אני כותב מהכלא. הואשמתי ברצח והתיק בחקירה, אך אני בטוח שהם יבינו את הסיפור שלי.
אבי קיבל בירושה מסבי את תפקיד שומר היער. למעלה מחמישים שנה היה סבי שומר נאמן לעצים בסיביר ואף זכה בעיטור כבוד על דבקותו בתפקיד ועל הצלת כמה יערות משריפה ומטפילי עלים. מסבי למדתי את שפת העצים ומאבי הבנתי שיש להם גם רגשות. העצים מדברים בינם לבין עצמם דרך השורשים במגע ישיר או דרך רשת פטריות. נוסף לכך הם מתקשרים בין הצמרות בנידוף חומרים כימיים חכמים.
יאשה הצייד היה נוהג להתאמן על העצים שלי בצליפה למטרה. הוא היה מסמן מטרה על גזע העץ ויורה את חיציו למרכזה. זה מספר חודשים שאני מנסה להסביר לו שלעץ כואב, ואפילו הזהרתי אותו שהעץ מאותת שהוא עומד להענישו. סשה צחק. יום אחד הלכתי עם יורי הכלב הסיבירי בין העצים, ואז ראיתי את סשה מסמן כהרגלו את מטרתו. העץ גילה לי שהוא עומד לשים לזה סוף, הריח שהוא נידף היה חווייתי ומשכנע. ניסיתי להזהיר את הציד ואפילו דחפתי אותו קלות כדי שיזוז, אך העקשן הזה לא ויתר. כאשר התקרב לעץ לשלוף את החיצים שירה, ענף ענקי התנתק מהעץ, צנח על ראשו של סשה והרגו במקום. הזמנתי את שוטרי המחוז אך הם צחקו להסברי ושמו אזיקים לידי.
28 תגובות
מגדעון לגדעון
בילדותי קראתי איזה ספרון 'סיינס פיקשן' כזה על ילד שיכול היה לשמוע את העץ צורח כשכרתו לו ענף
מאז ועד היום אני מקשיב לעצים. ואני עוקב אחר כול פירסום חדש החושף את פלאי התקשורת ביניהם, החלפת המסרים ודרכי ההתגוננות שלהם מפני הפוגעים בהם ודרכי הסיוע ההדדי בינהם, וכשורפים יער בארצנו- אני מרגיש את הבעירה…
תודה שהחזרתה אותי להיות ילד. לא איכפת לי שכול קוראי האתר יצחקו מאיתנו- אני איתך בנושא
הצמחים פה לפנינו. הם שורדים פה יותר טוב מאיתנו, מועילים מתחשבים ובטח לא מזיקים. מצטברות עדויות שהם מתקשרים יודעים לבחור(שורשים יטו לכוון מים וצמרות לכוון האור), רמז לתודעה. כריתת יערות גשם..פוצעת את ליבי. כייף שחזרת לשורשיך הילדותיים והתמימים.
אתה שומר על העצים והשוטרים שומרים על סשה. ומי שומר עליך?
נשארתי מוטרדת ביחס לאמון שלך בכך שיבינו את הסיפור שלך, ובהמשך תהיתי שאולי זה מה ששומר עליך- האמון בדרכך?!
רחל, הצמחים שומרים עלי, מספקים לי חמצן, מזון, תרופות, צל יופי..חיים.
אלים ויחד עם זאת רוחני.
איני מבחין באלימות. קארמה או חוקי טבע.
מהיכן אתה לוקח את הרעיונות האלה?
תודעתי(משלבת עובדות מדעיות+ מוסר+דמיון+אזהרה).
העניין עם החומלים למיניהם על חיות, צמחים (ובקרוב דומם), שלעיתים לא נותרת להם חמלה מספקת לאנשים.
דינה, חמלה מהסוג שאת מעלה איננה חמלה. חמלה אמיתית נגזרת מאנושיות וזולתנות.
לדינה
ניסחת הנחה מאד חשובה. האם ניתן להבין שלדעתך הגנה ואהבת הטבע גורעת מחמלה אנושית?
המציאות מראה שהטבע (החי והצומח) שומרים על היקום שלנו באופן מאוזן המאפשר חיים, ודווקא האדם הוא האחראי לנזק הבלתי הפיך של משבר האקלים למשל, שנזקו לבני האדם הוא בל יתואר. אז היכן בדיוק נמצאת החמלה?
ראוי לזכור שלחי ולצומח אין יכולת/אפשרות בחירה לאבחנה בין טוב ורע כמו לאדם בכיר היצירה האלוהית..
הגנה כזאת לא בהכרח גורעת מחמלה לאנשים, אך בפועל אנו רואים לא מעט מקרים כאלו.
הערנות והמודעות לכך חשובות
כעת יכניסו לתאו מדובב שיוציא ממנו הודאה וכך יפתח פרק ב"
אני דווקא מאמין בחפותו
מעדיפה את מקהלות הפרחים
לורד ברקן
נכון. כל סכסוך ניתן לפתור באי-אלימות(גהנדי).
הטבע אינו "נוקם ישירות" במהרסיו. מעגלי הפעולה-תגובה מורכבים לעין ערוך.
אשר על כן, הסיפור לטעמי הוא אלגוריה – החיצים שאנו יורים בדמות פליטות, זיהום, הרס קרקעות וכד' הם-הם שיפילו עלינו את חורבננו. ומיהו שומר היערות, אם כך – אולי המתריעים בשער, אלו המנסים לשנות את הכיוון ההרסני אליו אנו הולכים, ובמקרים כה רבים מנודים.
אריאל.
ליית מאן דפליג. משל שהוא אזהרה, לטובת החי והצומח לשמור על סימביוזה והתחשבות.
שיח שיחים
משיח.
נכון, וכדאי להקשיב לשיח השיחים
השיח סביב המאמר עולה על שיח השיחים
ש.
נכון. זו מטרת הסיפור, לעורר מודעות להגנת הטבע.
אני שמח לכל נתח של רוחניות שאתם מביאים
)שמתם לב לביטוי?)
ארז הדר, זו לא רוחניות זו עניניות. חוסר התחשבות אקולוגית זורעת הרס.
אם מעלים את האפשרות שלחי ולצומח יש מודעות ואולי רגשות זה מעלה את הרגישות שלנו ואת ההדדיות.
ומה עם לחש הדשא?
מם, כאשר דורכים עליו הוא מגיב.
אם יש שביל סמוך..לך עליו.
אהבתי מאד את הנימה של הסיפור, במיוחד את הפתיחה על התפקיד שעובר בירושה. מעניין, בדמיוני העץ אכן עשוי לסבול מכאב אך לא מפעולה יפה כמו קליעה למטרה על הגזע.
מעין, כאשר כמה דורות חיים ביחד עם העצים היחס יותר מורכב, אישי ואפילו רגשי. באשר לחיצים המפלחים את הגזע, אפשר להביא מטרה ולתלות אותה על העץ(בלי מסמר עם חבל רך).