתיחה שלך החזירה גם אותי לילדותי ונעורי, עם "סטלאג 13" ו"הייתי כלבתו של קולונל שולץ", שהיו התחליף לסרטי הפורנו של היום. היינו מחביאים אותם בתוך ספרי הלימוד ולעיתים גם נתפשים, לצהלות הכיתה…
    בניגוד לך, למרות שברור לי שלא אקרא יותר מאות ספרים המונחים על המדפים, אין לי האומץ להפטר מהם ואני משאיר את הפעולה ההגיונית הזו ליורשי.

  2. אני התרשמתי שאם זה היה תלוי בך לא היית מוותר. אתה פשוט איש משפחה טוב. וזה בסדר גמור.

  3. בארץ עוד לא הבינו שהעולם השתנה. תחילה נעלמו העיתונים המודפסים. אחריהם ספרי הניר. וזה לא רק שינוי המדיה אלה גם כל האופי, וההגשה, והאורך, והדגשים, וההפצה, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. תרצו או לא זה קורה וכדאי לדעת זאת.

    1. אני משתתף בצערו של זאב, אך אינני מאמין "שהעולם השתנה". ככה סתם הוא השתנה מאליו? מי שינה אותו? בני-אדם שינו אותו ואנו מתחמקים מהאחריות לשינויים שאנו יוצרים במו ידינו ובלבבנו.
      בביתי יש קרוב לאלף ספרי נייר שאת רובם קראתי. על שולחני מונחים עשרות ספרים שאני חוזר ומעיין בהם כאשר אני כותב את "הבלוגים" שלי לפרסום באתר הזה (הציצו בעקבות הקישור /http://jokopost.com/author/yegi ). נכון, גילי עולה על גיל אלה שמנסים (ללא הצלחה) לשכנע אותנו ש"זה קורה". אבל אין זה קורה מאליו.

  4. נח שמיר יקר – את הרעיון להשאיר ליורשים זנחתי כשחוויתי את הנושא עם מותו של אבי, פסח קולר, שהיה מנהל בית ספר ״הדר״ בפ״ת ו״יקיר העיר״ וספרייתו היתה גדושה בשכיות חמדה, כמו כן הצעתי לילדי לבחור ספרים והצלחתי להעביר אליהם מתי מעט.
    אגב הקפדתי להשאיר אצלי ספרים שהכותבים הקדישו אותם לי..
    תודה לך ״פרשננו״ על ההבנה..
    תודה והערכה ל ״פרשנינו

    1. והחשוב ביותר בצניעותו הוא לא מציין שהוא האבא של כוכבת הבמה והטלויזיה נועה קולר

  5. עם כל הצער… גם אני מסרתי ספרים רבים… לתאגיד המיחזור, מתנצלת. אבל! מחפשת את הקובץ שירים משכבר לאלתרמן. מישהו? אעביר דמי משלוח, תודה!

  6. בגינות תל אביב, בתחנות הרכבת, ובעוד מקומות מונחים ספרים שאנשים מפנים. המגמה ברורה.

  7. זאב
    את שלושת השורות הראשונות הייתי בטוח שאני כתבתי. את יופי הקריאה רוכשים מבית ההורים. נאלצתי לקרוא את "הקפיטל" של קרל מרכס בגיל 10 יחד עם "אליטט פורש להרים" וכו וכו- נוכל לעשות כאן ערב זכרונות מרתק גם עם נח שהגיב באותו אופן. ועד היום מן הסתם אנחנו מעדיפים את הנייר הכתוב על פני מרקע המחשב
    ובכול זאת כול זה היה ועדיין קיים כאשר אתה רואה את הנהירה לתערוכות הספרים, אבל מסכים שהדור הצעיר כבר נמצא במקום אחר.
    אולי לנו זה נראה "נורא" אבל בפרספקטיבה היסטורית יתכן וזה תהליך בלתי נמנע. יכול להיות שמה שהביא אותנו לירח ולמאדים בקרוב הם תרשימיו של לאונדו דה וינצי וכתביו של ג'ול ורן . אבל הביצוע הוא של מפעילי המקלדת וקוראי המחשב

  8. מאמר אמיתי, אישי, מהלב. בלי פוליטיקה ובלי סלבס , ובלי תכנים שיווקיים. ממש אהבתי.

  9. אני לא אוציא את הספרים מביתי, עד יומי האחרון. אבל מה יקרה להם אחרי זה? אני חושבת על זה לפעמים.

  10. זאב קולר איש יקר שמבטא רחשי ליבם של נראה לי מליוני אנשים ברחבי העולם.אכן אמצעי התקשורת הדיגיטלים/המתקדמים פלשו והשתלטו על חיינו:במקום נייר כתוב -מסך,במקום מענה אנושי-הודעה קולית.כן גם אני פיניתי תכולה של יותר מספרייה חילקתי לגורמים שונים שידעתי שיעשו שימוש טוב(כמו שחינכו אותנו לחם וספר לא זורקים!!)
    אגב, זכיתי להיות קרובת משפחה של זאב שאין מילים לתאר את גדולתו של האיש האהוב.יישר כח!!

  11. זאב. בילדותי גרתי מול בית הנוער בת"א. היתה שם ספריה שמאז שלמדתי לקרוא,קראתי והחלפתי ספר כמעט בכל יום. משם צמחה בי האהבה לכתוב. ברשימת הספרים שציינת מצאתי הרבה שליוו והעשירו את חיי. בשנים האחרונות, הצלחתי
    לתרום הרבה ספרים. עדיין נותרו ואני מקווה שיש קוראים שישמחו לקבל.למרות הטכנולוגיה, גם הדור הצעיר, הנכדים, אוהבי ספר,מצליחים לשלב. ( אני עדיין עם סיפור חייך, והאירוח היפה שלכם)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של ניצה

חיזבאללה בע"מ

על הקשרים הפיננסיים של חיזבאללה

דילוג לתוכן