מקרי הרצח בבאר שבע ובחדרה חשפו את מדיניות ביטחון הפנים הישראלית במערומיה. כצפוי, הניסיון לשמור על תקינות פוליטית הופך לחרב פיפיות המונחת על גרונה של המדינה, ומאחורי הסיסמאות והקלישאות כמו "הכלה, הסדרה, איפוק זה כוח" מתגלית חולשת משילות אימפוטנטית. זו מלווה את המדיניות הישראלית זה עשורים רבים, ורק מחמירה את הביטחון האישי המעורער – בעיקר של אזרחי המדינה היהודים, להבדיל מהמתרחש במגזר הערבי, שהוא תוצאה של בחירה קולקטיבית מקומית. הרי אילו באמת רצו היה בידם לבלום את האלימות באיבה, אך זה נוגד משימות לאומיות חשובות יותר בעיניהם.
גם אם מדינת ישראל תאמץ את כל כוחותיה, היא לעולם לא תצליח להביא את המגזר הערבי המוסלמי להכיר בזכותו הצודקת של העם היהודי לריבונות בארץ ישראל, כי הכרה כזאת נוגדת באופן אינהרנטי את השאיפות הדתיות והלאומיות של האומה המוסלמית במזרח התיכון. לכן כל הניסיון "לשכנע" אותם שהחיים בישראל, הדמוקרטיה היחידה באזור, הם טובים לאין שיעור בהשוואה לכל מדינה שכנה – הוא חסר ערך, כי לא זה העיקר.
אמנם מדי פעם משמיעים מנהיגי המוסלמים הצהרות בגנות הטרור ("אנחנו מגנים כל רצח באשר הוא"), ומצד הבדווים מדברים על "שותפות גורל" – פעם בעבר הרחוק היא הייתה אמיתית, אך היום איבדה משמעות והתחלפה בקריאות "אללה אכבר, יחי פלסטין" בעת עקירת הנטיעות היהודיות והחלפתן בשתילת עצי זית תחת דגלי פלסטין, כדי למנוע כל ספק באשר לזהותם וזיקתם הלאומית.
האסטרטגיה של התנועה האסלאמית למימוש החזון האולטימטיבי שלה היא משחק הקורבנוּת, שלמען האמת זוכה להצלחה מרובה, עד כדי כך שהעניין הבדווי "מטופל" ברמה בין-לאומית בחסות ארגוני הזכויות של האו"ם. לכן המטרה של התנועה האסלאמית היא לשמר עוני, פחונים ותעלות ביוב פתוחות, בדיוק כפי שחמאס עושה במכוון בעזה – אנלוגיה לשבטי האינדיאנים בשמורות בארצות הברית. את כל זאת הם מלווים בסיסמאות הפורטות על נימי השמאל הליברלי-פרוגרסיבי במערב, כמו "טיהור אתני, אפרטהייד, קולוניאליזם, פשיזם, אימפריאליזם" וכו' – כל מה שנשמע שלילי בלקסיקון השמאל המזויף. אכן, קשה לפרנס משפחה בת 20 ילדים מארבע נשים ולחיות רק על חשבון הביטוח הלאומי הנדיב, ואז להתלונן ש"בלית ברירה" מידרדרים לפשע, סמים, שוד, רצח, סחיטה, רגימת אוטובוסים… וכמובן להאשים רק את המדינה, ולהשכיח מאיתנו שמורה בדווי המקבל את הכשרתו בסמינר ברשות הפלסטינית אינו יכול להתנהג אחרת.
לי אישית זכור הניסיון הישראלי להקים שכונת מגורים חדשה במחנה הפליטים בלאטה ליד שכם. הניסיון התחיל יפה, אבל לאחר ששתי משפחות ששמחו לעבור לביתן החדש נרצחו בידי אנשי הפת"ח – אף משפחה אחרת כבר לא העזה. הכול במטרה לשמר את המסכנות – שהיא אמנם אמיתית – ולהבאיש את שם ישראל. לכן התנועה האסלאמית אינה רוצה בפתרון הבעיה הבדווית ושואפת לשמר ככל הניתן את הקונפליקט כדי לזכות באהדה וסימפטיה מהקהילה הבין-לאומית. כל תכנית שישראל יזמה – למשל התכנית החשובה של אהוד פרוור (מטעם האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה נתניהו) – נדחתה, ולא רק מחמת הסתייגות המנהיגות המוסלמית, אלא כי ממשלת ישראל פחדה מעימות. אז מה לנו כי נלין?
הבעיה של כל ממשלות ישראל, וכנראה גם של הנוכחית, בשל ההרכב הבלתי אפשרי שלה, היא שהן אינן מסוגלות לקבל החלטות קשות מחשש מתגובת הקהילה הבין-לאומית, כי הקונפליקט אינו צבוע במספיק דם כדי לזכות בהבנת העולם. אילו נפלה רקטה מעזה על גן מלא ילדים באשקלון – כי אז מנהיגות חמאס הייתה נמחקת בתוך יממה. רק אלת המזל מנעה זאת (ותמיד יהיו ישראלים שיגידו שהם החטיאו בכוונה…).
הפעם בבאר שבע נדרש דמם של ארבעה יהודים כדי לקבל כמה החלטות "אמיצות" להקמת יישובים חדשים בנגב, לשתילת העצים שנפסקה, ואולי חאן-אל-אחמר תפורק במצוות בג"ץ, ואולי תקום מיליציה יהודית לעשות סדר בדרום הפרוע והשוטרים יפסיקו לחשוש לחייהם בעת מילוי תפקידם להשליט את החוק והסדר. ובה בעת הגדילו את מכסות הפלסטינים לעבודה בישראל, כי בחודש הרמדאן יש לצפות, כמו תמיד, להתנכלות ביהודים. ובלבד שהשקט המדומה יישמר, איך שהוא…
18 תגובות
זה לא רק מתאבדים קיצוניים. זה קודם כל הפשע. ראיתי מקודם תכנית בטלויסיה עם גיגולי סמים. עם ירי מתוך מכוניות בכבישים. פשע ברמה גבוהה שמפירה את החוק כמעט בגלוי.
לד"ר גדעון שניר
צודק בכל מילה שכתבת במאמר הנ"ל. לדעתי אפילו נקטת בלשון המעטה. האווילות פשטה בשמאל הישראלי הנגוע בבורות ובעיוורון חולני.
דגני
אנחנו שותפים לדאגה מהערכת המצב, אך האחריות לכך מוטלת על כול ממשלות ישראל משני צידי המפה הפוליטית. בזירה הבין לאומית אכן מגמות השמאל מתפשטות ואיתן גוברות הנטיות האנטי ישראליות אם לא האנטישמיות המקשות עוד יותר על מקבלי ההחלטות בישראל המנסים לתמרן בין צרכי הביטחון החיוניים ובין הגינויים והחרמות שלצערינו שותפים לה חוגים מסוימים מהפוליטיקה והאקדמיה הישראלית
מעניין להשוות את המצב בישראל עם דרום אפריקה. האנגלים וההולנדים פלשו לדרום אפריקה בלי שהיו להם שרשים שם במילים אחרות לא הייתה להם זכות היסטורית. הם ממש פולשים זרים שהצליחו לתקוע יתד במקום שלא שייך להם רק בזכות עליונותם הפיזית. אבל הם לא השתלטו רק על האדמה. הם השתלטו גם על נפשם של הילידים והפכו אותם לנוצרים. וכאן ההבדל התהומי בינינו וביניהם. הדת היהודית היא סגורה ומסוגרת לנוכרים. הלבנים בדרום אפריקה תמיד היו מיעוט אך הם פרסו רשת של בתי ספר ושם הם לימדו את ילדי השחורים לקרוא ולכתוב ולהתפלל לישו באנגלית או בניב ההולנדי שנקרא אפריקנית. כמעוט הם ניסו למשול על ידי הנהגת האפרטהייד. היום אין אפרטהייד והשחורים בשלטון אך הלבנים נשארו ואין בעיה כי כולם נוצרים. בישראל יש גדר הפרדה דתית. אם היהדות הייתה דת פתוחה אפשר היה לנצל את העובדה – שלפני קום המדינה – רוב הילדים המוסלמים לא למדו בבתי ספר ורוב המוסלמים היו אנאלפביתים, להקים להם רשת בתי ספר עם לימודי עברית ולהמליץ להם להתגייר. גיור המוני של ערביי ארץ ישראל היה פותר לנו את הקונפליקט הדתי. כמובן שזה אוטופיה כי היהודים הם למעשה עם בדלני. הדתות הגדולות (בגלל זה הן גדולות) פתוחות לכל. מי שבא ברוך הבא. הדת הנוצרית בדרך כלל מניחה שאדם נולד ללא דת ורק לאחר הטבילה הוא נוצרי וכמוטבל הדת לא נשללת ממנו אם הוא לא מקיים "אורח חיים נוצרי". היהדות מניחה שהיהדות עוברת אוטומטית בין הדורות. מי שנולד יהודי הוא נשאר יהודי אפילו אם הוא לא מקיים "אורח חיים יהודי". כך שיל אדם יכול להיות נוצרי אך רק יחידי סגולה בגלל מוצאם הם יהודים באופן אוטומטי. מי שלא נולד יהודי ורוצה להיות יהודי חייב לעבור תהליך מסובך של גיור ולאחר מכן הוא יהודי על תנאי וחייב לקיים "אורח חיים יהודי". חוץ מזה שמי שמתגייר או יהודי שרוצה לקיים את הדת חייבים לחיות עם המון חובות ואיסורים שאינם קיימים בדתות בגדולות דבר שלא מעודד התגיירות. כך בידלנו את עצמנו מבחינה דתית ולכן אנו בקונפליקט נצחי עם ילידי הארץ המוסלמים. מה שמוסיף שמן על המדורה הוא שהדת היהודית זהה עם הלאום העברי והשפה העברית. בהודו יש הרבה מוסלמים אך עדיין כולם שם הודים יש קונפליקט אך עם מרכיב אחד פחות. הפלמים בבלגיה קרובים בשפתם להולנדים אך הם העדיפו להיפרד מהולנד להקים מדינה עם הוולונים דוברי הצרפתית כי ההולנדים הם פרוטסטנטים והוולונים הם קתולים כמותם. .הקונפליקט מתחדד בין הדתיים משני הצדדים. היהודים הדתיים מאמינים שארץ ישראל כולה היא נועדת לעם ישראל על ידי הקדוש ברוך הוא. המוסלמים הדתיים מאמינים שהזכויות של היהודים על ארץ הקודש הועברו למוסלמים והיום היהודים הם כופרים ולכן הם בעונש ואין להם שום זכויות בשום מקום. בקרב היהודים יש כמות נכבדה של חילונים שאינם מאמינים באלוהות ובודאי לא בזכויות שבאות משוכן מרומים. לכן הם מוכנים לויתורים מפליגים וחושבים בפרהסיה (יש בישראל חופש דיבור) שכך או אחרת אפשר לפתור את הקונפליקט. אצל הערבים, החילונים הם טיפה בים והרוב המוסלמי לא יהיה מוכן לשום פשרות. אולי אם בעתיד המרחב של המזרח התיכון יתנער מהדתות וכולם יהיו חילונים נוכל לחיות ביחד בכבוד.
לגיורא קימל הנכבד,
אין שום אפשרות להשוות בין ישראל לדרום אפריקה. כאן הערבים הם מונותאיסטים ויש להם קוראן. בדרום אפריקה המקומיים לא היו מונותאיסטים ולא רק שלא היה להם קוראן אפילו הם לא פיתחו כתב. וזה רק על קצה המזלג. המזרח התיכון לעולם לא יתנער מדתות. שלוש הדתות המונותאיסטיות קיימות אלפי שנים. זה לא ישתנה. להפך, כנראה שזה יחמיר. בארצות המוסלמיות בוודאי. בישראל החיים הסבירים יתאפשרו רק באמצעות עוצמה שתעלה על עוצמתה של כל קואליציה מוסלמית שתנסה לאתגר את ישראל. נקודה.
לפני קום המדינה רוב ערביי ישראל היו אנלפבתים ולא ידעו לקרוא בקוראן. המצב היה דומה בריפובליקות של ברית המועצות לפני שהרוסים השתלטו עליהם. הרוסים לימדו אותם לקרוא ולכתוב רוסית וניסו להמיר את הקוראן למשנת קארל מרקס. זה די הצליח. האסלם שם מאד מתון וכולם ביחסים מצוינים עם ישראל וגם עם אמא רוסיה. אם המפעל הציוני היה יודע לנצל את העובדה שרוב הערבים הם אנלפביתים והילדים נחשבים לכוח עבודה בלבד, ולארגן רשת חינוכית חינמית נה הילדים הערבים היו לומדים לקרוא ולכתוב בעברית, וללמד אותם תנ"ך והסטוריה מנקודת מבט אובייקטיבית, הכל היה נראה אחרת. אבל הבדלנות היהודית סולדת ממיסיונריות ופוחדת לצרף אלינו נוכרים. אגב, באותו עניין נכשלנו גם עם החרדים. אבל שם זה עניין אחר כי להם הייתה רשת חינוכית שלהם אך היינו צריכים לכפות עליהם לימודי ליבה כאשר הם היו מיעוט קטן. יש דוגמה בהסטוריה איך עם נכחד הנחיל את שפתו על הכובשים שלו שהכחידו אותו אך ורק כי היה להם כתב משופר. העם הזה הוא העם הארמי. לאכדים היה כתב הברות (כתב היתדות) עם מאות (אולי אלפי) אותיות שרק יחידי סגולה השתמשו בו. אז כולם התחילו לכתוב ולקרוא בכתב הארמי עם 22 אותיות בלבד, ובמקום לסגל את הכתב לשפתם הם פשוט זנחו את שפתם ועברו לארמית. לגבי האפשרות שהמזרח התיכון יעבור חילון, אני מסכים איתך שזו אוטופיה. כתבתי שזה אולי יהיה בעתיד. אולי זה בעתיד בלי אולי, אבל אנחנו חיים בהווה והעתיד תמיד לפנינו
נראה לי שמשהו התחיל להשתנות
רק לא להגזים ולא ללחוץ כל הזמן על ההדק
דוקא זה יכול לדרדר את המצב
גיורא היקר,
לערביי פלסטין (לא ישראל) בכל זאת היה אללה, היה מוחמד נביאו, בהחלט היה קוראן, היו מסגדים, כל ילד ידע להגיד "לא אללה אללה לא ומוחמד רסול אללה", היו קאדים ועוד. לא כך היה בדרום אפריקה. בחמשת הסטאנים שהיו חלק מבריה"מ האינדוקטרינציה למרקסיזם-לניניזם לא הצליחה. ההפך הוא הנכון. האסלאם שם מתחדש, טרור אסלאמי חודר משם לפדרציה הרוסית. כאן אצלנו העוינות ליהודים התחילה לפני 120 שנים. היא הלכה והתגברה עם צמיחת הישוב היהודי כאן. כהיסטוריון לדעתי זו ספקולציה בלתי מתקבלת על הדעת להניח שהיה סיכוי כלשהו להפוך את הדורות הצעירים של ערביי המקום ליודעי עברית ואוהבי יהודים. אכן העתיד לפנינו. סולם ההתפתחות ההיסטורי המתנהל עם חלוף הזמן לא מבשר עתיד כפי ששרטטת אלא, לצערי, ההפך.
העבר כל היהודים היו שומרי מיצוות ולא חשבו על חזרה פיזית לארץ ישראל. מי שהוביל את הציונות היו יהודים חילונים שככול שכמותם עלתה הנהירה לארץ ישראל גברה. כמובן שבמקביל היתה הגירה מסיבית של כל היהודים ממזרח אירופה למערבה ולאמריקה. אני יודע זאת מהורי שנולדו להורים חרדים ועזבו את הדת. שלשה אחים של אבי ואחות אחת הגרו לארה"ב כולם עזבו את הדת. אבי החליט לעלות לארץ וכאשר קיבל סרטיפיקט ב 1936 צירף את אמי ושניהם הגיעו לארץ ב 1938 והם ממייסדי קיבוץ תל-יצתק. כל בני משפחתי שנשארו בפולין נספו בשואה. לדעתי, אם היהודים לא היו זונחים את הדת לא הייתה קמה מדינת ישראל בארץ ישראל. כיום חלק ניכר מיהודי ישראל הם חילונים. בסביבה שלי – אני גר בעומר וגימלאי פעיל באב"ג – יש מעט מאד שומרי מצוות. כמעט כל השכנים שלי וחברי לעבודה הם לקוחות של טיב טעם ולא שומרים שבת וכשרות. מדובר על אוכלוסיה מכל העדות. איך כל כך הרבה יהודים הפכו לחילונים והערבים נשארו שמרנים? האם אתה לא מצפה שפעם יגיע זמן שגם הערבים יצאו בשאלה?
גיורא היקר
אין מקום להשוואה או להסקת מסקנה מהדוגמה שהבאת על משפחתך. וכן – אני לא מצפה שאי פעם ציבור ערבי-מוסלמי יצא בשאלה. יתכן שקיימים בודדים מהם שעברו תהליך חילון. אין לזה כל משמעות. לצורך ההדגמה אזכיר לך את קורות חייו של אימראן חאן. הלה נשלח ללמוד באוקספורד על ידי משפחתו הדתית. התפקר שם לחלוטין. שתה כמויות אדירות של אלכוהול וזלל בשר ללא שחיטת האלאל. התחתן עם ימימה גולדשמידט. נולדו לו שני בנים (אגב יהודים על פי ההלכה). היה בין היתר גם אלוף בקריקט. בגיל מבוגר, על פי דרישת משפחתו שב לפקיסטאן ונבחר לראשות הממשלה. וראה איזה פלא. לפתע שינה את לבושו. החל לפקוד באדיקות את המסגד השבטי שלו. החל לשנות את החוקים בארצו ולהציף את תכניות הלימודים בבתי ספר בלימוד קוראן וכו'. חומר למחשבה.
מנהיגות היא זו שיודעת לא לערבב אכיפה בהכלה. צריכות להתקיים במקביל מבלי לחבל האחת בשניה
לגדעון שניר הנכבד
לא הבנתי מה עלינו לעשות. לא הבנתי מה האחריות שלנו, אם בכלל. לא הבנתי מהן האלטרנטיבות העומדות בפני ההנהגה. ברור שהערבים בישראל והערבים הפלסטינים, שהם אותו עם, לא רוצים אותנו פה אלא רוצים שלטון עצמי, אפילו אם יהיה הרבה יותר גרוע לכל אחד באופן אישי – זהו טבע האדם!
צריך להודות על האמת עשינו וממשיכים לעשות הרבה טעויות כלפי הפלסטינים והפלסטינים אזרחי ישראל. זה בשום אופן לא מצדיק את ההתנהגות האלימה! אבל ניתן היה לעשות דברים אחרת ולקרב את מרבית האולוסייה לקבלה מסויימת של מצבם, הלא שוויוני.
שי
כמה שאתה צודק. ללא ספק התסכול שלי ניכר כמעט בכול שורה. כי קשה עד כמעט בלתי אפשרי להשיב את הגלגל לאחור. ולתת עצות בנקודת זמן קריטית זו היא בעייתית אם לא יומרנית, ובכול זאת.
1. בתחום הפנים להשיב את המשילות, באופן שתוכל לקום ממשלה המסוגלת לקבל החלטות ולישמם ביעילות. לשם כך צריכות שתי המפלגות הגדולות לשתף פעולה עם 70 מנדטים, לקבוע סדר-יום מוסכם, להעלות את אחוז החסימה לרמה של 5-7% , לאפשר למפלגות אחרות (אלו שיוותרו) להצטרף ללא תנאים מוקדמים ובכך להימנע ממפלגות מגזריות סחטניות שהרסו כול חלקה טובה בישראל.
2. ביטחון- תחת הבנת המציאות שהפלסטינים אינם מוכנים לשום פשרה, וודאי שלא לפירוז- עלינו לקבוע את גבולות ההגנה של המדינה (על בסיס תוכנית אלון, שרבין תמך בה), לאפשר לפלסטינים לנהל את עניניהם תחת פיקוח ביטחוני של ישראל, ליצב גדר אמינה מפרידה באופן הרמטי בין שני העמים, והתנועה בינהם מוסדרת מבוקרת עם כלכלה משותפת לטובת האזור כולו
3.מדיניות אזורית- לטפח את הסכמי אברהם בכול תחומי החיים. זה העתיד
4. יחסי החוץ- על בסיס אינטרסים קיומיים תחת ההנחה שבסופו של מצב לא ניתן יהיה לסמוך על מדינות זרות כולל ארה"ב, לדחות את חזון להיות "אור לגויים" כול עוד בתוכנו פנימה לא שידדנו את המערכת החברתית והערכית הנמצאת היום בנקודת שפל בכול תחומי החיים.
השבת לי באתגר, אף שיריתי אינטואיטיבית מהמותן באופן די יומרני כמה נקודות שוודאי אינם מספקים ואינם
מנומקים, ואף חסרים את סדרי העדיפות הנדרשים שהמקום כאן אינו מאפשר הרחבה בתגובה לשאלה. אבל זה הזמן שנתחיל לדבר על כך ביתר רצינות ללא התנגחויות אישיות (כפי הדוגמא האישית שלך), במיוחד נוכח המשבר הפוליטי המתרגש עלינו ביום זה ממש, והאתר שלנו, עם איכות המשתתפים בו. מספק לנו הזדמנות נאותה לכך.
חג שמח- עם או בלי חמץ/כשר בבתי החולים…
שי ענבר נכבדי,
אני מסכים אתך שהמצב בין היהודים לערבים בישראל אינו שוויוני. צעיר ערבי לא חייב ללכת לצבא – מרוויח 3 שנים. צעיר ערבי אינו נהרג או נפצע במלחמות. צעיר ערבי זוכה לחיות כאן בביטחון רב יותר מאשר צעיר ערבי בכל אחת מהארצות השכנות כיוון שהצעיר היהודי שומר עליו. צעיר ערבי לא מוציא הון על שכירות או קניית דירה כמו היהודי. צעיר ערבי, בעיקר בדואי אבל לא רק, רשאי לשאת יותר מאישה אחת. חוץ מהכיף של ריבוי נשים הוא הופך בעל משפחה גדולה ומקבל הרבה כסף מביטוח לאומי עבור ילדיו. דהיינו יש כאן אפרטהייד (כפי שטוענים במכון וון ליר) אבל לטובת הצעיר הערבי – אפילו מקלים בעונשו במקרים של "רצח לשם שמירה על כבוד המשפחה". ועוד לא דיברנו על חגיגת ההון השחור.
נכון – עשינו ואנו ממשיכים לעשות הרבה כלפי הערבים. נכון – יש גם טעויות. אבל, שי נכבדי, איך תסביר שאין הגירה ערבית החוצה מישראל וכל מי שיכול מהם, כולל באמצעות נישואים, רוצה להגר אל תוך ישראל ולקבל כאן אזרחות? האמת היא שרוב גדול של הערבים בישראל חי כאן בטוב ורוצה להשתלב בחברה הישראלית. מיעוט לא גדול, בעיקר על רקע הסתה דתית-אגרסיבית, נתפס לשנאה ולטרור.
ערבי וכל לא יהודי אחר מופלה בישראל לטובה בזה שהוא מורשה לעבוד כל ימי השבוע בעוד שעל יהודי נאסר לעבוד בשבת ללא אישור מיוחד.
את האנרגיות משקיעים מנהיגינו במאבקים פוליטיים מתלהמים ומכוערים. למה להם להיכנס בכלל לנושא המיעוט הערבי? כולם דוחים את הטיפול עוד ועוד.
ל מ
אתה צודק שהזנחה בטיפול בבעיות השורש הם תופעה ישראלית משכבר הימים, כך בדיוק הוזנח הטיפול בבעיה הבדווית והפשיעה במגזר הערבי בישראל וכך בדיוק איפשרה ישראל לבסס מדינת טרור ברצועת עזה ולהבדיל- מחדל התחבורה הציבורית. ולכך שי טעמים:
1,ממשלה בישראל נמדדת לפי הישגיה בשנתיים הראשנות לקיומה. כול מאמץ לפתור בעיות ארוכות טווח- אינו מוסיף מנדטים ולכן פשוט מקימים ועדה "כאילו" וסופו שמעבירים את הבעיה לממשלה הבאה ועוד מאשימים אותה בכישלון (ראה האשמת הליכוד את בעיית ההבדווים שהיא מחדל ללא עוררין של ממשלות הימיו בעשור האחרון)
2. זו תרבות העשייה בישראל- פועלמול אויבים חיצוניים, פשיטות קצרות טווח על מצבורי נשק לא חוקי, ניקוי חופים- שבוע בשנה,תפיסת נהגים שיכורים- שבוע בשנה, תפיסת מזהמי סביבה שבוע בשנה,, וכך הלאה .. שוכחים שצחצוח שיניים עושים פעמיים ביום ולא במבצע חד שנתי… ככה אנחנו נראים. ישראל טובה ביזמות- סטראט אפ ומיד ממהרים לאקזיט לעשות את המכה, והמפעל היכול לספק פרנסה לאלפים- הוא כבר יוקם במדינות שיש להם סבלנות ..אנחנו רצי ספרינט – אחרים הם רצי מרתון מעניין מי ינצח במרוץ.
ואתמול בתל אביב אותה הציפו שוטרים שתפסו את הרוצח רק אחרי הרבה שעות
ומחר היכן?
מתי נלמד?