לכל רמדאן יש מוצאי רמדאן

חששות ותקוות על רקע גל הפיגועים וחודש הרמדאן
תמונה של סטיב
סטיב בלחסן

כמיטב מסורת רבת שנים, רג'אי סנדוקה מירושלים הכין, ניקה וצחצח את התותח שירש מאביו ומסבו. בימים של 1899, בתקופה שבה העות'מאנים שלטו פה, טרום מכשירי הסלולר והאינטרנט, הפעלת התותח הייתה חשובה במיוחד. הדי התותח בישרו לצמים בחודש הרמדאן, כי הצום נשבר ועליהם לשבת סביב השולחן עם בני המשפחה, לאכול ולשמוח עד עלות השחר. חודש הרמדאן הוא אחד מחמשת עמודי האסלאם, ומתקיים בחודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי. זהו חודש קדוש שעל כל מאמין לשמור ולקיים את מצוותיו.

חודש הרמדאן מציב אתגרים לא קטנים למערכת הביטחון, שכן גובר החשש מפני עלייה חדה בפעולות טרור בדגש על "טרור הבודדים". רק בחודש האחרון הפכו פעולות "טרור הבודדים" לאירועים כמעט יום יומיים, בירושלים או ביהודה ושומרון, ולצערנו שרשרת אירועים קשה בבאר שבע, בחדרה ובבני ברק.

בכל אחד מאירועי טרור אלו, כמעט תמיד, מדובר במפגעים בודדים אשר יצאו לבצע פיגועים מבלי שהותירו עקבות כלשהם אשר יכלו לרמוז ולו במעט על כוונתם הרצחנית. כמו תמיד, אותם מפגעים פועלים ללא תשתית וללא הכוונה של ארגוני טרור, דבר המקשה על מערכת הביטחון לסקל פיגועים כאלו. נוסף על כך, קיים חשש מפיגועי השראה של חקיינים, בייחוד בעידן הרשתות החברתיות.

עשרה חודשים אחרי מבצע "שומר החומות", ומרקם החיים העדין בין יהודים לערבים לא שב לקדמותו ומאיים להיקרע כליל. רבים בערים וביישובים המשותפים, אשר חיו בשיתוף ובדו-קיום עם שכניהם וראו לנגד עיניהם את הסכנות והפוגרומים, מודים כי מרקם החיים אינו כתמול שלשום. זאת לצד אירועים שונים שלוו באלימות, כגון נטיעות קק"ל בנגב, נסיעות פרועות בכבישי הדרום המסכנות את שלומם וביטחונם של הנהגים, לצד אירועים ספורדיים המלבים את האלימות שהולכת וגואה במקומות רבים.

תוכניות ועצות על הדרך לטיפול בתופעות אלו, מוצגות השכם וערב על מסכי הטלוויזיה. אותן אמרות וטענות אשר לצערי מסכמות כ-74 שנים לקיום המדינה, אם מצד הטוענים כי מדיניות היד רכה מצד כוחות הביטחון הובילה לאובדן משילות, או אם מצד אלו הטוענים כי דווקא מדיניות היד החזקה, עינוי הדין, קיפוח זכויות ואי-שוויון הם שהולידו את האלימות והטרור.

די בשיטוט קל במרשתת כדי לעלות נתונים מהארץ והעולם על התגברות הפיגועים בחודש הרמדאן בעשורים האחרונים. לא משנה איזו אידאולוגיה רצחנית מניעה את המפגעים – בין שהם תומכי/פעילי דאעש, אל-קעידה, האחים המוסלמים, חמאס או חיזבאללה, ובין שזהו מפגע בודד – חודש הרמדאן ידוע כחודש הפורענות.

אין ספק שלרשתות החברתיות יש השפעה רבה והן תורמות לליבוי השנאה או מספקות רעיונות לחיקוי. ראו לדוגמה את מלחמת רוסיה-אוקראינה, הרשתות החברתיות מציגות את ההתנגדות העמידה והאיתנה של צבא אוקראינה, אל מול רוסיה החזקה. תמונות כאלו יכולות בקלות להוליד רעיונות של העתקת שיטות לחימה ורוח איתנה, אל מול צבא חזק כמו צה"ל.

לסיכום, אומנם על המנהיגים מוטלת החובה לטפל באירועים ולשמור על רקמת החיים העדינה שלנו בארץ, אך בל נשכח שמנהיג הוא כל אחד בתוך ביתו ללא קשר לקבוצה החברתית שאליה הוא משתייך, ולכן החובה היא גם עלינו. הסברה נכונה והבנת ההשלכות של אירועי טרור על כל סביבתו של המפגע, בני עירו, משפחתו ושבטו, חייבות להיות ברורות. הרי "לכל רמדאן, יש מוצאי רמדאן", שבהם החיים ממשיכים ואנשים יצטרכו לחיות, ללמוד ולעבוד אחד לצד השני. חבל שהרקמה האנושית, שגם ככה שברירית מעצמה, תיהרס רק בשל אותן אידיאולוגיות הרסניות. חודש הרמדאן הוא חודש של קדושה, שמחה ואחווה, בואו נשאיר את השנאה מאחור. 

رمضان كريم – רמדאן כרים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. סטיב,
    אני תמיד מעריך איך אתה מנתח כל אירוע בצורה מדוייקת ועמוקה.
    כל הכבוד לך…

  2. המשבר הפוליטי הפנימי עלול לטרלל את הטיפול בנושא האלימות הערבית, ההפגנות, וכדומה. חשוב להיזהר ולא לשכוח שזאת בעיה לאומית בלי קשר לאיזה מפלגה תרכיב את הקואליציה.

  3. בינתיים הכל בניגוד לתחזיות של הפרשנים
    הרבה יותר פיגועים בכל הארץ
    שקט בירושלים וובאל אקצה

  4. אסור להביא את הצד השני למצב של יאוש, כשאין לו מה להפסיד. זאת מבלי קשר לכך שצריך להלחם בטרור

    1. למר אלון כהן – אתה צריך להבין שאין למה שנעשה, או שלא נעשה, כל קשר למצב הרוח הפסיכוטי של האויבים. ברור שיש להם מה להפסיד ואכן הם מפסידים כל הזמן. מצב רוחם נקבע על ידי הסתה איסלאמית-רדיקלית מגן הילדים עד גן העדן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך