זָנוּחַ מֵחֵיק
גָּלִיתִי בְּבֻסְתָּנִים נְטוּשִׁים.
פֵּרוֹת אֲשֶׁר הִבְשִׁילוּ
בְּעוֹנָתֵךְ,
בְּאִבָּם נִקְטְפוּ.
סֻכַּת הַשּׁוֹמְרִים,
אֲשֶׁר בִּתְקוּפַת
תּוֹר הַזָּהָב
גְּפָנִים הִשְׂתָּרְגוּ
בְּדָפְנוֹתֶיהָ,
לֹא מִכְּבָר
לָרוּחוֹת זָנְתָה.
גֻּמְחַת מַצָּעִים נִסְתֶּרֶת,
שְׂרִיד מִקְדָשֵׁנוּ
לְאַהֲבָה מְפַעְפַּעַת
יוֹבְשָׁנִית חֲרֵבָה.
חֲצִיר גַּגּוֹת מְטַפֵּס
עַל מַצַּע עִלּוּסִין,
שֶׁהָיָה פַּעַם
זִירַת גַּעְגּוּעֵינוּ
הַזְּקוּרִים.
פורסם במדור לספרות של "על המשמר"
6 תגובות
מה שקורה באירופה מעורר זכרונות של מה שחשבנו שהיה ואיננו
רק מי שצחווה חסרון של חיק והיעדר חיבוק יודע מהו הפירוש הקשה
אהבתי
כל מילה של פרשנות רק תפגע ותגרע.
להביעה מצב קשה במילים גבוהות ובשירה, זה ממש מרגש.
זנוח זה קשה
אבל נרדף קשה עוד יותר
נוגע בדיוק בנקודות הכאב