רבים מאנשי הציבור שהובאו למשפט "נאבקו על צדקתם". רבים ניסו לערער עובדות יסוד ולהתריס נגד התקשורת, שלטענתם סייעה להרשעתם.
לכל אחד מאנשי הציבור הייתה טענה משלו. האחד שאל כיצד מוכנה הפרקליטות להכשיר את עדותו של עד מדינה מפוקפק שנפטר במרוצת המשפט, השני – כיצד מוכנה הפרקליטות להתעלם מסתירות ברורות בעדות המתלוננות נגדו.
כל אחד מהמורשעים הרכין ראשו בפני פסק הדין. איש מהם לא סבר שאשמתו הוכחה, אבל הוא ידע שהמשפט מתנהל בינו לבין פרקליטות המדינה. בית המשפט חרץ את דינו, תהא דעתו על ההכרעה אשר תהא.
בנימין נתניהו היה הראשון שהפך את משפטו לבעיה אקוטית של מדינת ישראל ואת אזרחיה לקהל המטרה, ל"מושבעים" מזן חדש. מולם הוא ניצב עם "צדקתו", לא מול מערכת המשפט.
אביחי מנדלבליט, שייזכר בדברי הימים כמיטיבו הגדול של נתניהו, נגרר למשפט כמי שכפאו שד. המשטרה עשתה עבודת נמלים, הפרקליטות אימצה את רוב המלצותיה ואילו נתניהו גמגם ולא זכר דבר במרבית החקירות. רק מנדלבליט פעל באיטיות ובחוסר נחרצות. ובכל זאת היה עליו להתייחס למארג העובדות – וכך עשה.
נתניהו, שעסק בשלהוב הציבור ובהפצת מידע כוזב ומסית, פרק מעליו את כל מוסרות האיזון שאפיינו אותו בתחילת דרכו. הוא ויתר על תפיסה מדינית מאוזנת יחסית ונפל בשבי מוקירי שלמות הארץ. עד בן גביר הגיע. הוא התכחש להסכמתו לפתרון שתי המדינות והתכסה בצילו של "אובמה הרשע", שלטענתו לחץ עליו באורח בלתי הוגן.
הוא ויתר על תפיסת עצמו כמדינאי ופוליטיקאי לגיטימי. הפך עבד לעבודת אלילים לקול תזמורת שהמנצח עליה הוא אבישי בן חיים. הפרטיטוריה שלו על המלך החדש של ישראל השנייה קצרה שבחים בחוגי הביביסטים. נתניהו פסק לראות עצמו כמנהיג בשר ודם. הוא נכנס להיכלו של האדמו"ר. חסידיו יסכימו לכל אשר יאמר.
הוא ויתר על תפיסת מערכת החוק כמערכת אזרחית ומוסרית שמאפיינת משטר דמוקרטי כשלנו. הוא ותומכיו הכריזו מלחמה עליה. כל ביביסט מצוי ידע מה קורה בביתה של הפרקליטה ליאת בן-ארי. הפרקליטים הם שהושמו ב"מעצר" בעוד שחסידיו של נתניהו איימו עליהם בכל דרך.
נתניהו הבין שמשפטו ואפילו תוצאותיו לא יביאו את מצביעיו להפנות עורף נגדו. הוא גמר אומר להמשיך לערוך את "המשפט הציבורי" ולגמד את חשיבותו של ההליך הפלילי. עתה האסטרטגיה ברורה יותר מתמיד. נתניהו רצה בעסקת הטיעון ואליה כיוון כחלק ממשפט הרחוב.
אהרן ברק ידידי נזעק מרבצו. רק לפני חודש חזיתי בסרט "קלון", על פרשות ידלין ועופר משנות ה-70 של המאה הקודמת. ברק, אז היועץ המשפטי, הופיע שם כנביא צדק, קשוח ועמיד לכל לחצים. מה אירע לו עתה? לדעתי הוא מבין שלא רק מערכת המשפט נחבטה אלא גם הוא עצמו, כאחד ממכונניה החשובים והמוכרים.
מנדלבליט היועץ המשפטי העומד בפני פרישה וזקוק לסמכות שיפוטית נעלה כעזר כנגדו. מי כאהרון ברק מסוגל לספק זאת? מנדלבליט, שהפך למשיסת תומכי נתניהו, היה תמיד מיטיבו הגדול ושמר עליו מכל משמר בגדר האפשרויות.
ייתכן שנתניהו איחר את המועד מבחינת אורך כהונת מנדלבליט. אבל הסדר הטיעון לא ירד מסדר היום. נתניהו הימר על "העם" וראה את הנולד.
15 תגובות
לא יודע למה אבל כל ההתדיינות ניראית לי תרגיל של ביבי שלא יוביל להסכם
יפה מאד כתבת. בהחלט משלים את התמונה של מה שאני כתבתי בעניין.
מאמר מצוין המשלים ומסכם את כל מה שנאמר ונכתב ועוד יאמר וייכתב עד שתהיה הכרעה והחלטה סופית בעניין הסדר הטיעון.
מאמרו של עוזי ברעם זורק אור על השוני הבולט בין משפטו של נתניהו לבין התנהגות קודקודים שהסתבכו לפניו. נתניהו הפך את המשפט למנוף הסתה כלפי כל מה שזז ואינו שייך לאלה המקדשים את העפר שלרגליו. אשר למנדלבליט, בין אם במכוון ובין אם לאו, הוא היה גורם משמעותי לתהליך שקירב את ישראל לדיקטטורה.
יסלח לי כבודו, אבל מה זה הקשקוש הזה – ישראל התקרבה לדיקטטורה? מהיכן אתה לוקח את זה?
סיפור נתניהו, כולל הפאנץ' האחרון = הסכם הטיעון, זאת קומדיה שחורה. מאוד מאוד שחורה
מכל השותפים לכאורה להסדר הטיעון מנדלבליט מושך את דימיוני למרות שהוא היחיד שאינני מכירו כלל. בעיני הוא דמות טרגית.יתכן ששמחה צודק בקשר אליו "שהוא קרב את ישראל לדיקטטורה" אבל לדעתי הוא קבל את התפקיד כנאמן מוחלט לנתניהו.הוא שמר עליו ועל משפחתו מכל משמר.אבל לא יכול היה להתכחש לעבודת המשטרה ואחר כך הפרקליטות.למרות שהפך מושמץ בקרב הביביסטים הוא שמר על נתניהו. הרחיק ממנו את הצוללות ומיתן את כתבי האישום. הוא היה בטוח שממשרתו יוקפץ להיות שופט עליון.
הוא להבנתי מעוניין בעיסקת טיעון כי הוא רוצה לחלץ את נתניהו מהרע ביותר.נתניהו חותר לעיסקת טיעון כי הוא רוצה למנוע את עדותו של פילבר שעשוייה להשלים את עדויות אילן ישועה וניר חפץ.לוח הזמנים הזה הוא קשה ביותר ואין לדעת אם ההסדר ייחתם בכל מקרה מנדלבליט הוא האישיות הטרגית בכל סיפור נתניהו.כל שרשי משפחתו בתנועת החרות והוא רואה מול עיניו כיצד התנועה בה האמין פושטת רגל מבחינה רעיונית ופוליטית.
עוזי היקר
אני מצטרף לדעתך שד"ר אביחי מנדלבליט הוא הדמות הטרגית במסכת "משפטי נתניהו" וכל התרעלה שאופפת אותם. שורש הבעיה נעוץ בכך שהיועץ המשפטי לממשלה הוא גם ראש התביעה הכללית במדינה. כך בבוקר הוא יכול לשבת עם ראש הממשלה לדיון על סוגיה פוליטית-משפטית בענייני הממלכה, ואחה"צ לשבת עם צוות פרקליטים ו\או חוקרי משטרה על הגשת כתב אישום חמור נגד אותו ראש ממשלה. כמובן שאסור לו לערבב בין שתי המשימות כמו גם לא ליידע את ראש הממשלה בהליך המשפטי המתרקם נגדו.
על כן משרה זו היא מעל ומעבר ליכולתו של בן אנוש לבצעה.
הפתרון הוא להפריד הפרדה מוחלטת בין תפקיד היועמ"ש לבין התובע הכללי. יותר מזה – היועמ"ש חייב להיות כפוף למשרד ראש הממשלה בעוד שהתובע הכללי חייב להיות "סיביל סרוונט" בלתי תלוי במשרד המשפטים.
זה לא שהוא כל כך חכם. העם הוא כל כך לא חכם.
הוא לא רואה את הנולד אלא מכין עצמו לכל האופציות האפשריות
עוד תתגעגעו אליו
מצליח לעבוד על כולנו בעיניים ולמרבית הצער גם על עצמו!
כל הכבוד על הדיאגנוזה. אכן מצליח לעבוד על כולנו. וגם על פוטין, וההודי, והסיני, והברזילי, והאמריקאי. אין עליו.
מה נעשה כאשר יהיה לנו ראש ממשלה "טאמעוואט" כמו הבן של טומי לפיד שלא מצליח לעבוד אפילו על הפולני?
אם הוא חכם שרואה את הנולד איך להסביר את זה שהוא כל הזמן מסתבך
חבל שבמחנה שלנו אין כאלה שרואים את הנולד