על דעות ודעות נגדיות

לעיתים קרובות מגיבים הקוראים על דבריי כאילו מדובר במאמרים שבהם מוצגת דעה אישית שלי שהיא בסך הכול רק דעה, כלומר תגובה אישית על מצב עניינים כלשהו, ולכן, כמובן שתיתכנה גם דעות אחרות.

תארו לכם מצב שבו צפיתם בחלון וראיתם מה שהביא אתכם להגיב בקריאה "הי! יורד גשם!" ובתגובה על קריאתכם מישהו אמר בכובד ראש "לא לשכוח שעל כל דעה יש דעות נגדיות ושונות". כמו תגובתה של קוראת על מאמר קודם שכותרתו "מדוע קשה כל כך ללמוד מקצועות מתמטיים?".

התגובה שלי להערות כאלה היא, קודם כול, צער על כך שלא הצלחתי בכתיבתי להסביר היטב את כוונתי. וכוונתי – אף פעם – למרות שזה לא נראה כך, איננה לשכנע את הקוראים לקבל את דעתי, כדעה אישית. בכל מאמר שאני מפרסם כאן, אני משתדל לספק לקוראים, במידת ההגבלות המוטלות עליי כמדיניות האתר, אפשרות לבדוק אישית את טענותיי ולהחליט ביחס אליהן האם יש ראיות התומכות במה שאני כותב. במילים אחרות, אני טוען שיורד גשם, מצביע על חלון ומציע לקוראים להסתכל מבעד לחלון.

מי שלמד מדע מבוסס יחסית, כמו פיזיקה או כימיה, או אפילו מתמטיקה, יודע להבחין בין דעות אישיות לבין ידע. לתרבות המערב נדרשו מאות שנים כדי להשתחרר מסמכותו של אריסטו לגבי דעותיו האישיות. כמו, למשל, טענתו המוזרה של אריסטו על מספר השיניים שיש בפי הסוס. שנים רבות התווכחו על טענותיו מבלי "להסתכל מבעד לחלון".

מצער אותי שייתכן שקוראים רבים אינם מבחינים בין סתם דעה אישית לבין דעה שניתן לבסס אותה על סמך עובדות, נימוקים או הוכחות. לדוגמה, קיימים הבדלים שניתן לצפות בהם, בין נוכחות בהרצאה חיה במקצוע מבוסס כמו מתמטיקה או משפטים לבין צפייה באותה הרצאה כביכול כשהיא מוקלטת, בסרט וידיאו או בזום. ההבדלים הבולטים ביותר הם בשדה הראייה של הלומדים. הבדלים כאלה אינם ביטוי לדעה אישית שלי, למרות שאנשי חינוך רבים נוטים להתעלם מהם. הבדלים אלה קיימים במציאות של הלומדים במצבי הוראה אלה. ההשפעה של הבדלים אלה ניתנת לבדיקה על ידי התנסות ממשית בנוכחות במציאות בחדרי ההרצאה שבהם המרצים משתמשים במערכות של 6 עד 8 לוחות ועל ידי התנסות ממשית בצפייה באותן הרצאות זהות או דומות, מבעד למסך המצגת או הזום. התנסויות אלה יכולות להתבטא בהסתכלות כנה או, להבדיל, ולעיתים קרובות מדי, בהתעלמות ממה שנראה בעליל.

כפי הנראה, קוראים רבים מדי אינם מוכנים להתמודד עם התנסותם האמיתית ובמקום זה הם סוברים שכל מה שידוע להם הוא פרי פרשנות שאיננה מסוגלת לחלץ דעות אישיות מגורל היותן דעות אישיות. הם אינם יכולים לדעת מתי מוצגת לפניהם דעה אישית אשר ביחס אליה יש גם דעות אחרות ומתי, ביחס אליה, הם נדרשים לבדוק אותה.

אפלטון היה אחד מהוגי הדעות הראשונים שבלבל את תלמידיו ושכנע אותם שחושיהם אינם מספיקים להכרת המציאות. לפי דעתו, רק יחידי סגולה מסוגלים לראות את האמת במציאות האמיתית של "עולם האידאות" ולכן, רק הם ראויים להיות השליטים של חברה נאורה. בדרך זו נבלמו הניסיונות הראשונים של פיתוח מחקרים תצפיתיים בתחומי התנסות אישית שונים. רק באמצע ימי הביניים החלו חוקרים לבחון את דעותיהם ודעות אחרות על ידי תצפיות אישיות והשוואה בין תוצאות של תצפיות אלה ובין תוצאות של תצפיות אחרות. כך נולד המדע המודרני. לפי דעתו של ברטרנד ראסל, כפי שטען בספרו על תולדות הפילוסופיה המערבית (הוצאת סיימון ושוסטר, 1945), התפתחות המדע המודרני כידע ציבורי והצלחת יישומיו הן אלה שערערו סופית את סמכות הכנסייה הנוצרית במערב על הידע.

היחס אל כל הדעות כאל סברות שאינן ניתנות לביסוס, מוביל לערעור מעמד המחקר המדעי כבסיס ראוי לידע שימושי וציבורי. הרי, כפי שטען ראסל ב-1948, כל מחקר מדעי (מודרני) מתחיל בדעות אישיות של החוקרים. מי שמתבסס על כך שכל מה שאנו מביעים הן דעות אישיות שניתן לחלוק עליהן ללא שום ביסוס, עלול ליצור ספק כלפי תוצאות המחקרים המדעיים. במצב כזה, כשיורד גשם, אין גם רצון למצוא חלון כדי לברר האם אנו חולמים או לא. והרי גם קיום החלון הוא רק דעה אישית.

אפשר לקשר ספק זה עם ערעור מעמד הרפואה כידע מבוסס, ערעור שמתבטא בימינו בהתפשטות החרדה מפני החיסונים נגד מגפת הקורונה. לדעתי, אם כל מה שאנו יכולים להביע אלה הן סברות אישיות שכאלה, כלומר הן ביטויים אישיים שלא ניתן לבדוק אותם, הרופאים המומחים מביעים רק דעות אישיות. אך לא רק מעמד המחקרים המדעיים נפגע, גם איכות התקשורת שלנו נפגמת. האמונה שכל הסברות הן דעות אישיות שלא ניתן לאשש אף אחת מהן מתקשרת גם לאמונה "באיום של משבר האקלים" כי על מה אמונה כזאת יכולה להתבסס? ראו גם מה מתרחש בימינו ברשתות החברתיות. בסוגיית איכות התקשורת הדיגיטלית אדון באופן ממוקד יותר במאמר קרוב.