מעשה חכם

הספר "שבילי נגיעות"
תמונה של משה
ד"ר משה גרנות

מובנת תשוקתו של כל יוצר כי יצירתו תשרוד גם לאחר 120 שנות חיים, וכדי להבטיח זאת נוהגים להשאיר תעודות במכון "גנזים", שייעודו הוא שימור הזיכרון. מנהלי "גנזים" ועובדיו המסורים (רובם בהתנדבות!) עושים עבודתם נאמנה, אלא שהסיכוי כי חוקר ספרות יעיין בתעודות אלו – הוא זניח למדי. על פי רוב המחקרים מתרכזים באותן דמויות שזכו לתהודה ארצית ועולמית עוד בחייהם. לכן איסוף התעודות עוד במהלך החיים וריכוזן בחיבור אחד, כפי שנעשה בספר "שבילי נגיעות" על אדלינה קליין, הוא מעשה חכם, וגם המזל לקח כאן חלק במעשה הזה – לאדלינה קליין יש אחות אמנית וצלמת שמאות התמונות המשובצות בחיבור זה הן מעשי ידיה המיומנות.

לפני שאגע בלוז החיבור הזה – שיריה של אדלינה קליין ותרומתה לעולם הספרות – אזכיר כאן שמלבד מאות הצילומים ימצא המעיין בחיבור ציורים עדינים של שתי האחיות וגם תצוגה של עבודות אמנותיות של תכשיטים.

בין מאות השירים שמופיעים בחיבור זה, כ-170 מוקדשים למשוררים, סופרים, ציירים, מלחינים, מתרגמים, מבקרים. מניסיוני כקורא שירה אני יכול להעיד שבדרך כלל משוררים מקדישים לאישים נערצים שירים בודדים – ואילו המאסה הזאת של שירים המוקדשים לאישים שבחיבורנו מצביעה לדעתי על הפתיחות של המחברת ועל האמפתיה שהיא רוחשת כלפי עמיתיה בהווה ובעבר. הקורא ימצא בחיבור זה שירים המוקדשים לאושיות תרבות עולמיים כמו ליאונרדו דה וינצ'י מזה וליבגני יבטושנקו וראול ולנברג מזה. ליד "אריות" כמו אורי צבי גרינברג, אהרן אפלפלד, חיים גורי, ימצא הקורא שירים מוקדשים למאות יוצרים שחלקם רק מגששים בתחום היצירה. שמחתי לפגוש בין האישים שמוקדשים להם שירים גם יוצרים ערבים, כמו נימר נימר, מחמוד זיידן, פואז חוסיין.

אני ערכתי היכרות עם שיריה של אדלינה קליין ואפילו כתבתי שתי רצנזיות על ספריה ("עצי אקץ" ו"עט דמוי באר"), לכן ברשימה זאת חשתי פטור מלדון במאות השירים המופיעים בחיבור זה, אבל לא אצא ידי חובה אם לא אמליץ לפחות על שירים חזקים מאוד שהוקדשו ליבגני יבטושנקו וראול ולנברג. שיר אחר שהשאיר עליי רושם חזק הוא "אישה אש", שעניינו היחס הבלתי מתקבל על הדעת של החברה המוסלמית המסורתית אל האישה, וכן שירים על הטילים שנחתו על הארץ ועל הפיגוע באוטובוס קו 20 בירושלים. כאן המקום להזכיר כי שיריה תורגמו לעשר שפות: אנגלית, רוסית, הונגרית, רומנית, ערבית, ספרדית, פורטוגזית, יוונית, צרפתית והינדי; ועשרות משיריה הולחנו על ידי מיטב המלחינים. ואני מודה שלא היה לי מושג שאדלינה מתרגמת שירים גם מרוסית.

עיקר עניינו של החיבור שלפנינו הוא המפעל ההתנדבותי של אדלינה קליין: היא ייסדה ב-1987 את הבמה לקידום השירה והספרות העברית, ובה ראיינה 600 סופרים והשיקה את פירותיהם ב-160 תכניות – יבול ראוי להערכה ולתודה. במה ספרותית אחרת בהנחייתה היא "מבט על המדף". היא ייסדה וערכה את כתבי העת "מדרגות" ו"גלים", וייצגה את ירושלים מטעם "איפל"ק", עמותה שנועדה לפתור סכסוכים באמצעות ספרות ותרבות. שנים רבות כיהנה כיו"ר סניף "אנ"י" (איגוד נשים יוצרות בישראל) בירושלים. היא אף הייתה בין מארגני פרס ישראל (1971), וזכתה לפרסים על יצירתה הספרותית ועל עבודתה המסורה במשרד החינוך והתרבות.

אחד הדברים שמעוררים תמיהה בחיבור הוא תחושת הערבוביה בתאריכים ובתחומים. למשל אירוע שהתרחש בשנת 1996 קודם לאירוע שהתרחש ב-1993, ובין סקירות של אירועים ספרותיים, בליווי צילומים, נמצא הקדשות להורים (שלהם גם מוקדש כל הספר), לדודים ולעוד בני משפחה, שרובם בעולם האמת. לא מדובר בשכחה או מעידה – כנראה יש כאן קו מנחה, והוא להשוות את המוצג אל פעלולי הזיכרון שאינם מכירים בכרונולוגיה ולא בתיחום ענייני. מי שמבקש סדר כרונולוגי וענייני מופתי – ימצא זאת באפראט המושקע מאוד בסוף הספר.

אדלינה ואגי-אנטה קליין הן יוצרות רבות פעלים – ידעתי זאת קודם, אך הספר שלפנינו הוכיח עד כמה אינני בקיא בתחומים הרבים שהן שולטות בהם. אילו נועצו בי לפני חיבור הספר, הייתי מייעץ לא לחזור עשרות פעמים על התואר של אדלינה כ"יוזמת ומייסדת בימת הספרות 'על חוד העט'" – הקוראים מתוודעים להישגה זה מהכותרת של הספר ומהאפראט בסוף הספר, ודי בכך.

אבל אלו זוטות, מה שחשוב שמדובר במסמך מרתק, מושקע מאוד, שיכול לשמש דוגמה ליוצרים רבים אחרים המבקשים לשמר את מורשתם בליבם של קוראים ואוהבים. השאלה היא מדוע הקדימה כל כך בהשקעה העצומה הזאת? מפעלים כאלה נוהגים יוצרים לחבר לאחר גיל גבורות, ולאדלינה יש עוד שנים רבות טובות ובריאות (שאני מאחל לה) עד שתגיע לרף  הזה.

"שבילי נגיעות", דפוס שי, 691 עמ'

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. יפה וטוב שנכתבות גם סקירות על מפעלים התנדבותיים בתחום הרוח.

  2. בעולם כמו שיש לנו כיום, כשכל השלילי והבוטה והמסוכן הם המכנה המשותף, כל עיסוק קצת ברוח נושא עמו שביב של תקווה.

  3. אני חייב להחמיא כאן לשניים: גם למשוררת וליוצרת המדהימה אדלינה קליין ולאחותה הצלמת המקצועית כל כך וגם לכותב המאמר הזה. לשונו הבהירה והעניינית כל כך של משה גרנות, ראויה להערכה מיוחדת, הוא ממש עילוי בתחומו. הסקירה כאן של הספר כל כך עניינית, בדיוק כמו הסקירה שלו על ספרה המדהים של אדלינה: "עט דמוי באר", כאן שם הפליא משה גרנות בניתוח השירים ובהבאת ציטוטים במקומם.
    יש לנו עניין כאן, לא רק ביוצרת מדהימה, אלא גם במבקר ספרותי משכמו ומעלה, שאין כמוהו בארצנו הקטנה!

  4. ממש לא באתי לקלקל את האווירה החיובית. אבל בקשר לשאלתך בסוף המאמר התשובה ברורה. אגו והערכה עצמית גבוהה.

  5. תגובה- טוב שיש את האחיות האלה- מפעל כמו הספר הזה מעיד על יכולת תיעוד ועל קולגיאליות ועל השלוב של מלל ותמונה. תבואנה על הברכה . הן מקימות להן ולספרות החיה שם בעולם הזה ולדורות הבאים…
    תבואנה על הברכה וההנצחה… יישר כח גדול וחם…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך