הַכּוֹחַ לִחְיוֹת

שיר לזכרה של מרים אשל ז"ל לרגל יום השואה הבינלאומי
תמונה של הזוג
מרים ויעקב אשל ז"ל

הַשֶּׁלֶג הַכָּבֵד לֹא פָּסַק לְרֶגַע

וּלְאִמִּי – בַּדִּים קְרוּעִים בִּמּקוֹם נַעֲלַיִם

אֲבָל הִיא צוֹעֶדֶת בְּגֵו זָקוּף

מִתְעַלֶּמֶת מִן הַכְּפוֹר בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם

 

וּבְלַיְלָה אֶחָד הֵם קִבְּלוּ פְּקֻדָּה

לְהִכָּנֵס, לְהִדָּחֵף לְמַחְסָן, וּלְהַמְתִּין בֵּינְתַיִם

עַד שֶׁיַּעֲלֶה שׁוּב הַשַּׁחַר

אוּלַי אֲפִלּוּ לַעֲצֹם עֵינַיִם

 

עִם שַׁחַר נִשְׁמָעוֹת הַשְּׁרִיקוֹת

צוֹרְמוֹת, מַחֲרִישׁוֹת אָזְנַיִם

עוֹד רֶגַע יִכָּנֵס הַנָּאצִי

וְזַעֲקַת 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל' תַּעֲלֶה לַשָּׁמַיִם

 

אַךְ פִּתְאוֹם מִפֶּתַח נִסְתָּר הוּא נִכְנַס

וְשׁוֹאֵל בְּרוּסִית: אֶת יְהוּדִיָּה?

"דָּא" עוֹנָהּ לוֹ אִמִּי בְּלַחַשׁ

וּבְקוֹלָהּ אֵין נְהִי וּבְכִיָּה

 

אַךְ לֹא יְאֻמַּן, וּכְדֶרֶךְ מַעֲשֵׂה הַנִּסִּים

הוּא אֵינֶנּוּ יוֹרֶה בָּהּ כַּדּוּר

הוּא מוֹרִיד אֶת תַּרְמִילוֹ מִן הַכְּתֵפַיִם

וּמוֹצִיא טַלִּית, וּתְפִלִּין וְסִדּוּר

 

וְעוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, וּבוֹכֶה בְּקוֹל רָם

וְיֵשׁ בְּבִכְיוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כּוֹחַ

וְאָז הוּא נוֹתֵן לָהּ לֶחֶם וְסַרְדִּינִים

וּמַרְאֶה לָהּ מֵהֵיכָן לִבְרֹחַ

 

הִיא עָלְתָה לְיִשְׂרָאֵל, וְנִשְּׂאָה לְאָבִי

וְהָיוּ הֵם סֵמֶל לְקִבּוּץ גָּלוּיוֹת

וְעַד יוֹמָהּ הָאַחֲרוֹן הִיא זָקְפָה אֶת הַגֵּו

כִּי הָיָה בָּהּ הַכּוֹחַ לִחְיוֹת.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

16 תגובות

  1. מצמרר. הכוח לחיות גובר על כל סבל ואמך היתה סמל לכוח רצון . זכרון של כאב וגאווה על נצחון קטן מול אימפריית הרשע.

  2. אמה של צביה, אוד מוצל מאש, שרבים מהם אינם אתנו עוד. צביה היטבה לתאר בספרה "דממת הספק"איך אמה נצלה, דרך דמותה של גבורת הספר אווה רייך.אמה מרים עלתה לארץ ובנתה דור חדש. עלינו הדור החדש לזכור ולא לשכוח ובעיקר להעביר לדור הבא את המסר לזכור! הספר נקרא בנשימה אחת, כי הסופרת גולן הכניסה בספר אלמנט של מתח, שמשאיר את הקוראים לקראת הסוף חסרי נשימה.
    ממליץ לרכוש את הספר דממת הספק. ממליץ בכל פה למשרד החינוך לאמץ את הספר, לספר חובה, בכדי שלא נשכח אלא נזכור.

  3. צביה כתבת שיר שנותן תקווה וכח, לחיות. יד זכרון לכל האודים שנצלו מאש אשר צוו לנו את החיים.

  4. אלוהים צביה, צמרמורת, אין לי מילים כל נושא השואה ובמיוחד הדור השני שממשיך ונושא בתוכו אצ כאב ההורים.

  5. צביה יקרה,
    כחולקים סיפור משותף של אמא ניצולת שואה שתבדל לחיים ארוכים ואבא ז״ל (הדוד שלך) שביחד הקימו משפחה לאחר התופת , היטבת לספר את בעצב ובעוצמה את מסלול חייה של אמא שלך ז״ל (דודה מירה שלי) זקופת הגו, כך אני זוכר אותה…והתמונה תמיד תנציח את הזכרון הנעים.

  6. כמעט ולא מלמדים היום על השואה במערכת החינוך. ממש בושה.

  7. מצמרר ומרגש נותן השראה ובחרנו בחיים תמיד 💗 תודה על השיתוף צביה יקרה .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מלחמה על הבית

מלחמת הקיום של היום דורשת חשיבה מחודשת

כף רגל

פטריות ברגליים

כף רגל אתלט היא מצב עור שכיח המשפיע על כפות הרגליים. זה נגרם על ידי זיהום של העור עם פטריות. רגל אתלט היא זיהום עור