חירות ו/או חופש

עבדות שהיא חופש וחופש שהוא עבדות
חירות מאחורי סורגים
חירות תמונה: יעקב מעוז

כבכל הארגונים בישראל, אף כותב שורות אלה עבר סדרה של הרמות כוסית לרגל חג הפסח, שבהן בדרך כלל חולקים הבכירים דברי תהילה, שבח והלל לעצמם על הישגיהם האישיים המופלאים ולאנוכיותם על הצעדת הארגון להצלחות רבות מעל לדמיון האנושי. כל יתר המשתתפים הזוטרים מציגים חזות של התרשמות עמוקה מהדוברים הפלאיים, מחייכים בחיוך מעושה, משלמים את מס השפתיים במילות חנופה הכרחיות להישרדותם המקצועית וחוזרים אל העבודה חסרת הברק ואל מצהלות אדוניהם. בכמה מקרים, שאינם חיזיון נפרץ, מעז מישהו לפצות את פיו הנאלם מאימת הגבירים ולקשור את אירוע הרמת הכוסית של פסח לחג הפסח עצמו ולומר כמה דברי תוכן מן המקורות היהודיים והישראליים. לעיתים נדירות נמצא בין המשתתפים המבוישים מעטים ביותר שירהיבו עוז ויקשרו את תוכני חג הפסח להתנהגות הארגונית של המקום שבו הם עובדים. לדבר על הארגון באמתלה של חג הפסח משמעה להעביר מסרים סמויים של ביקורת, ולא כולנו התברכנו ביכולת הזאת. אחת השאלות החכמות ששמעתי באחת ההזדמנויות הסתכמה בחמש מילים: מה ההבדל בין חירות לחופש? השאלה עוררה בי התפרצות וולקנית של מחשבות עד שלא הייתי קשוב לתשובתה של הדוברת הנבונה וייתכן שהחמצתי פנינה פילוסופית, כפי שאני רגיל להחמיץ בהזדמנויות אין-ספור. מכל מקום יצאתי עם שכרי בידי, שהרי כוחה של שאלה טובה גדול לאין ערוך מתשובתה המוצלחת ביותר.

כדי להבין את המושג חירות אכן נדרש להשוותו למושג חופש. בשני המקרים אמנע משימוש בתיאוריות פסיכולוגיות חברתיות נפוצות אלא אשתף את הקוראים בהגיגים שחלפו בדעתי מאז שהשאלה נשאלה. זהו למעשה מעין מדרש על המציאות שבה אנו חיים. המעיין במקרא כולו לא ימצא את המילה חירות אלא את המילה חופש. בשני המקרים אין כל קשר ליציאת מצרים. המילה חופש נזכרת לרוב בהקשר של שחרור העבד העברי מאדוניו העברי. גם בימינו נתפס המושג חופש כסוג של שחרור ממסגרת כפייתית, אם מבית הכלא ואם ממקום העבודה בצאתנו לחופשה. במילים אחרות, חופש הוא שחרור מתנאים חיצוניים שנכפו עלינו או שבחרנו משיקולי פרנסה, הישרדות או קריירה להכפיף עצמנו אליהם. את החירות, לעומת זאת, לא נמצא בתנאים החיצוניים לאדם אלא בתוככי נפשו ותודעתו. החירות היא הלך מחשבה, היא תפיסת עולם, היא גישה פנימית של האדם אל המציאות. לכן בן חורין הוא מי שחש בן חורין ותהיינה הנסיבות החיצוניות אשר תהיינה. גם האסיר או העבד יכול להיות בן חורין במובן זה.

על הפער בין הלך המחשבה למציאות ניתן לגשר באמצעות מושג חשוב אחר, משמעות. אדם המקנה משמעות לישיבתו בבית האסורים הוא אדם חופשי. הוא הדין באשר למי שנאלץ או בחר לצאת כל בוקר מהמיטה החמימה, לנסוע בפקקים האיומים בדרך למקור פרנסתו ואולי לחטוף קיתונות של ביקורת ממעסיקיו. ויקטור פרנקל טען מתוככי מחנות הריכוז שהאדם מחפש משמעות ובמוצאו אותה הריהו חופשי. חכם אחר ביטא זאת באופן אבסורדי ומפליא ביותר, רבי יהודה הלוי: "עבדי הזמן, עבדי עבדים הם. עבד ה' הוא לבד חופשי". משמע, מי שבוחר להיות עבד לזמני, לאנשים בני תמותה או לחומרנות מתכלה, הוא אכן עבד. אך מי שבוחר להיות עבד לנצחי ולמשמעותי, רק הוא זכאי להיחשב בן חורין. ישנה עבדות שהיא חופש וישנו חופש שהוא עבדות.

הדברים הללו מובילים אותי לתופעות אחרות שבהן הפנימי שונה או אפילו הפוך מהחיצוני. כך למשל הפער שבין מיקוד שליטה פנימי למיקוד שליטה חיצוני. כל אחד מאתנו נדרש לעצב את התנהגותו החברתית בהתאם לנסיבות החיצוניות וההקשרים החברתיים המשתנים תכופות. אין אדם שלא היה שואף להתנהגות מיטבית בכל מצב, וזאת מאחר שהיא מצמיחה לו תועלת רבה. אך לא כולנו מסוגלים להגיע לדרגה הזאת, לא תמיד ולא בכל המצבים. התנהגותם של אנשים בעלי מיקוד שליטה חיצוני גבוה תשתנה באופן תזזיתי ולא תיתן להם מנוח. הם לא יזכו להערכה רבה מצד החברה הסובבת אותם ולמעשה יהיו אסורים בתוך עצמם ובכלא החברתי הווירטואלי שיצרו לעצמם. כולנו מכירים אנשי ציבור חסרי עמוד שדרה המשנים את מדיניותם לפי מצבי הרוח המשתנים סביבם, עד שאין לדעת מדוע פרנס זה מתפרנס על חשבוני. אנשים בעלי מיקוד שליטה פנימי גבוהה ישתדלו לעצב את המציאות החברתית סביבם כצלמם וכדמותם. הם חדורי תודעת שליחות חברתית וחדורי אמונה בצדקת דרכם (שעלולה להיות מוטעית והרסנית). אנשים כאלה מוכיחים עקביות ושיטתיות עד שכל הסובבים אותם יודעים בפני מי הם עומדים, ולכן אפשר להסכים או לא להסכים איתם. מיקוד שליטה חיצוני גבוה מעניק תחושת חופש זמני בהקשר המסוים ולעומתו מיקוד שליטה פנימי גבוה מעניק לאדם תחושת חירות ארוכת טווח.  

פער דומה אנו מוצאים סביב ההבחנה שבין חרדה לפחד. הפסיכולוגים יטענו שפחד נובע מתנאים חיצוניים והוא זה שמצילנו מידם. גל הטרור הרצחני שאנו עוברים בימים אלה זורע פחד בלבנו ופחד זה גורם לנו להיות זהירים יותר. אולי, ולמרבה הצער לא תמיד, זהירות זו תגן עלינו מפני חרב המשחית. חרדה מוּנעת מהתרחשות פנימית בנפש האדם, היא איננה תלויה בהכרח בנסיבות החיצוניות. אדם עלול לחוש שרודפים אותו גם כאשר הוא חי בסביבה האוהדת, המקבלת והמחבקת ביותר. החרדה היא סוג של בית כלא ארוך טווח ואילו הפחד הוא זמני, ולאחר שהוא מתפוגג יכול האדם לשוב אל שגרת יומו החופשית. מקרה זה הפוך מקודמיו, שכן הפנימי חמור מהחיצוני. חירות עלולה להיות מופרעת דווקא בעטיין של נסיבות נפשיות פנימיות של האדם. ספר משלי קובע: אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה. לצורך הדיון שלנו נאמר שהפחד מגן עלינו באופן תמידי בכל הזדמנות של איום מציאותי ואילו החרדה עלולה לנעול את לבנו מתוכנו ועלולה להמיט עלינו אסון. מכאן שתפקיד החברה לסייע לחרדים לצאת מבור כלאם הנפשי. נאחל לכולנו חירות במלוא משמעותה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. ניתוח מבריק בין חירות וחופש לבין חרדה ופחד.
    בין הפנימי לחיצוני, השכלתי. חג חירות וחופש שמח 🇮🇱🌷

  2. מאמר חד לשון ומכאן מברכת את כולנו בחירות פנימית , תודה על שהקדשת לי … חג שמח איש יקר🙏❤️

  3. כמעט כפי שאמר רבי מאיר בתשע מילים לפני כ-1800 שנים: " אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה " (משנה, אבות, פרק ו'ב), שרבים פירשו ודרשו בעקבות דבריו עד דורות אחרונים.

  4. לא חרות ולא חופש. אצלנו יש תופעה של השתעבדות ושל אי ערעור על אף מילה של המנהיג בו אתה תומך.

  5. אתה מדגיש יותר מידי את חשיבות ההרגשה הפנימית של האדם. עד כמה הוא בעצם שלם עם חייו. ואם הוא יהיה שלם עם כך זכל בקר הוא קם לרצוח אנשים?

    1. רעות יקרה, מבחינתו של הרוצח הוא בן חורין לרצוח ואם תשאלי אותו, יש להניח שהיו לו נימוקים לבחירה הנוראית שעשה מתוך רצון חופשי כביכול. אנחנו כמובן מתנגדים להתנהגות נפשעת שכזאת. אבל זו כבר שאלה אחרת המצריכה דיון אחר. תודה!

      1. לחיות בחברה שבה כל אחד בן חורין לרצוח את מי שהוא רוצה זאת ממש לא חירות, גם לא חופש. זה העונש הכי גדול. זה השיעבוד הכי נורא. זה מינוס אחד גדול.

  6. ברשותך אגיב אך מפרספקטיבה אחרת
    דבריך הזכירו לי מישום מה את תפיסת העולם של איין ראנד המאדירה את האינדיבידואליזם הצרוף על פני הקולקטיביזם המנוון (לתפיסתה). מכאן התובנה שלה היא שאם כול אדם יעשה כפי רוחו החופשית (חירות) האנושות תתקדם, או בשפת הילדים " לעשות מה בראש שלו". כאשר המשפט המחליף את ה "אני רוצה" הוא "בא לי" (שדי מעצבן אותי כשבא מפי נכדי).
    החיים אינם ממציאים לכול את האפשרות לעשות כול מה "שנפשם חפצה"- דרור מוחלט מכול מחויבות חברתית. כי אלו המתנהגים כך יודעים שזה תמיד בא על חשבון אחרים האזוקים למחויבויות קיומיות והשרדותיות שבלעדיהם לא יוכלו חסרי האחריות החברתית להתעופף כחפצם (טפילות ונצילות חברתית). גם הדמוקרטיה הנאצלת בנויה על סדרה של זכויות לצד חובות שבלעדיהם – אנרכיה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

אלוהים אינו שוטר

עבריינים בחסות הדת – כיצד ניתן להסביר את הסתירה