איפה תהיו בפסח הזה?

בואו נהיה כנים עם עצמנו. חגים, עם כל המשתמע מהם, לא בהכרח מקנים לנו נחת רוח לצד שולחן ערוך, חיוכים ומטעמים יוצאי דופן. הם ידועים מראש, לא כל כך ניתן לחמוק מהם ובכל זאת, אנחנו יכולים לבחור כיצד נחגוג, כמה נרצה להשקיע ועם מי נשתוקק להיפגש.

חגים מאגדים בתוכם, למשך זמן קצר, מורשת משפחתית, רצונות וחלומות, סוגיות בלתי פתורות, רגעי מבוכה לא מעטים ואפילו מאבקי כוח ויוקרה. כן, זה קורה גם במשפחות טובות המאמינות באהבה ללא תנאים, בתמיכה כשצריך ובעיקר כאלו המשדרות אידיליה כלפי חוץ, גם אם בפנים חשוך וקר.

משפחה זה עסק מסובך. מוסכמות קדמוניות ונורמות חברתיות מכתיבות לא אחת התנהגויות ויחסים. במקביל, מתרחשים חיים לצד מציאות. כזו המסייעת לא אחת לדמיון חסר גבולות ומעצורים להאריך את מוטת הכנפיים שלו ולהצליח להמריא אל עבר מחוזות שהשתיקה יפה להם, בכל מה שקשור לקשרים הענפים והמורכבים בין כל החברים בה.

כן, זה מורכב.

נכון, יש משפחות שאצלן זה אחרת. קל, גלוי ונעים. אשריהן.

הסגרים ומפגשי הזום במהלך הקורונה, העניקו לנו זווית ראייה אחרת, והבנה שאפשר לעבוד, ללמוד וגם לחגוג קצת אחרת. לפתע צצה ההכרה שאין צורך להכין רשימות ארוכות של קניות ולטרוח בהכנה סיזיפית של מאכלים חדשים, מעניינים ומושקעים, שאותם צריך לאכול גם ימים רבים אחר כך, כי בינינו, מי צריך לאכול כל כך הרבה בערב אחד, אף התחדדה ההבנה שמיותר לעיתים להשתרך בפקקים ארוכים המחייבים נסיעה של שעות בדרך לארוחת חג.

היעדר המפגש הקבוע עם בני המשפחה הרחוקים שאין כל כך על מה לדבר איתם, במיוחד כשלא מתראים איתם חודשים רבים (והאמת? הם לא ממש מעניינים אף אחד), ההקלה בכך שאין צורך למצוא פתרון לכל מיני בני משפחה שנותרו "לבד", לקנות בגדים, לתכנן מי יושב ליד מי, להחליט מי ינהל את ה"סדר" ולחשוב על מתנות למוצאי האפיקומן, כל אלו והתלבטויות רבות אחרות נחסכו. שאלות כמו "מה, אין לכם עדיין ילדים?" "מדוע את עדיין לבד?", "עוד לא מצאת עבודה?" כנראה לא תיזרקנה לחלל האוויר. מזל.

ההתחשבות וההתחשבנות, הדאגה העמוקה לצד הייסורים הקטנים, מנת חלקם של אלו החפצים בשמירה על הלכידות המשפחתית בכל מחיר, נדחקו הצידה לטובת ניהול המפגש המשפחתי באופן אחר. ארוחה משפחתית ב"זום". שיחות טרנס-אטלנטיות המחברות יקומים שונים ובעיקר הקפדה על שמירת מרחק, מה שלא היה מוכר קודם לכן.

מימוש מודל חשיבות המשפחה הגרעינית המצומצמת הוכיח יותר מכול, כי נוח לנו בעיקר עם המשפחה הקטנה שלנו. עם מה שטוב ומה שפחות, עם המוכר והידוע, עם ה"חבילה" האישית שלא ניתן להעבירה לאף אחד אחר, כי היא שלנו בלבד ואף אחד הרי לא ירצה להתחלף איתנו.

אפשר לחשוב על יתרונות ההקלה, על האמת הפנימית, על הבחירה לנהוג איך שנוח ולא בהתאם לציפיות חברתיות, משפחתיות, עולמיות. ניתן להשתמש בקלישאה הידועה ש"משפחה לא בוחרים", אבל אולי לפעמים לחשוב שדווקא כן אפשר לבחור משפחה.

אז תגידו, מה ישתנה בפסח הזה אצלכם?

אנחנו למשל, נבחר להיות לבד הפעם, כי זה הכי ביחד שרק אפשר.

אין ספק שאם עברנו את פרעה, נראה שגם אנחנו נצלח את החג הממשמש ובא ונעבור אותו בחרבה מבלי להירטב.

כי משפחה, כן בוחרים.